כיצד נכתב ספר בראשית

דרום

אני מקבל את פירושך לאור ספר דברי הימים.
(אף שהוא אכן מגמתי ואף חכמינו אמרו זאת בפירוש- ראה פרוש המיוחס לרש"י בתחילת הספר- אם כי לצד השני, לפאר את בית דויד , וכן לא ברור שהכיר בעצמו את הבמות, מכל מקום יש לקבל את פירושו לא פחות ואף יותר מפרשנות מאוחרת) מאיר

מבוא לתורה שבעל פה – הרב אליהו בן אמוזג
בעריכת הרב אליהו רחמים זייני

חברי פורום נכבדים

בהודעה הבאה נכתוב קצת, מדברי חכמתו של הרב אליהו בן אמוזג, במאמריו על התורה שבעל פה. (הספר יצא בההדרת הרב זיני)

בדברינו נתמקד ב-3 נושאים: 1- יחודו של ספר דברים. 2- על הסתירות בתורה. 3- על צורת ההרצאה בתורה. 

לכאורה ישאל השואל, והרי האשכול עוסק בכתיבת התורה, ומה לתושב"ע באשכול זה?
תשובה: הרב אמוזג הוכיח בספרו באר היטב, כיצד כל התורה שבכתב מושתתת על דברים בע"פ, משה בהתחלה היה מרצה את הדברים לעם בע"פ, ורק אח"כ הוא היה מעלה את הדברים על הכתב, יש מליצות לשון רבות בתורה המוכיחות זאת, כך שיש מקום נכבד לתושב"ע בכתיבת התורה, בכדי להבין את המבנה וסדר הרצאת הדברים. 

לא נשכתב את כל הספר בהודעה זו, אלא נלך בדרך הקיצור, ונשתדל לקשר את הדברים, לדברים שכבר נכתבו בהודעות קודמות. 

משה בזמן כתיבתו הסתמך על דברים שכבר אמר קודם בע"פ

1- בספר ויקרא נאמר
י,טז וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה--וְהִנֵּה שֹׂרָף; וַיִּקְצֹף עַל-אֶלְעָזָר וְעַל-אִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן, הַנּוֹתָרִם, לֵאמֹר.  י,יז מַדּוּעַ, לֹא-אֲכַלְתֶּם אֶת-הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ--כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא; וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם, לָשֵׂאת אֶת-עֲו‍ֹן הָעֵדָה, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, לִפְנֵי הויה.  י,יח הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי.  י,יט וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי הויה, וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי הויה.  י,כ וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. 

מנין ידע אהרן שאונן אסור באכילת חטאת, הדבר לא נזכר בשום מקום? אלא מכאן שאהרן שמע זאת ממשה כבר קודם, וכעת הוא ציטט למשה מפסקיו והוראותיו, ודברי התורה נסמכים על דברים שכבר נתבארו בע"פ. 

2- גם בספר דברים נאמר
כו,יד לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ,...
מנין שאסור לאכול מעשר באנינות, והרי הדבר לא נכתב בשום מקום? אלא מכאן הוכחה, משה ביאר זאת בע"פ, ובתורה הוא כתב את וידוי המעשר, אבל העם כבר שמעו על עצם האיסור לאכול באנינות. 

3- בספר ויקרא נאמר
י,ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף הויה. 

היכן נזכר פריעה ופרימה על מת? אלא מכאן הוכחה, הלכה זו היתה מנהג נפוץ בעם, וכעת משה אוסר על בני אהרן לקיים מנהג זה, מכאן שהיו הוראות בע"פ שלא נכתבו מחמת פרסומם, וניתן ללמוד אותם מהתורה ברמז. 

משה בהרצאתו בע"פ היה מבאר לעם היטב, ובכתיבה לפעמים הוא קיצר

1- בספר שמות נאמר
כג,י וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  כג,יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ.

בספר ויקרא נאמר
כה,א וַיְדַבֵּר הויה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  כה,ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַהויה.  כה,ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  כה,ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַהויה:  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.  כה,ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר:  שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ.  כה,ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ.  כה,ז וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ:  תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל. 

כאשר אמר משה את ציווי השמיטה בספר שמות, והרי היו בעם אנשים חכמים שרצו להבין היטב את מצוות השמיטה, הם בודאי באו למשה שיבאר להם את דיני המצווה, ומשה הוסיף להם ביאור, ואילו כעת בספר ויקרא משה מבאר לכולם את המצוה בצורה מפורטת, נמצא שבספר שמות עמד הצו על פרשנות בע"פ. 

2- גם מצוות 3 רגלים נכתבה בספר שמות בקיצור, ואילו בספרים ויקרא במדבר נכתבו הדברים בהרחבה, דיני הקרבנות 4 המינים ושאר הפרטים. על כורחנו כבר בספר שמות ביאר משה לעם בע"פ את אופן קיום המצוות (הם בודאי רצו הסבר על מהות המצוה), והדברים הועלו על הכתב בצורה מפורטת בספרים ויקרא במדבר.   

3- בספר דברים נאמר
יא,כט וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ הויה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  יא,ל הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.

