כיצד נכתב ספר בראשית

דרום חוקר

מאוד מעניין הדברים שלך וגם מקורי

ואדון דורש האמת תשנה את הניק שלך לקשקשן חסר תקנה.

בריסקער

תודה על המילים החמות

המשך- עוד על פרשיות ספר בראשית

חברי פורום נכבדים

הגענו בעיון פרשיות ספר בראשית, ל- לב,ב. בפרשה הקודמת סיפרה התורה על פרידת יעקב מלבן, כעת אנו קוראים על פגישתו של יעקב עם עשו.
חלק מהדברים שאכתוב לקוחים מדברי הרב ברויאר, אבל כעיקרון לא הלכתי בשיטתו בביאור פרשה זו, הוא חילק את מאבק המלאך לשני מאבקים, ואנכי לא כן עמדי.

לאחר ששב לבן למקומו נאמר
לב,ב וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. לב,ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם. {פ}

פסוקים אלה פותחים את פרשת המפגש עם עשו, והם מתארים את השגחתו של ה' על יעקב, הוא שלח את מלאכיו לקראתו.
בנוסף השם מחנים, מעבר למשמעותו מחנה אלהים, כולל בתוכו גם משמעות של 2 מחנות, והדבר מתאים למה שיובא בהמשך על חלוקת יעקב את מחנהו ל- 2.

לאחר שחילק יעקב את מחנהו ל- 2, הובאה תפילתו של יעקב
לב,י וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק: הויה הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ--וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. לב,יא קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. לב,יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים. לב,יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב.

מה שנאמר בפסוק י, הויה האומר אלי שוב לארצך..., נזכר למעלה לא,ג, וגם שם נזכר ציווי זה בשם הויה.
גם מה שנאמר בפסוק יג, ואתה אמרת היטב אטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים..., נזכר למעלה כח,יד, שם סופר על חלום יעקב, וקטע זה של הבטחת ה' נזכר בשם הויה.

אם נשיב לב, הרי שפגישת המלאכים במחנים נזכרה בשם אלהים, וגם שאר הפרשה נזכרה בשם אלהים, ואילו תפילת יעקב נזכרה בשם הויה.
והסיבה, כל פרשת פגישת עשו עיקרה בשם אלהים, המסר היוצא מהפרשה הוא, שמאבקו של יעקב כאן בעולם, התרחש במקביל גם עם מלאכי עליון, שם אלהים הוא המתאים למסר זה, אבל תפילת יעקב, בודאי שם הויה הוא המתאים לה, כי יעקב קיבל את הנהגתו מהויה, ושום מלאך לא הנהיגו ולא קיבל עליו שלטון.

הפסוקים לב,יד-כד , מספרים על הכנת המנחה, ושילוח המנחה לפני יעקב, יעקב בתחילת הלילה לן במחנה, ואז באמצע הלילה הוא העביר את נשיו וילדיו וכל אשר לו את מעבר יבוק.

כאשר נותר יעקב לבדו, לפתע הופיע ממולו איש, והוא נאבק עמו עד עלות השחר, גם כאן מפשוטו של מקרא משתמע, שאיש זה נאבק עם יעקב במציאות ולא בחלום, אבל הוא היה מלאך ממלאכי עליון (כי שרית עם אלהים), ואם תרצו מלאך המייצג את עשו, כך שגם כאן נאמר שמלאך מגשים את עצמו, ובני אדם פוגשים אותו ואף נאבקים עמו.

במאבק גבר יעקב על המלאך, וכאשר ראה המלאך שהוא לא יכול לגבור על יעקב, נקע את כף ירכו של יעקב, למרות הנקע אבל עדין יעקב אחז במלאך ולא נתן לו ללכת, משראה המלאך כך, שאל את יעקב לשמו, ושינה את שמו של יעקב לישראל ובכך בירכו ופייסו, יעקב שאל את המלאך לשמו והמלאך סירב לומר את שמו, והוא שב ובירך את יעקב שוב (נוסח הברכה לא נזכר בפירוש בתורה). בעקבות זאת קרא יעקב לאותו מקום (מעבר יבוק) פניאל, כי ניצל ממלאך אלהים. ובסיום הובא פסוק המתאר את מנהג בני ישראל שקיבלו על עצמם מאז אותו מאורע, לא לאכול את גיד הנשה, כלומר גיד זה שנגע בו מלאך ממלאכי עליון, לא ראוי לנו לאוכלו.

קורא יקר, אתה בודאי תמיה, דרום חוקר בא לספר לנו את סיפורי המקרא?
שאלתך במקום, ומה שכתבתי בדברי הוא תשובה לדברי הרב ברויאר, שראה במעשה האבקות המלאך 2 סיפורי הבלולים זה בזה, ובדברי התכוונתי לדחות את דבריו, כך שמי שיקרא את דבריו, ויקרא את תיאור ההאבקות שכתבתי, יקבל תשובה מדוע תיאור ההאבקות הוא אחיד.

בתחילת הפרשה סופר על מלאכי אלהים, וכאן סופר על האבקות עם מלאך, נמצא שה' הקדים לשלוח ליעקב מלאכי אלהים לעוזרו, ולבסוף הגיע אליו מלאך להיאבק עמו.

***

נחזור לשמות ה', כל הפרשיות שבפרשת וישלח נזכרו בשם אלהים, ורק מתחילת פרשת וישב, מסיפור קורות בני יעקב בארץ כנען, התחלף שם ה' להויה.

פרשת המפגש של יעקב עם עשו נזכרה בשם אלהים, ורק התפילה שבאמצעה נזכרה בשם הויה.
ביאת יעקב לשכם וקנייתו חלקת שדה נזכרה בשם אלהים.
לאחר מכן מעשה דינה.
לאחר מכן ציווי ה' ליעקב לעלות לבית אל, הפרשה נכתבה בשם אלהים.
לאחר מכן ה' בירך את יעקב עוד, ושינה את שמו מיעקב לישראל, והבטיחו על ריבוי זרעו, וירושת הארץ, לידת בנימין, פטירת רחל, מעשה ראובן, שמות בני יעקב, יעקב שב לחברון ליצחק אביו, פטירת יצחק, כל מעשים אלה נזכרו בשם אלהים.

באמצע הפרשה המספרת על ברכת ה' שנית ליעקב הובא פסוק
לה,יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה--גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ.
וכבר ביארנו ששם אל שדי נכתב בברכת ריבוי הבנים.

לאחר מכן סופר על תולדות בני עשו, וכבר ביארנו את השינוי שיש בין שמות נשיו של עשו שנזכרו כאן, למה שנזכר למעלה כו,לד, והמגילה כאן היא מגילת אלהים.

עשו עבר לגור בהר שעיר
תולדות עשו
בני שעיר החורי יושבי הארץ לפני בא עשו (דברים ב,יב).
וכך נאמר בדברים- וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים, לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר-נָתַן הויה, לָהֶם.

המלכים אשר מלכו בארץ אדום
שמות אלופי עשו.

הסיבה שכל פרשיות אלה נזכרו בשם אלהים, כי בתקופה זו היתה הנהגתו של ה' עם יעקב בדרך הטבע, עברו עליו הרבה משברים (עשו דינה), והנהגת אלהים בדרך הטבע היא המתאימה לתקופה זו.

בנוגע לרשימת המלכים אשר מלכו באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל, בראשית לו,לא-לט, אם הכוונה במלך המולך בישראל שאול או דוד, הרי שקטע זה מאוחר לאחר תקופת משה, כי בזמן משה לא יתכן שיתאר הכתוב רשימה של מלכים שמלכו זמן רב אחריו, וגם אין סיבה להתייחס לפרק זמן מאוחר (מלוך מלך בישראל) בתקופת משה.

ויש אומרים שהמלך המולך הוא משה, ואז פסוקים אלה אינם מאוחרים. והבוחר יבחר.

***

קורות בני יעקב בארץ כנען נכתבו בשם הויה.
פרשת חלומות יוסף
פרשת מכירת יוסף
פרשת יהודה ובניו
פרשת יוסף ואשת פוטיפר
כל פרשיות אלה נכתבו בשם הויה

באמצע פרשת יוסף ואשת פוטיפר, נזכר פעם אחת שם אלהים
לט,ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים.
והסיבה, כי יוסף מדבר עם אשת פוטיפר, והיא לא האמינה בהויה.

הסיבה שכל פרשיות אלה נזכרו בשם הויה, כי יעקב כבר הגיע למנוחה בארץ כנען, אמנם קשיי החיים לא עזבוהו, ובנו מחמדו נמכר ונלקח, אבל יש כאן תוכנית אלוהית עולמית, ושם הויה המנהיג את עולמו הוא המתאים למאורעות אלו.

***

מתחילת פרק מ (חלום סריסי פרעה) עד סוף ספר בראשית שם אלהים הוא העיקרי, והסיבה, בני יעקב יורדים למצרים, הם עוזבים את ארץ חמדה, יש כאן תקופה שבה מסתיר ה' את פניו מהם, הנהגתו אינה נגלית עליהם בבירור, ושם אלהים הוא המתאים לתקופה זו.

כששולח יעקב את בניו למצרים הוא אומר
מג,יד וְאֵל שַׁדַּי, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת-אֲחִיכֶם אַחֵר, וְאֶת-בִּנְיָמִין; וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי.
נזכר כאן שם אל שדי, לרמוז על ברכות שנאמרו כבר בשם זה, יצחק ברכו בשם זה כשיצא לחרן, וה' בירכו בשם זה בבית אל. (דעת מקרא)
כח,ג וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים.
לה,יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה--גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ.

כשיוסף בא לבקר את יעקב בחוליו קודם מותו נאמר
מח,ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי.
והכוונה לפסוק שהובא למעלה לה,יא, וכבר ביארנו ששם אל שדי נזכר בסמיכות לברכה על ריבוי הבנים.

בברכת דן נאמר
מט,יח לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי הויה.
הסיבה, מכיוון שהשופט שיצא משבט דן הוא שמשון, ובתקופת השופטים הצרו לישראל הרבה, לכן כאשר ראה יעקב זאת, נשא תפילה לה' שיגלה את הנהגתו ויושיע את ישראל, ושם הויה הוא המתאים לכך (ע"פ דעת מקרא).

בברכת יוסף נאמר
מט,כה מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם.
הסיבה, כבר ביארנו שברכת ריבוי הבנים, שם שדי הוא המתאים לה.

שדי פירושו משדד מערכות, כלומר מנהיג את עולמו, אין כאן הוראה על מהות ה' כשם הויה, ואין כאן גם הוראה על שלטון וכוח כשם אלהים, אלא יש כאן הוראה על הנהגת העולם, בלשון הקדמונים סיבוב הגלגל, כך שגם ברכה על ריבוי הבנים מתאימה לשם זה, כי היא ממאורעות הטבע הקיימים בעולם.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 10/12/2005 23:00:37

סיכום פרשיות ספר בראשית

חברי פורום נכבדים

בהודעה הבאה נערוך רשימה של כל פרשיות ספר בראשית עם שמות ה' המופיעים בהם, כך שההודעה היא הודעת סיכום, של כל סדרת ההודעות שקדמו לה ועסקו בפרשיות ספר בראשית.
בכדי להדגיש את ההבדלים, כל הפרשיות שנזכרו בשם הויה יודגשו.

