| נשלח ב-21/11/2005 09:18 |
 |
| |
בבא תור
מה שאתה קורא "זלזול" אינו נעשה במופגן ולא במכוון. פשוט, סדר הלימוד בישיבות הוא פרי התפתחות, והתפתחות זו הותירה בחוץ את הספרים האלו.
גם אין אותם בעריכה והדפסה ועם פירושים שיעניקו להם עדנה.
אמנם, מי שיודע ללמוד, אינו מזלזל בהם, ומעיין בהם לפי הצורך.
וזכורים לטוב בעלי התקליטורים התורניים, שמקילים על מלאכת איתור החומר הדרוש ללימוד כזה.
אמנם, האם יש לקבוע לימוד מסודר בתוספתא או במדרשי הלכה, כפי שיש במשנה, בגמרא של הדף היומי ובהלכה? זו שאלה חשובה.
ולגבי הראשונים - כמדומה לי שחרצת עליהם משפט חמור שאינו מגיע להם... הם השתמשו במדרשי ההלכה והירושלמי. הרמב"ם פסק הלכה כמדרש, כפי שמעירים מפרשיו, ואחרים הרבו להשתמש בירושלמי. אתנחתא שלנו, אם יחפוץ, יכול להאריך בדבר זה, ובחילוקי הגישות לירושלמי בין ארצות אירופה ליוצאי ספרד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 09:34 |
|
| |
באבא,
ארחיב את שאלתך, האם עלינו ללמוד תורה בצורה 'מאוזנת' או 'מאונכת'. השיטה שאתה מציע היא 'מאוזנת' כלומר ללמוד את מקורות התורה לפי סדר כרונולוגי ולכסות את התקופה הקדומה לפחות לכל רוחבה. שיטה דומה קיימת אצל תלמידי חכמים חשובים בדורנו שיש ללמוד את כל הראשונים, הידועים יותר והידועים פחות, אולם אין צורך ללמוד אחרונים.
השיטה המאונכת גורסת שיש מסלול מרכזי שהתורה הגיעה אלינו דרכו, אפשר להציב על המסלול הזה דמויות מרכזיות, כגון רי"ף, רש"י, רמב"ם , רא"ש, ר"ן, בית יוסף, ש"ך, קצות וכו'. אני מכיר תלמידי חכמים שדוגלים בשיטה זו ולדעתם לימוד גאונים למשל אינו תופס את המקום הראשון, אם עומדת הבחירה ללמוד קצות או ראשון שהתגלה מחדש סמוך לימינו, הם ימליצו על הקצות.
והבוחר יבחר.
בהזדמנות זו, האם מישהו מכיר מאמר מקיף על הרמב"ם והירושלמי?
תוקן על ידי - אריק123 - 21/11/2005 9:34:14
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 09:48 |
|
| |
רבינו מיימוני שלומך ישגא
התשובה שלך מתחמקת. אתה אומר שזה כתוצאה מהתפתחות, ומה ששאלתי למה זה התפתח ככה ???
לא התכוונתי שמזלזלים בהם במופגןן ובמכוון, אבל עצם זה שלא מחשיבים אותם כדי ללמוד ולעיין בהם זה זלזול !
וכמו שנאמר בגמרא:"כי דבר ה' בזה רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה"
ורש"י מפרש:"זה שעושה כמו שאינה עיקר". הרי שגם זה זלזול !
כבר סיפרתי שכשכהלכתי לקנות סט ירושלמי ללימוד, שאלתי באחת החנויות את המוכר אם יש לו ירושלמי ? ומה הוא אומר לי:גם ככה חסר לי מקום על המדפים !!!
כל החנות שלו מלאה בספרים [חלק מהם טוב שלא באו לעולם]
אבל בשביל הירושלמי אין לו מקום !
או אחד אחר [מפורום בח"ח], שכנראה הפריע לו שאני מביא יותר מדי מהירושלמי, אז מה הוא אומר לי ?
התחלת "לנדנד" עם הירושלמי
תתעדכן כבר, עברו אלפיים שנה, תתעורר!!!
