| נשלח ב-11/7/2009 22:14 |
|
| |
דרום-חוקר
כתבת: "אדרבה, אם
תרצה נערוך פולמוס על מאמר אל שדי ומגילת הויה שלך, והרי אל שדי הוא שם
יחידאי, והוא נכתב בברכת הזרע והבנים, אבל אין בו סממן של מגילה נפרדת,
והוא תמיד נספח, פעם למגילת הויה (בראשית יז,א כח,ג) ופעם למגילת אלהים
(בראשית לה,יא מג,יד), וכבר ערכתי על כך הודעה, ואם תירצה נעתיק אותה
לכאן, ואדרבה בא נשמע דעה אחרת השונה מדעת המסורת שיש בה הסבר הגיוני
להתהוות התורה."
אני מעוניין לערוך מחדש והרחיב את מאמרי אודות מגילות "אל שדי" ו"אני הוי"ה", ואני מקווה לעשות זאת בהקדם, אם יאפשר הזמן. בעקבות הטענות כנגד החלוקה למגילות "אלהים" ו"הוי"ה", הגעתי למסקנה כי חלוקה זו כנראה שגויה. ולכן הלכתי בדרך שונה, מבלי לתת משקל רב מדי להזכרת אחת מהשמות הנ"ל. משום כך לא הפריע לי, שלעתים "אל שדי" מופיע עם שם "אלהים", ולעיתים עם "הוי"ה" (שהרי אף אם האל לא התגלה לאבות בשם הוי"ה, אין זה אומר שלא הכירו את השם הזה).
כתבת: "צא וראה מה
המצב בתרבויות עתיקות, צא וראה כמה בני אדם אז היו טרודים בפרנסה, לחם
לאכול ובגד ללבוש, חיים ומוות מול פגעי הטבע, צא וראה כמה בני אדם היו
טרודים אז במלחמות, צא וראה איזה מסורת אותם אנשי התרבויות העתיקות
מעבירים בע"פ, בעינינו ראינו ובאזננו שמענו, לא השערות פורחות באויר,
שוחחנו עם אותם אנשים של תרבויות עתיקות, הם מכירים שמות מקומות, הם
משמרים ביטויים עתיקים, הם מלאים בחכמת חיים על הטבע וסגולותיו, הם משמרים
טקסטים עתיקים בע"פ בעקבות שינון מתמיד ויום יומי, בבית בעבודה ובדרך,
כפשוטם של מקראות, אבל כל אלה הם דברים יום יומיים, זה היה הווי החיים
שלהם, אבל וכי חשבת שהם ישננו טקסטים שמעולם לא הועלו על הכתב, והרי גם
זכרנותם נובעת בסיוע מהכתב, אבל אם הכתב לא היה קיים, הם היו משבשים את המקור, ולא היו נותרות 2 מילים זהות, אצל 2 בני אדם שונים. "
לא טענתי שמה שעבר בע"פ עבר כטקסט "מילה במילה", למרות שהדבר אפשרי במידה מסוימת (וכדברי דינוזאורוס). לדעתי הניסוח של התורה הוא מאוחר, וגם כשמדובר בתוכן עתיק שהועבר בע"פ, כשהועלה על הכתב בתורה הוא נוסח 'לראשונה'. את הסיפורים יכלו בודאי לזכור ע"י שירים (שחלק אולי תועדו בתהלים), וע"י תפילות וטקסטים שנאמרו בטקסים שונים (כגון "ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו'", דברים כו,ה).
כתבת: "מה שבאת
לדקדק כי ספר דברים הוא סיכום ולא השלמות, אתה צודק, אבל וכי מישהו חולק
על כך, ספר דברים גם משלים, גם מסכם, וגם אוסף נאומים, אבל הוא אינו ספר
עצמאי העומד בזכות עצמו."
גם אני לא טענתי שס' דברים הוא ספר העומד בפני עצמו. אלא טענתי שהוא מסתמך על הכתבים והמגילות והמסורות המצויים בעם, שיתנו לקוראים את התמונה השלמה. וכדי שיסתמך עליהם כהרחבות והשלמות לדבריו, אין הכרח לטעמי שיהיו מקובצים בספר "קאנוני". רק אם נמצא שס' דברים מספר סיפור שאין לו הבנה לכשעצמו כללוהוא נראה חסר, ורק ע"י חלקים אחרים מהתורה נקבל את הסיפור המלא. אז ניתן לטעון שיותר סביר שהחצי הראשון של הסיפור, גם הוא נמצא כבר בספר קאנוני.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2009 22:20 |
|
| |
(המשך) ..ובקיצור, האבחנה שלך (מקרא) בין ספר קאנוני ללא קאנוני היא מלאכותית ואינה תואמת כלל למציאות בימים עליהם אתה מדבר. אתה בודה מושג שאין שום סבה לחשוב שהיה קיים בימים ההם "קאנון" זו המצאה נוצרית מן המאה השניה, ספר הוא קיים או לא קיים, וגם אחרי מאות שנים שהיו קיימים ספרים בעם ישראל רצו חכמים לגנוז אותם מסיבות שונות, כי לא היה שום קאנון, היו ספרים קדושים וכך הם היו מעצם הוייתם, מכיון שיוחסו לה', מעולם לא היה זמן שלא היו קדושים או שלא היו קאנוניים. (משא"כ לגבי ספרים אחרים שלא נאמרו מפי ה' באופן רשמי, באמת אפשר שהיו תקופות שלא חשבו אותם לקדושים, וכמו שאמרו במדרש "מתחילה היו אומרים שיר השירים דברי זמר הוא". וגם אם היחוס לה' אינו נכון, בכל אופן מן הרגע שהוא התקבל - אז הספר קיים והוא ספר קדוש).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2009 00:02 |
|
| |
על אסכולת אנשי חזקיהו מלך יהודה
מכיון שהדיון הגיע לאנשי חזקיהו מלך יהודה, ויש טוענים כי הם לא הכירו את חמשת חומשי התורה, ויש טוענים כי הם הם הזייפנים של ספר דברים, לכן החלטתי לערוך הודעה על כך, מה אומר התנ"ך על אנשי חזקיהו, מה הם הכירו, מה הם ידעו.