מגילת הבריאה, שם אלהים.

מגילת גן עדן, שם הויה אלהים, בעצם הוא מגילת הויה ויש סיבה מדוע הוסף שם אלהים, בפרשה נזכרו 3 פעמים רק שם אלהים.

מגילת קין והבל, מעשה למך, שם הויה.

מגילת עשרה דורות מאדם עד נח, שם אלהים, הוכנס פסוק בשם הויה לביאור השם נח.

מגילת בני האלהים עם בנות האדם, שם הויה.

מגילת המבול, שם הויה ואלהים מעורבים זה בצד זה. בנית מזבח שם הויה, ברית הקשת שם אלהים.

מגילת מעשה חם, שם הויה.

מגילת תולדות בני נח, שם אלהים, הוכנס פסוק בשם הויה לביאור השם נמרוד.

מגילת מגדל בבל, שם הויה.

מגילת עשרה דורות מנח עד אברהם, שם אלהים. בסופה נזכר שתרח לקח את משפחתו לילך לכנען ולבסוף השתקע בחרן.

מגילת לך לך, ירידה למצרים והמעשה עם שרה, ההיפרדות מלוט, מלחמת ארבעה מלכים כנגד החמשה, ברית בין הבתרים, מעשה הגר שפחת שרה, היה תמים ואכרות עמך ברית, שם הויה.

מגילת קריאת שמו אברהם, ברית מילה, קריאת שמה שרה, הבטחה ללידת בן משרה, מעשה ברית המילה, שם אלהים.

מגילת אברהם ושלושת המלאכים, הבקשה למען הצלת סדום, מעשה לוט ושני המלאכים והצלתו, מעשה לוט ושתי בנותיו, מעשה אבימלך ושרה, פקידת שרה בבן, שם הויה. בסוף מעשה הצלת לוט לפני המעשה עם שתי בנותיו, הוכנס פסוק בשם אלהים, המתאר שאלהים הציל את לוט בזכות אברהם.

מגילת לידת יצחק, מילתו, גירוש בן האמה, כריתת ברית של אבימלך ופיכול שר צבאו עם אברהם, שם אלהים. בסוף מגילה זו הוכנס פסוק בשם הויה על האשל בבאר שבע. מגילת עקידת יצחק, שם אלהים. הוכנסו פסוקים בשם הויה לקריאת מלאך מהשמים. בני נחור ובכללם רבקה, רכישת מערת המכפלה וקבורת שרה, שם אלהים.

מגילת אליעזר עבד אברהם בהביאו את רבקה ליצחק, שם הויה.

מגילת נישואי אברהם עם קטורה, מות אברהם וקבורתו, שם אלהים.

מגילת תולדות ישמעאל, לידת רבקה את יעקב ועשו, מכירת הבכורה, אבימלך ורבקה, המריבה על הבארות, מעבר לבאר שבע ובניית מזבח, כריתת ברית של אבימלך ופיכול שר צבאו עם יצחק, נשות עשו, גניבת יעקב את הברכות, שם הויה. הברכה שבירך יצחק את יעקב ניתנה בשם אלהים ויש סיבה מדוע. עשו מוסיף לשאת אישה, מראות יעקב בבית אל, השקאת צאן רחל, העבודה אצל לבן בעבור רחל ולאה, הנישואין עם רחל ולאה ושפחותיהם, לידת בנים, שם הויה. לידת בני השפחות, לידת יששכר וזבולון, לידת יוסף, שם אלהים ויש סיבה מדוע. קביעת שכר ליעקב עבור עבודתו, ציווי לחזור לארץ אבותיו, שם הויה. בריחת יעקב מלבן, כריתת ברית ע"י גלעד, שם אלהים. הוכנס פסוק בשם הויה שהמצבה נקראת מצפה.

פגישת מלאכי אלהים וקריאת שם המקום מחנים, שם אלהים. המפגש עם עשו, שם אלהים. תפילת יעקב לה' שיצלהו מעשו, שם הויה. המאבק עם המלאך, קריאת שם המקום פניאל, נסיעה לסוכות, נסיעה לשכם ובניית מזבח, מעשה דינה, עלייה לבית אל, היטהרות מעבו"ז, בניית מזבח, קריאת שמו ישראל, הצבת מצבה, מיתת רחל, מעשה ראובן ובלהה, סיכום בני יעקב, חזרה לחברון, מיתת יצחק, תולדות עשו, בני שעיר החורי, המלכים אשר מלכו בארץ אדום, שם אלהים.

מגילת חלומות יוסף, מכירת יוסף, מעשה יהודה ותמר, יוסף במצרים אצל פוטיפר, מעשה אשת פוטיפר, מאסרו של יוסף, שם הויה.

מגילת מעשה סריסי פרעה שר האופים ושר המשקים, חלום פרעה, מינוי יוסף למשנה, בני יוסף מנשה ואפרים, אחי יוסף במצרים, התוודעות יוסף לאחיו, ירידת יעקב למצרים, עבר דרך באר שבע וזבחו שם זבחים, שמות בני יעקב, התיישבו בארץ גושן, מפגש פרעה עם אחי יוסף, מפגש פרעה עם יעקב, כל ארץ מצרים לפרעה מלבד אדמת הכהנים, ציווי יעקב ליוסף שיקברנו בכנען, ברכת יעקב לאפרים ומנשה, יעקב מברך ומצווה את בניו, בברכת דן הוכנס פסוק בשם הויה, ציווי יעקב שיקברוהו במערת המכפלה, חניטת יעקב, האבל בגורן האטד, קבורת יעקב, דברי יוסף לאחיו שלא יאונה להם רע על מעשיהם, דברי יוסף פקד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה, מיתת יוסף, שם אלהים.

***

סוף דבר קורא יקר

בסדרת ההודעות שערכנו כאן, כתבנו את ביאור שמות ה' הויה ואלהים בדרך הפשט, ובעקבות זאת יצאנו לבלוש אחרי פרשיות ספר בראשית, ונוכחנו שעד פרשת תולדות ישמעאל, בראשית כה,יב , השינוי בשמות ה' (הויה אלהים) מורה על מקור שונה שממנו הועתקו הדברים, כי יש כפילויות וסתירות בין המקורות, ואילו משם ואילך רצף הסיפור הוא אחיד ויש סיבה לשינוי בשמות ה', אלא שגם שם לפעמים השינוי בשמות ה' הצביע על מקור שונה (מגילה) שממנו הועתקו הדברים.

כמו כן עלה בידינו להבין היטב את שינוי שמות ה' בספר בראשית, וכעת אנו יודעים מדוע שונה שם ה' בכל פרשה מפרשיות ספר בראשית.

ספר בראשית תם ונשלם - שבח לאל בורא העולם




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 10/12/2005 23:12:10

שינוי שמות ה' (הויה אלהים) בספר שמות

חברי פורום נכבדים

אמנם הכותרת של האשכול "כיצד נכתב ספר בראשית" וכעת אנו באים לבאר את שינוי שמות ה' בספר שמות, אבל עיקרה של השיטה בביאור שם הויה מופיע בספר שמות, כאן גם נאמר ש"שם הויה" מאוחר הוא בישראל, כך שלא לכתוב על ספר שמות, זה לעזוב את המערכה באמצע. ולכן נכתוב הודעה אחת, ונבאר בה את שינוי שמות ה' בספר שמות. בגלל שהתופעה כאן היא מזערית, הודעה אחת תספיק.

ספר שמות פותח ברשימת בני יעקב, הם כבר נמנו למעלה בספר בראשית, אבל בכדי ליצור רצף סיפורי על קורות בני יעקב במצרים, הם נכפלו שוב.
הפרשות הפותחות את ספר שמות נכתבו בשם אלהים, מעשה המיילדות, לידת משה והצלתו ע"י בת פרעה, מות מלך מצרים ושוועת בני ישראל, כל מאורעות אלה נכתבו בשם אלהים (פרקים א-ב).
והסיבה, התקופה היא תקופה קשה לישראל, עם ישראל משועבד במצרים, העולם נראה מונהג בדרך הטבע, ושם אלהים הוא המתאים לכך.

מההתגלות בסנה התחלף שם ה' להויה (פרקים ג-ה), והסיבה, כעת ה' נגלה להושיע את ישראל, ושם הויה הוא המתאים לכך.
אם נשים לב, כי אז בכל מקום שנזכר במעשה הסנה את דיבור ה' מתוך הסנה, או פניית משה אליו, נכתב שם אלהים, ושאר הפרשה שם הויה.
והסיבה, לא יעלה על הדעת שהויה נמצא בתוך הסנה, ולכן כאשר משתמשים בשם אלהים, ניטל העוקץ של השאלה.

למען האמת, לא אלהים ולא הויה היו בתוך הסנה, הסנה הוא מראה המבטא את התגלות ה' למשה ע"י סנה בוער, אבל ה' איננו קוצים שרופים, כך שיש כאן רק מראה התגלותי המסמל את התגלות ה', ולמרות זאת הרחיקה התורה את האדם מדעות כוזבות, וכתבה שם אלהים.

ההר שנגלה בו ה' נקרא הר האלהים, כנראה בעקבות התגלות הסנה שגם בה נזכר אלהים.
בתורה נזכר הר האלהים, ב-3 מקומות, כאן, להלן שמות יח,ה : שמות כד,יב. ולעומת זאת יש מקומות שנזכר בהם הר הויה, כגון בראשית כב,יד : במדבר י,לג.

כעת נכתוב את חילופי שמות הויה אלהים בהתגלות הסנה
ג,ד וַיַּרְא הויה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה
הקורא הוא הויה (ה'), אבל כשמדברים על מתוך הסנה כותבים שם אלהים.

ג,ו וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים.
משה הביט בסנה, ולכן הוא כונה בשם אלהים.

ג,יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. ג,יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה.

ג,יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. ג,יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. ג,טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הויה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

פסוק יא משה מדבר לעבר הסנה, נזכר שם אלהים.
פסוק יב בכדי להתאים את התשובה וההבטחה לשאלת משה, נזכר שם אלהים.
פסוק יג משה פונה כלפי הסנה, ולכן נזכר שם אלהים.
בפסוק יד הובאה התשובה ונזכר שם אלהים, בכדי שתהיה התשובה מוסבת על השאלה.
בפסוק טו הוסיף אלהים לדבר, בכדי לשמור על רצף, התחיל הפסוק בשם אלהים, ואז הוא אמר הויה אלוהי אבותיכם הוא ששלחני.

הפסוקים יג-טו הם פסוקים מרכזיים בביאור שם הויה.
בפסוק יג משה שואל, מהו השם שיתן לזה שהתגלה אליו, כלומר בני ישראל אינם מכירים שום שם משמות ה'.
בפסוק יד הורה ה' למשה ששמו הוא- אהיה אשר אהיה, או אהיה, כלומר 2 שמות אלה זהים.
בפסוק טו הוסיף ה', הויה אלוהי אבותיכם הוא ששלחני אליכם, זהו שמי לעולם, וכך יזכרו אותי בכל הדורות.

