|
|
| נשלח ב-20/9/2002 08:50 |
 |
| |
בוקר אור!
מגיע לך יישר כוח על שהיית הראשון שיישמת את הנאמר לגביך, וגם היית מוכן לספר על כך לרבים.
אל תדאג, אינך היחיד.
שוחחתי בנושא זה עם אדם גדול, שנפטר בינתיים. השאלה היתה: כיצד אפשר לסבול מעשים שהם צרכים חברתיים גרידא, אך אינם רצויים לכשעצמם. לפעמים, הם מקוממים. למשל, לשבת בבית כנסת שעות ולהקשיב לפיוטים במקום ללמוד בינתיים. (כל אחד יכול לחשוב על דוגמאות משלו. שימו לב, אני מדבר על סתירות בין מעשים רצויים, לא תחושת הכפיה של מי שנאלץ לוותר על הנאה - שאינה מצוה מוגדרת - למען צורך חברתי שעשוי להיות מצוה. זה נושא אחר).
איך ניתן לבצע כאלו מעשים לאורך זמן, בלי לפתח תחושה של שנאה לאילוץ? בלי להיראות בעיני עצמי כמי שבוגד בערכים הפנימיים שלו? עד כמה ניתן להתחשב באמונות של הסביבה על חשבון ההכרות האישיות?
התשובה של הרב היתה כי יש כאן התעלמות מאחת מהנחות היסוד של ההתנהגות האנושית בכלל. רוב מה שאנו עושים נעשה מצרכים חברתיים. אבל יש צרכים חברתיים שאנו ששים ושמחים עליהם, ויש כאלו שנראים לנו כפויים מבחוץ. אם נקבל את הרעיון שכולם מהווים מקשה אחת, היחס יהיה שונה. תהיה יותר סבלנות וסובלנות כלפי הסביבה שאינה עומדת בקריטריונים הגבוהים שאני מציב לעצמי.
אני משער שכך נהגו גדולי ישראל בכל הדורות. אני מבין שכך נהג אותו רב עצמו (למרות שאיני יודע מה הפריע לו ועם מה היה עליו להתמודד). מסתבר שכך נהג אותו פוסק אשכנזי (המהרי"ל נדמה לי) שישב בציבור בשעה שהאריכו בפיוטים ושתק כי לא הקשיבו לו. וכן נהג הרמב"ם ביחס לציבור שמסביבו.
קבלת האחריות החברתית כלפי הסביבה, והידיעה שהסביבה חיה לפי רמה אחרת, ולא ניתן להעלות אותה בבת אחת לגבהים שתואמים לדרישותי, בלי לגרום נזק שיעלה על התועלת (עיין פרק "מקום שנהגו" בפסחים) - זה מה שמאפיין את התלמיד חכם. בניגוד, למשל, לאינטלקטואל המערבי.
בוקר, כתבתי לך מהגיגי ליבי הכמוסים, מפני שכולנו וירטואליים, אז זה יותר קל. אבל גם שירטטתי בפניך את דגם ההתנהגות וההתפתחות שנראה לי משקף את הנהגתו של התלמיד חכם בכל הדורות וגם בימינו.
כלומר, כתשובה למנגנון הג'פרסוניזם שהוצע כאן בפורום, יש מנגנון תחליפי:
בדוק.
אם ההנהגה היא שקרית, האם אתה יכול לשנות את הסביבה?
אם לא, האם האחריות החברתית שלך היא להתחשב בסביבה ולהתנהג בהתאם לכללים?
אם כן, זה מה שאתה חייב לעשות. זו לא רק הצגה, אלא מצוה מן התורה (כנראה: איסור מחלוקת ואיסור לבזות את המצוות, כפי שבית דין אסורים להתיר יותר מדי איסורים, ושוב, עיין באותו פרק בפסחים).
וטו, בוגי וחסידי הג'פרסוניזם, אתם מוזמנים להגיב!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2002 00:53 |
|
| |
מיימוני
סבלנות וסובלנות כלפי החברה ובכלל, היא עצה וגישה ברוכה ותמיד אפשר להתקדם בה עוד ועוד,
כאנוס תבונה קשה לי לקבל את עצת הרב לראות את צרכיי החברה כמקשה אחת שכן זו היא גופא הבעיה: א. אני לא מעוניין שמעשיי יהיו כתוצאה מ"צרכים חברתיים".
ב. הצרכים החברתיים רובם ככולם אינם מעניינים אותי או מועילים לי ומהווים אבן נגף לא רצויה.
ג. לגבי האחריות החברתית כלפי הסביבה, ניראה לי כי כל עוד חיי הם במעגלים פרטיים ונבחרים, ולא הוצאתי את ראשי ל"שוק" החברתי אם ע"י תפקיד ציבורי, משרה רבנית או אף כתיבת ספר! אחריות זאת אינה מוטלת עליי, ודאי לא כצו מוסרי אישי.
לכן: א. אישית, הגם שאני מעוניין בשינוי חברתי, לאחר ניסיונות רבים אני לא מאמין בשינוי ולכן כרגע אני ב'שב ואל תעשה'. ב. לאור דעתי לגבי האחריות החברתית, אישית הורדתי פרופיל חברתי ונמנע ככל האפשר מחברתיות, כדי לאפשר לי גמישות מעשית.
לסיכום: איני יודע לגבי ציווי מתורה, אך הצו מההווה אינו מורה, עד עתה, על ויתורים מרחיקים כל כך של הכרותיי האישיות.