לפני שנתחיל, כבר ביארנו כי חוקי התורה היו כתובים מאז משה, אבל באותם זמנים החוק קוים לפי טעמו, ולא הלכו בני אדם לחפש את לשון החוק היבש ולקיימו בלי טעם.
אם נעיין בתנ"ך נראה כי בתקופת חזקיהו התחילו אנשי חצר המלך להשליט את חוק התורה בצורה מדוקדקת, והחוק היה מיושם על פי כל חמשת חומשי התורה, וגם נאספו כל הכתבים שהיו אז מיוחסים לשלמה, והכל נסדר בספרים מסודרים, פתגם אחרי פתגם (משל=פתגם), וגם שאר המגילות הקדומות עסקו בהם אנשי חזקיהו וסידרום.
ספר מלכים מספר על חזקיהו שהסיר את הבמות והמצבות, וגם כיתת את נחש הנחושת שהיה בימי משה, נזכר בבמדבר כא,ט . חזקיהו הכיר את ספר במדבר ואת ספר דברים, וגם בדבר קיומו של הנביא משה נותן התורה הוא האמין בכל לב. הוא גם בטח בה' וקיים את המצוות אשר ציוה ה' ביד משה, שוב חזקיהו אינו נמנה על אסכולת זייפנים, אלא הוא נמנה על אסכולת המאמינים בדבר קדמותו של ספרי התורה.
עוד מספר ספר מלכים, כי חזקיהו גם מכיר את זקני הכהנים העובדים במקדש, כלומר שהוא גם הכיר את חוקי ספר ויקרא המיושמים הלכה למעשה.
לעומת ספר מלכים שקיצר (הוא חובר לתיאור קצר של חיי המלך), בא ספר דברי הימים וכתוב במפורט על קורות חייו של חזקיהו.
ספר דברי הימים מספר כי חזקיהו טיהר את המקדש מהטומאה, הוא גם מתלונן שלא הדליקו את הנרות ולא הקטירו קטורת, כמו ספר מלכים גם ספר דברי הימים מתאר את חזקיהו כי הוא מכיר היטב את ספר ויקרא (שלא כדברי החוקרים כי רק עזרא ונחמיה מצאו בו כתוב את מצות הסוכה), לאחר שטיהרו את המקדש עשה חזקיהו פסח בירושלים, ולמרבה הפלא, כמו יאשיהו גם הוא שחט בפסח פרים וצאן, נמצא כי ספר דברים השלם כבר הגיע לידיו, וכעת אותו חזקיהו שקיצץ את נחש הנחושת של משה, קיים את מצות הפסח של משה.
בסיום הפסח יצאו העם לבער את המצבות והבמות והאשרות, ואז שבו לעריהם, נמצא כי לא רק חזקיהו הכיר את ספר דברים, כל העם הכירוהו, והם גם קיימו את חוקיו הלכה למעשה, ואילו ליאשיהו לא נשאר מה לכתוב, כי הכל היה כתוב.
עוד מספר ספר דברי הימים, שסדרי הכהנים והלויים הועמדו במקדש, כדברי ספר ויקרא, וגם ראשית מהדגן התירוש והיצהר נאסף במקדש לכהנים, כדברי ספר במדבר ודברים יחדיו.
על פי כל הנ"ל, מעולם לא העלה אדם על דעתו באותם זמנים, כי רוחשת בקרבם אסכולת זייפנים, אלא העם והכהנים הכירו את ספרי תורת משה, והם השתדלו לקיימם, ובכל תקופה שבה היה המלך משליט את חוקי התורה בעז ותוקף, זכו העם לדקדק בקיום המצות אשר בתורה.
כיוון שכן, צודקים אנשי ביקורת המקרא כי חוק ריכוז הפולחן החל להיות מיושם הלכה למעשה מאז תקופת חזקיהו ולא קודם לכן, אבל הסיבה לדבר אינה כי עד אז לא היה הספר קיים, (כבר ביארנו כי ספר דברים אינו ספר עצמאי), אלא כי עד אז לא ראו בני אדם צורך להקפיד על צו זה לעבוד במקום אחד, וגם שלמה בנה מקדש והמשיך להקטיר בבמות.
