מעיין תל אביב יפו פרשת לך לך

דבר המערכת

קוראים אנו בפרשה, על ברית בין הבתרים. ברית שבה הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו כי בסופו של דבר, זרעו ירש את הארץ. אולם עד שירש את הארץ ויזכה להגיע את המנוחה ואל הנחלה, הרי שיעבור תקופות קשות, של שיעבוד, עינויים וצרות לרוב.
גם כיום אנו נמצאים בתקופה מאוד קשה של צרות בצרורות. מצב כלכלי קשה, מצב בטחוני רעוע, כוחות הטומאה מתרבים ומתגברים בעולם ועוד ועוד צרות.
אבל צריך לדעת שבסופו של דבר לאחר הצרות והעינויים תגיע המנוחה והנחלה, בדיוק כמו שאנו רואים בפרשה בברית בין הבתרים.
לכן אל לנו להתיאש עקב המצב, ועלינו לדעת כי "והיה ראשיתך מצער" אולם "ואחריתך ישגה מאוד", בסופו של דבר יש שכר לעמלנו ונזכה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
בברכת שבת שלום
הרב נתן אלנתן

הליכות עולם

מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו
עפ"י פסיקותיו של מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א



וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ

האם מותר לאדם לקרא לבנו : יוסף - ולביתו: יוספה.

בגמרא כתובות (פט' עב) מבואר שרב חסדא קרא לשני בניו בשם אחד- מר ינוקא – ומר קשישא. ופירש רש"י שני בנים היו לו לרב חסדא ושם שניהם שוין, אלא שהגדול נקרא מר קשישא והצעיר נקרא מר ינוקא.
ומכאן משמע שמותר לאדם לקרא לשני בניו באותו שם אפילו בחייהם אלא שמוסיפים שם ליווי (כמו: מר קשישא ומר קשישא).
אולם בפתחי תשובה (יורה דעה סימן קטז') הביא בשם ספר אדני פז שבחייהם יש לחוש לעין הרע, ואם מת אחד מהם אין לקרא לשני בשם של הראשון משום שמזלו רע.
ובדרכי תשובה (שם ס"ק מח') הביא בשם ספר חסידים (סימן תעז') שאם מתה ביתו ללא ילדים וילדה אשתו בת שניה לא יקראנה בשם המתה. ואמנם יש מי שכתב על זה שזה דוקא כשקורא באותו שם ממש, אבל כאשר משנה מעט את השם אין להקפיד.
ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא' סימן נו') נשאל על אחד ששם אביו היה אליעזר ונולדה לו בת וקראה על שם אביו "אליעזרא משם שחשש שלא יוולד לו עוד בן, ואחר זמן נולד לו בן ורצה לקוראו אליעזר, והעלה שהדבר מותר.
ומרן הגרע"י שליט"א גם נשאל בדבר ועל סמך המבואר כתב שהדבר מותר. (הגר"י יוסף שליט"א בספר שובע שמחות עמ' פד').



יולדת שאחזוה צירים ביום השבת האם מותר להתלוות ליולדת בדרכה לבית החולים

הנה בשו"ת אור לציון (חלק ב' עמ' רסב' אות כג') כתב שכל שאינה מבקשת שיתלוו אליה, אין להתלוות ליולדת בדרכה אל בית החולים בשבת.
אולם בדברי הפוסקים נראה שהדבר מותר, וכן כתוב באגרות הגאון החזו"א (ח"א סי' קמא') שהיה מזרז את קרובי היולדת שיסעו עימה.
ועוד שעל ידי כך מציל את הנהג מאיסור יחוד וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס"ס לו') שאף כאשר אין איסור יחוד יש להתיר ליסוע עם היולדת, ואף לעניין המיילדת כתב שאם יש חשש יחוד, מותר להתלוות אף למיילדת להצילה מאיסור יחוד עיי"ש.
ובגמרא שבת (קכח' ע"ב) מבואר שמותר להדליק נר בשבת אפילו עבור יולדת עיוורת, אף שאינה רואה משום שע"י כך מתיישבת יותר דעתה שהסובבים אותה רואים טוב יותר עם הנר, וכתבו התוספות שההיתר הוא משום שע"י הפחד יכולה להסתכן.
ומכח זאת התיר מרן הגרע"י שליט"א (הליכות עולם ח"ד עמ' ריז') להתלוות ליולדת אף שאינה מבקשת, משום שפעמים חוששת שמא גורמת איסור למלווים ולכן אינה מבקשת, ולפיכך יש להתיר להתלוות לה.