כלומר שם הויה הוא השם התמידי והנצחי של ה' (פסוק טו).
וכאן תישאל השאלה, והרי בפסוק יד נזכר ששם ה' הוא, אהיה אשר אהיה, או אהיה, וכיצד בפסוק טו נזכר שהויה הוא שם ה'?
והתשובה, פסוק יד ופסוק טו אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה. ובתחילה הורה ה' למשה את ביאור שם הויה, והוא אהיה אשר אהיה, ובקיצור אהיה. כלומר הקיים שתמיד יהיה קיים, או זה שתמיד יהיה קיים. אם נשים לב, אהיה זה בגוף ראשון, ה' אומר אני אהיה אשר אהיה, כלומר תמיד אהיה.
ואז בפסוק טו נזכר שמו של ה' בצורתו התמידית והנצחית, השם נאמר בגוף שלישי, יהיה YIHYE, ובעברית מחליפים י' עם ו', ולכן נוצר שם הויה YIHWE. בהחלפת ה-י' ב-ו' קיבלנו תוספת חיזוק למהותו והווייתו של ה', כי כעת המילה כוללת לא רק מציאות שתהיה בעתיד, כי אם הוויה ומציאות שהיא ההוויה האמיתית הקיימת, והוויה זו תהיה קיימת תמיד. ומשמעות שם הויה כפי שנתבאר בתורה, הקיים שתמיד יהיה קיים.

קורא יקר, כל מה שכתבתי כאן הוא מדברי הרשב"ם, אנכי רק הלכתי בדרכו, ואין כאן שום דבר חדש.

נמצא שבני ישראל לא הכירו את שם אהיה, או שם הויה, ושמות אלה חדשים בישראל, וגם בהמשך הפסוקים נכתב זאת במפורש
ו,ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי הויה. ו,ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב—בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי הויה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.
כך שמכל פסוקי ספר שמות, מוכח דבר זה בבירור.

כפי שכתבנו, פרשת הסנה עיקרה בשם הויה חוץ מהמקומות היוצאים דופן, שבהם נזכר שם אלהים, וכבר ביארנו זאת.
פרשת האותות עם המטה התנין והדם נכתבה בשם הויה.
משה מבקש רשות מיתרו שם הויה.
פגישת אהרן ומשה ועשיית האותות שם הויה.
משה בא לפני פרעה שם הויה.

כאשר משה מתלונן כלפי ה' נזכר שם אדנ-י, השווה תלונותיו של אברהם בהפיכת סדום, גם שם נזכר שם אדנ-י.
ד,י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הויה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי. ד,יא וַיֹּאמֶר הויה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, הויה. ד,יב וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. ד,יג וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח.

המטה אשר ביד משה נקרא "מטה האלהים" השווה זאת ל"הר האלהים".

עוד פסוק תלונה של משה כלפי ה' שנזכר בשם אדנ-י
ה,כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-הויה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי.

הגענו בעיון הפרשיות לפרשת וארא, וכך נאמר
ו,ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי הויה. ו,ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב—בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי הויה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. ו,ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. ו,ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי. ו,ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי הויה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ו,ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי הויה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. ו,ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי הויה. ו,ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. {פ}

פרשה זו נכתבה לאחר תלונת משה לה' (שנזכרה בפרשה הקודמת) מדוע שלחו אל פרעה, ומאז ששלחו הרע לבני ישראל, וה' השיבו (בפרשה הקודמת) שמשה יראה איך שפרעה ישלח את ישראל מארצו ביד חזקה.

כעת הוסיף ה' לדבר עם משה, וביאר לו שכעת הנהגתו נגלית בעולם, הנהגה התואמת לשם הויה, וגם תשועת ישראל תהיה בדרך נס.
פסוק ב' פותח בשם אלהים, כי ה' מלמד את משה, שהוא האלהים המנהיג את עולמו בדרך הטבע, הוא בעצם הויה המנהיג את עולמו הנהגה גלויה.
בפסוק ג' אומר ה' למשה, שהאבות הכירו את הנהגת ה' בשם אל שדי, האל המשדד מערכות, כלומר מנהיג את עולמו, וכבר ביארנו בספר בראשית ששם זה תואם לברכת ריבוי הבנים ושפע האדמה, אבל הם לא הכירו את שם הויה, כלומר הנהגת ה' הנגלית בעולם לא היתה ידועה להם, וכל ההנהגה עמם היתה בדרך הטבע.

קורא יקר, אל תמהר להחליט מהפירוש שכתבתי, שיש כאן רק עניין של הנהגת ה', בדרך הטבע או בדרך נס, אבל גם האבות הכירו את שם הויה, כי גם פשוטו של מקרא הפשוט לא זז ממקומו, וה' לא נגלה לאבות בשם הויה ולא אמר להם אותו, וכל שם הויה שבספר בראשית נכתב ע"י משה בזמן עריכתו את המגילות שהגיעו לפניו.
וההוכחה, כבר כתבנו למעלה שהשמות- אהיה אשר אהיה, אהיה, הויה, מקבילים זה לזה ומבארים זה את זה, אחרת תהיה סתירה בפרק ג' בין פסוק יד לפסוק טו.
כך שגם פשוטו של מקרא "ושמי הויה לא נודעתי להם" , כלומר האבות לא ידעו את שם הויה, גם דבר זה במשמעות הפסוק, ולמרות שעיקרו של הפסוק לבאר למשה את הנהגתו הנגלית של ה', והיא מתבטאת בשם הויה, אבל גם את עצם השם (הויה) לא ידעו האבות, ולכן הוצרך משה לשאול, ואמרו לי מה שמו? והשיבו ה', אהיה אשר אהיה, הויה אלהי אבותיכם ... זה שמי לעולם. כלומר הויה הוא שמי לעולם, ונמצא שאז לימד ה' את משה את שם הויה וביאורו.

אילו ידעו האבות את שם הויה, אילו ידע משה וישראל את שם הויה, מה מקום לשאול מה שמו? שמו הוא הויה.
מה מקום להדגיש הויה אלוהי אבותיכם ... זה שמי לעולם, ברור שזהו שמו של ה', כבר מאז האבות שם זה נפוץ באומה, ומה מקום להדגיש זאת כעת, על כורחנו רק כעת נודע שם הויה לישראל.

בפסוק ד מספר ה' למשה על הבטחת ירושת הארץ לאבות, כך שבניהם עתידים לרשת את ארץ ישראל, והם יעזבו את מצרים.
בפסוק ה אומר ה' שנאקת בני ישראל באה אליו, ולכן הגיעה השעה לקיים את ברית ירושת הארץ עמם, ולהשיבם לארץ ישראל.
בפסוק ו אומר ה' שהוא יושיע את ישראל מסבלות מצרים ויגאלם בכוח, יש כאן התגלות ה' בעולם, ולכן נזכר כאן שם הויה.
בפסוק ז נאמר שה' יקח את ישראל לעם והוא יהיה השופט השליט עליהם, ולכן נזכר כאן שם אלהים, כלומר כאשר ה' שולט על ישראל (לא מראה את הנהגתו אלא את שלטונו) שם אלהים הוא המתאים לכך. ואז ידעו ישראל שהויה, הקיים שלא יעדר הוא שהושיעם מסבלות מצרים, וידיעת ישראל היתה מבוררת, והם ידעו בדיוק מי הושיעם, ולכן נזכר כאן שם הויה.
בפסוק ח נזכר שה' יביאם וינחילם את הארץ, ויתנה ירושה לישראל, הנהגתו נגלית בעולם, ולכן נזכר שם הויה.
ולבסוף פסוק ט בני ישראל לא שמעו מקוצר רוח.

כל שאר פרשיות ספר שמות נכתבו בשם הויה, יש רק קטע אחד בשם אלהים, בתחילת פרשת בשלח
יג,יז וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. יג,יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. יג,יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.
קטע זה ממשיך לתאר את יציאת מצרים, והוא אומר שלא הלכו ישראל דרך ארץ פלשתים, שמא יראו מלחמה ויחזרו למצרים.
מכיוון שבתיאור שנכתב משתמע על עולם כמנהגו נוהג, הפלשתים יגרמו לישראל לחזור למצרים, הנהגת ה' איננה נגלית, לכן הפסיק קטע זה את רצף שם הויה, והו נכתב בשם אלהים.

כל שאר פרשיות ספר שמות נכתבו בשם הויה, ואם נזכר שם אלהים הוא נזכר בצורה בודדת, ויש סיבה נראית לעין לדבר, אבל שוב אין פרשיות מיוחדות בשם אלהים, ופרשיות מיוחדות בשם הויה.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 12/12/2005 1:59:10

עיונים בשיטתו של יחזקאל קויפמן

עד סעיף 15 הדברים מוסכמים על כולם.
סעיף 16 ביארתי את דעתי על מציאת הספר בתקופת יאשיהו.
סעיפים 17-18 עוסקים בסתירות הקיימות בחוקי התורה, ויש שאינם רגילים לחשוב כך.

חמשה חומשי תורה

חברי פורום נכבדים

בהודעה הבאה ננסה ליישב את קושיות ביקורת המקרא, כנגד הדעה המסורתית הטוענת שספר התורה נכתב ע"י משה, ונוכיח שאם אנו יודעים את שיטת העבודה של משה בכתיבת התורה, כי אז כל הקושיות יתפוגגו מאליהם, והכל יבוא על מקומו בשלום.
בדברינו לא נכחיש את מסקנות ביקורת המקרא על המקורות השונים, זאת אי אפשר להכחיש, רק מי שלומד מקרא בהעברה לא מבחין בדבר, אלא נוכיח שנקודת המוצא של הביקורת היתה מוטעית, הם חשבו שאם נמצאו סתירות בתורה מכאן הוכחה שהדברים הועתקו ממקורות שונים, ונערכו שנים רבות לאחר תקופת משה, ואנו נסביר שמשה הוא העורך של אותם מקורות שונים, וכך היתה שיטת כתיבתו.

הדברים שאכתוב אינם שלי, בדברי הלכתי אחרי יחזקאל קויפמן בספרו "תולדות האמונה הישראלית" חלק א', כל דבריו שם אמת לאמיתה של תורה, רק שהמסקנה הסופית איננה כדבריו, הוא כתב שהתורה החלה להתגבש בתקופת יאשיהו, ותחילת גיבושה של התורה היה בספר דברים, ולאחריו נכתבו כל הספרים, ואנו נכתוב כפי הדעה המסורתית, ספר התורה נכתב ע"י משה (עם תוספות מזעריות – אבן עזרא).

נכתוב את הדברים עם מספור, בכדי שנוכל לעקוב אחרי הרצף הלוגי.

1- כבר ערכנו כאן בפורום סדרת הודעות, ובהם ביארנו כיצד ניתן לזהות את מגילות ספר בראשית, ע"י השינוי בשם ה' (הויה אלהים), הדברים נתבארו בארוכה בהודעות הקודמות.

2- אם צודקים אנחנו בדברינו בסעיף 1, הרי שמשה בכתיבתו את התורה היה מצרף מקורות שונים לכדי רצף אחד, והכל בהדרכתו של ה' כמובן.
הקורא המשכיל יזהה את שיטת העבודה, ויבין מה היה לפני משה, ואילו הקורא ההמוני יחשוב שיש כאן רצף אחד.