אכן רק בתקופת חזקיהו הגיעו בני האדם לתובנה כי צריך לדקדק מאוד בדבר קיום ריכוז הפולחן, כי רק דבר זה יביא לביעור העבו"ז מהארץ, אבל לא מציאת ספר גרמה לכך, ולא אסכולת זייפנים יצרה את כך, אלא תקופה חדשה בה התחילו לחקור את דברי התורה וליישמם הלכה למעשה, היא הסיבה היחידה שבה התחילו להקפיד לדקדק בחוק זה, ובתקופת יאשיהו קוים צו זה בשנית בתוקף וגם הצליח.
חזקיהו הכיר את כל ספרי התורה, גם את במדבר, גם את ויקרא, וגם את דברים, כך העידו ודיברו גם ספר מלכים וגם ספר דברי הימים, מי באריכות ומי בקיצור, אבל עדות שניהם זהה, כיוון שכן מי שרוצה לטעון כי יש כאן שקר או זיוף, עליו להוכיח את דבריו באותות ומופתים, אבל סתם השערות בלי להבין מהי התעוררות רוחנית לקיום מצות, לא מסתבר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2009 09:14 |
|
| |
דרום, כתבת:
"צודקים אנשי ביקורת המקרא כי חוק ריכוז הפולחן החל להיות מיושם הלכה למעשה מאז תקופת חזקיהו ולא קודם לכן, אבל הסיבה לדבר אינה כי עד אז לא היה הספר קיים, (כבר ביארנו כי ספר דברים אינו ספר עצמאי), אלא כי עד אז לא ראו בני אדם צורך להקפיד על צו זה לעבוד במקום אחד, וגם שלמה בנה מקדש והמשיך להקטיר בבמות".
איך אתה מסביר את העובדה ששלמה התעלם מחוק זה? האמנם המשפט: "החוק קוים לפי טעמו, ולא הלכו בני אדם לחפש את לשון החוק היבש ולקיימו בלי טעם", מסביר את הענין? חוק חשוב זה של איחוד עבודת ה' כתוב בתורה בצורה ברורה ביותר, זה לא ענין של חוק יבש או חוק רטוב. מדוע שלמה לא קיים אותו?
ובכלל, קביעתך כי חוק זה התחיל להיות מיושם מימי חזקיהו ולא קודם לכן, נסתרת מכמה מקומות:
1) עובדה היא ששילה מוזכרת תמיד כמרכז עבודת ה' עשרות פעמים בצורה ברורה, ולאורך כל התקופה הזו שעד חורבן שילה לא מוזכרת עבודת ה' בבמה אפילו פעם אחת, וכן התוכחות של מלכים ומחברי ספרי הנביאים לא מזכירות אפילו פעם אחת עבודה בבמה עד חורבן שילה. ומיד עם חרבן שילה אנו מוצאים את נוב וגבעון מכיון ש"הותרו הבמות", ובכל אופן מפורש בספר יהושע שכאשר בנו בני ראובן מזבח נוסף מיד: "נקהלו כל בני ישראל שילה עליהם למלחמה" (יהושע כב) ושלחו אליהם שליחים על המעל הגדול הזה שבנו מזבח.
2) כשדוד מכין את בניית המקדש בירושלים הוא מזכיר את המקרא בדברים שרק כעת הניח ה' מן הגויים מסביב (דה"א כב'), כפי דין התורה (דברים יב ט שעיר הבחירה מותנית במנוחה ובנחלה).
3) במלכים (א יב כז) אומר ירבעם: "אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב". ומדוע שיעלה העם הזה משומרון לעשות זבחים בבית ה' בירושלים?
4) מתוכחתו של איש האלהים בזמן ירבעם (מלכים א יג) אנו למדים כי הקרבה בבמות היתה חטא ושינוי המנהג: "מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך". מעשה נבואת איש האלהים ומקום קבורתו נזכרת כעובדה ידועה לעם בזמן יאשיהו (מ"ב כג: ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית אל ויאמר הניחו לו איש אל ינע עצמתיו וימלטו עצמתיו את עצמות הנביא אשר בא משמרון. המתאר בן התקופה ידע על הנבואה והכניס בספורו גם את התולדה בעם של ידיעתה).
5) לפי דברי הימים ב יט כבר אסא נלחם בבמות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2009 15:48 |
|
| |
דינוזאורוס
אדרבה אשמח אם חוקי ספר דברים היו מאז ומעולם, אני בא מצד המסורת ולא מצד הביקורת.
אבל ספר מלכים אומר תמיד אך הבמות לא סרו, הוא מעיד על עבירה תמידית, ומחזקיהו הוא מעיד על ביעור הבמות, מכאן שהיו תהליכים הלכתיים בתוך העם אודות חוק זה, אבל ברור שהחוק הוא עתיק (כדבריך), והקפידו עליו בתקופות קדומות, והפסיקו לקיימו, ושבו לשמור אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2009 16:59 |
|
| |
בדיון, אנו כולנו מן הצד של הנתונים, אין שמחה ואין עצב לפנינו, כי אם חקירה.
ספר מלכים אומר "רק הבמות לא סרו" אבל בזה הוא מדבר על כך שלא טרחו לשבור את הבמות ולנתצם, דבר שאסור על פי החוק היבש, רק יאשיהו מצא עוז לעשות זאת. ואמנם "עוד העם מזבחים וכו'" אבל את מי מייצג התיאור הזה? כל העם, רוב העם, חכמי העם? לא ולא, תמיד היו קנאים או חסידים שוטים או לאומנים שהוציאו קונטרסים להסביר למה דוקא חשוב להקריב בבמות. עובדה היא שאין שום תיאור קונקרטי של הקרבה בבמות חוץ מירבעם, וגם מלכים לא מתאר לגבי כל מלך "עוד העם מזבחים" מתוך ידיעה מה עשו בזמן כל מלך, אלא שבאופן כללי עדיין לא הוסרו הבמות.