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1633283
ולגבי הראשונים - אני לא מבין למה אתה מביא ראיה מהרמב"ם, כבר אמרתי שיש בודדים שזה לא תקף לגביהם.
השאלה היא על הרוב לא על בודדים.
אריק
יש מאמר מעניין בנושא בספר הזכרון לרב קאפח.
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 21/11/2005 10:02:46
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 10:11 |
|
| |
.
באבא, תלונתך, למי מופנית?
אם אתה בא להלין על הישיבות מול המחקר האקדמי, הרי תלונה כזו יכולה להיות גם הפוכה, שהרי באותם מקומות בהם מוקדש עיקר המרץ ללימוד המדרשים, כמעט ואין עוסקים בלימוד הלכה, וגו'.
לשאלה מדוע התפתח סדר הלימוד בישיבות כפי שהתפתח, דומני שהתשובה פשוטה:
הלימוד הוא הלכה למעשה, ולכן תמיד תהיה עדיפות ללימוד מוכוון הלכה. מאחר והים גדול, ומעטים הם היכולים להקיף כולו בימי חייהם, ברור כי יש צורך לבחור. חוקר באקדמיה בוחר על פי נטיות לבו, או על פי נטיות לב המנחה שלו, או על פי הערכתו את הסיכויים לפרסם ולהתקדם בשדה מחקר מסויים. לומד תורה אופייני, ייטה אחר נטיות לבו רק לאחר שיסיים מינימום מסויים, ומכסה מינימלית זו, לעולם תהיה מוכוונת הלכה.
לעולם מוכוונת הלכה? אלא אם אתה מבעלי המוסר, ואז"ג.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 10:25 |
|
| |
מואדיב
לשיטתך אפשר לסגור את הבאסטה וללמוד רק קיצור שולחן ערוך !
ולגבי מה שאתה אומר, שגם בעולם האקדמי יש בערך אותה תופעה, אפשר לפתוח את המפתחות בסוף הספר בספר בנושא המדרשים לדוג' ולראות את ההתפלגות של המקורות והציטוטים.
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 21/11/2005 10:25:10
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 10:33 |
|
| |
באבא,
מה מציק לך כל כך, הרי היו גישות כאלו בזמן הראשונים והלכות הרי"ף הם דוגמא לכך.
יתכן וגם מטרת הרמב"ם בספרו היתה לאפשר לימוד תמציתי של ההלכה ללא צורך להתפרש על כל המקורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 10:41 |
|
| |
.
באבא תור, סהדי במרומים כי איני מבין את מקור זעמך או את הסיבה ללשונך.
שאלת למעלה "למה אנשים נמנעים מללמוד מדרשי הלכה, תוספתא, ירושלמי, מדרשי אגדה ??? [וזה בלי להזכיר את התנ"ך] ... למישהוא יש תשובה לזה חוץ מ זלזול בתורה או צרות מוחין ? "
מיימוני ענה לך כי אין כאן זלזול, אלא שזהו סדר הלימוד שהתפתח בישיבות. לשאלתך מדוע התפתחה מגמה זו, ניסיתי לענות לך כמיטב יכולתי הדלה.
ולשאלתך התמהה האחרונה:
מי שיכולתו ללמוד מוגבלת, אם בשל מגבלות קליטה ואם בשל טרדות הפרנסה, ודאי וודאי שהייתי מצפה ממנו ללמוד קיצור שולחן ערוך לפני שיפתח ראשונים ואחרונים, ואף לפני שיפתח משנה ותלמוד.
לטעמך, אולי הסדר הפוך, ואולי יש לשלוח ללמוד ילדים מדרשים בטרם ילמדו לברך שהכל. יתכן. דעתי, שונה מכך.
אלא שגם את טיעונך הראשון, ניתן להפנות אליך:
האם העובדה שאינך מחזיק מלימוד ראשונים או אחרונים, אינה מעידה על זלזול וצרות מוחין?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 10:49 |
|
| |
בבא תור
מה אתה רוצה? מה מעניין אותנו - יהודים חרדים שומרי תורה ומצוות - נבואות ישעיהו ירמיהו ויחזקאל ? מה מעניין בדניאל עזרא ונחמיה ? את מי מעניינים סיפורי הזועה והזימה של נביאים ראשונים ? אין אנו חוקרי היסטוריה . ולא מעניין אותנו המחקר הספרותי , הבלשני וההיסטורי של התקופות הנ"ל .
