כיצד נכתב ספר בראשית

זה בכלל לא היה ככה

היה מישהו עני, עני מאוד
שחשב לעצמו "איך אני אשיג מלא כסף?"
פתאום הוא עבר ליד דוכן ספרים, ראה שקונים שם הרבה אנשים (ספרים היה דבר חדש אז)
אז הוא החליט לכתוב ספר
משהו ארוך ומגמתי... העיקר שימכור
תוך כדי זה שהוא התחיל לכתוב- הוא החליט לבסס את זה על חוקים, ממש לכתוב סיפור שלפיו כך "נוצר" הכל
מפה לשם זה התגלגל
השמועות רצו
אנשים הביאו לו עוד ועוד סיפורים
אותם הוא (או בעצם הם, בזמן הזה, כי כבר זאת הייתה עבודה רבה מדי לאדם אחד) שיפץ כדי שיתאימו למקור
הבעיה הייתה שמרוב שזה היה ארוך, נוצרו טעויות, כפילויות ואי התאמות- הרבה מהן
אנשים קראו, נשבו והתחילו לסגוד

אכפיל את שאלתי עוד הפעם, וכי אלקיהם של אלו שכחן הוא ואינו זוכר איך הביא מבול על העולם?
ותו קשה הרי ממשיכי המסורה אמרו לנו שהקב"ה הכתיב התורה למשה, ואם אתה מקבלם כממשיכי המסורה, בזה שאתה מקבל התורה שבכתב שמסרו לנו, תקבלם גם לזה שהקב"ה הכתיב התורה למשה.
ואם תתעקש שהקב"ה הכתיב לו כפי המגילות חוזרת שאלתי הראשונה שהקב"ה היה יכול להכתיב לו כפי המגילה הנכונה.

סאניטש הנכבד

שאלות של טעם שאלת

כבר הבאתי צילום בעמוד הראשון על סתירות בתולדות בני בנימין, מה שנכתב בתורה שונה ממה שנכתב בדברי הימים.

שמת לב, שכחה, לא יודעים מי היו בני בנימין, זה אומר בכה וזה אומר בכה, היכן היא המסורת שאתה נסמך עליה???

בנוסף, כבר ציטטתי בדברי הרב ברויאר, את ה"שאגת אריה" שבעל דברי הימים -עזרא הסופר- העתיק ממגילות שהיו לפניו, והוא מצא בהם סתירות, והעתיק כפי שמצא.

וכאן תישאל השאלה, האם עזרא הסופר היה כופר בתורה, בתורה הובאו תולדות בני בנימין מפי הגבורה בצורה אחת, ועזרא הסופר כתב את תולדות בני בנימין בצורה שונה.
וכי עזרא הסופר כפר בתורה??? או שמא הוא לא הסתמך על מפי הגבורה שהכתיבה את תולדות בני בנימין???

שאלתי אותך 2 שאלות, אם לא תשיב עליהם תשובה עניינית, כי אז לא עלי תלונתך, כי אם על עזרא הסופר.

המשך- עוד על פרשיות ספר בראשית

כהרגלנו בכל ההודעות, גם כעת אכתוב קצת דברי הסבר, לפני שנמשיך לעקוב אחרי פרשיות ספר בראשית.

והפעם נמשיך לכתוב עוד קצת, על הבדלים בין שיטתי בפרשנות מגילות התורה, לבין פרשנותו של הרב ברויאר.
ראשית אומר, שהעיקרון המנחה אותי בכל הודעותי זה שקיפות, אני לא בא להסתיר דברים מהקורא, בכדי להרשים אותו בשיטתי, אלא אכתוב את אשר ידוע לי, גם אם יחשוב אדם בעקבות דברי, שיש בכך סתירה לכל השיטה.

אם נעקוב אחרי שיטתו של הרב ברויאר, כי אז הוא בדבריו נצמד לשמות ה', שם הויה ושם אלהים, ובכל פרשה שהוא מבאר, הוא צריך להוכיח את המאפיין המיוחד של אותו שם ה', כיצד הוא משתקף בפרשה.

לעומת זאת בשיטתי, אמנם כמובן שנתחשב בדבר יסודי זה, וזאת היא הסיבה העיקרית בשינוי שמות ה', אבל יש עוד סיבות היכולות לגרום לשינוי בשמות ה'.
כבר כתבנו ששם אלהים הוא קדמון ושם הויה הוא מאוחר, כך שכל תוספת מאוחרת או עריכה מאוחרת תהיה בשם הויה, על פי עיקרון זה, לא נצטרך תמיד לטרוח לחפש הסברים מחשבתיים, כיצד הפרשה קשורה למאפיינים של שם הויה, אלא די בכך שנראה סיפור דברים רצוף בשם אלהים, ולפתע יופיע קטע בשם הויה, מיד נדע שמשה הוסיף קטע זה ממקום אחר, ושם ה' השונה מוכיח זאת, כמובן שנבאר גם את הקשר המגילה לשם הויה, אבל עיקר הסיבה מדוע לפתע שונה כאן שם ה', כי יש כאן העתקה ממקור אחר.

נבאר זאת בעזרת המחשה בפרשיות שכבר ביארנו, מעשה בני האלהים ובנות האדם, הפרשה נכתבה בשם הויה, ושם נאמר שרצה ה' להשמיד את האדם מחמת הימשכותו אחרי תאוותיו "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". פרשה זו שונה מהפרשה שאחריה שרצה ה' להשמיד את האדם בגלל החמס (הגזל).
הרי שאין צורך לחפש הסבר מחשבתי מפולפל, מדוע אם הסיבה להשמדת האדם בגלל תאוותיו נזכר שם הויה, ואילו אם הסיבה להשמדת האדם היא הגזל נזכר שם אלהים. די לנו בכך שעיקרו של סיפור מושתת על שם אלהים הקדמון, ויש תוספות מעטות בשם הויה, בכדי להצביע שתוספות אלה מאוחרות והם הועתקו ממקור אחר.

