נבואה - היתה או לא היתה?

פרופ' ישעיהו ליבוביץ על הסוגיה של נבואות שאינן מתגשמות, ושברור שלא יתגשמו, תוך התייחסות ספציפית ליחזקאל ל"ז (מתוך "הערות לפרשיות השבוע"):

"ההפטרה הצמודה לסדרת "ויגש" היא נבואה לעתיד-לבוא: איחוד של יהודה ויוסף ושיקום מדיני ורוחני של העם המאוחד לאחר שהיה לשני עמים מפורדים. נבואה זו לא התקיימה. מכאן יש לעיין ולדון במשמעות של נבואות העתיד, של מה שנראה בדברי הנביאים כהגדת מה שיקרה. יחזקאל אמר את דבריו לאחר שכבר גלו גם עשרת השבטים וגם יהודה…גם הושע ועמוס, אשר ניבאו על חורבן ממלכת ישראל, מסמיכים לזה נבואה-לעתיד שישראל יחזור. זה לא אירע. ובמקרה זה, גם אי- אפשר לקבל את התפיסה המדרשית של נבואות שלא נתקיימו עד היום – שהן נבואות לאחרית הימים ועתידות להתקיים. עשרת השבטים, ובהם בני יוסף, נמחקו מעל- פני האדמה, כנראה לא בהשמדה פיסית אלא בהשמדה רוחנית מהותית; הם התבוללו כליל בין העמים אשר הוגלו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר במציאות ההיסטורית. אתכבר בתקופה התלמודית אומר רבי עקיבא, שכמונו הכיר הנבואות על שיבת עשרת השבטים : "עשרת השבטים אינם עתידים לחזור". הוא ידע שהם אבודים.

לא נתערערה בגלל זה אמונתו בנביאי האמת והצדק, משום שאנחנו מבינים שדבריהם אינם הגדת דברים אשר יקרו, אלא הם הצגת תכלית ומגמה למה שיקרה ולמה שראוי שיקרה, אשר אליו יש לצפות ואליו יש לחתור, גם אם לא ניתנה ערובה נבא אלא מהשהוא יתגשם… נאמר בתוספות: " אין נביא מי שראוי להיות, אם לא יהיה חטא". נביאי השקר בכל הדורות מטיפים לאמונה בוודאות של גאולה שאיננה מותנית בשום דבר; של גאולה – גם אם אין האדם גואל את עצמו מן החטא."

יובל

העלית שאלה גדולה וחשובה שכל מי שלומד תנ"ך וכל יהודי שנקרא מאמין צריך להתייחס אליה.

האם יכולה נבואה להתבדות?

הבאת לכך דוגמא, או שתיים, מדברי הנביא.

אין לי תשובה ברורה ואחידה לשאלה זו. יש לי כמה תשובות, ונראה לי שבכולן יש ממש. כיון שיש כמה וכמה מקרים שבהם נראה לנו שהנבואות לא התקיימו, מסתבר לי שהתשובות הבאות צריכות להיבדק לגבי מקרים אלו.

א. האמנם לא נחרבה צור? אני משער שהתיאוריה לגבי כיבושה או אי כיבושה או כיבושה החלקי של צור מבוססת, כרגיל, על מה שכתוב בספרי דברי הימים או בכתובות עתיקות, וכן על חפירות ארכיאולוגיות.

איני יודע עד כמה הללו בהכרח מהימנים, ועד כמה הם משקפים את כלל הממצאים שהיו ועד כמה הם תלויי פרשנות.

המקור שציטטת, האנציקלופדיה בריטניה, הוא בדרך כלל מהימן ומדוייק, ומבחינה מדעית מתודולוגית קשה למצוא מקור טוב ממנו (פרט לפירסומים מקצועיים ממש). עם זאת, יש דוגמאות רבות לכך שחקר הזמן העתיק נכשל ומחמיץ, לפעמים מחמיץ דברים חשובים, כיון שהחפירות לא היו במקום הנכון - ועובדה זו מתגלה רק לאחר שנים.

איני בא להשתמש בטיעון זה בתור התחמקות, אלא להראות כי מתודולוגית, מדע הארכיאולוגיה סובל מטענת ה"לא ראינו אינה ראיה" יותר מכל מחקר אחר שעומד באמות מידה מדעיות כלשהן.

ב. כפי שציין פרופסור גולדמן ז"ל, במאמר שציטטתי בעבר, נבואה שייכת לזן מיוחד של טכסטים, שאותו אפשר לכנות "טכסטים מקודשים".