ועוד נאמר בספר דברים
כז,א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר:  שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.  כז,ב וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הויה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד.  כז,ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בְּעָבְרֶךָ:  לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הויה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הויה אֱלֹהֵי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ.  כז,ד וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד.  כז,ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַהויה אֱלֹהֶיךָ:  מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל.  כז,ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח הויה אֱלֹהֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַהויה אֱלֹהֶיךָ.  כז,ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי הויה אֱלֹהֶיךָ.  כז,ח וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בַּאֵר הֵיטֵב.  {ס}...
כז,יא וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר.  כז,יב אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם, עַל-הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם, אֶת-הַיַּרְדֵּן:  שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן.  כז,יג וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל:  רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי.  כז,יד וְעָנוּ הַלְוִיִּם, וְאָמְרוּ אֶל-כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל--קוֹל רָם.  {ס}...

בפרק יא עומד הצו על פרשנות בע"פ, מי שהיה בא לשאול את משה מה כוונתו בדבריו היה מקבל הסבר מפורט, ואילו בפרק כז הועלו הדברים על הכתב ונכתבו בצורה מבוארת. 

על פי כל הנ"ל, למרות שספר התורה כולל בתוכו הרבה ציווים וחוקים הכופלים זה את זה ומבארים זה את זה, אבל עיקרו עומד על הוראה בע"פ, ואילו הכתיבה נעשתה ע"י משה לאחר מכן, בכדי שישמרו הדברים לדורות הבאים. 

עד כעת נגענו בנושא מס' 3, צורת ההרצאה בתורה. 

***

כעת נעבור לדון בנושא מס' 1, יחודו של ספר דברים. 

מפורסם הוא מאמר חכמים (מגילה לא:) "קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן" הוכחה לדבריהם סגנון הלשון של ספר דברים, משה מדבר בגוף ראשון, לעומת שאר הספרים בגוף שלישי. 

בנוסף "והוא, שתחת שבארבע הראשונים (4 ספרי התורה הראשונים) המליצות קצרות ומצומצמות, ולחלוחית אהבה וחנון לא עדת בהון, ורוח המושל עולה עליהם כאדון המושל בעבדו וכמלך המושל בגדודיו, במשנה תורה (בספר דברים) כנחל שוטף ממעמקי לבו של מרע"ה, ורשפי אש שלהבת אהבה ואזהרה יוצאים מן הלב ונכנסים אל לב שומעיו, כמו שירגיש כל קורא בו" (העתק מילה במילה מהספר)

על כורחנו, המצוות שבספרים שמות עד במדבר נכתבו מפי ה' למשה מילה במילה, ואילו המצוות שבספר דברים אמנם נאמרו למשה מפי הגבורה, אבל משה כתב את הדברים לפי שגרת לשונו, נמצא שספר דברים הוא ספר תושב"ע הראשון שהועלה על הכתב, ושמו הוא "משנה תורה" כי בו נכפלו דברי התורה, כמובן עם תוספת הסבר והרחבה, וגם המצוות החדשות שבו כמו עשר תעשר, או כי תצא, וכו', גם הם בהתחלה נאמרו לעם בע"פ, ולבסוף העלה אותם משה על הכתב בספר דברים.
תוספת הסבר: בספר במדבר נכתבו  מצוות שנאמרו בערבות מואב, והם נכתבו בלשון "וידבר ה' אל משה לאמר", ואילו בספר דברים נעלם סגנון לשון זה, למרות שגם הוא נאמר בערבות מואב.
והשאלה הנשאלת: מדוע אין בספר דברים סגנון לשון זה של וידבר ה'...? תשובה: מכיון שכאן משה מרצה בפני העם לפי שגרת לשונו, את דברי ה' ששמע קודם, ולשון "וידבר ה' ..." איננו הולם זאת. 

על פי כל הנ"ל, הספר הנמצא בתקופת יאשיהו היה ספר דברים, כי לו יאה להיקרא ספר תורת ה' ביד משה (ההוכחה היא של הרב אמוזג, אנכי כתבתי הוכחות יותר מוחלטות למעלה להוכיח זאת), וכך כתב רש"י בדברי הימים ב פרק לד פסוק יד "את ספר תורת ה' ביד משה - משנה תורה" 

וכך נאמר בספרי דברים פיסקא קס ד"ה משנה (וכתב לו את משנה התורה...): אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין? תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם. אם כן למה נאמר משנה התורה? שעתידה להשתנות (הכתב עתיד להשתנות). אחרים אומרים: אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. (ע"כ ספרי)

נמצא שגם בתקופת חז"ל עדין היתה פרשנות פשוטה לפסוקי המקרא, וספר דברים עמד בפני עצמו, ואותו היה קורא בהקהל, ואותו היה כותב המלך לעצמו, כי בספר זה יש דברי מוסר "למען ילמד ליראה את ה' אלהיו כל הימים". וגם רש"י כתב זאת בפירושו לדברי הימים, כפירוש פשוט לפסוקים. (למעלה כתבנו שלספר דברים יאה השם ספר הברית, כי הוא ספר ברית ערבות מואב) 

ועל פי כל הנ"ל

"סוף דבר, קרוב ונראה שהיו מעתיקים, ספר משנה תורה בפני עצמו, כמו שנוכיח להבא בעז"ה, כי ספר תורת משה נכתב בימי קדם חלקים ונתחים, כל אחד בפני עצמו, ובראש כל אתוון מה שהעידו רבותינו באמרם: תורה מגילה מגילה נתנה, ועוד לאלוה מלין" (העתק מילה במילה מהספר) 