3- דבר מפורסם שחוקי פרשת משפטים, תואמים להפליא לחוקי חמורבי.
בנוסף הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ג', ביאר בצורה מפורטת, איך חוקי התורה מקבילים לחוקי "הצאבה", עובדי אלילים שהיו בתקופת מתן תורה, ומטרת התורה בדבריה לעקור את דעותיהם ומנהגיהם עד לכלה.

4- אם צדקנו בדברינו בכל 3 הסעיפים, הרי כשם שבספר בראשית לקח משה מגילות שהגיעו אליו, וערך אותם לכדי רצף סיפורי אחד, כך גם בחוקים, הוא קיבץ חוקים שהיו מפורסמים בתקופתו, וערך את חוקי התורה כנגדם, בהדרכת ה' כמובן, את מקצת החוקים הוא העתיק כלשונם, ולמקצתם הוא חיבר חוקים הנוגדים אותם.

5- דבר מפורסם בעולם המחקר, שהתורה כוללת בתוכה שלש קבצי חוקים, ועוד נוכיח את הדברים בצורה מפורטת ומנומקת.
א- החוקים שבספר שמות
ב- החוקים שבספר ויקרא במדבר
ג- החוקים שבספר דברים
החוקרים למדו מהתופעה שיש כאן אסכולות, שיטות חקיקה שונות בזמנים שונים, אין קץ לאסכולות ולבתי המדרש של הסופרים שהיו ממודרים זה מזה, שהם בנו בעקבות תופעה זו.

מדוע? כי בנוהג שבעולם, בכל מקום שיש סתירה בין החוקים, החוק הועתק מכמה מקורות.
ומי היה המעתיק? הדברים התגבשו אחרי תקופה ארוכה, כשרצו לאחד את כל המקורות.

6- מכיוון שהחוקרים מודים, שיש אחידות של ביטויים בכל קובץ מקבצי החוקים.
מכיוון שהחוקרים החדשים (מנחם הרן, בספרו "האסופה המקראית") מודים, שקובצי החוקים עתיקים מאז זמן משה, הם לא התגבשו במשך תקופה ארוכה אלא נכתבו ונחתמו בתקופתם, וההוכחה שאף כותב מאוחר (=נביא) לא השתמש באותם ביטויים, והלשון של החוקים ממודרת ואינה מעורבת מסגנונות מאוחרים.

כי אז יש לפנינו 2 אפשרויות להסביר את התופעה
א- היו אסכולות וסופרי אסכולות, שהיו ממודרים משאר אסכולות הסופרים במשך תקופה ארוכה, והם שערכו את החוקים במשך תקופה ארוכה, ולכן נמשיך למצוא את חוקי ספר דברים כשהם משולבים בספרים יהושע עד מלכים, כי אותם סופרי אסכולות ממודרים, ערכו את אותם ספרים (הסבר דמיוני היוצר אסכולות של סופרים הממודרים זה מזה כשאין על כך שום הוכחה).
ב- כשם שמצאנו מקבילה לחוקי משה בחוקי חמורבי וחוקי הצאבה, כך מן הסתם גם שאר קבצי החוקים (כוונתי כעת לספר דברים), מן הסתם נכתבו כמקבילה לחוקים שהיו מפורסמים באותם זמנים, והחוקים נכתבו או כהעתקה או כהתנגדות לאותם חוקים.

7- נמצא שהסברנו את סיבת קיומן של סתירות בחוקי ספר התורה, והם אינם מורים על איחור או אסכולות, כי אם על שיטת כתיבה.

מכיוון ש- 3 קבצי החוקים הועתקו לתוך ספרים שונים, קובץ חוקים אחד הועתק לספר שמות, קובץ שני לספרים ויקרא במדבר, וקובץ שלישי לספר דברים, הוכח שחלוקת התורה לחמשה חומשים עתיקה כזמן כתיבתה, משה בזמן כתיבתו ואסיפתו את קבצי החוקים לספר, חילק והגביל אותם לחלוקה של כמה ספרים, ולכן נושא ההודעה הוא חמשה חומשי תורה, כי חלוקה זו היא במרכזה של כתיבת התורה, היא המלמדת על גבולות המגילות שמהם הועתקו הדברים (ספר ויקרא תפס מקום לעצמו מספר במדבר, בגלל חוקי הכהנים), והיא גם מייצגת את זמני הרצאת אותם חוקים לפני העם.
(מן הסתם גם החלוקה לפרשיות עתיקה היא כזמן כתיבתה של תורה, וההוכחה מפסקה באמצע פסוק, החלוקה לפסוקים היא מעשה חכמי המסורה, אבל החלוקה לפרשיות עתיקה כזמן כתיבת התורה).

8- למען האמת הדברים אינם פשוטים כלל וכלל, כי כיצד ניתן לתת לפני העם ספר הכולל בתוכו סתירות בחוקים, בספר במדבר נאמר שהבכור יאכל לכהן (במדבר יח,יח), ואילו בספר דברים נאמר שהבכור יאכל לבעליו במקדש (דברים טו,כ) ועוד נבאר זאת ונצביע על עוד סתירות, כך שקיימת לפנינו בעיה, האם יקיימו את החוק שבספר במדבר או את החוק שבספר דברים?

והתשובה: מכיוון שהעם שקיבל את התורה, היה מודע לחוקים המקומיים שחוקי התורה מקבילים אליהם, כי אז הם גם הבינו את הסיבה לקיומן של הסתירות, כי חוקי התורה נתנו כחטיבה אחת המקבילה לאותם חוקים, כך שהיה מפורסם שהכהנים או השופט המנהיג, הם שצריכים לבאר את חוקי התורה לעם, והם יכריעו לפניהם איזה חוק להעדיף על פני משנהו, ומה צריך לעשות. (עובדה זו מוגדרת כתושב"ע, השאלה היא כיצד פירשו בתקופת המקרא את הסתירות בין החוקים)
אבל כאמור עצם מציאותן של סתירות, לא גרמו לעם שום פקפוק על תוקף החוקים, כי הם ידעו את שיטת עבודתו של משה בכתיבתו את התורה.

9- כל מה שכתבנו עד כעת הוא הסבר כיצד יתכן שנמצאים בתורה סתירות בין קבצי החוקים, ולמרות זאת משה הוא שנתן את כל אותם קובצי חוקים לעם ישראל במדבר, בהדרכת ה' ובנבואתו.

10- בנקודה זו של הדיון, גם אם נקבל את כל מסקנותיו של האבן עזרא באיחורו לקטעי פסוקים שנכתבו והוספו לאחר תקופת משה, אבל עדין בנין התורה יעמוד יציב, עיקרה של תורה, רובה ככולה, נכתב ע"י משה בנבואת ה'.

***

11- לאחר שביארנו את האפשרות למציאותם סתירות בין החוקים בספר התורה, ולמרות זאת הכל נכתב ע"י משה, נעבור להתמודד עם טענות נוספות שיש למבקרי המקרא כנגד השיטה המסורתית. באמרינו כאן "החוקרים" הכוונה ליחזקאל קויפמן.

החוקרים טוענים שיש הוכחות מוחלטות המלמדות שספר דברים נערך ונחתם בזמן מאוחר לזמנו של משה, ספר דברים נערך ונחתם בתקופת יאשיהו.
ספר זה היה הראשון שנערך ונחתם, במקביל אליו נערכו גם ספרי יהושע עד מלכים, ואז באותה תקופה גם החלו להתגבש שאר ספרי התורה, ובתקופת עזרא ונחמיה נגמרה העריכה של כל ספרי התורה, וגם הספרים בראשית עד במדבר נערכו ונחתמו, ואז הוצג לראשונה ספר התורה כפי שהוא מוכר לנו גמור וחתום.

ביאור הדברים, בתקופת מתן תורה כתב משה את מגילות התורה, משה הוא שאסף למקום אחד את מגילות ספר בראשית, משה הוא שכתב את ספר שמות ואת חוקיו, ספר הברית הגדול (שמות כא,א עד שמות כד,ג) וספר הברית הקטן (שמות לד,י עד שמות לד,כו), משה הוא שכתב את חוקי הכהנים שנמצאים בספרים ויקרא במדבר, משה הוא שכתב את חוקי ספר דברים עם העיקרון של ריכוז הפולחן (להקריב לה' רק במקדש), אבל אותם חוקים היו תקופה ארוכה שמורים במגילות במקדש, כך שספר התורה נשמר באותם זמנים בצורה של מגילות מגילות, אף אחד לא שינה בהם כלום בגלל עתיקותם וקדושתם, אבל בגלל שאותם מגילות לא היו חתומות נוספו בהם משפטים פה ושם, ובתקופת יאשיהו נערך ונחתם ספר דברים, ואח"כ בתקופת עזרא נערכו ונחתמו שאר ספר התורה. (באותה הזדמנות גם שונה כתב התורה מכתב עברי לכתב אשורי).

לפני שנוכיח תיאוריה זאת לדעת החוקרים, נעיר שהתיאוריה כשהיא לעצמה נשמעת דמיונית, בתקופת מתן תורה מופיע אדם בשם משה, הוא מוסר לעם חוקים על גבי חוקים, אבל דבר אחד בסיסי טכני הוא לא עושה, את אותם חוקים הוא לא מעתיק למקום אחד לתוך ספר, כך שכל אותם חוקים נשמרים שנים על גבי שנים במגילות קטנות ומפורדות.
בנוסף אם החוקרים מסכימים, שחוקי התורה עתיקים הם מאז זמן משה, כי אז היכן מצאנו בעולם תופעה דומה שישנן מגילות הקיימות באומה 800 שנה כמגילות, ואז קם אדם והופך את כל אותם מגילות לספר אחיד, התופעה נשמעת דמיונית.

כמובן שהתיאוריה הנ"ל התפתחה בגלל הסתירות שיש בין חוקי התורה, ויש אומרים שיש גם סתירות בתיאור ההיסטוריה בתוך המגילות, אבל כעת אנו צועדים בעקבות החוקרים החדשים שהבחינו בסגנון אחיד עתיק במגילות ספר התורה, והם מסכימים שהמגילות לא שונו מאז זמן מתן תורה, כך שאמנם אמרו "הרוצה לשקר ירחיק עדיו" אבל גם עם הרחקת העדים לתקופה קדומה, מידי תיאוריה דמיונית לא יצאנו.

12- כעת נוכיח את דעת החוקרים, הסוברים שספר דברים נערך ונחתם בתקופת יאשיהו.

לפנ"כ כמה הנחות יסוד

א- לאורך כל ספר מלכים ישנו פסוק החוזר על עצמו כב,מד אַךְ הַבָּמוֹת, לֹא-סָרוּ: עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים, בַּבָּמוֹת. כלומר פולחן העם לא היה מרוכז רק במקדש בירושלים, אלא הם הקריבו קורבנות בכל מקום שחפצו.
בנוסף, לא מצאנו אף נביא באותם זמנים שהטיף בעד ריכוז הפולחן שיקריבו קורבנות רק בירושלים, לא ישעיה לא הושע לא עמוס, אף נביא לא הטיף כנגד תופעה זו, משתמע שמעולם לא עלתה על לב איש שדבר זה אסור.