גם התורה אינה עבורינו יותר מאשר אמצעי לקיום מצוות קריאת התורה וזכירת עמלק ובסיס לדרשנות בסעודות שבת ועלונים לבית הכנסת .
אנו מקיימים את התורה שבע"פ שהיא החלק המעשי היחיד שעלינו לשמור ולקיים כיהודים שומרי תורה ועובדי ה' , ולכן אנו עוסקים בגמ' בבלי וירושלמי ומפרשיהם, ובפוסקים רמב"ם רי"ף ושו"ע .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 11:09 |
|
| |
תלמיד,
באמת מוזר מדוע התורה הקדישה כל כך הרבה לספורי צדיקים במקום להוסיף עוד כמה הלכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 11:23 |
|
| |
מואדיב
ח"ו לא התכוונתי לתקוף אותך, וזה לא היה מכוון אליך ספציפית, אלא לגישה שהצגת שהלימוד צריך להיות רק אליבא דהלכתא.
"מי שיכולתו ללמוד מוגבלת, אם בשל מגבלות קליטה ואם בשל טרדות הפרנסה, ודאי וודאי שהייתי מצפה ממנו ללמוד קיצור שולחן ערוך לפני שיפתח ראשונים ואחרונים, ואף לפני שיפתח משנה ותלמוד".
את הדוג' הראשונה אני לא מקבל [אבל שיהיה לא רוצה להתווכח על זה עכשיו] את הדוג' השנייה אני כן מקבל, לא טענתי שבן אדם שטרוד בפרנסה ישב ללמוד תוספתא במקום ללמוד הלכה למעשה אם אין לו זמן.
ולא ניסיתי לטעון שילד קטן צריך ללמוד קודם מדרשים לפני שלמד לברך.
אברך שלומד בכולל כמה שעות טובות יכול גם להקדיש "קצת" זמן ללימוד הזה, שאם לא, גם שלא ילמד לא סדר קודשים ושום דבר שהוא הלכתא למשיחא !
וגם התלונה שלי על אותם כותבי פלפולים וחידושים, שממלאים ספרים ומאמרים בפלפולי סרק וסברות כרס !
גם עליהם תענה לי שלא היה להם זמן ? אם כן, אז חבל על הדיו והנייר !
וגם על גדולי ישראל שלא עסקו בזה תענה לי שלא היה להם זמן ??? אז איך הם פסקו הלכה ?
אזי התשובה שלך קצת דמגוגית כיון שהיא לא מסבירה את המצב, שהרי הלימוד כיום בישיבות הוא לא רק [אם בכלל] אליבא דהלכתא.
ומה גם שאם רוצים מוצאים זמן, השאלה היא אם זה חשוב לך !
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 21/11/2005 11:42:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 22:51 |
|
| |
באבא, יש סיפור יפה על בעל קצוה"ח שבא אליו מחבר בן זמנו ושאל אותו מדוע ספרו התקבל בישיבות ואילו ספרו של אותו מחבר לא התקבל כך? הקצוה"ח שאל אותו מתי הוא כותב את הספר? הוא ענה: בבוקר, כשאני רענן וחד מחשבה. והקצוה"ח אמר לו: אני כותב בערב, בבוקר אני מוחק.
זה בשביל האנקדוטה. מעבר לכך, בכל אורך הדורות יש ספרים שלא זכו להיכנס לטרקלין של לימוד התורה, ואינני רואה במה שונה הירושלמי והתוספתא מספרו של אותו מחבר.
גם לגבי ההלכה, יש ספרים שנתקבלו כחשובים לפסיקת הלכה ויש שלא, לכל אורך הדורות.
האם אתה שולט בעל-פה בשו"ת צנצנת המן? ומה בדבר ספר מלוא הרועים? מה פשר הזלזול הזה?