המעמד המיוחס שאנו מעניקים לטכסטים כאלו הוא שבניגוד חריף לתיאוריה מדעית, הטכסטים עצמם לעולם אינם עומדים למבחן. ברגע שהם מגיעים אלינו בתוך המסורת, ולאחר שהמסורת אישרה אותם בבדיקה מהימנה (כאן אני מבקש להציל עצמי מקושיה על קושיותי על הזוהר, מתוך הבדל בבדיקה בין חז"ל לרבנים שאחרי היות הקבלה...) - אז אנו משנים את יחסנו. אנו, כפי שביאר גולדמן היטב, מנסים למצוא את ה"פשט", המשמעות של הנבואה. אך אם זו מופרכת, כפי שכל תיאוריה מדעית יכולה להיות מופרכת, מסקנתנו אינה שהנבואה אינה נכונה או שאינה נבואה, אלא שהפרשנות שלנו היתה מוטעית.

זה נכון, למשל, לגבי נבואות על ימות המשיח. הללו לא התגשמו, עד כמה שעינינו הרואות (אם כי נוצרים עלולים להציע פירוש אחר...). ובכל זאת, אנו מצפים להן שיתממשו. כי שוב איננו סבורים שהנבואות הללו מתייחסות לימי בית שני או מייד אחר כך, אלא לעתיד שעלול להיות רחוק מאד בדיוק כפי שהוא, אנו מקוים, עשוי להיות כבר מחר, או אפילו היום (אם בקולו של ה' נשמע).

אנסה ליישם את הכלל של גולדמן לגבי אירוע הנבואה שלפנינו.

1. הפרשנות הפשטנית היא שנבוכדנאצר היה אמור להשמיד את צור לגמרי.

זה לא קרה, וכרגע אנו מאמינים לארכיאולוגים.

2. יתכן שהנבואה מדברת על השמדה חלקית ועל כך שהמקום יהיה כה מקולל, בעיני ה', עד שאי אפשר יהיה אפילו להנות מממונו (יובל בשם רש"י).

יתכן שזה פתרון דחוק. אבל זה ודאי פתרון אפשרי.

3. יתכן שהנבואה מדברת על העתיד לבוא. אולי על ימי הצלבנים. זה נראה קשה, מפני שמה תאמר נבואה זו לבני אותו דור אם העונש יבוא בימי קהילה אחרת לגמרי.

4. יתכן שהנבואה אינה מדברת על צור ונבוכדנאצר, ושני אלו אינם אלא סמלים ומשל לדמויות ומקומות וזמנים אחרים. למשל, עירק של סאדאם, רוסיה של סטאלין, אפגניסטן של הטליבן (מחק את המיותר).

ג. הפתרון השלישי הוא של לייבוביץ, המביא אותו בשם תוספות. לדבריו, הנביא אינו מדבר על מה שיהיה אלא על מה שראוי להיות.

ראוי היה להעניש את צור במידה רבה מאד. אם זה קרה או יקרה, זה כבר תלוי בדברים אחרים.

ד. יש לנו כלל פרשני בעולם הנבואה עצמו, כי נבואה רעה יכולה להתבטל, הכל לפי מעשי האדם החוזר בתשובה. אמנם, איני יודע אם יש מקום לחשוש כי צור חזרה בתשובה... אבל יתכן שה' אינו מחפש סמינר המוני לחזרה בתשובה אלא שינוי בלב או אפילו שינוי מעשים מסוג מסויים. כי רק ה' יודע להעריך את החטאים ואת המצוות, את המאמץ ואת השכר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני משער שלא קשה להבין כי עד שכתבתי את תשובתי הארוכה, כבר הספיקה חבצלת להביא את שיטתו של לייבוביץ, שגם נזכרת אצלי באחד הסעיפים - אך שלה עדיף משלי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הייתי מנסח את השאלה אחרת; האם הנבואות נאמרו מלכתחילה על דעת שתתגשמנה או שמא רק כ...דירבון חינוכי?

דעתי הצנועה על נבואות שלא התגשמו ולא יתגשמו

תחילה נכתוב את תיאור אחרית הימים לפי דברי 2 נביאים, יחזקאל וזכריה, ונבאר את הדברים.