ב- בימי בית שני תופעה זו כבר לא חזרה על עצמה, כאשר עלו הגולים מבבל, הם לא הקימו להם במות בכל מקום, משתמע שכעת כבר כולם יודעים שאסור להקריב בכל מקום, חייבים להקריב רק במקדש בירושלים.

ג- הספר היחיד שבו נזכר שאסור להקריב בכל מקום כי אם במקדש בירושלים הוא ספר דברים, בלשון החוקרים הדבר מכונה "ריכוז הפולחן", וכך נאמר בספר דברים פרק יב
ח לֹא תַעֲשׂוּן--כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה, הַיּוֹם: אִישׁ, כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. ט כִּי לֹא-בָאתֶם, עַד-עָתָּה--אֶל-הַמְּנוּחָה, וְאֶל-הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר-הויה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ. י וַעֲבַרְתֶּם, אֶת-הַיַּרְדֵּן, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר-הויה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם; וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל-אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם-בֶּטַח. יא וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר הויה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם--שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַהויה.
העם מוזהר מלעשות כמעשיו עכשיו, ועליו להביא את כל הקורבנות למקום אשר יבחר ה', ובקיצור ריכוז הפולחן.

ועוד נאמר
יג הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ, בְּכָל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּרְאֶה. יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר הויה, בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ--שָׁם, תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ; וְשָׁם תַּעֲשֶׂה, כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ.
יש כאן אזהרה מלהקריב את הקורבנות בכל מקום, אלא רק במקום אשר יבחר ה'.

לעומת זאת בספר שמות פרק כ נאמר
כ מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ; בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.
כלומר, מי שירצה להקריב קרבן יבנה מזבח אדמה, ובכל מקום שירצה יבוא ה' אליו ויברכו על הקרבן שהקריב אליו.

ד- כאשר מסופר בתנ"ך על מציאת ספר במקדש ע"י הכהן גדול, נתינתו למלך, והמלך הולך וקורא את דברי הספר לפני אנשי יהודה וירושלים הכהנים והנביאים, ובעקבות הכתוב בספר מבערים את העבודה זרה מהארץ ומשמידים את הבמות.
משתמע שהתגלה כאן ספר חדש שלא היה ידוע עד כעת, לכן צריך לכנס את כל העם, גם את הזקנים והכהנים, ולהקריא לפניהם את הכתוב בספר, למען ידעו כולם את החוקים החדשים, ומעתה יקיימו את הכתוב בספר.
אם הספר שהתגלה היה ידוע כבר בעם, וכמותו היו במקדש הרבה ספרים, מה מקום יש לכנס את כולם להקשיב לכתוב בו, והלא תמול שלשום קראו דברים אלה מתוך ספרים אחרים, כמו שאומרים "ולשמחה מה זאת עושה" , ובימינו הפתגם "גלית את אמריקה".

(ע"כ הנחות יסוד)

כעת אם נחבר את 4 הנחות היסוד, נקבל תוצאה, ספר דברים לא היה ידוע עד תקופת יאשיהו, ולכן במשך כל תקופת המלכים העם עבד בבמות (אין ריכוז פולחן) כי אף אחד לא הורה להם אחרת (לרכז את הפולחן), ולכן אף נביא לא הטיף לעם כנגד עבודת הבמות בכל מקום, כי חוק זה לא היה ידוע בישראל שצריך להקריב רק במקדש.
נוסיף לכך את העובדה שהתנ"ך מספר על גילוי של ספר בתקופת יאשיהו, מוכח שספר דברים הוא שחובר אז, כי רק בו נאמר כנגד העבודה בכל מקום, צריך לרכז את הפולחן, ולכן בעקבות הספר הושמדו הבמות.
נוסיף לכך את העובדה שבבית שני כבר לא עבדו בבמות, מוכח שספר דברים עם ריכוז הפולחן שלו כבר היה מפורסם בעם, ואף אחד לא חשב יותר לעבוד את ה' בכל מקום.

נמצא שהוכחו דברי החוקרים בצורה מוחלטת, ספר דברים נערך ונחתם בתקופת יאשיהו, אז הוא החל להתפרסם בעם, ואז התחילו לשמור את חוקיו.

13- כעת נוכיח כיצד כל התיאוריה הזאת מוטעית, והיא בנויה על הנחות מוטעות.

עבודת הבמות שמתוארת בספר מלכים, איננה עבודה לה' בכל מקום כדברי החוקרים, כי אם עבודה לאלילים בכל מקום, אינני רוצה להאריך להעתיק כאן את כל המקומות שנזכר בהם במות בספר מלכים, אבל בכל המקומות מדובר על עבודה זרה, גם שלמה בנה במות אבל הם היו במצוות נשיו לאלילים, כך שספר מלכים אינו מתאר מצוה מספר דברים (ריכוז הפולחן) שהעם לא קיימו, אלא הוא מתאר את עבודת האלילים שהיתה נפוצה בעם ישראל אז, וגם אם המלך היה צדיק, אבל העם נשארו בעבודת האלילים שבידיו, והקריבו לאלילים בבמות.
כעת נבין מדוע בבית שני לא חזרה תופעה זו, כי אז בטל יצר הרע של עבודה זרה, העם האמין רק בה' לבדו, ועבדו רק לה' במקדש.
כעת נבין והרי כל הנביאים הטיפו לישראל נגד העבודה זרה, כך שכל הטפות הנביאים היו גם נגד הבמות.

אמנם את הנחת היסוד ד' שבסעיף 12 לא סתרנו, הספר הנמצא היה ספר דברים, כי אם מדובר כאן על ספר התורה אשר כתב משה מה מקום להתלהבות, כל דברי ספר התורה היו ידועים לכהנים הנביאים והעם, ומה מקום לכנס אסיפה להשמיע להם את הכתוב בספר, ועוד נשוב לעסוק בכך.

14- כעת נוכיח על מציאותו של ספר דברים גם קודם יאשיהו

בספר יהושוע מסופר שקראו את הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל (יהושע פרק ח פסוק ל ואילך), מצוות קריאת הברכות והקללות נזכרה רק בספר דברים פרק יא ופרק כז, נמצא שספר דברים היה כבר אז גלוי ומפורסם.
החוקרים מפרשים את הדבר, העורך והחותם של ספר דברים, הוא שערך גם את ספר יהושע, כלומר המעשה ביהושע לא היה ולא נברא אלא הוא פרי עריכה מאוחרת, כמובן ששיטת חקירה זו מעוותת עד היסוד, וכל הוכחה שנביא תתפרש כעריכה מאוחרת.

בנוסף המלך אמציה שקדם את המלך יאשיהו ב – 8 מלכים הרג את המורדים באביו ואת בניהם לא הרג ככתוב בתורה (מלכים ב יד,ה-ו), המקום היחיד שנזכר לא להרוג את הבן בחטא אביו הוא בספר דברים כד,טז כך שמצאנו אזכורים של ספר דברים גם קודם המלך יאשיהו.

ספר מלכים
ב יד,ה וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ; וַיַּךְ, אֶת-עֲבָדָיו, הַמַּכִּים, אֶת-הַמֶּלֶךְ אָבִיו. ב יד,ו וְאֶת-בְּנֵי הַמַּכִּים, לֹא הֵמִית: כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת-מֹשֶׁה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר, לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת--כִּי אִם-אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יֻמָות (יוּמָת).
ספר דברים
כד,טז לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ. {ס}
גם כאן החוקרים מפרשים את הדבר כעריכה מאוחרת, והעורך והחותם של ספר דברים הוא שערך גם את ספר מלכים, ביחד עם עריכת המשפט "אך הבמות לא סרו ..." אבל כאמור אין צורך לכל ההשערות האלו, והם מוטעות ביסודם.

בנוסף, כבר המלך חזקיהו שקדם את המלך יאשיהו ב-3 מלכים, נאמר בו שביער את הבמות, וכך נאמר במלכים ב פרק יח
ד הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיקרא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן.
מוכח שביעור הבמות איננו קשור לריכוז הפולחן שנזכר בספר דברים, אלא לביעור העבודה זרה, אחרת מנין שמע על כך חזקיהו שמלך כ-70 שנה לפני יאשיהו.

כאן החוקרים רגילים לפרש, שספר דברים החל להתגבש בתקופת חזקיהו, כי הוא הראשון שנזכר בו ביעור הבמות בספר מלכים, וסיום עריכת ספר דברים ופרסומו היתה בתקופת יאשיהו לאחר 70 שנה.

קורא יקר, שים לב כמה דברים מופרכים יש בתיאוריה של החוקרים, בהתחלה הם טוענים שהיו מגילות מאז זמן מתן תורה על שנחתמו בתקופת יאשיהו, כל המקורות שנזכר בהם ספר דברים קודם תקופת יאשיהו הוסברו כעריכה מאוחרת, כעת גם עריכת ספר דברים עצמו לא עברה חלק, הספר נערך במשך זמן של למעלה מ-70 שנה, כמו שאומרים אין קץ לדמיון.

15- בנוסף יש כאן כשל לוגי בתיאוריה של יחזקאל קויפמן, לדעתו הרי מגילות התורה שהיו במקדש לא שונו מאז זמן משה ועד חתימתם בתקופת יאשיהו או עזרא, והנה בקטע של ריכוז הפולחן הוא נלחץ לומר, שקטע זה התווסף לספר דברים ע"י העורך, שרצה להנחיל את ריכוז הפולחן באומה, כי לדעתו של אותו עורך בכך תלויה תשועתם של ישראל, כלומר הקטעים בספר דברים (פרק יב, ציטטנו למעלה) העוסקים בריכוז הפולחן אינם של משה, אלא דבר זה התווסף ע"י העורך.
כיוון שכן יש כאן סתירה פנימית בתיאוריה, האם מגילות התורה נשמרו ללא שינוי במשך כל אותה תקופה, או שמא גם הוא מסכים שהעורך של ספר דברים הוסיף בו קטעים מאוחרים.

***

16- נשוב לעסוק בספר הנמצא בתקופת יאשיהו .

כבר כתבתי למעלה, כאשר מסופר בתנ"ך על מציאת ספר במקדש ע"י הכהן גדול, נתינתו למלך, והמלך הולך וקורא את דברי הספר לפני אנשי יהודה וירושלים הכהנים והנביאים, ובעקבות הכתוב בספר מבערים את העבודה זרה מהארץ ומשמידים את הבמות.
משתמע שהתגלה כאן ספר חדש שלא היה ידוע עד כעת, לכן צריך לכנס את כל העם, גם את הזקנים והכהנים, ולהקריא לפניהם את הכתוב בספר, למען ידעו כולם את החוקים החדשים, ומעתה יקיימו את הכתוב בספר.
אם הספר שהתגלה היה ידוע כבר בעם, וכמותו היו במקדש הרבה ספרים, מה מקום יש לכנס את כולם להקשיב לכתוב בו, והלא תמול שלשום קראו דברים אלה מתוך ספרים אחרים, כמו שאומרים "ולשמחה מה זאת עושה" , ובימינו הפתגם "גלית את אמריקה".