כך שאולי יחשוב אדם ששיטתו של הרב ברויאר יותר מעמיקה ועניינית, כי הוא מתייחס רק לשינוי שמות ה', אבל לדעתי הוא פספס את המבנה הבסיסי של ספר שהועתק ממגילות, כמו כן הוא לא נתן מספיק דגש לאיחורו של שם הויה, כך שחלק מהסיבות לשינוי שם ה', אינו מחמת הסבר דרשתי מפולפל וארוך, אלא פשוט עניין של תוספת מאוחרת, ושם הויה מוכיח על כך.

לאחר שחשפנו לפני הקורא דברים העומדים בעומקה של שיטה, ולא הסתרנו דבר, נמשיך לעקוב אחרי פרשיות ספר בראשית, בכל מקום שיהיה צורך נעתיק פסוקים, והיכן שאין צורך נכתוב רק דברי הסבר, והקורא יפתח את החומש בעצמו.

כבר כתבנו שפרשיות העוסקות במנין הדורות, שם אלהים האוניברסלי והכללי הוא המתאים להם, כך שכל סיפור מנין חיי נח, או סיפור תולדות בניו, שייכים למגילה זו.
והנה, לאחר שיצא נח מן התיבה, הובא קטע המספר את מעשה חם וקללתו, ובקטע זה נזכר שם הויה, נראה להסביר זאת, שמכיוון שהקטע הובא ממקור אחר ע"י משה, כי אז שם הויה מתאים לו, הקטע שהועתק הוא ט,כ-כז.
בנוסף, בפסוק כו הובאה ברכה לצאצאי שם, כלומר לישראל, ושם הויה הוא המתאים להם, וכך נכתב
ט,כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ הויה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.
ואילו בפסוק שאחריו הובאה ברכה לצאצאי יפת, כלומר לשאר העמים, ושם אלהים הוא המתאים להם, וכך נכתב
ט,כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.

לאחר מכן הובאה רשימה של בני יפת, ובני חם, וכבר כתבנו שפרשיות היוחסין שם אלהים הוא המתאים להם, והנה לפתע נכנס באמצע פסוק עם שם הויה
י,ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי הויה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי הויה.

בפסוק שלפניו נאמר י,ח וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.
ולאחריו פסוק ט שבו נזכר שם הויה.

שים לב לכפילות "הוא החל להיות גבור בארץ" [פסוק ח] נוסח מגילת אלהים, ופסוק ט הוא היה גיבור ציד כבר הוסף ע"י משה לביאור גבורתו, וגם שם הויה המאוחר מוכיח זאת. המילים "על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה'" מספרות על פתגם נפוץ בעם בזמן משה, וגם את הפתגם הוסיף משה.

לאחר מכן הובאו תולדות בני שם, וכפי שביארנו זהו המשך מגילת אלהים, ונזכר בה בחצי משפט על התפלגות בני האדם בימי פלג.
י,כא וּלְשֵׁם יֻלַּד, גַּם-הוּא: אֲבִי, כָּל-בְּנֵי-עֵבֶר--אֲחִי, יֶפֶת הַגָּדוֹל. י,כב בְּנֵי שֵׁם, עֵילָם וְאַשּׁוּר, וְאַרְפַּכְשַׁד, וְלוּד וַאֲרָם. י,כג וּבְנֵי, אֲרָם--עוּץ וְחוּל, וְגֶתֶר וָמַשׁ. י,כד וְאַרְפַּכְשַׁד, יָלַד אֶת-שָׁלַח; וְשֶׁלַח, יָלַד אֶת-עֵבֶר. י,כה וּלְעֵבֶר יֻלַּד, שְׁנֵי בָנִים: שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, וְשֵׁם אָחִיו, יָקְטָן. ... י,לא אֵלֶּה בְנֵי-שֵׁם, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם, בְּאַרְצֹתָם, לְגוֹיֵהֶם. י,לב אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם; וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם, בָּאָרֶץ--אַחַר הַמַּבּוּל. {פ}

והנה לאחר מכן אנו מוצאים תיאור נרחב של מעשה דור הפלגה, והתיאור נכתב בשם הויה, על כורחנו, ב- י,כא במגילת אלהים, הובא תיאור פיזור בני האדם בעולם בקיצור, ולאחר מכן הועתק בהרחבה מעשה פיזור בני האדם ממגילה אחרת. מכיוון שה' ירד לבטא את הנהגתו בעולם, שם הויה מתאים לכך, וגם שם הויה מורה על תוספת עריכה מאוחרת.

לאחר מכן המשכנו במגילת אלהים, בתיאור הדורות משם עד אברהם, והכל רצף אחד של מגילת אלהים.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 21/11/2005 23:35:12

דרום חוקר

אם אתה סובר שאין כאן מסורת הרי שנינו משדרים על תדרים אחרים ואין טעם להמשיך בדיון.

לענין עזרא, מה שהבאת משום השאגת אריה הרי הוא בפירוש (המיוחס? ל)רש"י בדה"י ז.י"ג וח.א. אלא ששם אינו מביא התוספת שמצא סתירות ביניהם. (דא"ג אודה לך אם תוכל לציין איפה כותב השאגת אריה דבר זה). וכבר אמרו רז"ל לא נתנה דה"י אלא להדרש. ואם תאמר שאין זה תשובה ענינית אני לשיטתי שכל מה שאמרו לנו ממשיכי המסורה זהו פירושו, וכאן אמרו שהפשט הוא על דרך הדרש. וכבר מצאנו כן בשיר השירים שפשוטו כמדרשו.

סאניטש היקר

דברי השאגת היקר הבאו למעלה בתוך דברי הרב ברויאר, אכתוב אותם שוב עם דגשים, שבספר דברי הימים מופיעות סתירות ביוחסין.