על כן תחושת הבגידה עדיין אופפת אותי והכאב........... גדול,
קדימה חברים!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2002 01:12 |
|
| |
בוקר
אתה, אני, כולנו - חלק מחברה, גם אם איננו ממלאים תפקידים מפורסמים.
אם יש לך משפחה, אתה ממלא תפקיד חברתי עבור אשתך וילדיך.
אם יש לך הורים, אתה ממלא עבורם תפקיד.
וכן עבור שכניך, המוכר במכולת, המעסיק שלך, שכניך לישיבה בבית הכנסת והכולל וכל כיוצא בזה.
כמובן, אדם עשיר היה יכול להיות בלתי תלוי ברוב הבריות שציינתי, אם כי עדיין היה עליו לעמוד בקשר עם משרתים שיכינו לו את ארוחותיו וכיו"ב.
כל הקשרים החברתיים האלו מחייבים אותנו. האם נתמרד נגדם?
הראשונים פירשו כי המסווה ששם משה על פניו כשירד מן ההר היה הסתרה של הדברים שנגלו לו, שהיו גורמים לעם מסביב לא עליה אלא ירידה.
ואין לנו מה להלין על כך. זו המציאות.
כל מה שאנו יכולים לקוות - לדעתי - הוא לעליה של סף הידע, כך שמה שאסור היום לגלות ברבים מחמת חלישות הדעת של השומעים והרואים, או אמונות מוטעות שלהם, יהפוך להיות אמת גלויה ומפורסמת, עד שאין צורך להיזהר מפניה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2002 06:20 |
|
| |
בוקר ומיימוני,
ככל שישנן לאדם עדיין נקודות תורפה, בהן עלולה החברה לפגוע, עליו לצמצם את מגעיו החברתיים היכולים לפגוע בהן.
אם יגור בטימבוקטו, אין לו לחשוש שמישהו ירע לו מחמת איזו דעה שיש לו בקשר לדת היהודית. זה בהחלט אפשרי, אם לא יצר מדי הרבה קשרים חונקים. גם אם יצר, נמצא שהוא אנוס התחייבויותיו הקודמות ולא אנוס תבונתו. במילים אחרות אין אונס תבונה ראשוני, עיקר האונס נובע מהצד השני החברתי, אליו כה קשורים (בפרט אם זה בנישואים).
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2002 23:00 |
|
| |
מיימוני
אני לא מסכים כי יחסיי עם משפחתי וחבריי הקרובים הם חברתיים במובן הקלאסי. ישנה חלוקה קטגורית בין שני סוגי חברה. אלו שציינתי לע"ל אותם אני רואה כחלק מאישיותי המורחבת, עצם מעצמי אך בדרגות שונות. ואילו שאר האנושות מהווים רקע או מסגרת בלבד.
כשאני אומר חברה אני מתכוון לסוג האחרון, כאשר הריאקציה שלי עם הסוג הראשון אינה נתפסת כתלות אלה התרחבות ברוכה.
אבן בוחן לדוגמא: הסוג הראשון תמיד יקבל אותי כמכלול אחדותי במעשי ודיבורי, והסוג השני לא, ויכול להוות איום אם לא אעשה כרוחו. (ראה פחדם של משתתפי הפורום להיחשף ולהכיר את הזולת, שיכול להיות גואלם האישי "גאליאלי").
קוני
אני מסכים איתך כי אנו אנוסיי החברה ואכן ראוי לשנות שם אשכול זה (צריך לבקש ממיימוני).
אך בכל זאת האונס הוא על רקע תבונתי, איך אתה היית מסדר זאת? הריי לא נתיר את קשרנו מהסוג הראשון שציינתי, שכן אני מאמין שאלו נועדו לברכה, האין זאת?!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2002 19:00 |
|
| |
מיימוני,
אני מסכים אתך כי יש להתחשב בחברה הבלתי מסוגלת ואפילו הבלתי חפיצה לעלות ברמה שאתה חפץ בה. אבל האם לא די בכך? למה שאתה תצטרך לשבת בה ול'התבעת'? מצא לך פינה בה תהיה 'אתה' ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2002 15:25 |
|
| |
לא קראתי את כל האשכול וכבר אני רואה צורך להעיר הערה
האמנם אפשר להסיק מסקנות מפורק העול שפינוזה לימנו ???
האם התנאים החברתיים של אז והיום הם היינו אך??
אם כן אולי כדאי גם להכניס את אלישע בן אבויה -אחר- לרשימה הזאת
יש לבחון את הנושא גם מההיבט החברתי והכלכלי התנאים הסוצויולוגים עברו שינוים וחייבים להלקח בחשבון
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2002 17:26 |
|
| |
קלף
בהודעת הפתיחה כבר התחשב מיימוני בהערתך כאשר כתב "נכון, המפורסם שבכל האפיקורסים, אבל ניתן ללמוד משהו מהסיפור שלו."
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2003 09:49 |
|
| |
נהניתי מאמרה שקראתי בדברי וטו על אנוסי התבונה השייכת לכאן:
'העושים מעשה אברהם ומבקשים שכר ככבש העדר'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 11:04 |
|
| |
מיימוני היה מעניין לשמוע דעותיך היום, לאחר עשר שנים.
עדכון ? אישור ? ייאוש ? אולי הבנה אחרת לגמרי (זה אני יכול להציע) ?
|
|
|
|
|