בדברינו למעלה כתבנו, שספר התורה באותם זמנים נכתב ב-5 ספרים נפרדים, והחלוקה לחמשה חומשי תורה עתיקה היא כזמן כתיבתו, ורק לאחר תקופה (כנראה בתקופת עזרא) חובר הספר לספר אחד, וכעת שראיתי שכך כתב הרב אמוזג, וגם תמך את דבריו מרש"י ואחרים (אלישע), כי אז שמחתי על הדבר. (מי שלא מרגיש נעים להזדהות עם אחרים (אלישע), שיפנה לר"מ תלמידו, מה שבטוח שלא ניתן לדחות דעה תנאית במחי יד, הדבר נכתב בספרי משום שזהו פשט המקרא). 

בקטע האחרון ביארנו את נושא מס' 1, יחודו של ספר דברים.   

***

כעת נעבור לדון בנושא מס' 2, על הסתירות שבתורה. 

מכיוון שהראינו בצורה מבוארת, כיצד ספר התורה מושתת בעיקרו על הבע"פ, כי אז כאשר מופיעה סתירה בתורה, היו כולם יודעים את אופי החוקים ודרך הוראתם, עיקר ההוראה היתה ביד משה והספר רק נכתב לזיכרון, ולכן לא גרמו הסתירות לשום פקפוק בעם, כולם ידעו שיצאו החוקים מידי מחוקק אחד, והוא זה שהורה לעם כיצד לנהוג. 

למעלה כתבנו שהכהנים הם שיכריעו בסתירות שבחוקים, וכעת לאחר שביארנו כיצד כל ספר התורה מושתתת על הבע"פ, כי אז בודאי שהכהנים הם שיכריעו מה לעשות, ומעולם לא חשב איש לקחת לידיו את ספר התורה ולקיים את הכתוב בו, מבלי לשמוע מה אומרים הזקנים והכהנים.

הודעת תיקון

קיבלתי באישי הודעה מ"הבאבא תור" שם הוא היפנה אותי ללינק הבא
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1307367

ושם נאמר - אחרים הוא ר' מאיר.

תודה לבאבא תור על דבריו, בודאי הוא צודק, אחר הוא אלישע בן אבויה, אחרים הוא ר' מאיר.
נמצא שר"מ הוא זה שאומר, המלך יכתוב לעצמו רק את ספר דברים.

אמנם לשון הספרי < אחרים אומרים: אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד >
כך שהוא עוסק בקריאה ולא בכתיבה, אבל הדברים מוסבים על כתיבת המלך, כותב הספרי לא רצה להבליט את דעת ר"מ שהמלך לא יכתוב את כל ספר התורה, אלא רק את ספר דברים, זאת דעה קיצונית מדי, ולכן הוא רמז זאת והביא את קריאת הקהל במצות הכתיבה למלך, אבל ברור שגם המלך יקרא לעצמו את ספר דברים.  

***

ועוד תיקון

בהודעה למעלה מניתי את הדורות ליאיר בן מנשה משבט יהודה, ושם נכתב שהוא דור שישי מיהודה.
< יאיר מצד אביו היה משבט יהודה, 1- יהודה, 2-תמר , 3-פרץ, 4-חצרון, 5-שגוב, 6-יאיר.>

הטעות היא שיהודה נישא לתמר, נמצא שיהודה ותמר נחשבים דור אחד, ויאיר בן מנשה היה מצד אביו דור חמישי ליהודה.

***

ועוד תיקון

בהודעה למעלה כתבנו שהביטוי "עד היום הזה" שנכתב אצל יאיר בן מנשה בכיבוש חוות יאיר, מוסב על כיבוש שאירע שנה או שנתיים לפנ"כ, לאחר שכתבתי זאת לא התיישבו הדברים על דעתי, ובפרט שמצאנו מפרשים שמאחרים פסוק זה ללא היסוס, ונמצא שגם פסוק זה התווסף לאחר מות משה. 

בדרך כלל הביטוי "עד היום הזה" איננו מתייחס לימים רחוקים מאוד לאחר המאורע, אלא כמה עשרות שנים לאחר התרחשות הדברים, כי העולם משתנה, ואם יש ריבוי פרטים שבהם נכתב לשון זה הדבר מוכיח שהדברים נכתבו כשעדין לא השתנה המצב, אבל לכתוב ביטוי זה על דבר שקרה שנה או שנתיים, לא מסתבר.

גם בפסוקים החותמים את התורה נזכר ביטוי זה, "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" וגם שם מוכרחים לומר שזה נכתב בתקופת יהושע, ועל פי כל הנ"ל, ספר התורה לא נחתם מיד עם כתיבתו ע"י משה, הוסיפו בו משפטים בודדים במקומות מסוימים, אבל מתקופת דוד ושלמה נראה שלא העיזו לשנות בו כלום, ומתקופת עזרא הוא הפך לספר אחד הכולל בתוכו 5 ספרים. 