אם הרב ברויאר לא דייק בציטוטו, אשמח אם מישהו יכתוב את הציטוט המדוייק.
אודה ולא אבוש, הספרייה שלי מכילה ספרי יסוד + ספרים העוסקים בביאורם על דרך הפשט, מעולם לא כיליתי את זמני בקריאת פירושי פירושים, כי שכלו של האדם יושחת מהם, ואז הוא כבר לא יוכל להכריע בשכלו כלום, כי בכל דעה הוא יחשוש מדברי פלמוני או אלמוני.

< כבר תמה בעל "שאגת אריה" על כך שיש בספר דברי הימים סתירות רבות, אע"פ שנאמר בתלמוד שאדם אחד –הוא עזרא הסופר- כתב את הספר הזה. ועל כך השיב, שעזרא לא כתב בעצמו את ספר דברי הימים, אלא "העתיק דברי הימים מכמה ספרים שמצא ... בספר אחד מצא כן ובספר אחד כן, וכמו שמצא כן העתיק ... ובלשון שמצא כן העתיק ולא רצה לשנות". >




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 22/11/2005 8:28:32

המשך- עוד על פרשיות ספר בראשית

חברי פורום נכבדים

בהודעה הבאה נעסוק, בסיפור הליכתו של אברהם אבינו לארץ כנען, נעמת את דעת הרמב"ן מול דעת החוקרים, ונוכיח כיצד דעת הרמב"ן היא הצודקת, ואילו החוקרים הסתכלו בצורה נקודתית, ולכן הם אמרו את דבריהם. לאחר שנכתוב קצת רקע על סיפור הליכתו של אברהם לכנען, נמשיך לעקוב אחרי פרשיות ספר בראשית.

לפני שנתחיל, מי שיעקוב היטב אחרי מגילות התורה, כי אז ככל שאנו מתקדמים לזמנו של משה, קיומם של מגילות שונות שמהם הועתקה התורה נעלם, לא עוד כמה מגילות שמהם הועתק הסיפור, כי אם רצף סיפורי אחד, אמנם יש בסיפור פרשיות עם שם הויה, ופרשיות עם שם אלהים, אבל שוב כבר לא מדובר בכמה מגילות, כי הסיפור רצוף ואי אפשר לנתקו לכמה מגילות, אלא יש כאן ענין של בחירת שם ה' מתאים לכל פרשה.

בינתיים היכן שאנו נמצאים כעת בתחילת פרשת לך לך, עדין ניתן להבחין בקיומם של מגילות שונות, אמנם לא בצורה מרובה כמו בפרשיות הקודמות, אבל עדין יש כפילויות ומבנה של מגילות, אבל כשנגיע לפרשת תולדות ישמעאל, בראשית כב,יב, שם כבר תיעלם תופעת המגילות לגמרי, אין בטקסט שום הוכחה על העתקה מ-2 מקורות, כל הסיפור הוא אחיד ורציף, וכפי שכתבנו השינוי בשמות ה' יתפרש עניינית.

גם שורת ההיגיון מצביעה על דבר זה, כי רק המאורעות שהתרחשו הרבה זמן לפני משה נשתמרו במגילות שונות, אבל מאורעות הקרובים לזמנו, היו ידועים ומפורסמים בקרב בני ישראל, לא היה בדבר מחלוקת, ולכן ניתן לכתוב עליהם תיאור רציף ואחיד.

***

כעת נתחיל לבאר את סיפור הליכת אברהם לכנען, ותחילה נציג את דעת החוקרים, תוך כדי היצמדות מקסימלית לפשט הכתוב.

כבר ביארנו בהודעה הקודמת, שהדורות משם עד אברהם נמנו בשם אלהים, ושם נאמר
יא,כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט. יא,כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים. יא,כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. יא,ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד. יא,לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

פשוטו של כתוב, תרח מיוזמתו לקח את אברם ואת לוט, ויצא עמם מאור כשדים ללכת לכנען, אבל הם הגיעו עד חרן וישבו שם.

בפרשה הסמוכה, פרשת לך לך, הובא שה' מצווה את אברהם ללכת לכנען, וכך נאמר שם
יב,א וַיֹּאמֶר הויה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. יב,ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. יב,ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. יב,ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו הויה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. יב,ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.

המגילה היא מגילת הויה, ומסופר בה שה' ציוה את אברהם שילך לכנען, אברהם יצא מחרן בהיותו בן 75, והלך לכנען כפי ציווי ה'.
מעצם העובדה שמסופר שאברהם היה בן 75 כשיצא מחרן, הרי שהפרשה מתארת את אשר אירע בחרן, וגם צו ה' לך לך ניתן שם.

אם נמשיך לעיין, נגלה פסוק אחר במגילת הויה, וממנו ישתמע שונה מהאמור עד כעת, הפסוק הוא ב- טו,ז, וכך נאמר שם
טו,ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי הויה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.

פשוטו של מקרא, כאשר יצא אברהם מאור כשדים לכנען עם אביו, לא היה הדבר בגלל יוזמתו של אביו, כי אם בגלל צו ה' שנאמר לו. מוכח שהציווי לך לך נאמר כבר שם.

והרי הוכחנו קודם, שציווי לך לך נאמר בחרן, וכל תחילת פרשת לך לך מתארת את אשר התרחש בחרן, ומה היה גילו של אברהם אז, על כורחנו שיש כאן 2 סיפורים שונים, ובלשון החוקרים 2 מגילות, בפרשת לך לך הובא תיאור שצו לך לך נאמר בחרן, ואילו במגילת הויה אחרת (טו,ז) נזכר שצו זה נאמר באור כשדים.

אמנם הראב"ע סובר שצו "לך לך" נאמר באור כשדים בעקבות טו,ז, והוא מפרש את האמור בתחילת פרשת לך לך כמתייחס לסיפור שאירע באור כשדים, אבל אנחנו נצמדים לפשט הכתוב, ולא נוכל להתעלם שיש לפנינו 2 סיפורים שונים, כך שלכאורה צדקו החוקרים שיש לפנינו 2 תיאורים שונים, אימתי נאמר צו לך לך, האם בחרן או באור כשדים.