בנוסף, כבר כתבנו בסעיף 7, שחלוקת התורה לחמשה חומשים, עתיקה היא כזמן כתיבתה.
ועוד כתבנו בסעיף 5, שספר התורה כולל בתוכו 3 קבצי חוקים
א- החוקים שבספר שמות
ב- החוקים שבספר ויקרא במדבר
ג- החוקים שבספר דברים
ויש בין החוקים כפילויות וסתירות, ועוד נבאר זאת.

נראה שבזמן משה היה ספר התורה מורכב מ-5 מגילות, כל חומש נכתב במגילה נפרדת (קורא יקר, אני יודע שיש כאן חידוש, אבל הסבר אחר לא מצאתי), אותם מגילות היו במקדש בירושלים והכהנים שמרו עליהם מכל משמר.

מטבע הדברים, אם יש לעם ספר הכולל בתוכו סתירות בחוק, והוא מורכב מ-5 מגילות, כי אז כאשר הכהן בא להורות, הוא צריך להעדיף חוק אחד על משנהו. באותה תקופה לא היתה פרשנות התורה בדרך הדרש, להרכיב מקראות זה על גבי זה, ולהמציא הלכה שאיננה כתובה בשום מקום, כי אם להעדיף מקור אחד על משנהו.
כיוון שכן, מכיוון שחוקי ספר דברים מורים שהמתנות לא ינתנו לכהן כי אם לישראלי שיאכלם הוא וביתו. בעוד שלפי ספר במדבר הבכור יאכל לכהן (במדבר יח,יח), הרי שלפי ספר דברים הבכור יאכל לבעליו במקדש (דברים טו,כ) ועוד דוגמאות.
לכן לא נהגו הכהנים להורות לעם על פי הכתוב בספר דברים, וחוקיו לא היו הלכה למעשה. נראה שמחמת כך נוצר מצב שהספר לא היה שימושי, ולפתע בתקופת יאשיהו התגלה הספר שוב, ופסקי ההלכה שניתנו מאז היו גם על פי חוקי ספר דברים.

בתקופה מאוחרת בזמן עזרא, שבו וחיברו את 5 מגילות התורה לספר אחד, ולכן נזכר שם ביטויים וימצאו כתוב, כי עד אז ספר התורה היה נתון בידי הכהנים, הוא לא היה נפוץ בעם, העם הכיר רק את הפולחן הפשוט, ומידי תקופה היה גל של התעוררות רוחנית בעקבות המלך השולט, ומאז תקופת עזרא היה ספר התורה חתום ונעול בכרך אחד, והעם היה מודע לספר ולחוקיו.

בנוסף, בתקופת עזרא גם ביצעו איחוד נוסח, למרות כל שמירתם של הכהנים על ספרי התורה, אבל נפלו שיבושים מזעריים גם בספרים שבעזרה, הדבר מוכיח על נתק במסורת וכבר ביארתי זאת במקום אחר, המסורת הסתכמה כמסורת של ספרים, ולא על מסורת חיה של לימוד תמידי של ספר התורה עד כדי ידיעתו על פה, ולכן נוצר מצב של שיבושים בכתיב ספר התורה, ועזרא הוא שישר קו וקבע נוסח מוגדר וקבוע לספר התורה.

וכך נאמר ירושלמי תענית פרק ד הלכה ב דף כ:
"שלושה ספרים מצאו בעזרה, ספר מעוני, ספר זעטוטי, וספר היא.
באחד כתוב מעון אלהי קדם, ובשנים כתוב מענה אלהי קדם, וקיימו שנים וביטלו אחד.
באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד.
באחד מצאו כתוב תשע היא, ובשנים כתיב אחד עשר היא, וקיימו שנים ובטלו אחד" (ע"כ מהירושלמי).

במסגרת זו, גם ניתן להכניס, את חתימת התוספות שנזכרו באבן עזרא.

***

17- כעת נוכיח את מציאותם של 3 קבצי חוקים בתורה, ונצביע על סתירות שיש בין הקבצים.

לפני שנתחיל, הדברים שאכתוב כאן, נכתבים בשיטת לימוד, המפרשת את חוקי ספר התורה בצורה פשוטה, יש כאן היצמדות מקסימלית למילים. לדוגמה- אם במקום אחד נזכר בתורה שצריך לפדות פטר חמור, ובמקום שני כתוב שצריך לפדות בהמה טמאה, הרי שיש כאן סתירה. כמובן שגם חמור הוא בהמה טמאה, ולפי זה ניתן לפרש שגם המקור השני מדבר רק על חמור, אבל זו שיטת פרשנות מדרשית, ואילו אנו מחפשים את המשמעות הראשונה של המילים.

כעת יבואו כל חכמי הלב ויאמרו, אתה ממציא שיטת פרשנות ועורך סתירות, לאט לכם, יש סתירות שהם מוחלטות, כגון בכור לכהן או לבעליו, מעשר לכהן וכו', ויש סתירות שהם רק אם נצמדים למילים בצורה מקסימלית כגון פטר חמור או כל בהמה טמאה, כך שמכיוון שמצאנו סתירות מוחלטות, למדנו שהתורה מורכבת מ-3 קבצי חוקים שונים, בנוסף למדנו זאת מכל אותם כפילויות של חוקים שנשנו ושולשו בספר התורה, ואז נוכחנו שגם בכל אותם מקומות שיש להם הסבר, אבל בעצם יש כאן קובץ חוקים שונה.

מעשר
לפי ספר במדבר המעשר ניתן ללוי
יח,כא וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.

לפי ספר ויקרא המעשר ניתן לכהן או למקדש
כז,ל וְכָל-מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ, מִפְּרִי הָעֵץ--לַיהוָה, הוּא: קֹדֶשׁ, לַיהוָה. כז,לא וְאִם-גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ, מִמַּעַשְׂרוֹ--חֲמִשִׁיתוֹ, יֹסֵף עָלָיו.
כל הפרשה שם עוסקת במתנות כהונה, לא נזכר שם לוי או ישראל אפילו ברמז, כך שגם המעשר הנזכר כאן הוא לכהן, יחזקאל קויפמן מכנה אותו המעשר הקדמון.

לפי ספר דברים המעשר נאכל לבעליו בירושלים
יד,כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה. יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כָּל-הַיָּמִים.

קורא יקר, להלן דעת חז"ל, יש לחבר את החוק בספר במדבר לחוק בספר דברים, כך שיש מעשר ראשון ומעשר שני (הסבר מתקבל), ואת החוק בספר ויקרא יש להסב למעשר שני, ואם פודה מעשר שני מוסיף חומש (הסבר שאיננו מתקבל).
מה שקשה על ביאור זה, שבספר ויקרא כל הפרשה עוסקת במתנות כהונה, דיני ערכים, דיני המקדיש את ביתו או שדהו, דין מקדיש בכור או בהמה טמאה, דין מחרים, ואז מופיע דין המעשר, ולאחריו הובא דין מעשר בהמה.
כך שלפרש את המעשר כמוסב על מעשר שני שנאכל לבעליו בירושלים, זה הוצאת המקרא מפשוטו, כי פשוטו של מקרא עוסק במתנות הניתנות לכהן.

ריכוז הפולחן
לפי ספר שמות מותר לזבוח בכל מקום, כבר כתבנו את הפסוק על כך למעלה בסעיף 12, ואילו לפי ספר דברים צריך לזבוח רק במקדש, וכבר כתבנו את הפסוקים.

פסח
לפי ספר שמות יעשה הפסח בבית, יובא מהצאן, ויאכל צלי
יב,ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת.
יב,ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. יב,ט אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ.

לפי ספר דברים, יעשה הפסח בירושלים יובא מהצאן והבקר, ויאכל מבושל (בקר ומבושל)
טז,ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
טז,ה לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. טז,ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. טז,ז וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.

ביאור חז"ל, הבקר שנזכר בספר דברים רומז לקרבן חגיגה, וגם הבישול הכוונה צלי אש.

הבכור
לפי ספר במדבר הבכור ניתן לכהן ויאכלנו בקדושה
יח,יז אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה--קֹדֶשׁ הֵם: אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיר--אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. יח,יח וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ: כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה.

לפי ספר דברים הבכור נאכל ע"י בעליו הישראלי בירושלים
טו,יט כָּל-הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר--תַּקְדִּישׁ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. טו,כ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה--אַתָּה, וּבֵיתֶךָ.
נאמר כאן אתה וביתך, כלומר כל משפחתו של הישראלי, לא נזכר כאן אפילו ברמז כהן.

ועוד נאמר
יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כָּל-הַיָּמִים.
הבכור הושווה למעשר, איזה מעשר? מעשר שני שנאכל לבעליו, הרי שגם הבכור נאכל לבעליו.

ועוד נאמר
יב,יז לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ, וְצֹאנֶךָ; וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר, וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. יב,יח כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ--אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל, מִשְׁלַח יָדֶךָ.
המעשר הבכור הנדרים והנדבות והתרומות, כולם יאכלו ע"י הישראלי ומשפחתו בירושלים.

ביאור חז"ל, יש לפצל את הפסוק, המעשר יאכל ע"י בעליו, והוא מעשר שני, ואילו הבכור יאכל ע"י הכהן, כפי שכתוב בספר במדבר. את הפרשה בפרק טו העוסקת כולה בבכור לבעליו, פירשו חז"ל כמתייחסת לכהנים.

פדיון פטר חמור
לפי ספר שמות רק פטר חמור נפדה
לד,כ וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ;

לפי ספר במדבר כל בכור בהמה טמאה נפדה
יח,טו כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה.

ביאור חז"ל, בהמה טמאה האמורה בבמדבר, הכוונה לפטר חמור, כי גם הוא בהמה טמאה. וכבר ביארנו שאנו מתייחסים לפשוטו של מקרא בצורה מקסימלית.

מתנות מהשלמים
לפי ספר ויקרא הכהן מקבל מהשלמים את החזה והשוק
ז,לד כִּי אֶת-חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִזִּבְחֵי, שַׁלְמֵיהֶם; וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו, לְחָק-עוֹלָם, מֵאֵת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

לפי ספר דברים הכהן מקבל מהשלמים (הזבח) את הזרוע לחיים וקיבה
יח,ג וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח--אִם-שׁוֹר אִם-שֶׂה: וְנָתַן, לַכֹּהֵן, הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה.

ביאור חז"ל, יש לחבר את 2 החוקים זה לזה, ולתת לכהן מהשלמים גם את החזה והשוק, וגם את הזרוע לחיים וקיבה.

עבד עברי
לפי ספר שמות וספר דברים, עבד עברי יוצא בשש, והנרצע הוא עבד עולם.
כא,א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כא,ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם.
כא,ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

ספר דברים
טו,יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
טו,טז וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. טו,יז וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן.

לפי ספר ויקרא עבד יוצא רק ביובל
כה,לט וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ--לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד. כה,מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב, יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל, יַעֲבֹד עִמָּךְ. כה,מא וְיָצָא, מֵעִמָּךְ--הוּא, וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב, אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו, יָשׁוּב.

ביאור חז"ל, יש לחבר את חוקי ספר שמות ודברים לחוקי ספר ויקרא, העבד יוצא בשש, ואם פגע בו יובל קודם יצא ביובל, וגם אם נרצע יעבוד רק עד היובל. ועבדו לעולם נמחק, ופורש לעולמו של יובל.