דור דור ודורשיו

מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו


המקבל השמיני: אליהו הנביא (המשך)

האם אליהו הנביא היה כהן

מצינו שאליהו היה קורא לעצמו "כהן" וכדאיתא מדרש משלי (פרשה ט') מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים, ור' יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו, ערב יו"ט נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו, א"ל שלום עליך רבי, א"ל שלום עליך רבי ומורי, א"ל כלום אתה צריך, א"ל כהן אני ובאתי להגיד לך שר"ע מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר היה ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היו ישנים, והשכיבו את ר"ע על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו זכור לטוב וטלו על כתפיו, וכשראה ר' יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו, רבי הלא אמרת לי אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת, א"ל דייך ר' יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בצדיקים ואף לא בתלמידיהם וכו'. ולפי מדרש זה הרי אליהו הוא כהן.
ובאמת דכן מצינו במסכת בבא מציעא (קיד' ע"א) שפגש רבה בר אבוה את אליהו הנביא בבית קברות של גויים ושאלו שאלה וענה לו אליהו, ואח"כ שאל רבה בר אבוה את אליהו כיצד הוא עומד בבית קברות של גויים והלא "כהן אתה" ?? (דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי- רש"י) וענה לו: וכי לא למדת את דברי רשב"י? דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של נכרים אין מטמאין, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם - אתם קרויין אדם, ואין נכרים קרויין אדם. – וענה לו רבה בר אבוה שבארבע סדרים אינו בקי כ"כ וא"כ כיצד יהיה בקי בסדר טהרות?? ומפני מה אינו בקי לפי שהיה טרוד בפרנסתו, והכניסו אליהו לגן עדן, והכניס בתוך בגדיו קצת מהעלים שמצא למוכרם בעבור ריחם הטוב, וכשבא לצאת שמע בת קול שאומרת: מי הוא זה שבא לכאן לקחת את עולמו בחייו ? ומחמת פחדו השליך את העלים וברח, וכל זאת נדבק בו ריח העלים של גן עדן, וכיבס רבה בר אבוה את בגדיו, ומכר את מי הכביסה ואת הגלימה עצמה והרוויח שתים עשרה אלף דינרי זהב וחילקם לחתניו. ובאמת שמדברי גמרא זו מוכח שאליהו הנביא הוא כהן.
והנה כתבו התוספות (שם סוף ד"ה מהו) שפעם נראה שאליהו היה כהן, (כדמוכח התם בגמרא שא"ל לאו כהן מר) וי"א שהיה מבני בניה של לאה, ויש אומרים שהיה משבט גד שהרי היה מיושבי גלעד ששייכת לגד, והוא אמר להם שמבני רחל הוא.
וכתבו התוספות שבתשובת גאון נמצא שכתב שיש בסדר אליהו רבה שנחלקו על אליהו מאיזה שבט הוא: יש אומרים שהיה מבני בני בניה של לאה ואמר להם איני אלא מזרעה של רחל (וא"כ לא היה כהן וכאן אומר שכהן היה), ואמרו לו תן סימן לדבריך אמר להן כך כתוב ביחוסו של בנימין ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם אמרו לו לא כך אמרת לאותה אלמנה עשי לי משם עוגה קטנה ולך ולבנך תעשה באחרונה ולא כהן אתה פירוש לפי שכהן הוא היה רוצה ליטול חלה תחילה אמר להם אותו תינוק משיח בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני בא תחילה.
והכי איתא בבראשית רבה (פרשה עא') אליהו משל מי: ר' אליעזר אמר משל בנימין, דכתיב ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם כל אלה בני בנימין, ר' נהוראי אמר משל גד היה, דכתיב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד, (ולרבי אלעזר היה אליהו מישבי לשכת הגזית, ולרבי נהוראי הפסוקים "ויערשיה ואליהו וזכרי" באו לדרשות, שבשעה שהיה הקב"ה מרעיש עולמו היה מזכיר זכות אבות בני ירוחם והקב"ה מתמלא רחמים על עולמו) פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימין בא ועמד לפניהם, א"ל רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני. ע"כ.
ובחידושי התוספות רי"ד (בבא מציעא שם) כתב שהסוגיא הזו שאליהו הוא כהן חולקת עם דברי המדרש רבה, ששם נזכר שנחלקו אם הוא משבט גד או בנימין ואמר לחכמים שהוא משבט בנימין.