יש חוקרים שהגדילו עשות, והם רואים את סיפור יציאת תרח מאור כשדים שנזכר בסוף פרשת נח בשם אלהים כתיאור שלישי, שם סופר שהכל נעשה מיוזמתו של תרח, ולדעתם גם אברהם כשהמשיך אח"כ לכנען, עשה זאת מיוזמתו, והוא המשיך את מעשה אביו, כך שלדעתם יש לפנינו 3 מסורות כיצד הלך אברהם לכנען
1- מיזמתו.
2- צו ה' שניתן בחרן.
3- צו ה' שניתן באור כשדים.

ע"כ ביאור דעת החוקרים, תוך כדי היצמדות לפשט הכתוב להוכיח את דבריהם.

כעת נוכיח כיצד הרמב"ן הוא זה שירד לעומק פשוטו של מקרא, וגם את מגילות התורה נפרש על פי פירושו האמיתי.

בעיון קל יובן, שאותם חוקרים שרצו ליצור שיטה שלישית, שאברהם יצא מיוזמתו מחרן לכנען, והוא המשיך את מעשה אביו, אותה שיטה אין לה על מה להסתמך במקרא, אמנם היא לכאורה נצמדת למעשה תרח, אבל מנין לנו שגם אברהם עשה את הדברים מיוזמתו, בכל המקומות נזכר ציווי ה' בדבר, כך שאין לנו לשער השערות מדעתנו.

הרמב"ן הוכיח, שארץ מולדתו של אברהם היתה חרן, לאחר שנולד אברהם בחרן, לקח תרח את אברהם והרן, ועבר אתם לגור באור כשדים, ואילו נחור אחי אברהם נשאר בחרן והוא מעולם לא עזב את עיר הולדתו, כך שכעת כאשר תרח רצה לצאת מאור כשדים, היה זה מעשה מאוד טבעי ברצותו לשוב לנחלת אבותיו, אמנם הוא תכנן ללכת לכנען, אבל לבסוף הוא נשאר בחרן במקום הולדתו ובמקום מגורי אבותיו, כי לא ימצא האדם נחת, אלא במקום שאליו הורגל מנעוריו.

בשהותו של אברהם בחרן, ציווהו ה' לך לך, אברהם היה בגיל 75 כשיצא מחרן, וגם פשוטו של מקרא, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מתיישב היטב עם שיטה זו.

[הרמב"ן הוכיח שאברהם נולד בחרן, מדברי אברהם לעבדו כד,ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק. העבד הלך לחרן, הרי שאברהם נולד בחרן ולא באור כשדים.

בנוסף הוא הוכיח זאת מדברי הרמב"ם במו"נ ח"ג פכ"ט, שם העתיק הרמב"ם מספרי עובדי האלילים שהיו בתקופת אברהם אבינו "הצאבה", ובכלל הדברים נאמר שם שהיה אברהם בכותא (באזור חרן).
"אבל אברהם אשר גדל בכותא הרי כאשר חלק על דעת הכל וטען שיש שם עושה זולת השמש הוכיחו נגדו בכך וכך. והזכירו בראיותיהם דברים הגלויים ונראים מפעולות השמש במציאות ,ואמר להם כלומר: אברהם צדקתם אלא שהיא כגרזן ביד הנגר. ואחר כך הביאו מעט מהוכחותיו ע"ה נגדם. ובסוף אותה הפרשה אמרו שהמלך כלא את אברהם אבינו עליו השלום , ושהוא המשיך להתווכח עמהם ימים כשהוא בכלא, ואחר כך ירא המלך פן ימריד עליו את מדינתו ויוציא בני אדם מדתיהם , ואז הדיחו לנפת ה"שאם" [כינוי לארץ ישראל בערבית] אחר שלקח כל רכושו." (ע"כ מהמו"נ)]

אם הגענו עד הלום, כי אז הוכחנו כפי השיטה, שצו ה' ניתן לאברהם בחרן, רק שצריך לבאר את הפסוק האמור ב- טו,ז, אני הויה אשר הוצאתיך מאור כשדים.

בכדי להבין מקרא זה היטב, נצטט מספר היובלים, אמנם הוא מהספרים החיצונים, אבל הוא משקע בתוכו מסורת עתיקה, וגם חז"ל אמרו כעין אותה מסורת בשינויים, כי בתקופת חז"ל הלכו הרבה מסורות בע"פ על האבות. בנוסף גם הרמב"ם ציטט מספרי הצאבה, כך שגם אנכי יכול לצטט מדבריהם. [הרבה מדרשותיהם של חז"ל הם העתק מהספרים החיצונים, כאשר עיני הקורא תחזנה מישרים, בהערות שערך אברהם כהנא בהוצאתו, ציטוטים רבים למדרשי חז"ל].

"... ויקם אברהם בלילה ויבער את בית האלילים וישרוף את כל אשר בבית ואיש לא ידע, ויקומו בלילה ויבקשו להציל את אלוהיהם מתוך האש, וימהר הרן להצילם, והאש בוערת עליו וישרף בתוך האש וימת באור כשדים לפני תרח אביו ויקברוהו באור. ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען" (ע"כ מספר היובלים)

קורא יקר, העתקתי מספר היובלים, לא בכדי לקבוע מסמרות שכך אירע ההפך מדעת חז"ל, בתקופת חז"ל הלכו הרבה מסורות בעם על אברהם אבינו, חז"ל אמרו שאברהם הושלך לכבשן האש והצילו ה', הרמב"ם ציטט את הסיפור שנכלא אברהם אבינו בבית הסוהר, וכאן הובא סיפור על שבירת הצלמים ושריפתו של הרן בגלל ניסיון כושל להצילם.
דומני שלאחר סיפור זה, גם אחרון הספקנים על דרשות חז"ל, ידע שיש בדבריהם מסורות בע"פ, כך שלא כל מה שלא נכתב בתורה בפירוש לא קרה.