ביחזקאל פרק לח נאמר, שבאחרית השנים (יחזקאל לח,ח) יבוא גוג נשיא ראש משך ותובל בראש חילו, סוסים פרשים קהל רב צינה ומגן, ועמו יהיו פרס כוש ופוט, גומר וכל ירכתי צפון, והם יבואו להרי ישראל, לארץ משובבת מחרב, לעם שנתקבץ מתוך עמים רבים, והוא יחשוב לשלול שלל, ואז יבוא ה' בכעסו ויענישהו, וקשתותיו יפלו מידיו, ונבלתו תהיה למאכל.
ואז יהיה לתושבי הארץ חומר בערה במשך 7 שנים מהשלל של האויבים, וגוג וצבאו יקברו בארץ במשך 7 חודשים, וכך יטהרו את ארץ ישראל, וכל חיות השדה יבואו ליהנות מדמם ובשרם של חיילי האויב, ואז לאחר הנקמה מגוג ישיב ה' את שבות עמו ולא יוסיף להסתיר את פניו מהם.

לעומת זאת בזכריה פרקים יב-יד, הובא תיאור שונה, וכך נאמר שם, לעתיד לבוא [במקור- ביום ההוא, זכריה יב,ג] תהיה ירושלים רעל לכל הגוים שילחמו איתה, כל מי שילחם איתה ינזק, אבל תחילה יושיע ה' את יהודה ורק אח"כ את ירושלים, למען לא יתגאו אנשי בית דוד. כל מת שימות מבית דוד, יעשו עליו מספד גדול. העבודה זרה תיכרת מהארץ. שני שליש מהעם ימותו, וגם השליש הנותר יזדכך, ורק מי שיקרא בשם ה' יוותר.
אז יאספו כל הגוים למלחמה על ירושלים, העיר תלכד, חצי מהעם יצאו בגלות, וחציו ישארו בירושלים, הבתים יבזזו והנשים תשכבנה, ואז יעמוד ה' על הר הזתים, ההר יבקע לשנים, יהיה אור גדול, יצאו מים חיים מירושלים, וה' יהיה למלך על כל הארץ.
כל הנלחמים על ירושלים יוכו במגפה, גופם יתפורר מעליהם, ואז כל הנותר מהעמים יבוא להשתחוות לפני ה' בחג הסוכות, עם שלא יבוא להשתחוות ייענש, והקדושה תרבה מאוד בירושלים, כך שגם על הסוסים, וגם הכלים, יהיו קודש לה'.

במבט קל ניתן להבחין שיש כאן 2 תיאורי גאולה, בספר יחזקאל העמים שילחמו יונהגו על ידי גוג, מרכז כובד הלחימה אינו ירושלים אלא ארץ ישראל, הדבר המשמעותי שיקרה, ריבוי חללי האויב, משך הזמן הארוך לטיהור ארץ ישראל.

לעומת זאת בספר זכריה, העמים יבואו יחדיו, אבל לא מונה עליהם מנהיג, מרכז הלחימה יהיה ירושלים וגם יהודה, הדברים המשמעותיים שיקרו אז, לכידת ירושלים, גלות וביזה, התגלות ה' על הר הזיתים, מים חיים מירושלים, מות חיילי האויב במגפה.

כפי הידוע לנו, אף אחת מנבואות אלה עדין לא התגשמה.
בנוסף, גם אם נאמר שהם עתידות להתגשם בעתיד, אבל ברור ש-2 הנבואות כפי שהם לא יכולות להתגשם בו זמנית, כי יש ביניהם סתירה.

מי שנראה לו הגיוני, ש-2 נבואות אלה יתגשמו בעתיד, והם מתארות 2 זמנים שונים, וזמנים אלה עתידים להגיע, ובכל זמן מהם תתגשם נבואה אחת, כי אז לפי הגיון זה אין בעיה, אלא שדבר זה לא נראה לי הגיוני כלל וכלל.

נראה ברור, שיש כאן 2 תיאורים לאותו מאורע, ויש בין התיאורים סתירה.
נמשיך לחשוב, הנביא יחזקאל היה בסוף ימי בית ראשון, הוא היה מהגולים על נהר כבר בבבל, ככל הנראה ניבאו ה' למה שעתיד לקרות בתקופת בית שני, גם תבנית הבית שהוא מתאר, היה רצון ה' שכך יבנו את בית שני, אלא שדבריו לא הובנו כראוי, ואנשי בית שני בנו על פי העקרונות של בנין שלמה עם שינויים מתוך דברי יחזקאל. גם נבואתו היתה מיועדת לאותה תקופה, כשהיה בעולם נשיא עם שנקרא "גוג" וגם שמות עמים כמו גומר ופוט.
מכיוון שהנבואה מתארת סדר עולמי חדש, ומכיוון שהנסיבות לא תאמו, כי אז נבואתו לא התגשמה.