פרפראות בפרשה


ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד (יג, יג)

מובא בילקוט שמעוני כי ארבעה דיינים היו בסדום: שקריי, שקרוריי, זייפאי, ומצלי דין. וכשמותם כן היו: שקנים, זייפנים ומטים את הדין כרצונם.
פעם באו שני אנשים להתדיין בבית הדין של סדום. תבע האחד את חבירו, כי הלה קצץ את אוזן חמורו.
אמרו הדיינים לבעל החמור: תן את חמורך לידידך זה, וישאר החמור אצלו עד שתצמח אזנו כבראשונה…
נהר היה בסדום וגשר מעליו. קבעו דייני סדום חוק, כי כל העובר בגשר, עליו לשלם ארבעה זוזים מכס. ומי שעובר בנהר צריך לשלם שמונה זוזים.
פעם אחת הגיע כובס לסדום. לא ידע הכובס את חוקי המדינה, וכאשר ראה כי המעבר בגשר כרוך בתשלום, עבר במים כדי לחסוך את דמי המעבר.
אמרו לו: אם עברת בגשר תן לנו ארבעה זוזים.
אמר להם הכובס: כלל לא השתמשתי בגשר שלכם אלא עברתי במים.
אם כן – ענו לו – עליך לשלם שמונה זוזים!
לא רצה הכובס לשלם. הכוהו אנשי סדום ופצעוהו.
הלך הכובס לבית הדין ותבע את האנשים שהכוהו לדין.
אמר לו הדיין: עליך לשלם להם שכר על שהקיזו את דמך, שכן הקזת דם מועילה לבריאות… ועוד עליך לשלם שמונה זוזים דמי מעבר במים…


אם מחוט ועד שרוך נעל (יד, כג)

בגמרא מסכת חולין (דף פט) מובאים דברי רבא שאמר: "בשכר שאמר אברהם אבינו: "אם מחוט ועד שרוך נעל", זכו בניו לשתי מצוות: לחוט של תכלת, ורצועה של תפילין".
מפרש רש"י את דברי הגמרא: אברהם אבינו לא רצה לקחת מאבימלך מאומה, מפני שלא רצה להנות מן הגזל! משום כך זכו בניו לשתי מצוות: ציצית ותפילין.
ואולי מפני כך – אמר הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק, בעל "משך חכמה" – אנו מקיימים שתי מצוות אלה: להתעטף בטלית ולהניח תפילין דווקא בתפילת שחרית, שכידוע נתקנה על ידי אברהם אבינו…


ה'' אלוקים במה אדע כי אירשנה (טו, ח)