לא סביר ששלמה אחרי שהקים את בית המקדש והקריב בו כל יום אלף עולות, רץ גם לאיזו במה להקריב, בלי שום קשר לשיקולים הלכתיים זה פשוט חסר טעם ולא פרקטי, יותר מסתבר שהיתה איזו תקופת ביניים שבה המשיך שלמה עדיין להקריב בגבעון כמנהגו מקדם, ולדעת מלכים היה הדבר כבר האסור משום שנקרא על הארון בגורן ארונה שם מקדש וכדו'.
וגם העם שהקריב בבמות בישראל אחז כירבעם שירושלים אינה מנוחה ונחלה משום שלא מוזכר הדבר כלל בתורה אלא המקום אשר יבחר, ואחיה השילוני בחר את ירבעם, וכך משמע בכוזרי שנביאי ישראל אחזו כירבעם, ולכן הקריבו בבמות, ואעפ"כ הושע מוכיח בזעם רב את הבמות כי הוא אחז כדעת בעל מלכים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2009 00:13 |
|
| |
דינוזאורוס
שלמה הקריב בבמה רק קודם בניין בית המקדש, אבל לאחר בניינו הבמות שבנה היו לעבו"ז ולא לה', וכדבריך לא הגיוני ששלמה לא יקיים פסוק מפורש.
א יא,ז אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה, לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב, בָּהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם; וּלְמֹלֶךְ, שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן. א יא,ח וְכֵן עָשָׂה, לְכָל-נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת, לֵאלֹהֵיהֶן. א יא,ט וַיִּתְאַנַּף ה', בִּשְׁלֹמֹה: כִּי-נָטָה לְבָבוֹ, מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּרְאָה אֵלָיו, פַּעֲמָיִם. א יא,י וְצִוָּה אֵלָיו, עַל-הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי-לֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְלֹא שָׁמַר, אֵת אֲשֶׁר-צִוָּה ה'. {פ}
וראה עוד
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=6&topic_id=1667215&forum_id=1364#r_14
הבמות היו גם לה' וגם לעבו"ז, גם ביהודה וגם בישראל, אבל זכינו ללמוד מ"מקרא" כי ביהודה רוב עבודת הבמות היו לה', ולפיכך לא הומתו כהני הבמות, ובישראל רוב הבמות היו לעבו"ז ולפיכך הומתו הכמרים שלהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2009 07:54 |
|
| |
בוקר טוב
אני לא כתבתי שלא סביר ששלמה לא יקיים פסוק מפורש, אלא ש"בלי קשר לסבות הלכתיות זה לא פרקטי" - שהמלך ירוץ מירושלים לאיזו במה נידחת להקריב גם בה. העובדה ששלמה אישר בניית במות לנשותיו הגויות שהיו בעצם בסך הכל דיפלומטיות של מדינות זרות - היא פרקטית והגיונית ולכן אינה שייכת לנושא.
ראיותיך בקשר לבמות אינם מכריעות כלל וכלל לדעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2009 08:39 |
|
| |
דינוזאורוס
זמני קצר, אז גם אני אקצר...
בס' דברים הוא מתייחס לדבריו כאל "התורה" לא כאל "משנה התורה" - "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (דברים ד,מד). גם חז"ל הודו שבקריאת התורה בהקהל, כנאמר "תקרא את התורה הזאת" (שם לא,יא), שהכוונה היא לס' דברים. בפשטות כשס' דברים מדבר על "התורה", כוונתו לעצמו. ולא ראינו שמכנה עצמו "משנה תורה", אלא רק במקרה הזה של מלך ש'מעתיק' לעצמו את התורה.
כבר לעיל טענתי שהכותרות מעין "וידבר ה' אל משה לאמר" וכדומה, יתכן שהינם תוספות של העורכים. ולא שיקרו בכך, כי אכן האמינו באמת ובתמים כי כל החוקים והמצוות שבידיהם, הינם מהמחוקק הקדום משה.
כבר הסכמתי איתך לעיל, שעל פניו נראה שס' דברים הוא החלק החמישי, וכפי שהוא מסודר כיום. אך ישנם ראיות והכרחים לומר שלא כך הדבר מצד האמת ההיסטורית, וכפי שאפרט במאמרי (שיבוא בקרוב).
אתה צודק שההגדרה "קאנוני", אינה מתאימה במקרה הזה. כוונתי שונה. אני מתכווין שלא היה ספר ממוסד ורשמי, לא היה "ספר תורה". היו כתבים והיו מסורות, אבל "ספר" לא היה. לדוגמה, לא יכל הנביא לומר "כך כתוב בספר התורה", כי לא היה "ספר" רשמי וממוסד. ואכן רק מתקופת יאשיהו אנו מוצאים קיומו של "ספר תורה", שאף נמצא בימיו (ס' יהושע המזכיר את "ספר התורה", הוא נושא בפני עצמו, ולא אדון בו כרגע).
