כיצד נכתב ספר בראשית

דינוזאורוס

בתקופת בית שני נחלקו המפרשים על המילה ממזר, לפי הוולגטה פירושו כדעת חז"ל נולד מאיסור ביאה, לעומת זאת לפי תרגום השבעים והפשיטתא פירושו שם של עם או תערובת עמים. (המילה נגזרה מאום זר).

2 פירושים אלה מופיעים ב"דעת מקרא" ספר זכריה ט,ו הע' 19-ב.

לא צריך להאריך, כי בספר עזרא לא מופיעים הממזרים בשמם זה ברשימת העולים מבבל, ורק הלל כתב זאת לאחר תקופה ארוכה.

והנה, תרגום יונתן לתורה כותב, כי ממזר הוא הנולד מגויה.

יונתן דברים פרק כג פסוק ג 
לָא יִדְכֵּי דְמִתְיְלִיד מִן זְנוּ דְבֵיהּ מוּמָא בִּישָׁא דְאִיתְיְהִיב בְּעַמְמַיָא חוֹלוֹנָאֵי לְמֵיסַב אִיתָא כַּשְׁרָא מִקְהַל עַמָּא דַייָ אוֹף דּוֹר עֲשִׂירָאֵי לָא יִדְכֵּי לֵיהּ לְמֵיעַל בִּקְהָלָא דַה':

משנה מסכת יבמות פרק ד משנה יג
איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא, שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו, רבי יהושע אומר כל שחייבים עליו מיתת בית דין , אמר רבי שמעון בן עזאי מצאתי מגילת יוחסין בירושלם וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי רבי יהושע.

היוצא מהנ"ל, תרגום יונתן משמר את הפירוש הקרוב לשבעים ולפשיטתא, יש כאן פסול של עממים חילונים, כמו דבריהם כי ממזר הוא עם נכרי, לעומת זאת חכמים אחרים כבר נטשו לגמרי פירוש זה, והם התמקדו באיסורי הביאה בלבד מבלי להתייחס לעממים החילונים.

כיוון שכן, זה נחמד שכבר הורגלת לפירוש חז"ל, אבל אם תעיין קצת תגלה שפירוש זה ייחסית חדש.

ובכלל, אין מסורת לחז"ל על פירושי מילים בתורה, הם לא יודעים בדיוק מהו ממזר, אז היכן היא המסורת הרציפה???

למעלה יצאת בכרזה, כל המחלוקות של חז"ל הם על פרטים זניחים ודרבנן, וראה זה פלא, לימוד קל, עיון קל, מגלה מחלוקת בביאור המילים, לא בדבר רחוק, בדבר מינימאלי, מינימום של מסורת זה ביאור מילים.

***

כעת הערות קצרות לדבריך

ממזר לא נזכר במצבת העמים כי הם היו עם קטן וזניח.

מה שכתבת כי בתורה לא נאסר לישא בן שנולד מפסול חיתון של אשת איש, אתה בודאי צודק, והתורה לא עסקה בדברים פשוטים ומפורסמים, וזהו תושב"ע של סיני, אבל אינו תושב"ע של חז"ל. גם דיני אבלות לא נזכרו לרוב פשטותם, וגם דיני נישואין לא נזכרו לרוב פשטותם. 

מה שכתבת כי באשדוד ישבו איזה צבא של "ממזרים", זהו פירוש מוזר, כאילו הם הלכו להתלקט להם דוקא בעיר זאת, עממים חילונים בעלי מעמד נחות מתלקטים בעיר אחת, ולא עיירת פסולי חיתון, זה פשוט לא הגיוני.

ממזר אסור אצל כל העמים, והוא גם אסור לכהנים, דיני צניעות היו חזקים אצל חז"ל, צא וראה את היוצאות כשעין אחת גלויה והם כולן רעולות, זאת תרבות שנעלמה מהעולם, כך שאין צריך להאריך בדברים פשוטים שנהגו אצל כולם עד ימי חז"ל, וגם זלגו לעמים שכנים, ראה את המסולמים עם רעלותיהם.  

יוסף בן מתתיהו ופילון לדבריך מפרשים כמו חז"ל (לא בדקתי), אבל כפי שראינו היו עוד פירושים, ועד תרגום יונתן הם הגיעו, ובכלל היתה אז מחלוקת רצינית על מילה זו, אבל מסורת רציפה אין.

***

ר' עקיבה חיבב דרשות, וגם עורר את הקהל עם אמרות שנונות, אבל ברור שהוא ידע פשט, וחבירו ר' ישמעאל גם נהג לפסוק את פשט המקרא יותר ממנו, כי דיברה תורה כלשון בני אדם.

דרום, אין לפני דעת מקרא לזכריה, אבל עד כמה שאני יודע הפירוש "תערובת עמים" הוא רק לגבי הפסוק בזכריה, ולא לגבי הפסוק בדברים. (והזכרתי בדברי לעיל שייתכן שהמושג הושאל בהמשך למשמעות אחרת בזכריה, בדיוק כמו שבזמננו המושג ממזר הוא מושאל למשמעויות דומות) לא אמרתי שבספר עזרא מוזכרים ממזרים, אלא רק שהלל הביא מסורת שעלו מבבל קטגוריה של ממזרים, ואם לא היה כזה איסור בתורה, איך נוצרה כזו קטיגוריה. או שמא הלל שיקר.

יהודים וכל חניכא וחכינא דאית ליה,
"על כן כאשר מתברר שמסורת תושב"ע  נותקה - זו הוכחה ברורה שתושב"ע לא באה מסיני ברצף". -
איך מתברר שהמסורת נותקה? איך פרט שנשכח מוכיח על אחרים שלא נשכחו? הרי טבעי שבשעת חרבן וגלות ישתכחו פרטים? האם מישהו טוען שתושבע"פ לא יכולה להישכח מצד טבעה?

"אתה לעומת זאת - כך נראה לי - מדבר על תושב"ע כביאור/הוראות נוספות שנמסרו בסיני - אך אינך טוען לרצף ושכל דברי חז"ל מסיני הם".
 אני טוען לרצף של יהודים המקיימים את התורה ומשתדלים להבינה כפי רוח הדברים הידועה להם, אבל אף אחד לא טען בשום מקום שכל דברי חז"ל מסיני, אי אפשר לדעת מה מסיני ומה לא מסיני, אבל אין שום הוכחה שהיה איזה נתק סודי שביטל את תושבע"פ, אם יש דברים שנשכחו, אזי הם נשכחו, ועל כל השאר אין הוכחה. בזה איני מבין את דרום הלומד מדבר טבעי שחייב לקרות - שכחה מסויימת, על דבר שלא חייב לקרות - ביטול תושבע"פ "של סיני" והמצאה שקרית של חז"ל תורה חדשה שבדו כאילו גם היא מסיני. הטוען שחז"ל שיקרו צריך לנסות לפחות להוכיח.

אגב לגבי פילון ויב"מ, לא בדקתי עכשיו בפנים רק ראיתי מובא בשמם.