מדרש חז"ל שוביניסטי אנטי נשי?

קיבלתי בתיבה האישית, ואולי יוכלו חברי הפורום שליט"א לעזור?

גם הקיצוניים ביותר נאלצים להסכים שמדרשי חז"ל אינם תמיד כפשוטם.

המאמר הנ"ל מופיע בבראשית רבה סדר לך לך פרשה מ"ה:

רבנן אמרי ד' מדות נאמרו בנשים.
גרגרניות. צייתניות. עצלניות. קנאניות.
גרגרניות - מחוה
ותקח מפריו ותאכל

צייתניות - ושרה שומעת

עצלניות - מהרי שלש סאים קמח סולת.

קנאניות - דכתיב ותקנא רחל באחותה.

ר"י בר נחמיה אמר אף איסטטניות. ודברניות.

איסטטניות - ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך.

ודברניות - ותדבר מרים ואהרן במשה.

ר' לוי אמר - אף גנביות ויוצאניות.

גנביות - שנא' ותגנב רחל את התרפים.

יוצאניות - ותצא דינה.

ע"כ הכתוב.

מובן שהרגשתי מהדברים הנ"ל גרוע מאד, והתקוממתי נגדם, מאחר שקבלתי חינוך טוב שכל מה שחז"ל אמרו הינו קדש קדשים (אינני צינית).

עד כאן המכתב בשינויים מועטים ובהשמטת ניק הכותב/ת.

ועתה מה נעשה למדרש ביום שמדובר בו?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מצורף קובץ

.

מצורף קובץ

.

מצורף קובץ

.

שמעתי פעם- כל המגמה של חז"ל 'לרדת' על הנשים מכוונת כנגד יצרא דעריות. אין אלו אמירות שבאמת מחוות דעה על הנשים, אלא זו דרך להלחם ביצר החזק הזה.

ד"א, זכור לי שקראתי דברים של הרב הלל צייטילין הי"ד בנושא זה, והוא בניגוד לאפולוגטיקה של אחרים מודה בפה מלא שחז"ל מכפישים את האשה. אלא שהוא אומר שכל זה היא התייחסות הצהרתית אבל בקודש הקודשים של המשפחה היהודית היחס לאשה הוא אצילי. (יתכן שאני לא מדייק בדבריו)

מה זה 'הצהרתית' ומה זה 'קדש הקדשים'?

חז"ל דברו ברבים. את הדרשות שמעו כולם? מה הדיוטות אושא הבינו? את ההתוועדות של הרבי מליובאוויטש? את 'קדש הקדשים' של צייטלין? או דברים כדורבנות?

כל אמירה חז"לית חייבת קודם כול להיבחן במישור הזה: מה השומעים הבינו!

צבוע

איך המקור שהבאת עונה לשאלה של בעלת השאלה?



פרופסור, תיקון קל מאד, שאני מקווה שתסכים עמו: לא מה השומעים הבינו, אלא מה ציפו חז"ל שהם יבינו.

יש לי השערה חלקית מאד לגבי תוכן מאמר זה. אפשר שזה בא לומר שתכונות רעות אלו עלולות להופיע בכל אשה, במידה זו או אחרת, שהרי הופיעו גם באמהות של עם ישראל והעולם. וצריך אדם להכיר נפשו כדי שידע להתמודד עם היצר הרע המסויים שלו.

וזה לא נאמר במדרש, אך לא נראה לי שאילו היינו באים לבדוק את הגברים, הם היו יוצאים וידם על העליונה... כולנו יש לנו מה לתקן (אני מרשה לעצמי להשתמש בלשון רבים).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

סליחה לכל הנשים הנכבדות

אבל כך היה סגנון הדיבור באותם ימים, מי שירצה, אשמיע לו צרור פתגמים עסיסיים בכיוון.

כיום העולם השתנה, וב"ה אף אחד לא מדבר כך, כי תמיד בהדברות מגיעים לתוצאות יותר טובות מאשר בשטלתנות.

כמובן שהם לא היו אכזריים על נשותיהם, אלא אותו הרמב"ם שכתב בהלכות תשובה
י,ב אין ראוי לעבוד את ה', על דרך זו: שהעובד על דרך זו, הוא עובד מיראה; ואינה מעלת הנביאים, ולא מעלת החכמים. ואין עובד את ה' על דרך זו, אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.

כתב גם בהלכות אישות
טו,יט וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתרה; ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז.