אמה עבריה
לפי ספר שמות אמה עבריה לא תצא כצאת העבדים בשש, אלא בנישואין לאדון או לבנו, או בסיוע לפדותה (כסף עבודתה יהיה לפדיון), ואם לא יעשה לה אחת מתוך שלש האפשרויות, תצא חינם אין כסף.
כא,ז וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה--לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. כא,ח אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר-לֹא (לוֹ) יְעָדָהּ--וְהֶפְדָּהּ: לְעַם נָכְרִי לֹא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ, בְּבִגְדוֹ-בָהּ. כא,ט וְאִם-לִבְנוֹ, יִיעָדֶנָּה--כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, יַעֲשֶׂה-לָּהּ. כא,י אִם-אַחֶרֶת, יִקַּח-לוֹ--שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע. כא,יא וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה--לֹא יַעֲשֶׂה, לָהּ: וְיָצְאָה חִנָּם, אֵין כָּסֶף. {ס}

לפי ספר דברים דין אחד לעבד ולאמה
טו,יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
טו,יז וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן.

ביאור חז"ל, מה שנאמר בפסוק יז שאמה נרצעת אינו כפשוטו, אין אמה עבריה נרצעת, ואף לאמתך תעשה כן, מוסב על עבודה שש שנים ועל הענקה.

גר
לפי ספר במדבר חוקה אחת לאזרח ולגר
טו,טו הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם הויה הַגָּר: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה.
ועוד הרבה.

לפי ספר דברים מותרת נבלה לגר
יד,כא לֹא תֹאכְלוּ כָל-נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי--כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ. {פ}

ביאור חז"ל, כאן בגר צדק כאן בגר תושב.

ביאור חז"ל למושג "גר" בתורה נאמר שלא בדקדוק, בקישור הבא עקבנו אחרי הזכרתו של גר לאורך כל התורה, ובנינו פרופיל מהם דיני הגר, ראה שם סעיף 1, כיצד צריך לפרש את פשוטו של מקרא.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1410321

מנחת ביכורים
לפי ספר ויקרא פרק ב' מנחת ביכורים קרבה מחיטים טריות קלויות באש וכתושות, ומשתמע שהמנחה היא מנחת יחיד.
ב,יד וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַיהוָה--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. ב,טו וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא. ב,טז וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל, כָּל-לְבֹנָתָהּ--אִשֶּׁה, לַיהוָה. {פ}

לפי ספר ויקרא פרק כג' מנחת ביכורים של ציבור קרבה שתי לחם אפויות חמץ
כג,טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה. כג,יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַיהוָה.

ביאור חז"ל, מה שנזכר בפרק ב' מוסב על מנחת העומר, מנחת ציבור הקרבה ממחרת השבת, נזכרה בויקרא כג,י-יא, וכאן בפרק ב' נזכר אופן עשייתה.

כאמור אין זה פשוטו של מקרא, ופשוטו של מקרא מדובר כאן במנחת ביכורים שהיא מנחת יחיד, כתוספת לשתי הלחם החמץ שהם מנחת ביכורים של ציבור.

18- בסעיף זה תכננתי לכתוב את כפילויות החוקים שבתורה (מחמת האריכות נמנעתי), וגם דבר זה מסייע בידינו שהדברים הועתקו ממקורות שונים, אחרת מאיזו סיבה נכתבו חלק מהחוקים פעמיים ושלש, על כורחנו כי כך נמצא בקבצי החוקים שמהם הם הועתקו.

וכבר כתב הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ג', שאילו ידענו את כל חוקי העמים שהיו אז, היינו מבינים היטב את חוקי התורה בטעמיהם, כי חוקי התורה הם או העתקה או התנגדות לאותם חוקים.

***

סוף דבר

קורא יקר, בסדרת ההודעות שערכנו כאן, התיימרנו ליישב את היסודות שעליהם בנויה שיטת ביקורת המקרא עם המסורת, לכאורה לא הכחשנו שום דבר מדברי המבקרים, אבל בפועל השבנו את ההשקפה המסורתית על כנה, משה כתב את התורה מתחילתה ועד סופה.

בספר בראשית לא צעדנו בעקבותיהם ובנינו תיאוריות של מגילות שהיו צריכות להיכתב ולא נכתבו, אלא נצמדנו לשינוי שם ה' (הויה אלהים) בספר זה, וביארנו שיש כאן מאפיין המבחין בין המגילות השונות שמהם הועתקו הדברים (עד תולדות בני ישמעאל), כך שלכאורה הודינו להם על מגילות שונות, אבל תחמנו את זמנם לתקופת משה, והוא שכתב וחתם אותם.

גם בקבצי החוקים לא הכחשנו את דבריהם, הם ראו סתירות וכפילויות וגם אנחנו הסכמנו לכך, אלא שכך היתה שיטת כתיבתו של משה, ובנקודה זו נכנסים החכמים לתמונה, הכהנים בתקופת המקרא, וכיום החכמים, וכאן התפצלו דעותיהם של בני האדם בפרשנות דברי התורה.

את ההוכחות של ריכוז הפולחן ואיחורו של ספר דברים דחינו על הסף, אבל הספר הנמצא היה ספר דברים כדבריהם, הוא הוצפן כי הכהנים בבית ראשון לא פסקו הלכות כמותו, ומתקופת יאשיהו חזר הספר והתפרסם, ושוב גם התחילו לפסוק הלכות כמותו, כפי שניתן להוכיח מספר עזרא ונחמיה (לא נאריך בזאת כעת).

בנוסף קבענו השערה שספר התורה היה באותם ימים מורכב מחמשה חומשי תורה, וכל חומש עמד לעצמו, ולכן יכול היה ספר דברים להיעלם לבדו, בנוסף בחלוקה זו יש הפרדת רשויות בין קבצי החוקים הסותרים זה לזה והכופלים זה את זה, כפי שנסדרו ע"י משה, ובתקופת עזרא ונחמיה חובר ספר התורה לכרך אחד, אז גם בוצע איחוד נוסח לכלל שינויי הנוסח שנוצרו עד אז, ומאז ספר התורה התפרסם בעם, ולא שינו בו כלום.

בקישור הבא ניתן למצוא את נוסח התורה, עם דגשים על שינויי שמות ה' בפרשיות השונות, פרשיה שהיא עם שם הויה תהיה בכחול, ופרשיה שהיא עם שם אלהים תהיה בשחור.

בהערות נעיר על הסיבה לשינוי שמות ה', ומהו המבנה המקורי שממנו הועתקו הדברים. 

למען האמת, רוב הדברים שנכתבו שם בהערות, כבר התפרסמו כאן בסדרת המאמרים שערכנו, אלא שכאן נכתבו הדברים בצורת הרצאה וביאור, ומי שלא יראה את הדברים מול עיניו, מי שלא יבחין היכן יש שינוי בשמות ה' (הויה אלהים) בפרשיות, לא יבין על מה נסוב הביאור, ולכן פירסמתי שם את פרשיות התורה כשהם צבועות בצבעים שונים, אלהים בצבע שחור, והויה בצבע כחול, ואז יובן הביאור לסיבת השינוי.

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1432443

מי שרוצה להגיב, להעיר, לחלוק, לבאר בצורה שונה את הסיבה לשינוי שמות ה' בתורה, לחלוק על מהותה של השיטה ולהציע אופן אחר לביאור שמות ה' המתחלפים, מוזמן לעשות זאת כאן בפורום "עצור כאן חושבים".

אילו לא פתחתי פרופיל באינטרנט, אלא בכדי לבאר לבני אדם את הסיבה לשינוי שמות ה' בתורה, דיי.

דרום חוקר מכובדי.
אודה שטרם למדתי את כל האשכול ימים חמים לא בנוים לעיונים מעמיקים. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. איך אתה מסביר את הכמוב דלהלן.

ירוחם ידידי

הכל כבר נתבאר בקישור שהובא, ולמענך העתקתי את הפרשיה הנידונה.

יחוד שם הויה, הבטחת הגאולה- מגילת אלהים

דרום חוקר

פרוייקט רציני ומושקע, המון חומר ועמל, קשה להתמודד.

בכל אופן ברשותך כמה הערות.

בחלק הראשון של האשכול אתה מתמקד בספר בראשית בו משה כותב היסטוריה, אתה הולך בעקבות ברויאר המחלק את 'מקורות' התורה לשניים וממשיך הלאה ביחסך את איסוף המקורות למשה בהוראת ה' מתוך מגילות שהסתובבו בידי בני ישראל.

לא הוברר לי מדוע היה על משה לשלב שני מקורות סותרים כך שהאיש ההמוני (כלשונך) יתרשם שיש כאן רצף ואחידות והאיש המעמיק יגלה את השילוב (ומה הוא יעשה עם זה מעבר ללהוכיח להמוני שלא הבין) ?
מה גם שאסכולה רחבה מאוד של קוראים תחת להבחין ולהבין טעו ופלפלו וערמו וגבבו אין סוף פרשנויות כדי ליישב מקורות שאינם אמורים להתיישב, למה כל זה טוב ?

בחלק השני לגבי חוקי התורה אתה משלים עם כך שיש כאן שלשה תכריכי חוקים שאף לעיתים מזומנות סותרים, וזאת משום שמשה רצה (בהוראת ה') להקביל את דבריו לחוקים בני התקופה על מנת ליישרם או להוציא מהם.
אלא שלעומת החוקרים הטוענים כי הוא כלל לא גיבש ספר אחד, אותם אתה תוקף בטענה כי אין בכך הגיון, אתה מעדיף להניח כי הוא כן איחד את הספרים לכלל חיבור אחד אך לא טרח ליישב בין הקבצים והשאיר לכהנים את ההכרעה איזה חוק ידחה מפני חבירו, 
איך היית מתיחס לרמב"ם אילו היה סותר את דבריו בין שני חלקים בחיבורו משום שכאן הביא דברי הבבלי וכאן דברי הירושלמי ?

באמת, משה רבינו לא יכל שלא לכתוב את הפסוק העוסק במעשר בספר ויקרא כדי שלא ליצור סתירה ?

שוב, למה זה טוב ?

לכשנזדקק נוכל להווכח כי הסתירות אינן חמורות בפרט לא בחלק החוקים אך נניח לזה. מאיר

עיונים בסוגיית "עד היום הזה" 

חברי פורום נכבדים

בהודעה הבאה נפרסם הוכחה, שלדעת פרידמן בספרו "מי כתב את התנ"ך" מוכיחה על איחור הטקסט של התורה, ולא משה הוא שכתב את התורה, ואנו בדברינו ננסה לבאר כיצד למרות זאת, משה הוא שכתב את התורה, למעט תוספות מועטות, וכפי שכבר ביאר אבן עזרא בפירושו לתורה (לא הצלחתי לייחס בצורה פשוטה את כל דברי התורה למשה, ולכן נצעד בעקבות אבן עזרא).

קורא יקר, לא אלמן ישראל, רוב הדברים שאכתוב כבר נכתבו ע"י גדולים וטובים ממני, רוב הדברים מופיעים בביאור דעת מקרא, ואנכי רק ליקטתי וסידרתי את הדברים, למען ירוץ הקורא בהם.  