***

ועוד תיקון

בהודעה למעלה הנושאת את הכותרת "עיונים בשיטתו של יחזקאל קויפמן" נגררתי אחרי החוקרים מבלי משים, באותה תקופה סברתי כדבריהם, שספר דברים נעלם במשך תקופה מהאומה הישראלית לגמרי, ולא היה אדם שהכירו, ורק מאז מציאתו בתקופת יאשיהו התגלה הספר שוב, אמנם כבר אז חלקתי עליהם שהספר היה נודע קודם תקופת יאשיהו, כי מצאנו איזכורים בתנ"ך ממנו כבר קודם יאשיהו, אבל לעצם העלמותו של ספר דברים לתקופה מסויימת, הסכמתי לדבריהם. 

כעת לאחר שנברתי רבות בספרי החוקרים ומבקרי המקרא, והתגלו למול עיני כל אותם טעויות יסוד שעליהם הם בנו את השערותיהם המופרכות, כי אז כל הכתוב שם בנוגע למציאת הספר שהתגלה בתקופת יאשיהו איננו נכון. 

להלן סעיף 16 מתוקן

16- נשוב לעסוק בספר הנמצא בתקופת יאשיהו . 

כבר כתבנו בסעיף 7, שחלוקת התורה לחמשה חומשים, עתיקה היא כזמן כתיבתה.
ועוד כתבנו בסעיף 5, שספר התורה כולל בתוכו 3 קבצי חוקים
א- החוקים שבספר שמות
ב- החוקים שבספר ויקרא במדבר
ג- החוקים שבספר דברים
ויש בין החוקים כפילויות וסתירות, ועוד נבאר זאת. 

נראה שבזמן משה היה ספר התורה מורכב מ-5 מגילות, כל חומש נכתב במגילה נפרדת (ראה בהודעות העוסקות בכותב התורה, שם הוכחנו, לא כתוב בשום מקום שמשה כתב את כל ספר התורה מתחילתו עד סופו בכרך אחד), אותם מגילות היו במקדש בירושלים והכהנים שמרו עליהם מכל משמר. 

בנוסף, נראה שהספר שהניח משה מצד ארון ברית ה' היה ספר דברים בלבד, לא כתוב בשום מקום בתורה שמשה הניח את כל ספר התורה מצד ארון ברית ה', מה שנכתב בדברים לא,ט לא,כד הוא, שמשה כתב את ספר דברים בלבד והניחו מצד ארון ברית ה' (ראה בהודעות העוסקות בכותב התורה), נראה שאותו ספר נמצא כעת בתקופת יאשיהו, ולמרות שהיו עוד ספרים כמותו בירושלים, אבל גם כך העם לא הרבה לעסוק בתורה מלבד הכהנים, ולכן אסף המלך את העם הזקנים והכהנים, וקרא לפניהם מהספר האותנטי, היתה כאן התרגשות והתעוררות רוחנית, בעקבות הספר האותנטי.

הספר האותנטי לא היה תגלית חדשה, הוא היה תגלית מקורית שגורמת להתעוררות רוחנית, וראוי לקרוא מדבריו לפני כל העם, למען ישמעו ויקיימו את דברי ה' כפי שהם.    

בתקופה מאוחרת בזמן עזרא, שבו וחיברו את 5 מגילות התורה לספר אחד, ולכן נזכר שם ביטויים וימצאו כתוב, כי עד אז ספר התורה היה נתון בידי הכהנים, הוא לא היה נפוץ בעם, העם הכיר רק את הפולחן הפשוט, ומידי תקופה היה גל של התעוררות רוחנית בעקבות המלך השולט, ומאז תקופת עזרא היה ספר התורה חתום ונעול בכרך אחד, והעם היה מודע לספר ולחוקיו. 

בנוסף, בתקופת עזרא גם ביצעו איחוד נוסח, למרות כל שמירתם של הכהנים על ספרי התורה, אבל נפלו שיבושים מזעריים גם בספרים שבעזרה, הדבר מוכיח על נתק במסורת וכבר ביארתי זאת במקום אחר, המסורת הסתכמה כמסורת של ספרים, ולא על מסורת חיה של לימוד תמידי של ספר התורה עד כדי ידיעתו על פה, ולכן נוצר מצב של שיבושים בכתיב ספר התורה, ועזרא הוא שישר קו וקבע נוסח מוגדר וקבוע לספר התורה. 

וכך נאמר ירושלמי תענית פרק ד הלכה ב דף כ:
"שלושה ספרים מצאו בעזרה, ספר מעוני, ספר זעטוטי, וספר היא.
באחד כתוב מעון אלהי קדם, ובשנים כתוב מענה אלהי קדם, וקיימו שנים וביטלו אחד.
באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד.
באחד מצאו כתוב תשע היא, ובשנים כתיב אחד עשר היא, וקיימו שנים ובטלו אחד" (ע"כ מהירושלמי). 

במסגרת זו, גם ניתן להכניס, את חתימת התוספות שנזכרו באבן עזרא.

על ספרו של אלכסנדר רופא
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=772369&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0

תודה ל"ספרן" על המאמר.

להלן הערות על דברי יאיר הופמן, ועל דגשים במאמרו, שבעזרתם ניתן לעמוד על שיטתם של החוקרים מבקרי המקרא. 