אני נאלץ לסיים...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2009 08:50 |
|
| |
תוקן על ידי אקדמיוס ב- 13/07/2009 8:48:22
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2009 08:52 |
|
| |
לאחר תיקון הניק..
"וידבר ה'" אינו רק פתיח, אלא גם הרבה תיאורים בגוף הטקסט.
מדוע אתה אומר שהנביא לא יכל לומר כך כתוב בספר התורה? מה היא ההגדרה של ספר רשמי וממוסד? אם הספר קיים, וכתוב. אנו רואים שהנביאים מאד העריכו את דבר ה', וברור שהעריכו עוד יותר את דבר ה' ביד משה, למה לא יצטטו משם? והרי הושע אומר "אכתוב לו רובי תורתי"?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2009 22:11 |
|
| |
דינוזאורוס
התיאוריה שהצגתי כאן, היא שעד תקופת יאשיהו לא היה "ספר תורה", אלא היו רק מגילות וכתבים ומסורות פזורים בעם (בניסוחים שונים, ולעיתים אף סותרים זא"ז). בימי יאשיהו לראשונה יצא לאור "ספר", שאיגד בתוכו חלק מהכתבים והמסורות שהתאימו עם האסכולה הדבטרונומיסטית, שהורכבו לכדי המהדורה הראשונה של "ספר התורה" (הבסיס של ספר דברים). ואז לראשונה היתה "כתובת", אז יכל הנביא או המנהיג לומר "ככתוב בתורת משה". לפני כן לא יכל לומר זאת, אף שהיו כתבים רבים, כי היו שואלים אותו לאיזו מגילה אתה מתכווין? ולאיזו גירסה שלה? ולכן עד אז אנו מוצאים (חוץ מיהושע שהוא לדיון בפני עצמו) את הנביאים מדברים על ציוויי האל, ועל ציוויי משה, אבל לא "ככתוב בתורה". והם אמרו זאת על סמך ה"מסורת" שהיתה בידיהם, בין בע"פ ובין בכתב. לא מתוקף ה"כתוב" במגילות, אלא מתוקף ה"מסורת". כשהושע אומר "אכתוב לו רובי תורתי" (ח,יב), יתכן שהוא מתכוין לכתבים והמגילות הרבים הפזורים בעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2009 23:00 |
|
| |
דרום-חוקר
כתבת: ספר
מלכים מספר על חזקיהו שהסיר את הבמות והמצבות, וגם כיתת את נחש הנחושת
שהיה בימי משה, נזכר בבמדבר כא,ט . חזקיהו הכיר את ספר במדבר ואת ספר
דברים, וגם בדבר קיומו של הנביא משה נותן התורה הוא האמין בכל לב. הוא גם
בטח בה' וקיים את המצוות אשר ציוה ה' ביד משה, שוב חזקיהו אינו נמנה על
אסכולת זייפנים, אלא הוא נמנה על אסכולת המאמינים בדבר קדמותו של ספרי
התורה.
קצת אבסורדי לומר שעל סמך נחש הנחושת, שהוא סיפור קטן בס' במדבר, נאמר שהכיר את 'כל' ס' במדבר. חוץ מזה, וכי העם היו צריכים לס' במדבר בשביל לשמוע על נחש הנחושת שעשה משה? הרי הוא היה לפניהם, והם עבדו והקטירו לנחש. חזקיהו כנראה האמין בקדמותם של ה"חוקים" שהם מידי משה, לא נזכר שהאמין בקדמותו של "ספר התורה" (ויש הבדל גדול, כפי שהסברתי פעמים מספר).
כתבת: עוד מספר ספר מלכים, כי חזקיהו גם מכיר את זקני הכהנים העובדים במקדש, כלומר שהוא גם הכיר את חוקי ספר ויקרא המיושמים הלכה למעשה.
אם הוא הכיר עבודה במקדש, אז כנראה שהכיר חוקים "דומים" לאלו שתועדו לאחר מכן בס' ויקרא (למרות שלא ניתן לדעת בוודאות מה היו אז חוקי הפולחן במקדש). לא טענתי מעולם שחוקי הקרבנות הומצאו מאוחר יותר, אלא שאוגדו והורכבו לספר מאחד רק מאוחר יותר.
כתבת: לעומת ספר מלכים שקיצר (הוא חובר לתיאור קצר של חיי המלך), בא ספר דברי הימים וכתוב במפורט על קורות חייו של חזקיהו.
לאחר קטע זה אתה מפרט את הוספותיו של מחבר ס' דברי הימים, לתיאור קורות חיי חזקיהו. לא תמיד דה"י הוא המאריך וס' מלכים המקצר, לעיתים המצב הוא הפוך. אך כפי שהבעתי לעיל את דעתי, ס' דברי-הימים הוא ספר "בלתי אמין" (והמבין יבין...). אפילו אם תשווה בין התיאורים של חיי חזקיהו לבדו בדה"י לתיאורים בס' מלכים, תמצא מספר סתירות ותמיהות. דה"י לא רק 'האריך' בתיאורים והוסיף הוספות רבות, אלא הוא 'סותר' פעמים רבות ביותר את ס' מלכים (ושמואל ואחרים).