ההוכחה היותר מפורסמת לאיחור הטקסט של התורה, היא צמד המילים "עד היום הזה", צמד מילים אלה מוכיח שהכותב היה זמן מרובה לאחר התרחשות המאורעות, כי אם הוא היה באותה תקופה, מה מקום לכתוב ולהדגיש עד היום הזה. 

לא נאריך לצטט במלואם את כל הפסוקים שבהם נזכר צמד מילים זה, נכתוב בתמציתיות שמילים אלו נכתבו בתורה, בשם העיר באר שבע, גיד הנשה, אדמת מצרים לכהנים, וישיבת בני עשיו בשעיר במקום התושבים הקדמונים החורי, בכל המקומות הנ"ל צמד המילים "עד היום הזה" מתאים לתקופת משה. 

נתמקד בפסוק הבא שנכתב בספר דברים
דברים פרק ג
(יג) וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים:
(יד) יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

לפסוק זה יש מקבילות בספרים במדבר יהושע שופטים ודברי הימים

במדבר פרק לב
(לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:
(מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ:
(מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר:
(מב) וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ: פ
כאן לא נזכר עד היום הזה.

יהושע פרק יג
יג,יב כָּל-מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן, אֲשֶׁר-מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי:  הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם. 
ג,יג וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַגְּשׁוּרִי וְאֶת-הַמַּעֲכָתִי; וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ...
יג,ל וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר:

שופטים פרק י
(ג) וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה:
(ד) וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:

דברי הימים א פרק ב
(כא) וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב:
(כב) וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:
(כג) וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד:

אם נתבונן היטב בפסוקים נמצא, שחלקם מתארים כיבוש של חות יאיר בגלעד, וחלקם מתארים כיבוש של חות יאיר בבשן (דעת מקרא).
בספר דברים מסופר על חות יאיר שבבשן, בספר במדבר מסופר על חות יאיר שבגלעד, בספר יהושע מסופר על חות יאיר שבבשן, בספר שופטים מסופר על חות יאיר שבגלעד, ובספר דברי הימים מסופר על חות יאיר שבגלעד, וגם קנת היתה בגלעד, ראה במדבר. 

הגלעד נמצא דרומית לבשן, חבל הארץ "גלעד", נמצא מזרחית לבית שאן שבימינו, בעבר הירדן המזרחי, ואילו חבל הארץ "בשן" נמצא מזרחית צפונית אליו, והוא ממוקם מזרחה לים כינרת, ניתן לראות זאת בבירור במפה שהובאה בדעת מקרא, ספר דברים עמ' סה, שם צוינו חות יאיר שבגלעד כממוקמים מזרחית לבית שאן, בעבר הירדן המזרחי, ואילו חות יאיר שבבשן צוינו מזרחית צפונית לזה, בקו אווירי מול הכינרת. 

לפני שנמשיך, כדאי שנבאר מי הוא זה "יאיר בן מנשה", מה יחוסו ובן איזה שבט הוא?

בדברי הימים א פרק ב נאמר
כא) וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב:
(כב) וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:
(כג) וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד:

על פי הנאמר כאן, יאיר מצד אביו היה משבט יהודה, 1- יהודה, 2-תמר , 3-פרץ, 4-חצרון, 5-שגוב, 6-יאיר. ומצד אמו הוא היה משבט מנשה, 1-מנשה, 2-מכיר, 3-בת מכיר, 4-שגוב, 5-יאיר. ואחיה של סבתו בת מכיר, היה גלעד. 

וכך נאמר בספר במדבר
כו,כח בְּנֵי יוֹסֵף, לְמִשְׁפְּחֹתָם--מְנַשֶּׁה, וְאֶפְרָיִם.  כו,כט בְּנֵי מְנַשֶּׁה, לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי, וּמָכִיר, הוֹלִיד אֶת-גִּלְעָד; לְגִלְעָד, מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי. 

ועל פי כל הנ"ל, יאיר היה, מצד אביו דור שישי ליהודה, ומצד אמו דור חמישי למנשה. 

כעת שאנו יודעים מי היה יאיר, ואיזה חבל ארץ הוא כבש, לכאורה יש כאן הוכחה מוחלטת כנגד הדעה המסורתית, כי ספר דברים שם בפי משה (לפי המסורת) את המילים "עד היום הזה", הדבר הובא כשם של חוות יאיר אשר בבשן, הם נכבשו סמוך למותו של משה, ואם כן מה מקום להדגיש שזהו שמם עד היום הזה? על כורחנו צדקו החוקרים, וספר דברים נכתב תקופה ארוכה לאחר אותו מאורע. 

כדאי להדגיש שיאיר השופט שנזכר בספר שופטים, היה 300 שנה לאחר יהושע, כך שהשם חות יאיר נשאר כשם המקום תקופה ארוכה, והפסוקים מספר שופטים שכתבנו למעלה, הובאו כהשלמת התמונה, אבל אין הם קשורים לסוגיה הנידונה, הזכרת "עד היום הזה" בספר התורה. 

כעת נכתוב את הדעה המסורתית כפי שהיא משתקפת בספר "סדר עולם רבה", המיוחס לתנא ר' יוסי בן חלפתא, ובהערה של אחד מתלמידי רס"ג, הובאו דבריו בדעת מקרא, דברי הימים א עמ' נא הע' 10*.

סדר עולם רבה פ"ט בסוף "יאיר בן מנשה, ומכיר בן מנשה, נולדו בחיי יעקב אבינו, ומתו לאחר מיתת משה רבינו" (ע"כ מסדר עולם).

מדוע הוארכו חייהם מעבר לרגיל? משום שמצאנו שיאיר בן מנשה, נוחל את הארץ ע"י יהושע, ומקבל חבל ארץ בשם חות יאיר, על כורחנו הוא האריך ימים מאז יעקב ועד לאחר מיתת משה.

תלמיד רס"ג מבאר על פי שיטת סדר עולם, שהפסוקים בספר דברי הימים משקפים תקופה קדומה בכיבוש הגלעד, הוא מבאר שעוד בזמן מלכותו של יוסף כבשו בני מנשה את הגלעד, פסוק כג בדברי הימים המתאר את לקיחת חות יאיר ע"י גשור וארם, מתאר אף הוא תקופה קדומה, והוא מכוון לזמן שעבוד מצרים, ואז גם כבשו גשור וארם את המקום שבעתיד יקרא חות יאיר, ולאחר מכן בתקופת משה שבו בני מנשה ובראשם יאיר לכבוש חבל ארץ זה, והם כבשו אותו עד גבול הגשורי והמעכתי.  

ע"כ ביארנו את השיטה המסורתית, כיצד היא מיישבת את המקראות זה עם זה, אלא שאחר העיון נמצא, שהדעה המסורתית נסתרת מהאמור בדברי הימים, שם מסופר שחצרון שהוא דור רביעי ליהודה, בזקנותו נשא את בת מכיר שהיא דור שלישי למנשה, ומהם נולד שגוב, ושגוב הוליד את יאיר, הרי שיאיר הוא דור חמישי ממנשה 

בבראשית נאמר
נ,כג וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף. 
בני מכיר, כלומר סבתו של יאיר, יוסף זכה לראות 4 דורות ממנו, כלומר הוא גם ראה את סבתו של יאיר, אבל את הבן שגוב, ואת הנכד יאיר, גם יוסף לא ראה, ובטח שגם יעקב לא ראה???

על כורחנו הדעה המסורתית נוצרה, משום הכינוי "יאיר בן מנשה" אבל כבר ביארנו שאליבא דאמת, יאיר איננו בן מנשה, וגם לא נכדו, וגם לא בן נכדו, כי אם נכד נכדו, 1-מנשה, 2-מכיר, 3-בת מכיר, 4-שגוב, 5-יאיר, ובקיצור דור חמישי ממנשה.  

בנוסף, גם אם נקבל את אריכות ימיו של יאיר, גם אם נקבל את כיבוש הגלעד בתקופה קדומה ע"י בני מנשה, אבל עדין נשארה השאלה מהמילים "עד היום הזה" כנגד הדעה המסורתית, והרי השם חות יאיר ניתן למקום רק בתקופת משה, ומה מקום יש לכתוב על כך עד היום הזה? 

גם מה שכתב תלמיד רס"ג, שהפסוקים בדברי הימים מתארים את כיבוש הגלעד בתקופה קדומה לתקופת משה, אבל לאחר מכן שבו בני מכיר ובראשם יאיר לכבוש את החות, דבר זה איננו משתמע מפשט הפסוקים, אלא אדרבה, מהפסוקים משתמע שבהתחלה היה ליאיר 23 ערים בגלעד (פס' כב'), ולאחר תקופה כבשו גשור וארם שאותם לא הורישו בני ישראל, (וכפי שנאמר בספר דברים ויהושע), וכבשו מהם את כל הערים סה"כ 60 ערים (פס' כג').

והתשובה: אילו היינו מוצאים כאן סתירות וספקות וגמגום בדברי הכותבים, בעלי הספרים במדבר ודברים (משה), יהושע שופטים ודברי הימים, אולי עוד היינו מצדיקים את המבקרים, אבל לפי כל הגרסאות, בני מכיר כבשו את הגלעד והבשן, וגם יאיר המפורסם כבש את החות, ולכן על כורחנו גם לאירועים שאירעו כשנה או שנתיים לפני הכתיבה, גם על אותם אירועים היה דרכם לכתוב "עד היום הזה", משה בא להדגיש שמאז הכיבוש הפך שם זה לשם המקום, אבל מכאן ועד שנבנה תיאוריות שהיה כותב שזייף את ההיסטוריה ושם נאומים וחוקים בפי משה, והעם הפתי האמין לו, הדרך רחוקה. 

ועוד דבר, למרות שבפירוש דעת מקרא פירשו שהיו 2 חות יאיר, בגלעד ובבשן, לבי מסרב להאמין בכך, כי הכותבים מתארים את המיקום ללא הבחנה, לא משתמע מדבריהם שיש להם מגמה להבחין בין 2 כיבושים, כיבוש החות שבגלעד וכיבוש החות שבבשן, אלא האזור בכללותו נקרא בשן, ובצורה יותר ממוקדת הוא נקרא גלעד, והכוונה לחלק הדרומי שבו, והחות היו בחלק הדרומי. 

יש עוד מקום אחד בתורה, שבו נזכרו צמד המילים "עד היום הזה".
דברים פרק לד פסוק ו
וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם  הַזֶּה:
צמד המילים "עד היום הזה" שבפסוק זה, כבר מוכיחים בצורה מוחלטת שלא משה הוא שכתב זאת, אלא הדברים נכתבו תקופה ארוכה לאחר משה, אבל עדין יתכן בהחלט שיהושע כתב זאת, וסברא זו נאמרה כבר ע"י חלק מחכמי ישראל, וע"י אבן עזרא. 

סוף דבר
לפעמים ההתייחסות לביטוי "עד היום הזה" כמתאר מאורע שהתרחש לפני הרבה שנים, לבין ההתייחסות אליו כמאורע שקרה לפני כמה שנים, מהווה את ההבדל שבין דעת המסורת, לדעת מבקרי המקרא.