הרי אין אפשרות ללמוד הכל, ולכן יש תהליך (יש שיאמרו מושגח מלמעלה) של סלקציה טבעית. בצורה זו התוספתות והירושלמי מצאו עצמם מחוץ למרכז הדיון הלימודי וההלכתי(אף שכמובן אינם פסולים). מה רע בזה? האם כל דבר שנכתב אי פעם צריך ללמוד?
אמנם יש כמו הרב עובדיה בעלי כשרון גדול שיכולים להשתלט על הכל, והם אכן לומדים הכל. אבל האחרים כל אחד לומד מה שליבו חפץ ומה שנראה לו חשוב ומעניין, ותו לא מידי.
בכל אופן, להלכה הבבלי הוא הקובע, פשוט כי זה מה שהתקבל. וכידוע, הלימוד צריך להיות להלכה, שכן 'תורה' היא מלשון 'הוראה', ויש לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואין לדמות קודשים לזה, שכן קודשים זוהי הלכה (אף שהיום לא למעשה).
על כן אין כאן שום זלזול אלא סלקציה פשוטה. אני לא מבין למה צריך ללמוד הכל?
אגב, גם בראשונים אתה טועה. לחלקם לא היו חלק מן הספרים, וחלק אחר (לא רק הרמב"ם) מביא מהירושלמי כסדר. אמנם עיקר לימודם בבבלי, כמושנ"ת.
אין כאן שום זלזול ואינני רואה במצב זה שום בעיה.
יש שרוצים לחדש את עטרת הירושלמי לכבוד הגעתנו שוב לארץ ישראל (בינתיים, עד שיחזירו הכל). גם זה לגיטימי. אבל לפסול את מי שאינו עושה כן זהו אבסורד לא מוצדק כלל ועיקר.
לסיום אוסיף כי לא ללמוד ראשונים הרבה יותר חמור בעיניי מאשר לא ללמוד ירושלמי או מדרשי הלכה. הראשונים התקבלו להלכה, והם הרבה ייותר חשובים מאשר הירושלמי ומדרשי ההלכה גם יחד. תורה אינה נקבעת לפי כרונולוגיה אלא לפי החלטת הציבור. כידוע (בשם לייבוביץ) אפילו את הרכב התורה שבכתב (התנ"ך) קבעה החלטת חכמים (ראה בסוגיות לגבי קהלת ואסתר שמטמאות את הידיים ועוד).
זוהי סתם צרות מוחין לחשוב שלכל דבר יש אותו מעמד, ומתוך כך לפסול עמדות אחרות, ובודאי את עמדת הרוב (ככל הידוע לי גם הירושלמי מסכים שהולכים אחר הרוב).
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2005 23:20 |
|
| |
אריק
תוספת:אם זה מעניין אותך, תחפש גם ב "הלכות הירושלמי להרמב"ם" שהוציא הגר"ש ליברמן.
מואדיב
רציתי להבהיר - מה שהפריע לי בתשובה שלך וראיתי בה דמגוגיה, זה שאתה מנסה לקחת תשובה נכונה למקרה פרטי, ולהחיל אותו על הכלל, מה שיוצר מצג שווא כאילו ענית.
תלמיד
אני מניח שהדברים נאמרו בציניות, לא ?
הרב מיכי
באמת שהתאכזבתי מאוד לשמוע ממך תשובה כזאת.
אם השוני וההבדל לא ברור לך כנראה שאנחנו לא חיים על אותה פלנטה.
לשיטתך, ש"לא כל דבר שנכתב אי פעם צריך לימוד", אפשר מחר בבוקר להעביר את כל החלק הזה מהתורה לגניזה, לא ככה ?
ואני אסתפק רק בדברים הבאים, ומפני כבודך אסתום את הפה ואשמור בבטן, למרות שאני מסתפק אם אני נוהג נכון.
"דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם דבר רק הוא מכם למה שאין אתם יגיעין בו" (ירושלמי שבת פ"א ה"ב).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 00:15 |
|
| |
הבבא,
יש פה למעשה שלוש גישות שונות ביחס לתכלית הלימוד:
א. ניסיון לברר את ההלכה ההיסטורית המקורית ואת גלגוליה. בדרך זו מנסים ללכת רבים מהחוקרים, ולצורך כך יש צורך ללמוד בעיון כל מקור הלכתי-היסטורי קדום שהוא.