כעת יקל עלינו להבין את ביאור הפסוק אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, אין כאן רמז לצו לך לך, יש כאן רמז על הצלתו של ה' את אברהם מאויביו כשהיה באור כשדים, הם רצו להורגו, וי"א שהשליכוהו לאש או לבית הכלא, כך שהצלתו של אברהם היתה הנהגת ה' גדולה, וזה מה שאמר לו ה'.

כך שגם השיטה האומרת שצו ה' ניתן לאברהם באור כשדים נדחתה, ונשארה שיטת הרמב"ן עומדת במלא יפעתה והדרה, צו ה' ניתן לאברהם בהיותו בחרן, ורק שם ציווהו ה' לך לך.

כעת תישאל השאלה, מדוע הסתירה התורה סיפורים אלה שהתרחשו עם אברהם בתחילת חייו, מדוע לא כתבה התורה כלום מכל אותם מאורעות, והיא הסתפקה ברמז, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים???
והתשובה, התורה רצתה לצייר את אברהם אבינו כנקי מכל רבב של עבודה זרה, כי רק בכך תכבד דמותו בעיני המון העם, ולכן היא התחילה לספר את מעשיו בכנען, התגלות ה' אליו והנהגתו אותו, כך שלא ידבק באישיותו שום שמץ מהעבודה זרה. (הרעיון לקוח מהספר, "לא כך כתוב בתנ"ך" נכתב ע"י יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן)

כעת נוכל לדקדק על גבולות מגילות התורה, מבלי לפתח תיאוריות, שיש כאן תיאור סותר לאותו מאורע, כל המאורעות המסופרים על אברהם זהים ותואמים.
מכיוון שהתארכו הדברים, נכתוב את המעקב אחרי הפרשיות בהודעה נפרדת.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 22/11/2005 21:34:53

לדרום חוקר,

לא היה ידוע לי עד היום המדרש אותו ציינת בתחילת דבריך :"מלמד שהיה בידם (בידי בני ישראל בשבתם במצרים) מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת, לומר שהקב"ה גואלן.." , ועל כך- תודה!
זהו מדרש התומך בריבוי המקורות של ספר התורה, ריבוי אשר הביא את חוקר המקרא יוליוס ולהאוזן (אגב, נוצרי פרוטסטנטי שחי בסוף המאה ה-19- תחילת המאה ה-20) לכתוב את תיאוריית התעודות שלו, שעד היום משמשת את חוקרי המקרא.

דיוטימה הנכבד

אמנם המדרש הנ"ל תומך בריבוי מקורות, וכפי שכתבת ולהויזן צעד באותה שיטה, אבל אגלה לך סוד, בשיטתו הוא הניח הרבה תאוריות ופרשנויות, ועד היום לא נמצא בעולם המחקר דבר ברור. כולם מדברים על 4 מקורות לתורה, אבל אף אחד לא יודע להציג אותם בצורה ברורה ונחרצת, החוקרים מרגישים שיש כאן כמה מקורות, אבל הם לא כותבים משנה סדורה.
כל אחד מהם נסמך על דברי קודמו, אבל הראשון שכתב את השיטה, כתב דברים מגומגמים.

בעבר רכשתי את ספרו של ולהויזן, וחשבתי למצוא בו דברי טעם, אבל נוכחתי שהוא אמנם מרגיש בריבוי המקורות, אבל דברים ברורים בדבריו אין, הרבה תאוריות והשערות שבעיון קל ניתן להפריכם.
לא אכלה את זמני להפריך את השערותיו, אבל הקורא המשכיל, יגלה את הדברים על נקלה.

לדעתי השיטה שאני מציג היא מסורתית, כל מי שקורא ספר בראשית בשימת לב, יווכח שיש שינוי בשמות ה', ואם לאחר מעקב אחרי התופעה נגלה שיש כאן מסגרות של מגילות, הרי שחשפנו את מגילות התורה בצורה ברורה, ולא בהשערות רחוקות באנו, כי אם כותב התורה הוא המדריך אותנו על הדבר, בעזרת שינוי בשמות ה'. (הגיע הזמן להתייחס לתופעה זו של שינוי בשמות ה', ולא להתעלם ממנה)

בין החוקרים היה אחד תלמיד חכם, יחזקאל קויפמן, והוא חיבר ספר "תולדות האמונה הישראלית", בדבריו הוא הוכיח בצורה מאוד ברורה, שהתורה מורכבת מ-3 קבצי חוקים, כך שלאחר שנגיע לחצי ספר שמות, ותסתיים התופעה של שינוי שמות ה', נמשיך לעקוב אחרי המגילות השונות, אבל דברי יחזקאל קויפמן יהיו במרכז השיטה, ואנו נוכיח על מציאותם של 3 קבצי חוקים בתורה, תוך כדי הצגת הסתירות או הכפילויות בין המקורות.

דומני שהשיטה שאני מציג מסתמכת על עיון פשוט במבנה טקסט התורה, תוך כדי התרחקות מבניית תיאוריות מסובכות, כי כנגד כל תאוריה, יבוא אדם אחר שיבנה תאוריה אחרת טובה ממנה.

המשך- עוד על פרשיות ספר בראשית

לאחר שביארנו בהודעה הקודמת את אחדותם של כל הסיפורים, המתארים את הליכת אברהם לארץ כנען, נמשיך לעקוב אחרי הפרשיות.

כבר כתבנו כמה פעמים, ששם הויה פירושו, הקיים שלא יעדר, או מציאות עליונה שלא תיפסק, ושם זה מתאים לפרשיות שבהם מתגלית הנהגתו של ה' בעולם, או בפרשיות שבהם מסופר על יחוד הנהגתו של ה' לעם ישראל, לכן השם היותר מתאים לפרשיות שבהם מסופר על הנהגת ה' את אברהם הוא שם הויה.