לפני שנתחיל, היום במחקר מקובל מאוד להציג הסברים בסגנון לא החלטי, כי בכך לכאורה הכותב שומר על ניטרליות, והדברים שהוא כותב מאוזנים ומחושבים.
אני כשלעצמי לא מחבב סגנון זה, סגנון זה איננו נובע מניטרליות והתחשבות במגוון הדעות, אלא הוא מייצג את מגוון הקולות שהושמעו בסוגיה, מבלי לנסות להציע ולו פיתרון הגיוני אחד, כך שהכותב במתק לשונו מטה את דעת הקורא מהפיתרון, והוא מציג לו את מגוון הדעות בצורה יפה. 

אולי סגנון זה מרתק, אולי סגנון זה שומר על עניין עד סוף הספר, אבל הסיבה שהקורא מגלה עניין איננה נובעת בגלל שהוא קורא דברי חכמה, אלא בגלל שהוא שומע דעות בסגנון האהוב עליו, הוא שומע שאלות שיש לכאורה כנגד המקרא כפי שנדמה לו, ומי אינו אוהב לקרוא ספר הנותן לו תמיכה מוראלית.    

כלפי מה הדברים אמורים, "אי אפשר לרקוד על כל החתונות", אי אפשר להצדיק גם את המסורת וגם את הביקורת, הכותב צריך לגבש דעה ברורה ולהציג את שיטתו בצורה אחידה, ואילו א. רופא בספרו לא הציג שיטה ברורה, כי אם מגוון שאלות תוך כדי מתן פתרונות שונים כשהוא בעצמו חוזר ומודה בכל דף מדפי הספר ששום פיתרון איננו החלטי, אם כל פיתרון איננו החלטי, אם כן הוא לא כתב שום פיתרון, בדבריו אין שום תיאוריה שיטתית כי אם מגוון תיאוריות שאף אחת מהם איננה נכונה, וזאת על פי דברי הכותב עצמו. 

כמובן יכול הכותב להציג 2 שיטות תוך כדי כתיבת סימוכין לכל שיטה, הוא גם יכול לא להכריע ביניהם כי אין הכרע, אבל בשום פנים הכותב לא יכול לכתוב ספר שלם שבו הוא לכאורה מציג משנה סדורה, אבל הוא בעצמו כותב שאין בדבריו משנה סדורה.

[ חדש באתר "דעת" פירוש הרד"צ הופמן לספר בראשית :http://www.daat.ac.il/daat/tanach/hofman/shaar-2.htm ]

אשכול ישן שמצאתי, בו התפלמסו ותיקי הפורום, בסוגית "מה כתוב בתורה על כותב התורה"

http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1247154&whichpage=

_________________

 ביהושע (כד כה-כו) כתוב "ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא, וישם לו חוק ומשפט בשכם. ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים, ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'".
כתב רש"י (שם) "ובמסכת מכות (יא, א) נחלקו אמוראים, חד אמר אלו שמונה פסוקים (דברים לד, ה-יב) מן 'וימת משה' עד 'לעיני כל ישראל', שהרי ספר התורה חסר והשלימו. וחד אמר פרשה זו של ערי מקלט כתב בספרו כמו שהיו כתובים בספר התורה".
ודברי חז"ל תמוהים, שהרי הכתוב אומר "את הדברים האלה", ומתחילת הארוע המדובר שם (מתחילת פרק כד) לא הוזכרה כלל מיתת משה, וכן לא הוזכרה כלל הנושא של ערי מקלט. מה שאומר שבודאי דברי חז"ל במקרה זה אינם כ"פשוטו של מקרא".
מה שכן אמר יהושע שם בכינוסו את כל שבטי ישראל בשכם (כ-26 שנה לאחר מיתת משה וכניסתם לארץ), הזכיר את כל ההיסטוריה של עם ישראל מתרח אבי אברהם. "כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ... ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען ... ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ... ויקב ובניו ירדו מצרים. ואשלח את משה ואת אהרן ואגוף את מצרים ... ואוציא את אבותיכם ממצרים ... ותשבו במדבר ימים רבים. ואביא אתכם אל ארץ האמורי ... ויקם בלק בן צפור ... ולא אביתי לשמוע לבלעם ... ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו ... ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה ..." (יהושע כד, ב-יג).
למעשה נאמרו ונעשו שם עוד דברים, רק שמדויק מלשון הפסוק "ויכתוב יהושע את הדברים האלה" ולא נאמר "את כל הדברים האלה", מדויק מזה שלא כתב "בספר תורת אלוהים" את כל מה שנאמר ונעשה שם אלא רק חלק.
וכיון ש"ספר תורת אלהים" הוא ספר התורה, ושם לא מצינו מתוך כל הדברים שנאמרו ע"י יהושע, אלא רק את הפירוט ההיסטורי (כל דבר במקומו פחות או יותר). לכן יתכן אולי לומר שיהושע הוא זה שכתב את ספר בראשית, ועכ"פ חלקים נכבדים ממנו. כמו כן כתב אף את האירועים האחרים שנזכרו על ידו בחלקים האחרים של התורה, ועכ"פ חלק מאותם אירועים.
בכך אנו מרחיבים את דעת ה"אבן עזרא" (דברים א, ב) שפסוקים וקטעים מסוימים מהתורה נכתבו מאוחר יותר מזמנו של משה (ראה גם דבריו שם לד, א וכן פסוק ו'), רובם ע"י יהושע.
וכך אם נאמר שאכן יהושע הוא זה שעכ"פ כתב את רוב ספר בראשית, ייושבו כמעט כל הפסוקים ה"מאחרים" את זמן כתיבת הדברים, שרובם הוזכרו ע"י האבן עזרא (דברים א, ב).
דוגמאות: "והכנעני אז בארץ" (בראשית יב, ו), וכן "והכנעני והפריזי אז ישב בארץ" (שם יג, ז), "וירדוף עד דן" (שם יד, יד).
אמנם תיאוריה זו אינה פותרת את הפסוקים ה"מאחרים" הללו: "אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (שם כב, יד), "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל" (שם לו, לא).
כמו כן בנוגע לאירועים אחרים בתורה כגון על ירידת המן (אף שלא הוזכרה ע"י יהושע באירוע הנזכר), "את המן אכלו עד ואם אל קצה ארץ כנען", דבר שקרה רק אחרי פטירת משה וכניסתם לארץ, ככתוב "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי ... וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ, ולא היה עוד לבני ישראל מן" (יהושע ה, יא-יב).
כמו כן בכל המקומות שהוזכר "עבר הירדן" (שמשמע ממנו שהכותב כתבו בהיותו בעבר השני של הירדן), כמו "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן ..." (דברים א, א), שאת המילים הללו ועוד כמה פסוקים שלאחריו נכתבו ע"י יהושע (ראה אבן עזרא שם ב).
כמו כן הנאמר "כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו" (דברים ב, יב), יובן יותר אם נאמר שנכתב ע"י יהושע אחרי כיבוש הארץ.
אמנם חלקים מספר בראשית כנראה הועתקו ע"י יהושע, או אפילו כבר ע"י משה, מתוך המגילות והספרים שהיו בידי בנ"י אז. כמו "ספר תולדות אדם" (בראשית ה, א).