שנינו במסכת ברכות (דף ז): אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, לא היה אדם שקראו לקדוש ברוך הוא: "אדון", עד שבא אברהם אבינו וקראו: "אדון", שנאמר: "ויאמר ה' אלוקים במה אדע כי אירשנה".
מסופר כי פעם בא אל הגאון מוילנא אברך, ובידו פירוש שחיבר לסידור התפילה. ביקש האברך מאת הגאון הסכמה לספרו.
נטל הגאון את כתב היד מאת המחבר, עלעל בו, וראה כי המחבר שואל בפתח ספרו: מדוע קבעו בסדר התפילה את המזמור "אדון עולם", דווקא בתחילת תפילת שחרית הנאמרת כל בוקר?
בתשובה כתב: כי מאחר ואברהם אבינו תקן תפילת שחרית, והוא היה הראשון שקרא לקדוש ברוך הוא "אדון", מי הדין והראוי לפתוח את תפילת שחרית בפיוט "אדון עולם".
התפעל הגאון מאוד מהסברו של אברך זה, שיבח את הפירוש הנפלא, והעניק לו הסכמה מפוארת לספרו. עוד הוסיף ואמר, כי אילו לא בא ספר זה לדפוס אלא משום דבר זה, דיינו.
כאשר סיפר הרב מבריסק, רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, את הסיפור הזה, שאל את השומעים: יודעים אתם מה הביא את הגאון להתפעלות כה גדולה מפירוש שהוא לכאורה פירוש פשוט?
הגאון מוילנא – ענה הרב – חתר כל ימיו לגלות את האמת שבתורה, וכאשר נתגלתה לו נקודת אמת, ואפילו קטנה, שמח בה שמחה גדולה…