הפרשה העוסקת בציווי ה' לאברהם ללכת לכנען, וקיומו את צו ה', נכתבה בשם הויה.
בסוף הפרשה הובא שנגלה אליו הויה, והבטיחו שיתן לזרעו את הארץ הזאת, וגם הבטחה זו נכתבה בשם הויה, ועוד נכתוב לכך מקבילות.
הפרשה המספרת את קורות שרה עם פרעה במצרים, נכתבה בשם הויה.
הפרשה המספרת את פרידת לוט מאברהם, נכתבה בשם הויה.

אם נשים לב, יש כאן פסוק המפנה למגילת הויה אחרת, וכך נאמר
יג,י וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת הויה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-הויה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.

הפירוש של גן הויה הוא גן עדן, וגם בתיאור גן עדן הובא שמים רבים השקו אותו (ב,י). (קאסוטו).
ולפי האמור, יש כאן הפניה ממגילת הויה, לסיפור שנזכר במגילת הויה אלהים (ב,ד – ג,כד)???
אלא שכבר ביארנו למעלה שמעשה גן עדן נחשב כמגילת הויה, הויה אלהים= הויה, והתווסף בכל הפרשה שם גם אלהים, בגלל כמה פסוקים באמצע הפרשה שלא ניתן לומר עליהם שם הויה, אפילו לא בהשאלה, וכבר ביארנו זאת, כך שלמעשה המגילה שם היא מגילת הויה, ויש כאן הפנייה ממגילת הויה למגילת הויה.
וגם הוכחנו מכאן, שמעשה גן עדן הוא מגילת הויה, ולא מגילת הויה אלהים, כי אין כזאת מגילה.

ככלל, מכיוון ששם אלהים הוא קדמון, ושם הויה הוא מאוחר, יתכן שתהיה הפנייה ממגילת הויה למגילת אלהים, אבל בשום פנים ואופן לא יתכן שתהיה הפנייה ממגילת אלהים למגילת הויה.

וכבר כתבנו כמה פעמים איך באמצע מגילת אלהים צץ ומופיע שם הויה, כי משה הוסיפו, כגון בביאור שם נח, או בקריאת המלאך שבסיפור העקידה, או בתיאור המבול לפי מגילת הויה, או במעשה חם עם אביו נח, או בביאור גבורתו של נמרוד.
כך שהתופעה של הוספת פסוקים בודדים או קטעים קצרים עם שם הויה באמצע מגילת אלהים קיימת, אבל להיפך לא יתכן.

הערה
ב- יב,ו נזכר הביטוי "וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ" וכן ב- יג,ז נאמר "וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ", ידועים הם דבריו של הראב"ע, שבתקופת משה רבינו ישבו הכנענים בארץ, ולא היה צורך בהבהרה שהכנעני אז בארץ, אלא על כורחנו יש כאן הערת הבהרה מאוחרת, מה היה המצב אז בארץ כנען, ותוספת זו התווספה אחרי תקופת משה.

סיפור מלחמת ארבעת המלכים את החמשה נכתב בשם הויה, אלא שבסוף הסיפור, כאשר מדבר מלכי צדק מלך שלם, הוא מזכיר בדבריו "אל עליון".
נראה לבאר, שמלכי צדק לא האמין במציאותו של אלהים אחד עליון, כי אם בריבוי אלים, והוא ראה את אלוהי אברהם כאל העליון משאר האלים, ולכן השתמשה התורה בביטוי "אל עליון" בספרה את דבריו, כי הקורא המשכיל יבין מה היתה אמונתו של מלכי צדק, והקורא ההמוני לא ישער בדעתו שיש כאן אמונה בריבוי אלים, כך שהסיפור מדויק אך לא שובר מוסכמות (הביאור שכתבתי מפורסם, ואיננו שלי).

פרשת ברית בין הבתרים נכתבה בשם הויה, אלא שבפרשה מופיע פעמים שם "אדנ-י הויה".
אם נשים לב, שם זה מופיע כאשר אברהם מתלונן לפני ה', כך שתוספת כינוי זה באה לחפות על דברי תלונתו של אברהם, למרות תלונתו אבל ה' הוא אדוניו.

הבטחה
טו,א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-הויה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד.
תלונה
טו,ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָ-י הויה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.

הבטחה
טו,ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי הויה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.
תלונה
טו,ח וַיֹּאמַר: אֲדֹנָ-י הויה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.

כאן גם נזכר הפסוק, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, וכבר ביארנו פסוק זה היטב.

לאחר מכן הובא הסיפור, על גרוש הגר בזמן הריונה עם ישמעאל, וגם כל סיפור זה הובא בשם הויה.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 23/11/2005 23:34:10

המשך- עוד על פרשיות ספר בראשית

חברי פורום נכבדים

בהודעה הבאה נעסוק, בציווי המילה לאברהם, ובסיפור המלאכים אצל אברהם.

לפני שנתחיל, כבר פרסמתי כאן בפורום מאמר "הוצאת מקראות מפשוטם במשנת הרמב"ם"
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1558561
ובו הוכחנו מתוך כמה סיפורים במקרא, על תופעה של מלאכים הנגלים לבני אדם בעין בשר, כגון בפרשה שלנו, שנגלו המלאכים לאברהם וללוט, והם עשו מעשים במציאות בעקבות התגלותם (האכילום, הכניסום לביתם וסגרו הדלת, אנשי האזור הוכו בסנוורים), וכגון בפרשת התגלות המלאך לדוד ולארונה היבוסי, וגם שם במקום ההתגלות נעשה מעשה ונבנה מזבח, הלא הוא המזבח בהר המוריה בירושלים, כך שפשוטו של מקרא מצביע על תופעה זו, אמנם יבואו פרשנים לבאר את הדברים בצורה מתחכמת, ואני לא באתי אלא לבאר את פשוטו של מקרא.