לסיכום: ה"אבן עזרא" טען שמילים ופסוקים מסוימים בתורה נוספו לאחר כתיבת משה, רובם עכ"פ בידי יהושע. אני בסך הכל מרחיב את דעתו שיתכן אולי לומר שלא הוסיף מילים בתוך הפסוקים, אלא שהוא כתב בדרך כלל את כל הפרקים שם, כל אירוע במקומו.
כמובן מי שיש לו "השגות", אשמח לראות. אגב תודה ל"דרום חוקר" שבדבריו פתח את עיני בנושא זה ואחרים, אף שלא תמיד הסכמתי איתו.

דובסון

בדבריך יש מעט המכיל את המרובה, סיכמת בהודעה אחת את רשימת הפסוקים המאוחרים, והתייחסת אליהם בקיצור ולעניין, וזה מחכים.

כפי שבודאי ידוע לך, דבריך הם כדברי יאיר זקוביץ ואבגדור שנאן בספרם "לא כך כתוב בתנ"ך", פרק יב, היכן ניתנה התורה במדבר או בארץ?, רק ששם המחברים הפליגו לייחס את מעמד נתינת התורה ליהושע, ובכך הם סטו מהמסורת, ואילו בדבריך יש דעה מסורתית נטו, האומרת שהתורה ניתנה במדבר, ורק יהושע הוא זה שחתם את רובה.

אולם, למרות כל האמור, יש כאן נקודה מאוד מרכזית שצריך להתייחס אליה.

ספר התורה אחיד ומקושר, שינוי שמות ה' (הויה אלהים) בספר בראשית וחצי שמות, לא נכתב סתם כך, בהעברה, איך שיזדמן, יש כאן תכנית מחושבת ומדוקדקת.
בעבר נטיתי אחרי דעתו של קסוטו, המאחר את מעשה בואו של יתרו למשה לאחר מעמד הר סיני, ותקעתי את הפרק העוסק בסיפור בואו של יתרו לספר במדבר, אבל אז מיד הבחנתי איך הקטע איננו תואם למקומו החדש בספר במדבר, כי בקטע יש שינוי שם הויה אלהים בצורה בולטת, ואילו בבמדבר שם ה' השולט הוא הויה בלבד, וקטע זה היה זר לשם, ואז הפנמתי בדעתי, פרקי התורה וסיפוריה לא נכתבו סתם כך איך שיזדמן, יש כאן תכנית מחושבת מראש ועד כלה.

על פי כל האמור, כדעת האבן עזרא נקבל, פסוקים בודדים וקטעים בודדים מאוחרים, נסבור, אבל שנבוא לייחס את חיבור התורה לשני מחברים (או יותר) פעילים ודינמים, לא נסבור.

אם ניקח לדוגמה את מעשה רדיפת אברהם עד דן, מעשה זה נזכר במגילת הויה, שם ה' השולט שם הוא הויה, מגילה לפניו היא מגילת 10 דורות מנח עד אברהם והיא מגילת אלהים, מגילה לאחריו היא מגילת ברית המילה וגם היא מגילת אלהים, וכבר ביארנו מדוע שם אלהים (השליט החזק) האוניברסלי מתאים למגילות של יחוסי דורות, או למגילת ברית המילה שבאה לפרסם את בריתו של ה' לאברהם לעיני כל.
כך שלבוא לייחס את מעשה וירדוף עד דן ליהושע, יגרור בעקבותיו איחור כללי של כל הקטעים שלפניו ואחריו, כי כאמור לא ניתן להפריד את פרקי התורה ומגילותיה, כי הם קשורים ואדוקים זה בזה.