סיפור לשבת


רבי חזקיה מדיניבעל "השדי חמד" ומלחמתו בקראים

כת הקראים ידועה לשמצה בכל תולדות עם ישראל. הקראים האמינו אך ורק בתורה שבכתב ובכך הוציאו עצמם מעדת ישראל, אך לא הסתפקו באמונתם אלא ניסו בכל כוחם לפגוע בשומרי התורה הנאמנים, ולספח אותם לדרכם הנלוזה. רבים מאוד היו הקראים בחצי האי קרים. מסורת עברה בידם כי כאשר חרב הבית השני גלו הקראים לאזור. ומאז היה זה מקום מושבם מאות שנים.
איבן רש"ף נמנה על מנהיגי הקראים בחצי האי בימי כהונתו של רבי חזקיה. בפקחות ובערמומיות עשה כל אשר לאל ידו למנוע את יהודי קרים מלשמור על ההלכות, ולהצטרף למחנהו. זמן רב הגה מוחו בנושא כיצד ימנע מה"קרימצאקים" (יהודי קרים), להמשיך ולהקפיד על קוצו של יו"ד ולשמוע לקול חכמים. לבסוף עלה בדעתו רעיון מחוכם, בסבלנות ובשיטתיות הפיץ איבן רש"ף את השמועה כי יהודי קרים אינם יהודים כלל ועיקר אלא בנים לכת הקראית. כדי לבסס את דבריו הפיץ שלוש הוכחות המאשרות את דבריו.
הקרימצאקים נוהגים לשבת על ריצפת בית הכנסת – מנהג שאינו מצוי בתפוצות ישראל, אך בקרב הקראים זהו סדר התפילה. נוסף לכך שונה עדת קרים בכך שאינה מתייחדת בשפה משלה. יהודי אשכנז משוחחים ביניהם בשפת האידיש. יהודי ספרד מנהלים את ענייניהם בשפת הלאדינו, ואילו הקרימצאקים מדברים בלשון הטאטרית השולטת באזור – אות וסימן כי אינם מזרע היהודים.
הוכחה שלישית ואחרונה אותה ניסה איבן רשף לרתום לטענותיו היא העובדה כי בבתי כנסת רבים בקרים נמצאו ספרי קראים, מכאן שיהודי קרים מזרע הקראים הם.
דבריו של איבן רש"ף חלחלו לאיטם, וחשוב היה להוקיעו כשקרן ובדאי, שאם לא כן – תצא חלילה עדה קדושה מכרם בית ישראל! הקראים אסורים בחיתון ואין לבני ישראל לבוא במחיצתם, אם אכן ישתכנעו הקרימצאקים עצמם או יהודי קהילות אחרות בדברי הקראים הנזק עלול להיות עצום!
רבי חזקיהו נרתם מיד לפעולה, יש לסתור את בניינו הרעוע של הקראי בטרם יחזק את יתדותיו.
במכתב למר אפרים דינארד, חוקר יהודי שעסק בתולדות יהודי קרים ופרסם אחר כך את מסקנותיו בספר "משא קרים", מוכיח רבי חזקיה כי כל טענותיו של אברהם איבן רש"ף הן הבל ורעות רוח.
בניתוח הלכתי, בהיר וברור המופיע גם בספרו "שדי חמד" מסביר רבי חזקיה מדוע אין לקבל את דברי הקראי. אכן, יהודי קרים נהגו לשבת על הרצפה בשעת התפילה. כפי שנוהגים בני המקום, הקראים, אך אין בכך להראות דמיון ביניהם. "גם בעיר הקודש ירושלים", מעיד רבי חזקיה, "ראיתי בתי תפילה, אצלנו, הספרדים… ויושבים על הארץ על גבי כרים וכסתות כאשר היה המנהג אצל הקרימצאקים…"
רבי חזקיה ממשיך ומסביר כי אם בירושלים נהגו כך אין צורך לחפש הוכחות נוספות, פרט לכך, במרכז בית הכנסת בקרים ניצבה בימה מאז ומעולם כמנהג הספרדים בכל אתר, ללא כל דמיון לקראים.
עובדה מעניינת מציין רבי חזקיה כי הרמב"ם, בהלכות תפילה כותב פיסקה שאין בה ללמד דבר לכאורה. "ונוהגים כל ישראל בספרד ובמערב ובארץ הצבי,להציע בקרקעין מחצלות כדי לישב עליהם ובערי אדום יושבים על כסאות". לשם מה כתב הרמב"ם דברים אלו? סיפרו הוא ספר הלכות ולא ליקוט מסורות ומנהגים, אלא, אומר רבי חזקיה, רוח הקודש נזרקה בו להודיע לדור אחרון שלא יוציאו לעז על הנוהגים כך, כי מנהג אבותיהם בידם.
על הטענה המגוחכת כי העדר שפה מיוחדת מוכיח על תלישות מעם ישראל, אין רבי חזקיה מחפש ראיה הלכתית. די בליקוט מהיר של שמות קהילות בהן שפת המקום היא השפה המדוברת. במצרים ובבירות, בדמשק ובחלב מדברים היהודים ערבית, כמו שכניהם המוסלמים ואיש אינו מטיל ספק ביהדותם בשל כך.
אחת לאחת סותר רבי חזקיה את דברי הקראים, ונוטל את משמעותם.
בנוגע לספרים, אומר רבי חזקיה, אכן, נמצאו ספרים בבתי הכנסת שבקרים, המיוחסים לקראים, אולם אין בכך כל הוכחה. גם בבית הכנסת בדמשק נמצא ארון גדוש בכתבי קראים. נוסף על כך, באותם בתי כנסת נמצאו גם ספרי פוסקים עתיקים, הרמב"ם, הסמ"ג, הסמ"ק והטורים, אילו היה זה בית כנסת קראי לא היתה דריסת רגל לספרים אלו.
דבריו של רבי חזקיה השקיטו את כל המפקפקים, החוקר אפרים דינארד קובע כי הקרימצאקים יהודים הם ללא כל ספק, שכן נוסף להוכחות שאסף, דברי רבי חזקיה שכנעוהו.
שוב לא נשמעו קולות זדוניים, וליהודי קרים היתה הרווחה.

חידודין בפרשה

לפרשת לך לך

א. מה נופל על האדם ואינו מכאיב.
ב. אות קטנה שעברה משם לשם.
ג. אחד הנסיונות היה: "כפן". מה הוא?