כעת אנו נמצאים בסוף פרשת לך לך, ב- יז,א, כל הפרשיות מתחילת פרשת לך לך עד כעת, נכתבו בשם הויה, וכבר ביארנו זאת.

בנוסף הדגשנו בהודעה הקודמת, שכאשר הגיע אברהם לארץ כנען לאלון מורה, הבטיח ה' לאברהם שארץ כנען תינתן לבניו, יב,ז וַיֵּרָא הויה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַהויה הַנִּרְאֶה אֵלָיו. וגם אותה הבטחה נכתבה בשם הויה.

נכתוב עוד פסוקים שנזכרו קודם בברית בין הבתרים בשם הויה
טו,ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
טו,יח בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת הויה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. טו,יט אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת, הַקַּדְמֹנִי. טו,כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים. טו,כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוּסִי. {ס}

כעת נשוב לעיין בסוף פרשת לך לך
שם הויה
יז,א וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא הויה אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים. יז,ב וְאֶתְּנָה בְרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ, בִּמְאֹד מְאֹד.

שם אלהים
יז,ג וַיִּפֹּל אַבְרָם, עַל-פָּנָיו; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, לֵאמֹר. יז,ד אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. יז,ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. יז,ו וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם; וּמְלָכִים, מִמְּךָ יֵצֵאוּ. יז,ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם--לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. יז,ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים. יז,ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר--אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם. יז,י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר.

אם נשים לב, הרי שפסוק ב' הוא סוף מגילת הויה (שהתחילה בפרשת לך לך), ונזכר בה התהלך לפני והיה תמים, כלומר שלם, אבל לא נזכר מעשה מיוחד שמחמתו יהיה אברהם שלם, אלא די שילך אברהם בדרכו של האל בכדי שיהיה שלם. כמו כן נאמר שה' יתן את בריתו בינו לבין אברהם, והכוונה לברית בין הבתרים שנזכרה למעלה טו,ט-יח, וירבה ה' את זרעו והכוונה לאמור ב- טו,ה.
מכאן ואילך מתחילה מגילת אלהים, ובה אלהים משנה את שם אברהם, ומצווהו על המילה, חלק מהפסוקים שבה הם כפילות על מה שכבר נזכר למעלה, פסוק יז,ו חזרה על טו,ה, פסוקים יז,ז-ח חזרה על טו,יח-כא : יב,ז. ומפסוק ט' הוספה כאן מצות מילה, שהיא הברית בין אלהים לאברהם וזרעו.

עיון דק
קורא יקר, כבר כתבתי קודם, שהתופעה של שינוי בשמות ה' המורה על מקור שונה ומגילה שונה שממנה הועתקו הדברים, תופעה זו קיימת רק עד פרשת תולדות בני ישמעאל, בראשית כה,יב, לאחר מכן גם אם יהיה שינוי בשמות ה', אבל אין הדבר מורה על מגילה שונה, כי אם יש סיבה מדוע הותאם אותו שם לפרשה, ועוד נבאר זאת.
כמו כן ביארנו בפרשת בראשית ונח, ששם אלהים הוא השם העיקרי של הפרשיות, הוא המייצג את המגילה העיקרית העתיקה, ועליו הוספו תוספות של פסוקים או קטעים קצרים בשם הויה.
והנה אם נבחן בשום שכל את מגילות התורה, הרי שאנו כעת בפרשיות- לך לך וירא חיי שרה, נמצאים במצב ביניים, מצד אחד עדין השינוי בשמות ה' מורה על מקור שונה, ולכן יש כפילויות בדברי אלהים לאברהם בזמן כריתת הברית עמו, למה שכבר נזכר קודם בשם הויה, אבל מצד שני כבר איננו יכולים לומר, שם אלהים או שם הויה הוא העיקרי, יש כאן פרשיות שונות, חלקם בשם הויה וחלקם בשם אלהים, לכולם יש אותה רמת משקל בעיקריות של הטקסט, אבל עדין השינוי בשמות ה' מורה על מקור שונה, כך שכדאי לשים לב לתופעה, ולעקוב גם על מצב ביניים זה.

מכיוון שכל הפרשיות כעת באותה רמת חשיבות בטקסט, איננו יכולים לומר פרשת המילה נכתבה בשם אלהים כי היא עתיקה (כפי שעשינו עד כעת), כי גם הפרשיות שנכתבו בשם הויה הם באותה רמת חשיבות ועתיקות, ולכן אנו חייבים לבאר מדוע נבחרה פרשת המילה בשם אלהים, ונראה שהסיבה לדבר, כי מעשה המילה היה מפורסם אז בכל העולם, ומטרת ה' היתה לפרסם את בריתו עם אברהם בעולם, וגם בני ישמעאל נימולים הם, ולכן נכתבה הפרשה בשם אלהים, כי זהו השם המתאים לפרשה אוניברסלית כללית, ואין כאן יחוד הנהגתו של ה' לישראל.
ולמרות שיש כאן יחוד בריתו של ה' עם ישראל, דבר זה נכון לברית בין הבתרים שהיא ברית בין ה' לישראל ושם נזכר שם הויה, כי אין שם בברית שום סימן היכר על ישראל, והברית היא בין ה' לעמו, אבל פרשת המילה היא ברית ה' עם עמו אבל בכדי שיתפרסם הדבר בעולם, כי יש כאן סימן היכר בגופם, ולכן כאן נבחר שם אלהים.

כעת הגענו לפרשת שלושת המלאכים אצל אברהם והפיכת סדום
אם נקרא את פשוטו של מקרא היטב, כי אז המראה אצל אברהם היה מראה משולב, ה' נגלה אליו, ולפתע הופיעו אצלו גם 3 מלאכים ואברהם דיבר עמם, כל אותו פרק זמן עדין לא עלה ה' מעליו, לאחר מכן שב אברהם לדבר עם ה', ובסוף אותו מאורע עלה ה' מעליו.