ספר התורה הוא ספר אחיד שחלקיו מקושרים זה לזה, ומחברו דאג להוכיח על הקשר האדוק שבין חלקיו השונים, אבל הוא מכיל בתוכו מגילות וקבצי חוקים הסותרים זה את זה בצורה בולטת או סמויה.

בהודעה הקודמת כתבנו על איחודו של ספר התורה, ובכך רצינו להוכיח שאם אנו מייחסים פרשיות בודדות ליהושע, נצטרך להוכיח שכל ספר התורה נכתב על ידו.

למען האמת הדברים מתבססים על הודעות קודמות שכבר ערכנו, מופיעות בלינק הבא
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1667215&whichpage=7#R_11

שם נתבאר כיצד בתורה נכתב כי משה הוא כותב התורה, וההיגיון הבסיסי שעומד בכל הדיון, מה שלא נכתב לא נשמר, אי אפשר לשמור את חוקי ספר התורה וסיפוריה סדורים ומדויקים מילה במילה מבלי להעלות אותם על הכתב, אם יהושע הוא הכותב את התורה לאחר הכניסה לארץ, נצטרך לסבור שהוא שינן לעצמו את כל ספר התורה מילה במילה, והוא זה שהעלה אותו על הכתב כאן בארץ, ופתח כל פרשה במילים "וידבר ה' אל משה לאמר" כי הוא זכר בע"פ את כל ספר התורה מילה במילה.  

***

בהודעה שלפנינו נוסיף להוכיח מתוך ספר יהושע כיצד הוא איננו כותב התורה, ונתייחס לפסוק
כה וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם.
כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'. 

1- בכל ספר יהושע ספר התורה נקרא "ספר תורת משה" (יהושע ח,לא-לב : כג,ו) או ספר התורה (יהושע א,ח) ולא מצאנו את ספר התורה מכונה בשם "ספר תורת אלהים". רק בנחמיה ח,יח מופיע שם זה עוד פעם בכל המקרא (הערת דעת מקרא, יהושע כד,כו הע' 68).

2- אם נתבונן במצוות שנזכרו בספר יהושע, נגלה שיש  הפרש בין הסגנון שנכתב בספר יהושע לסגנון שנכתב בספר דברים או במדבר, ואם יהושע הוא כותב התורה, הוא היה צריך לשמור על סגנון אחיד.

בספר דברים נאמר
כז,יב אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם, עַל-הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם, אֶת-הַיַּרְדֵּן:  שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן.
כז,יג וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל:  רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי.

בספר יהושע נאמר
ח,לג וְכָל-יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח--חֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-עֵיבָל: 

בספר במדבר נאמר
לה,כד וְשָׁפְטוּ, הָעֵדָה, בֵּין הַמַּכֶּה, וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם--עַל הַמִּשְׁפָּטִים, הָאֵלֶּה.  לה,כה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה; וְיָשַׁב בָּהּ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, אֲשֶׁר-מָשַׁח אֹתוֹ, בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ. 

בספר יהושע נאמר
כ,ד וְנָס אֶל-אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר-הַהִיא, אֶת-דְּבָרָיו; וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם, וְנָתְנוּ-לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם. 

בקיצור
בספר דברים נאמר שיעמדו על הר גריזים ועל הר עיבל, בספר יהושע מסופר שבפועל עמדו מול ההרים ולא עליהם. 
בספר במדבר נאמר שהעדה תשפוט בין המכה ובין גואל הדם, אבל לא נזכר טקס קבלת פנים של הרוצח ע"י זקני העיר, ואילו בספר יהושע מסופר שקודם עמד הרוצח מחוץ לעיר ודיבר את דבריו, ורק אח"כ הכניסוהו לעיר.

שינויים אלה מוכיחים בצורה ברורה, כותב ספר דברים או במדבר איננו הכותב של ספר יהושע, נמצא שאת ספר התורה כתב משה, והוא קדום, וכשבאו לקיים את מצוות הקללות והברכות ראו שיותר טוב אם יעמדו מול ההרים ולא עליהם, וכן כשבאו לקיים את מצוות עיר המקלט, ראו שיותר טוב אם זקני העיר ישלטו במצב ולא יכניסו רוצחים לעיר מבלי חקירה ודרישה, והמסקנה העולה מכל הנ"ל, ספר התורה התחבר בידי מחבר קדמון, והוא איננו מחבר ספר יהושע. 

החוקרים ידחו את הנ"ל בטענה, שספר דברים מוסכם אצלם שכתבו משה, ואילו ספר במדבר לא כתבו משה, אבל אנו איננו מדברים בדקויות, אלא בצורה עקרונית, ספרי התורה שונים משאר הספרים, וניתן להוכיח זאת מכל ספר מספרי התורה.

***

כעת נעבור לדון בפסוק שגרם להרבה מהומה בין החוקרים, והם רצו להוכיח מכאן, יהושע הוא כותב התורה ונותנה.

יהושע פרק כד: יהושע מספר את כל ההיסטוריה של עם ישראל מתרח אבי אברהם. "כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ... ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען ... ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ... ויקב ובניו ירדו מצרים. ואשלח את משה ואת אהרן ואגוף את מצרים ... ואוציא את אבותיכם ממצרים ... ותשבו במדבר ימים רבים. ואביא אתכם אל ארץ האמורי ... ויקם בלק בן צפור ... ולא אביתי לשמוע לבלעם ... ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו ... ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה ..." (יהושע כד, ב-יג).