לענ"ד זה מה שהרמב"ם ניסה לעשות במשנה-תורה, וזה מה שעשו אחרים לחלקים המעשיים של התורה. ואולם, בפועל פסיקת ההלכה זה מאות בשנים מקבלת את הכלל של 'הלכתא כבתראי' ושאנו כננסים ע"ג ענקים, וממילא אין לנו לנסות ולפסוק הלכה רק מתוך משקפי הרמב"ם, השו"ע וכו' גם אם יתכן שזו אינה ההלכה ההיסטורית.
מחקר תלמודי מודרני אינו מתנזר מהלכה בהכרח (ובכך טעה לדעתי מואדיב), אלא אינו מסוגל לפסוק כיון שאיש לא ישמע לו. עדיין יש ללימוד כזה משמעות בתור לימוד 'לשמה'.
ב. גישת הלימוד 'לאסוקי שמעתתא' - ניסיון ללמוד ולהסיק מסקנות הלכה למעשה. לימוד כזה הוא לימוד של חז"ל במסננת הראשונים והאחרונים אנשי ההלכה (מה שמקובל כשיטת הלימוד הספרדית - שמיושמת בשתיים-שלוש ישיבות, בערך). או אף במסננת אחרונים אחרים, מתוך אמונה שיש בכך מה שתורם להבנת ההלכה - כיוון שהציע פה הרב מיכי, אך לענ"ד זה לא מה שעושים בישיבות, ואף אחד לא ישנה פסק של המ"ב בגלל חידוש שלו בר' חיים, למשל.
ג. שיטת לימוד 'לשמה' - הלימוד אינו מביא להלכה אלא לכל היותר 'מקנה כלים' או 'מוח של תורה'. כך לומדים ברוב הישיבות, ויתכן שאכן ראוי יותר ללמוד 'לשמה' בדרך שלך. זה כבר עניין של טעם. ההבדל בין הדרכים היא שהדרך הישיבתית נסמכת על גדולים וטובים והדרך שלך אולי לא (אם כי אני לא בטוח. לפחות לגבי הנצי"ב מקובל לומר שהוא גדגל בלימוד רחב של מקורות חז"ל).
בכל מקרה, לשיטתך שצריך ללמוד לאסוקי - מן הראוי לבכר את דרך ב' על פני שתי הדרכים האחרות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 00:50 |
|
| |
מי שסובר שהלימוד צריך להיות נטו אליבא דהלכתא וסומך על הרמב"ם או על השו"ע אז אין לי תלונה עליו.
אבל השאלה היא אם תלמוד בבלי הוא כן לומד ?
אבל מי שלא לומד ככה, או מי שכותב פלפולים ומאמרים, או מי שרוצה לפסוק הלכה, בהחלט יש עליו תלונה !
ולא כדברי הרב מיכי ש"למה צריך ללמוד הכל" ? אלא את מה ש"התקבל" !!!
אלא כדברי חז"ל:"כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל זה פותח" !
וכן אמרו:"דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר" !
כלו' אני מסכים שנאמר לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא זה מיותר*, אבל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לאמיתה של תורה, זה הכרח !
ממללא שלום
א.אני מנסה לומר שגם לפי דבריך בסעיף זה יש עדיין סוגיות שהם לא נוגעות להלכה באופן ישיר, ובכל זאת יש עניין ללמוד את המקורות האלה כדי לעמוד בעזרתם על הפשט האמיתי בדבר חז"ל.
ב."אך לענ"ד זה לא מה שעושים בישיבות, ואף אחד לא ישנה פסק של המ"ב בגלל חידוש שלו בר' חיים, למשל".
למה ? אם הוא בטוח שהוא מכוון לאמיתה של תורה והחידוש הוא נכון ואמיתי, אז למה לא ?
ואם הוא לא בטוח, אז טוב מאוד שהוא לא עושה את זה !
ג."ההבדל בין הדרכים היא שהדרך הישיבתית נסמכת על גדולים וטובים והדרך שלך אולי לא".