את התשובות יש לשלוח בפקס למס': 5216455 פרס יוגרל בין הפותרים נכונה

יהדות בתל אביב יפו


אש היהדות בשכונת עזרא

שכונת עזרא, שכונה לא לעשירים, אך עשירה בשעורי תורה ויהדות במשך כל השנה כולה .
עד לפני כעשרים שנה לא היו בשכונה שעורים ופעילות תורנית בכלל, עד שקם ועשה מעשה והיה הנחשון בין עמינדב של השכונה הרה"ג דוד לוי שליט"א והתחיל למסור שעורים בביתו, בתחילה פעם בשבוע. ולאחר לחץ ובקשות של המשתתפים, השיעור התרחב ל – 4 פעמים בשבוע ולבסוף לא היתה ברירה והשעורים התקיימו במספר בתי כנסת בשכונה.
הרה"ג דוד לוי שליט"א הינו ראש ישיבת "חומת ציון" בבני ברק ובשל עיסוקיו הגדולים החליט לפתוח כולל ערב בביה"כ "עזרא ותושיה" ומאז ועד היום 2 אברכים מוסרים מידי יום ביומו שעורי יהדות, ואפילו בימי חוה"מ לא מפסקים את שעורי התורה במקום.
את המשאבים והעידוד לשעורים אילו מארגן ר' שלמה חלו איש יקר המוכר בפעילותו התורנית המבורכת בשכונת קרית שלום .
כ"כ פעיל בשכונה הרב שלום אטלן רב צעיר, הידוע בשיעוריו בשכונה בביה"ס סיני, בביה"כ אליהו הנביא ובביה"כ הטורקים.
הרב שלום אטלן: "האנשים בשכונה פשוט מקסימים המקפידים על המצוות קלה כבחמורה לא בכדי רוב תושבי השכונה שולחים את בניהם ובנותיהם לביה"ס תורניים ברחבי העיר, אני נהנה לשרת אותם יום יום"
ובעה"ז בקרוב אמורה להפתח בשכונה ספריית קלטות וידאו לתושבי השכונה, וכן צלחת לווין שבה יוכלו תושבי השכונה לצפות בשיעוריו של מרן הראשון לציון רבינו עובדיה יוסף שליט"א.
גולת הכותרת - שעור נשים בביה"כ אור ציון
היהלום שבכתר הינו השיעור הנפלא בכל יום שני המתקיים שנים רבות בשכונה, שיעורה של הרבנית חדוה פלורנטין בביה"כ אור ציון, רבנית מסורה לא רק לשיעור, אלא לשיחות נפש עם הנשים בשאלות בענינים שונים ובהדרכה במשך כל השבוע.
מאיפה ההצלחה? אנו שואלים מספר הורים הגרים בשכונה ועונים כמעט כמו במקהלה: גב' רחל שבתאי! אישה נפלאה שבמסירות נפש דואגת למשאבים ולמימון ההרצאה, הכיבוד ועוד והכל לשם שמים.
גב' רחל שבתאי: "אני לא עושה כלום רק מתפללת ומתפללת שהשיעור יהיה מהנה ותצאנה הנשים מחוזקות".
יש לציין שמפעם לפעם אנו מקיימים מסיבות ראש חודש, הילולות, ומסיבות בחגים. באירועים אלה נשים רבות עומדות מחוץ לביה"כ מרוב שביה"כ מלא עד אפס מקום.
בהזדמנות זו אנו קוראים לכל הנשים והצעירות להגיע למסיבת חנוכה שתתקיים אי"ה ביום שני כ"ה כסלו תשס"ו (26/12/05) בביה"כ אור ציון רח' תמוז 24 שכונת עזרא.
וזה המקום להודות למחלקה לתרבות תורנית בעיריית תל אביב – יפו לר' מנשה עובדיה, גב' מירי חדד וגב' מאיה יגודייב שמעודדים ומארגנים את האירועים האלה ובאמת מגיע להם יישר כח על הפעילות בעיר בכלל ועל הפעילות בשכונת עזרא בפרט.

מצורף קובץ

תל אביב יפו בתמונות

בחרנו בפינה זו כדי להציג את הפעילות התורנית בעיר בראי התמונות. והפעם תמונות מאירוע הקפות שניות שנערך במוצאי שמחת תורה בבית הכנסת אלי כהן בשכונת תל כביר בהשתתפות קהל רב. בין המשתתפים נכחו הרב מרדכי ג'ורגי שליט"א רב בית הכנסת, הרב אדיר אמרוצי שליט"א ר"מ בישיבת כסא רחמים ומרביץ תורה בבתי כנסת רבים בעיר והרב נתן אלנתן חבר מועצת העיר.