להלן מספר סתירות פשוטות, בין תיאור חיי חזקיהו במלכים לבין התיאור בדה"י: 1) שבטי ממלכת ישראל גלו בשנת שש לחזקיהו (מלכים ב' יח,י-יא), או גלו עוד לפני מלכות חזקיהו (דה"י ב' כט,ג, ול,ו). 2) סנחריב כבש את ערי יהודה הבצורות חוץ מירושלם (מלכים ב' יח,יג), או שסנחריב רק צר עליהם (דה"י ב' לב,א). 3) סנחריב עלה על יהודה בגלל שחזקיהו מרד בו (מלכים ב' יח,ז ויד וכ), או שאין זכר למרד, וסנחריב עלה כנראה ללא שום התגרות מצד חזקיהו (דה"י ב' לב,א). 4) לא מודגש שחזקיהו שיפץ את דלתות המקדש, אלא שקיצץ את הדלתות ונתן את כספי המקדש לפייס את סנחריב (מלכים ב' יח,טו-טז). לעומת זאת בדה"י - נזכר שיפוץ הדלתות, ואין זכר לקיצוץ הדלתות ונתינת הכספים לסנחריב (דה"י ב' כט,ג). 5) חזקיהו נלחם נגד הע"ז והבמות, וכיתת את נחש הנחושת שעשה משה (מלכים ב' יח,ד). או שהרס הבמות ונלחם נגד הע"ז, אבל אין זכר לנחש הנחושת של משה (דה"י ב' ל,יד, ולא,א).
אלו דוגמאות בודדות, הנוגעות 'רק' לתיאור חיי חזקיהו. אם תשווה לכל אורך ס' דה"י, ובעיקר לעומת ס' שמואל ומלכים. תראה שהוא משתמש במקורות שהיו לפניו, ועושה בהם כבתוך שלו. מקצץ מכאן ומוסיף מכאן וכו'. ובמילה אחת - משכתב!!! לכן לדידי, ספר דברי-הימים לא יכול להיחשב כלל לספר אמין. שים לב גם, שס' מלכים לכל אורכו ניכרת בו השפעה חזקה של ס' דברים. לעומתו ס' דה"י יש בו השפעה חזקה מאוד של הספרות הכהנית, והוא מוסיף תיאורים לכל אורך תיאור תקופת המלכויות, תיאורים של קיום המצוות והשקפותיהם של הספרות הכהנית. הקטעים העיקריים בהם מחבר ס' דה"י 'פחות' הטביע את חותמו, הם הקטעים הראשונים - פרקי היחוסין. שם הוא משלב בין מגילות יוחסין שונות וסותרות שהגיעו לידיו. יש לי תכנון לכתוב מאמר גם על ס' דברי הימים, שהוא אף דוגמה מצוינת להסביר ולהוכיח את "ביקורת המקרא" גם לגבי "ספר התורה".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2009 00:33 |
|
| |
מקרא
כך כתבת אודות ספר דברי הימים
< תראה שהוא משתמש במקורות שהיו לפניו, ועושה בהם כבתוך שלו >
< הקטעים העיקריים בהם מחבר ס' דה"י 'פחות' הטביע את חותמו, הם הקטעים הראשונים - פרקי היחוסין. שם הוא משלב בין מגילות יוחסין שונות וסותרות שהגיעו לידיו.>
אם לפני מחבר דברי הימים היו מקורות ומגילות שהגיעו לידיו, ניטל העוקץ מהביקורת, הוא לא סתם זייפן כמו אסכולת הזייפנים של ביקורת המקרא, הוא מקסימום עורך ומשפץ ומוסיף, ניתן להסכים שהוא הוסיף במלכים הצדיקים לפני חזקיהו שהסירו את הבמות כי הוא משפץ ועורך, אבל לא ניתן להגיד כי כל ההיסטוריה של חזקיהו היא שקרית כי הוא איננו שקרן כדעת אנשי ביקורת המקרא, אבל אנשי ביקורת המקרא רואים שיפוץ וטוענים הכל מזויף, וזה לא נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2009 08:50 |
|
| |
מקרא, כתבת:
התיאוריה שהצגתי כאן, היא שעד תקופת יאשיהו לא היה "ספר תורה", אלא היו רק מגילות וכתבים ומסורות פזורים בעם (בניסוחים שונים, ולעיתים אף סותרים זא"ז). בימי יאשיהו לראשונה יצא לאור "ספר", שאיגד בתוכו חלק מהכתבים והמסורות שהתאימו עם האסכולה הדבטרונומיסטית, שהורכבו לכדי המהדורה הראשונה של "ספר התורה" (הבסיס של ספר דברים).
ואז לראשונה היתה "כתובת", אז יכל הנביא או המנהיג לומר "ככתוב בתורת משה". לפני כן לא יכל לומר זאת, אף שהיו כתבים רבים, כי היו שואלים אותו לאיזו מגילה אתה מתכווין? ולאיזו גירסה שלה?
ולכן עד אז אנו מוצאים (חוץ מיהושע שהוא לדיון בפני עצמו) את הנביאים מדברים על ציוויי האל, ועל ציוויי משה, אבל לא "ככתוב בתורה". והם אמרו זאת על סמך ה"מסורת" שהיתה בידיהם, בין בע"פ ובין בכתב. לא מתוקף ה"כתוב" במגילות, אלא מתוקף ה"מסורת".