לאחריו בתחילת בנין בית שני, ניבא ה' את זכריה, מכיוון שבתקופתו כבר הפכה ירושלים למרכז, לכן גם נבואתו מתארת את מלחמת הגוים על ירושלים, ככל הנראה כוונו דבריו לשקט שישתרר אחרי שישוכו הקשיים של עולי בבל, על זה ניבאו ה', את תרחיש המלחמה ואת אשר יהיה בעקבותיה, גם נבואה זו לא תאמו הנסיבות את התרחשותה, וגם היא לא התגשמה.

מי שיקרא היטב את דברי, יראה שיש כאן תמיהה רבתי על התגשמותם של הנבואות, יתכן בהחלט, שבבית שלישי (בתקופתנו), ישלח ה' נביא שלישי, והוא יתאר את אופן תשועת ישראל בצורה שונה.

אילו לא קראתי את "אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים", במסכת סנהדרין דף צז , אולי עוד היה לבי נוקפי שעתידות נבואות אלה להתגשם בעתיד, נבואה אחרי נבואה. מכיוון שרב אמר את דבריו "כלו כל הקיצין" כי אז גם נבואות אלה יתפרשו בצורה פשוטה, זמנם עבר, ובעתיד יתרחשו הדברים כפי איך שיתרחשו, ואולי גם נביא ילווה את תהליך הגאולה.

ההיגיון אומר, שאלהים התכוון בנבואות הנחמה שהם יתגשמו בזמן קרוב, ולכך הוא שלח את נביאיו, כך הבינו הנביאים וכך הבינו שומעי לקחם.
ולכן אם לבסוף לא כך היו פני הדברים, והנבואות לא התגשמו בזמן קרוב, יש לנו בעיה רצינית עם אימותם של נבואות.

על כורחנו לומר
גם דברי נביא אינם סוף פסוק, מהלכים עולמיים תלויים בהרבה גורמים, וגם דברי נביא יכולים להיות מופרים, עובדה שכך קרה.

האם נבואת פורענות יכולה שלא להתגשם?

על כך ענה כבר ירמיהו הנביא (כח, ו-ט), אלפי שנים לפני יובל19:

...ויאמר ירמיה הנביא, אמן, כן יעשה ה'; יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' וכל הגולה מבבל אל המקום הזה. אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך ובאזני כל העם. הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדלות, למלחמה ולרעה ולדבר. הנביא אשר ינבא לשלום - בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.

וכביאור הרמב"ם (הלכות יסודי התורה):

י,ח [ד] דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית שנת רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו--אם לא עמדו דבריו, אין בזה הכחשה לנבואתו; ואין אומרין הנה דבר דיברת ולא בא: שהקדוש ברוך הוא "ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה" (יואל ב,יג; יונה ד,ב); ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינווה, או שתלה להם כחזקייה.

י,ט אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר--בידוע שהוא נביא שקר: שכל דבר טובה שיגזור האל, אפילו על תנאי--אינו חוזר. הא למדת, שבדברי הטובה בלבד ייבחן הנביא.

י,י הוא שירמיהו אומר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה. אמר לו חנניה, אם לא יעמדו דבריי, אין בזה ראיה שאני נביא שקר; אבל אם לא יעמדו דבריך, ייוודע שאתה נביא שקר: שנאמר "אך שמע נא את הדבר הזה" (ראה ירמיהו כח,ז).

תוקן על ידי - הפרעתוני - 19/11/2005 18:12:14

הפרעתוני:

הובאו כאן רק מעט דוגמאות לנבואות מהתנ"ך שלא זכו להתגשם. אולם למעשה
רבות הן הנבואות שזה טיבם - די והותר בכדי להפוך את הנושא לבעיה רצינית
בעיני הרבנים. אחד הפתרונות הציג כמה הגבלות על אותם נבואות האמורות
להתגשם כעדות לנבואות אמת. ההגבלה הידועה ביותר היא זו של הרמב"ם
בהקדמתו לפירוש המשנה: רק נבואה שצופה טוב, ומכוונת לאחרים (ואין יעודה
הנביא עצמו) חייבת להתגשם. אולם הגבלות אלה נראות כסותרות לתיאור התורה
את הנבואה, וכך נאמר: "אשר ידבר הנביא בשם ה', ולא יהיה הדבר, ולא
יבוא, הוא הדבר אשר לא דיברו ה'" (דברים יח, כב). אין כאן הבחנה בין
נבואות טובות לנבואות רעות. ויתרה מזאת: כל הדוגמאות שהובאו לעיל -
מהוות הן בבירור נבואות הצופות טוב לשומעי הנבואה (ליהודים), ועם זאת
גם נבואות אלו הוכחו כנבואות שקר. כך שנראה שאפילו הגבלות הרמב"ם אינן
יכולות להציל את התנ"ך מנוכחותן של נבואות שלא התגשמו.
מצד שני, מוצאים אנחנו בגמרא (יבמות מט ע"ב-נ ע"א) את הדיון הבא:

'"את מספר ימיך אמלא" (שמות כג,כו) - אלו שני דורות ]שנים שפוסקין
(קוצבים) לאדם בשעת לידתו, רש"י], זכה - משלימין לו [חי כל אותם שנים],
לא זכה - פוחתין לו [חייו מתקצרים], דברי ר' עקיבא; וחכמים אומרים: זכה
- מוסיפים לו [שנות חיים], לא זכה - פוחתין לו. אמרו לו לרבי עקיבא,
הרי הוא אומר: "והוספתי על ימיך [ימי המלך חזקיהו] חמש עשרה שנה!"
(מלכים ב' כ,ו) אמר להם [רבי עקיבא]: משלו [מהשנים שהוקצבו לו] הוסיפו
לו. תדע, שהרי נביא עומד ומתנבא: "הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו"
(מלכים א' יג, ב), ועדיין לא נולד מנשה [סבו]'

על-פי רבי עקיבא, אותם 15 שנה שהוספו לחיי המלך חזקיהו היו למעשה
מוקצבים לו מיום לידתו, כי באותם 15 שנה נולד מנשה, בנו של חזקיהו,
ומכיוון שמנשה היה סבו של המלך יאשיהו, מנשה היה צריך להיוולד כדי
שנבואת "איש האלוקים", הקשורה בהולדת יאשיהו ומעשיו במלכים א' יג,
תהפוך לנבואת אמת. מכאן הסיק רבי עקיבא שחזקיהו היה אמור מראש לחיות
עוד 15 שנה, ולהוליד את מנשה, וזאת כדי שהנבואה תתגשם. וכאשר חטא
חזקיהו הופחתו, כעונש, אותם 15 שנה ממשך חייו. אולם כשהתחרט על מעשיו,
והתפלל לאלוקים שיסלח לו, אזי הוקצבו לו מחדש אותם 15 שנה.
שאלה ברורה עולה בהקשר זה, והיא למעשה נשאלת על-ידי התוספות (יבמות נ
ע"א, ד"ה תדע): "והלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו, היה מת [ומנשה לא
היה נולד], והיתה נבואה בטלה". אולם תשובת התוספות היא ממש מדהימה:
"אלא על-כן [משמע ש]אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי [היה] להיות אם
[חזקיהו] לא היה חוטא". כלומר, למרות שעל נבואת "איש האלוקים" נאמר
שנאמרה הרבה לפני לידת המלך חזקיהו, ולא עסקה כלל בחזקיהו עצמו, אלא רק
עם בן-נכדו, יאשיהו, הרי מעשיו של המלך חזקיהו יכלו היו להוביל לכך
שנבואה זו לא תתגשם. וכך, על-פי התוספות, גורם די חיצוני לנבואה מסוגל
היה להביא לכשלון הנבואה - וכך הופכים לחסרי משמעות אותם דברי תורה על
האופן בו יש לבדוק נביא, באם נביא אמת או שקר הוא. אם נכשלה נבואתו של
נביא, ניתן תמיד לייחס את הכישלון לגורם חיצוני כלשהו - ניתן לטעון
שאדם חטא וימיו התקצרו, ולכן לא הספיק להוליד את האדם שקיומו הוא תנאי
הכרחי להתגשמות הנבואה; או תירוץ כלשהו בדומה. וכך הנבואה, שהיא אחד
מעיקרי האמונה שלנו, הופכת להיות מוצר הנתון להשפעה מצד גורמים רוחניים
חיצוניים שונים, וככזאת אין אימות אובייקטיבי כלשהו ישים עליה, ולא
ניתן להוכיח דבר באמצעותה.

לא התעמקתי בנבואות שהבאת, ולא בדקתי על מה הן מדברות, ואם הן התגשמו או לא.
מה שכן, אין ספק שהן נבואות פורענות. וגם אם קהל השומעים היהודי שמח עליהן, זו עדיין פורענות. ופורענות יכולה להתבטל, אם יחזור הנדון בתשובה - וזו לא המצאה של הרמב"ם, אלא כבר של ירמיהו.

אגב, אברבנאל חיבר ספר שלם על נבואות שלא התגשמו - וזאת, כדי להכות על קדקודם של הנוצרים, האומרים שהמשיח כבר הגיע. הנה, הוא אומר, אם הגיעו ימות המשיח, מדוע הנבואות הללו לא התגשמו עדיין?