והדברים עתיקים

ושוב סליחה

מיימוני,

וכי חז"ל ממקרים בודדים אצל אשה אחת יקבעו כלל מסמר לכל הנשים? אתמהה!

אך אם נבין שישנם מאמרי חז"ל האוספים "מקבילות" לשם שימת לב וזכרון דברי התורה שבכתב, יובן מדרשך זה. לדוגמא, הם הצביעו על שלושה חמורים במקרא שהיה להם תפקיד במאורע מרכזי לעם ישראל, עקידה, משה ומשיח. הם ביטאו את זה בצורה אגדית מרשימה שזה "אותו החמור". מובן לכל בר דעת שאין סיבה וצורך להניח שאין להקב"ה מה לעשות אלא להשאיר את אותו החמור עם אותו הגוף לכל אורך זמן זה ודי ברעיון האמור. המחשה זו אינה רק עבור "המוני אושא" אלא גם לחכמי עצכח זה מרשים את הזכרון שמעתה יהיה להם מבט כללי על שלושת המאורעות וחמוריהם יחד. כך כאן ליקטו ז"ל מידות בנשים שהזכירה תורה ולשם רושם אגדי הרחיבו "כאילו" לכל הנשים והכניסון בכפיפה אחת. וד"ל

פרופסור

מיימוני, לגבי החלק האחרון והאופטימי בפרשנותך מתעוררת בעיתיות מסוימת שהרי בגמרא בסנהדרין (מהזכרון) מתחילים מזה שאמנם ישנו שיויון בכל מה שקשור במעשה כישוף, אך משום מה חז"ל מגלגלים את שם התואר המכובד ללאשה = מכשפה.

"המכשף זה העושה מעשה וכו' אחד האיש ואחד האישה. אם כן מה תלמוד לומר "מכשפה" - מפני שרב הנשים מצויות בכשפים.

ווטו, חתמת 'וד"ל' וע"י כך הידרת אותי ושכמותי מהבנת דבריך.

מהי תכלית אותו "רושם אגדי" של החלת לקט התכונות על כל הנשים בעולם? הבאת דוגמא משלושת החמורים, אולם שם דומה שיש טעם רעיוני בקביעה שזהו אותו חמור. מה הטעם - הרעיוני, המדיני, המוסרי או אחר - במקרה הנידון?

בנערותי, דיברתי פעם עם דוקטור אחת לתלמוד (לא דתיה), שעסקה הרבה בנשים בתלמוד.

היא אמרה לי משהו שבזמנו די הרגיז אותי -
שהיא לא נעלבת מכל הדיבורים של חז"ל נגד נשים, כי היא מבינה שבית המדרש היה מין "מדורת שבט", שבה הגברים נפגשו ודיברו על כל הדברים שמעניינים אותם. אז אם היום זה כדורגל, פעם זה היה תורה, ולפעמים משחילים איזה משהו נגד הנשים.

כשאני חושב על זה היום, אולי יש בזה משהו. הלוא גם בימינו, כשהגברים נפגשים, גם בבית המדרש, קורה שמדי פעם משחילים איזו הערה שוביניסטית, ולפעמים זה על דרך הלימוד.

לפי ההסתכלות הזאת, "לא צריך לקחת את הדברים ברצינות", אלא בפרופורציות, כמו הדוקטור הנכבדת.

כמובן, אולי יש כאן דברים עמוקים הרבה יותר, וכו'. צריך לשבת על המדרש הזה ולראות.

הפרעתוני,

עדיין יש הבדל בין דוגמתך לגמרא. הגברים שחוזרים ממשחק הכדורגל או מפיצוח הגרעינים יחד, לא מספרים לנשותיהם על מה דיברו ביניהם, ובטח שלא מעלים זאת על הכתב, במסגרת ספר הלכות דתי.

אבל לענין דוגמתך, בפולקלור ידוע גם על "שיחות נשים". מטבע הדברים אתה ואני איננו יודעים על מה מדובר שם. בתלמוד/ה הפמיניסטי/ת, בטח יש מקבילה נשית ל"חכמת נשים בפלך" ו"קטנים ונשים ועמי הארצות". בטח משהו כמו "נו הגברים האלה, כל הראש שלהם בכדורגל". וגם "אמנם אינם עוזרים בבית, אבל דיינו שמצילות אותנו מן הצורך להחליף נורות, ולוקחות את השקית לפח האשפה. ואם מצליחים לחזור בתוך פחות מרבע שעה, אשרינו".



נוהל שכן
זה כאן!