כשהושע אומר "אכתוב לו רובי תורתי" (ח,יב), יתכן שהוא מתכוין לכתבים והמגילות הרבים הפזורים בעם
אני אומר לך שוב ידידי היקר, אין לי מושג מדוע אתה מכניס מונחים מלאכותיים, אני לא מצליח להבדיל בין ספר למגילות, האם אתה מתכוין לכריכה? אם נניח שהיו כמה גירסאות, אין זה אומר כמו בימינו ש"מכון התלמוד השלם" מוציא ספר ביבליוגרפי עם השוואת נוסחאות, לא היה זה דבר רשמי, שהיו צריכים לשאול אותו "לאיזה גירסא אתה מתכוין" כתב יד לנינגרד או כת"י פארמה? וגם אם נניח שהיו גירסאות רשמיות, מה זה משנה לאיזה גירסא הוא מתכוין? הוא מצטט את דברי ה' ואין סבה שלא יצטטם מתוך הכתב – שהוא מקור הידיעה, לרוב האנשים הנורמלים מספיק שהדבר כתוב על ספר, (גם אם תגיד שהיו מיעוט מלומדים שהחליטו שכיון שיש סתירות הדברים לא מוסמכים – אף שזה עצמו סותר את ההגדרה שלך שכיון שהיו רק מגילות היה מותר לשנות ולא ראו בזה חסרון). אפילו ירמיהו מצטט את דברי מיכה המורשתי מלה במלה, מבלי שהם היו שייכים לאיזה קאנון, שהרי דברי הנביאים בודאי נערכו עריכות פורמליות על ידי תלמידיהם ברמה של סידור ספרים, ואין ספק שמיכה אמר עוד דברים בחייו, ושתלמידים רשמו אותם וכדו' ואעפ"כ הוא ציטט ממיכה וציטוט זה עשה רושם רב והצילו מדין מווות.
כשאתה אומר "יצא לאור ספר" אתה כביכול מבלבל את הקורא עם מושגים שלנו, של כתב יד ושל ספר היוצא לאור בבית הדפוס, בימי יאשיהו דובר על ספר הברית, ספר עתיק שמשה כרת עליו ברית עם ישראל, אף אחד לא הוציא אותו לאור, ולא התיימר לפרסם אותו בצורה שונה, ברגע שהציבור ראה את הספר הוא התלהב, ואף אחד לא חשב "למה שאנחנו עושים עכשיו קוראים קאנון", וגם לאחר מכן אף אחד לא חשב "בא נשנה את הספר". עצם העובדה שיש כאן ספר שנכתב על ידי משה גרם אליו התייחסות כזו.
אתה צודק שאם היו קטעים שלא יוחסו כנכתבים על ידי משה מפי ה' באופן ישיר אלא מגילות סתרים, אז הם מגילות אישיות בעלות תוכן חשוב אבל באופן תיאורטי ניתן לשינוי. אבל התורה אינה כזו, ולא מדובר רק בפתיח, כל המבנה והמהלך שלה הוא שיקוף מדוייק של האירועים והדיבורים בגוף ראשון. ועובדה היא שהנביאים מדברים על "תורה" ו"תורתי" כל הזמן, כי הדברים יוחסו לתורת ה'. ומעולם לא יוחס חוק לאדם שחי אחר הכניסה לארץ ישראל, כל החוקים היו רק "בעלותם ממצרים" או "במדבר", לא נשארה לנו אפילו הוה אמינא במקום אחד בתנ"ך שיש חוקים שניתנו מאוחר יותר (אפילו לא מפי ה' מאוחר יותר). ולכן אם היה חוק כתוב מפי ה' הוא היה ספר, ולא משנה אם היה כרוך או לאו, זו התורה שהנביאים מדברים עליה.
הערתך שברוב המקומות הנביאים מתיחסים לתורה כמונח ולא כספר, נכונה וחשובה. אבל אפשר להסביר את העובדה בעוד דרכים (מכיון שהגבת על דברי כאן אני מניח שקראת אותם..), ואף חובה לעשות זאת, כי ההסבר שלך אינו מספק אותי. מגילה וספר הם היינו הך. כל טקסט שקיים ומיוחס לה' ובמציאות המנהגים והמצוות שלו הם דומיננטיים הוא קיים. ובזה צודק דרום חוקר שכל המונחים האלו באו בכדי לערפל ולבלבל את הקורא (לא מצידך חלילה, אלא מצד קודמיך הגדולים).
ההצבעה על סתירות כבסיס לתורה בלתי סגורה (קויפמן) היא פרדוקסלית, מכיון שבמציאות בתורה הקדושה של העברים יש סתירות רבות מאד, והיא מסמך סגור ומחייב. הקדמונים סמכו על הנביאים והכהנים שפרשנות הסתירות שלהם היא האמת לאמיתה, אבל כמו תמיד החוקרים של תרבות ישראל סבורים שקודם לכן, היו אנשים נאורים יותר – כמונו, שמחמת הסתירות עשו "בקורת המקרא". כשהתקבל דברים לא הפריעו לאף אחד הסתירות מהמגילות שעל פיהם נהגו הכהנים, ולאחר מכן כשהתפרסם ויקרא (בא נגיד) גם לא הפריעו לאף אחד הסתירות, ובקיצור הם מעולם לא הפריעו לאף אחד, כי מחקר מערבי קם רק במאה ה17 ולא 500 שנים לפני הספירה, אין שום רמז שהיו אסכולות הלכתיות, וכולנו יודעים שבימים ההם מי שמפר את הדין היה יוצא למוות, לא היו אסכולות ליברליות כמו ביוון או בכל מיני מקומות שנתנו השראה לולהויזן, שאול דוד ושלמה, אסא חזקיהו ויאשיהו, השליטו מדיניות דתית ורוחנית אחת, והם ידעו יפה מאד מה היא "ההלכה" את מי יש להרוג ואת מי לא, ובשום מקום לא מוזכר רמז לויכוחים הלכתיים או לאסכולות הלכתיות. והטקסטים שעל פיהם הוחלטו ההחלטות או ברוחם ובהשראתם היו "תורה" כנזכר במקומות רבים כל כך, ולכן התורה היתה קיימת. וכל המחקר יכול לבדוק שינויים קוסמטיים אבל לא את קיום התורה.