ולבסוף נאמר
כה וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם.
כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'. 

אלכסנדר רופא בספרו "מבוא לספרות המקרא" חלק שני, הספרות ההיסטורית, עמ' 154, רואה כאן חיבור שמכונה "חיבור אפרתי", חיבור זה לדעתו כולל את יהושע כד, שופטים ג,יב עד טז,לא. שמואל א-יב.
מכיוון שהמחבר קדם אפילו לספר משנ"ת (האסכולה המשנה תורתית), הוא גם לא הזכיר בדבריו את ספר התורה ואת ספר דברים, יהושע הוא זה שכתב את הדברים בספר תורת ה', יהושע הוא כותב התורה, יהושע הוא זה ששם חק ומשפט בשכם (עמ' 157). 

לעומת דעה זו, תסבור השיטה המסורתית, שאין לנו להפליג בעקבות הביטוי "ספר תורת אלהים" כאילו יהושע כעת יצר דת חדשה ועקרונות חדשים, ורק כעת הועלו הדברים על הכתב, אין בכוחו של ביטוי זה להפוך את כל ההיסטוריה הידועה על פניה, אלא יהושע כתב ספר בעל תוקף דתי מחייב, והוא כינה אותו בשם "ספר תורת אלהים" כי דבריו נאמרו מפי ה' בנבואה, והם מחייבים, אבל כבר אבד אותו ספר, ולא נותר בידינו אלא ספר תורת משה בלבד.

_________________

ל "דרום חוקר" היקר, שמחתי לראות את תגובתך, אני רק אבהיר את עמדתי בצורה קצת יותר ברורה.

אין ספק שלא יהושע הוא זה שכתב את התורה, את "ספר תורת אלהים". ידוייק בלשון הפסוק שכתוב "וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים", "בספר" כלומר בספר הקיים כבר. רק שיהושע השלים את חלקים מועטים מספר התורה.
משה הוא זה שבודאי כתב את רובה ועיקרה של התורה,וכנראה בסוף ימיו, כשהוא מעתיק ממגילות שהוא עצמו כתב משך השנים. כמו מתוך"ספר הברית" (שמות כד, ז), ו "ספר מלחמות ה'" (במדבר כא, יד). וכמו שהזכיר את שכתב שנים קודם לכן "ויכתב משה את כל דברי ה'" (שמות כד, ד), וכן "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה וכו'" (שמות לד, כז), וכן "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" (במדבר לג, ב).
כך שבהחלט ניתן לומר שיהושע סיים (כנראה שלא לגמרי, כי ככל הנראה היו עוד תוספות לאחר מכן, אולי ע"י שמואל) את עריכת התורה, שנערכה כבר בידי משה רבו.

דובסון

כעקרון אני מסכים איתך, בודאי שיהושע הוסיף משפטים בודדים בתורה, וגם בתקופת שלמה הוסיפו את המשפט "אשר יאמר היום" וגם את "ואלה המלכים", אבל בדברי באתי להדגיש פרשנות לפסוקי ספר יהושע, ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים, לא מדבר על כתיבה ותוספת בספר תורת משה (כפי דעת חז"ל), אלא על כתיבת ספר אחר העומד בפני עצמו. 

צודקים חז"ל בדבריהם על הוספות יהושע לתורה את הפסוקים האחרונים, ההיגיון אומר שהתלמיד הנאמן יהושע גם הוסיף את "ובני ישראל אכלו את המן עד ..." כי הוא היה באותה תקופה, הוא גם הוסיף "כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו" כי הוא היה וראה זאת, אבל לכל זאת אין רמז בפסוקי ספר יהושע הנ"ל, כי הם מדברים על הדברים האלה, על דברי הברית, ובלשונם ספר הוא מגילה (בין קצרה ובין ארוכה), אבל לא מדובר כאן על ספר תורת משה. כך נראה שצריך לפרש את פשוטו של מקרא.  

כה וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם.
כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'. 

ועוד הדגשה, משה סיגנן את חוקי התורה והם היו חתומים, ושוב לא שינו בהם כלום, לא הוסיפו ולא גרעו מהם שום מילה, גם אם החוקים כללו בתוכם סתירות, וכל אותם תוספות שהוסיפו הדורות המאוחרים היו משפטים עודפים, אבל לא שינויים בגוף הטקסט המקורי.

לשון התורה חוקיה והשקפותיה אחידים ומיוחדים משאר הספרים, בין בחוקי השמדת האויבים, בין בסגנון החטא שיש על העם, בין בדיני הגר, בין בחזון האחרית, בין בהתייחסות לזכות האבות, בין בדין החרם, בין במעשר הקדמון (סוף ויקרא, נתב' למעלה), ניתן להוכיח זאת בסדרת הוכחות, ערכם וביארם יחזקאל קויפמן בספרו "תולדות האמונה הישראלית", כך שגם נקודה זו צריכה להילקח בחשבון בדיון.

_________________

דר"ח,
ישר כוח על הדיון המענין.
האם אתה יכול להעלות את נושא ההוספות המאוחרות מסברא להוכחה לוגית?