ביאור הדברים, אברהם ישב בפתח אוהלו כחום היום, והנה לפתע הוא שמע את קול ה' קורא אליו, מן הסתם הוא גם הרגיש את הופעת כבוד ה' במחיצתו. לפתע ראה אברהם 3 אנשים ממולו, ואז הוא רץ לקראתם להכניסם תחת העץ, נוכחות ה' עדיין היתה נמצאת, ואברהם המשיך להרגיש בדבר, ולכן תוך כדי שיחתו עם המלאכים, הוא דיבר גם עם ה', לאחר שהם הלכו המשיך אברהם לדבר עם ה' לבדו, ולבסוף עלה כבוד ה' מעליו.

קורא יקר, אני יודע שכעת אתה זועם, ראיתם את דרום חוקר, איזו הגשמה הוא עשה במראה אברהם, נוכחות ה' היתה במחיצתו של אברהם, הוא שמע בשעה שהוא יושב בפתח אוהלו את קול ה', הוא ראה מלאכי עליון מהלכים מתחת לעץ שבחצרו. לאט לך ידידי, וכי במעמד הר סיני לא היה כדבר הזה, וכי רק אם נהפוך את דברי התורה לחלומות אז תנוח דעתך, אמנם חלום נבואי אבל חלום, וכי רק אז תנוח דעתך. וכי ידעת שלשיטת הרמב"ם, במעמד הר סיני עם ישראל שמעו קול הברה עצום, ואילו את הדברות אנכי ולא יהיה לך השיגו בשכלם, וכי פירושו עדיף על פני פשוטו של מקרא, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול.

כעת יבואו המלמדים שבחבורה ויאמרו, מה זאת היתה לו, והרי כל הנביאים נופלים על פניהם כשמתנבאים, זולתי משה לבדו שהוא עומד על עומדו. להם נשיב, כך קבע הרמב"ם בעקבות פסוקים בספר במדבר, וכך גם נזכר בברית בין הבתרים, ובציווי אלהים לאברהם על המילה, שם נזכר לשון נפילה אצל אברהם, אבל המראה אשר לפנינו בפרשת וירא שונה מהם, ואברהם ישב בפתח אוהלו וה' נראה אליו, וגם מלאכים נראו אליו, והוא שב לדבר עם ה' כשהוא עומד, ולבסוף שב אברהם על עקבותיו לאוהלו.

כעת נכתוב את הפסוקים, עם חלוקה היכן הוא הדיבור עם ה', והיכן הוא הדיבור עם המלאכים.

הדיבור עם ה'
יח,א וַיֵּרָא אֵלָיו הויה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.

הדיבור עם המלאכים
יח,ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. יח,ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יח,ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. יח,ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ--כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. יח,ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. יח,ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. יח,ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ. יח,ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. יח,י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו. יח,יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. יח,יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.

הדיבור עם ה'
יח,יג וַיֹּאמֶר הויה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יח,יד הֲיִפָּלֵא מֵהויה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן. יח,טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.

מעשה המלאכים
יח,טז וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם; וְאַבְרָהָם--הֹלֵךְ עִמָּם, לְשַׁלְּחָם.

הדיבור עם ה'
יח,יז וַהויה, אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. יח,יח וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. יח,יט כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ הויה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט—

תוספת הסבר של משה
לְמַעַן, הָבִיא הויה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו.

הדיבור עם ה'
יח,כ וַיֹּאמֶר הויה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. יח,כא אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה.

מעשה המלאכים
יח,כב וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה;

הדיבור עם ה'
וְאַבְרָהָם--עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי הויה. יח,כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע. יח,כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. יח,כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. יח,כו וַיֹּאמֶר הויה, אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר--וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם. יח,כז וַיַּעַן אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. יח,כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם, חֲמִשָּׁה--הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה, אֶת-כָּל-הָעִיר; וַיֹּאמֶר, לֹא אַשְׁחִית, אִם-אֶמְצָא שָׁם, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. יח,כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, אַרְבָּעִים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים. יח,ל וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים. יח,לא וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים. יח,לב וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. יח,לג וַיֵּלֶךְ הויה--כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ.

הערות לנ"ל
יח,יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.
כדאי לשים לב, שבמגילת אלהים למעלה יז,יז נזכר דבר זה כלפי אברהם, שהוא צחק כששמע את דבר אלהים שעתידה שרה להוליד בן, ושם לא נזכר שאלהים גער בו. וכאן במגילת הויה נזכר ששרה היא זו שצחקה, וה' גער בה מדוע צחקה. ונמצא שיש כאן מעשה שנזכר בשתי מגילות עם שינויים.

ב- יח,יט נאמר ... לְמַעַן, הָבִיא הויה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו.
משפט זה הוסיפו משה רבינו להסבר, ה' אמר, וכי אכסה מאברהם דבר, והרי הוא עתיד להיות לגוי גדול, וזאת מחמת שאני יודע שהוא יצווה את בניו אחריו לשמור את דרך ה'. והוסיף משה הערה, שה' מחמת ידיעתו הנ"ל -שאברהם יצווה את זרעו אחריו- תכנן לקיים באברהם את כל מה שהבטיח לו.

הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי,
יח,ל וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה
יח,לא וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי—
יח,לב וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם
כדאי לשים לב שבתחילת הפרשה השתמש אברהם בשם אדני כפנייה למלאכים, ואילו כאן מדבר אברהם עם ה' ונזכר הכינוי אדני. ונראה להסביר, מכיוון שאין הדבר מכובד שיתווכח אברהם עם ה', ומכיוון שנזכר בפרשתינו כינוי אדני, ומכיון שלפעמים מוסמך כינוי זה לשם הויה (אדני הויה), לכן נקטה פרשתינו בשם זה בכדי לכבד את שם הויה, אבל באמת אברהם דיבר עם ה' ולא עם המלאכים.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 26/11/2005 22:18:54