אם כבר מדברים על אסכולות, מגוחך לחשוב כי הכהן הגדול הוא זה שהיה שותף לקנוניית נבואות החרבן, כי ידוע שדוקא הכהנים הם המתנגדים הגדולים לנבואות החרבן, באותו דור עצמו הם שהרגו את זכריה הנביא, ושרצו להרוג את ירמיה, הם שאמרו "היכל ה'" "היכל ה'" והם שחשבו (לפחות ברובד העממי שלהם) שהרבה בקר וצאן מפייסים את ה' במקום לעבדו בכל לבבם. אין ספק שההבדל בין כהנים לנביאים היה קיים תמיד, אבל ברמה של דגשים ושל תפיסת עולם, לא ברמה שכל אחד החזיק תורה אחרת.
ועל דברי הימים אתה אומר:
תראה שהוא משתמש במקורות שהיו לפניו, ועושה בהם כבתוך שלו. מקצץ מכאן ומוסיף מכאן וכו'. ובמילה אחת - משכתב!!!
מקרא, התיאוריות שלך בקשר לדברי הימים הם עתיקות, וולהויזן הוא הראשון שפיתח את ההגדרה כי דברי הימים הוא העורך והמשפץ, מכח פרשנות זו המתאימה אולי לימי בית שני בהם היו רחוקים מן המאורעות ולאחר שיבה מגלות הוחלט לסכם את ההיסטוריה, השליך ולהויזן לימי הבית הראשון שהתנהל בנימה אחרת לגמרי.
אתה מתאר איך דברי הימים "השתמש במקורות שהיו לפניו", בזמן שאין לך מושג בכלל מה המקורות שהיו לפניו, העובדה שספר מלכים נסדר כמה עשרות שנים קודם לו, אינה אומרת שהתפיסה של מלכים היא התפיסה המותאמת למקורות, ושל דה"י לא, ושדה"י קרא רק במקורותיו של מלכים או במלכים עצמו, ברור שמלכים נסדר ברוח הנבואית, ודה"י ברוח הכהנית, אבל גם לכהנים היו מקורות, והעובדה שמלכים בחר להדגיש את המקורות המסוימים שבחר, ודה"י בחר מקורות אחרים, אינה אומרת שדה"י לקח את מלכים וסירסו. אלא דה"י נתחבר מעיקרו כדי להוסיף אספקט נוסף שהיה חסר בהיסטוריה הנבואית מסיבות שונות (כאן באות תיאוריות).
מחקרים היסטוריים הפריכו את ההאשמות כלפי דה"י כאילו השינויים שלו הם בלי מקור, אני מקוה שאתה מכיר מה אולברייט אומר ע"ז (מתקופת האבן ועד הנצרות עמ' 163 ועמ' 166). וכן מה אומר בעל הגבורת ארי ביומא נג: על שיבוץ מקורות שונים בספרי הנביאים.
מבלי ויכוח על המגמה של מלכים לעומת מגמת דה"י, טוענים כיום כי מבחינה היסטורית גרידא דברי הימים הוא בעל נטיה הרבה יותר מובהקת להיסטוריה ולדיוק (שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, תשסד' גליון יד', שרה יפת). אני לא מוכיח לך כאן שום דבר הכתוב בדברי הימים, אבל גישתך כי דברי הימים הסתמך על מלכים ושיבש אותו היא לא נכונה, לדברי הימים היו מקורות מוסמכים לא פחות מלמלכים, והוא בחר להבליט מתוכם מה שבחר לפי סבות חשובות ונכבדות (וניתן להוכיח כי בכמה וכמה מקומות מקורותיו של דה"י קדומים ואותנטיים יותר). הרעיונות הכהניים וההלכתיים שבדה"י אכן חשובים מאד, ומבחינה זו יש חסר במלכים (אפילו בחלקים שלאחר חזקיהו ויאשיהו, שעליהם אין ויכוח שדברים כבר היה קיים).
ובקצרה: ההבדל הזה שבין דה"י למלכים הוא היסוד החזק שממנו בנה ולהויזן את שתי האסכולות שלו בחיבור התורה. ולכן אתה 'מנפנף' בדבר חשוב מאד, כי כאן באמת רואים שני כיוונים בעם, שבאמת היו קיימים. אבל מכאן ועד לקבוע כי התורה עצמה נתחברה בצורה שכזו, ובזמנים מאוחרים שכאלו, עוד רחוקה הדרך.
 |
|
|
|
|
|