???????
הדרך "שלי" מסתמכת על חז"ל !!! שכתבו והעבירו לנו את הדברים האלה, כדי שנלמד אותם ולא כדי שהם יהיו קישוטים לסוכה.
*(ח"ו אני לא מתכוון ברצינות !)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 00:51 |
|
| |
הדבר נפסק כבר בשו"ע
הנה הקטע וגם קטע מאינציקלופדיה תלמודית הנוגע להענין
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו
חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים; שליש במשנה, דהיינו תורה שבעל פה, ופירושי תורה שבכתב בכלל זה; שליש בתלמוד, דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מתוך דבר, וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה, דברים שלמד מפי השמועה. כיצד, היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה, קורא ג' מהם בתורה שבכתב, ובג' תורה שבעל פה, ובג' יבין דבר מתוך דבר. במה דברים אמורים, בתחילת לימודו של אדם. אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה, יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה, כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה, ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו. הגה: ה וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל. (טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו). ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, ו אבל לא בלמוד (ד) שאר חכמות. (ריב"ש סימן מ"ה ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה).
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, הלכה [טור רמא]
ד. בבלי וירושלמי.
אין למדים הלכה אלא מהתלמוד123, כלומר מדברי האמוראים124, ואף על פי שהתנאים היו יותר גדולים מהאמוראים, פסקי הלכה אנו למדים מהאמוראים, כיון שידעו סברת הראשונים והכריעו ביניהם ועמדו על עיקרם של דברים125, והאמוראים דקדקו בטעמי התנאים והעמידו הלכה על בוריה126, וסוגיות האמוראים מכריעות יותר מסתמי משניות, שהם אחרונים127, ורבינא ורב אשי הם סוף הוראה128 וחתמו התלמוד129 וקיבלום כל ישראל עליהם130 ועליהם כל ישראל סמוכים131, ולכן בהלכות הפסוקות בדברי האמוראים אנו סומכים, כיון שפסקום וכתבום רבינא ורב אשי132, ולא נכתב התלמוד אלא לאחר עיון ודקדוק בכמה דורות ולאחר כמה מהדורות, וכאילו אמרו לנו הלכה למעשה הוא, שהרי לעשות בו מעשה כתבוהו133. ואפילו כשלא כתוב מפורש בגמרא בתורת פסק הלכה, אלא שיש להוכיח מסוגיית השמעתתא כן, הרי זו הלכה שסומכים עליה, אם הוא תלמיד חכם שהגיע להוראה ונראה לו לפי סוגיית הגמרא שכן [טור רנ] הלכה134. ואמרו באגדה: כל ימי עני רעים135, זה בעל משנה136, שאינו יכול להורות מתוך משנתו137, וטוב לב משתה תמיד138, זה בעל תלמוד139, שבקי בטעמי המשניות ועיקרם ויש בידו כח להורות הלכה למעשה140. ואחרי חתימת התלמוד אין רשות לאדם לחדש דבר מעתה141 ואין רשות לגרוע ולהוסיף142 ולסתור ולבנות143 וכל שכן לחלוק על התלמוד144, וכל הדברים שבתלמוד בבלי חייבים כל ישראל ללכת בהם, הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל, ואותם החכמים שלימדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובם, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום145. ויש מוסיפים שבשעת חתימת התלמוד קיימו וקיבלו עליהם שדורות האחרונים לא יחלוקו עליהם, ולכן לא ניתנה רשות לשום אדם לחלוק עליה146.
בכל מקום שנחלקו התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, הולכים אחר התלמוד הבבלי147, לפי שבזמנם של רב אשי ורבינא שחתמו תלמוד בבלי היה שלום בבבל, ובארץ ישראל היו הרבה שמדות, ושנים רבות נתמעטה ההוראה שם וירדו חכמי ארץ ישראל לבבל, ומימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד148 והתורה מתגברת והולכת בימיהם149, ועוד שהלכה-כבתראי*150 וחכמי התלמוד הבבלי היו בקיאים בתלמוד הירושלמי יותר ממנו, ואם לא שהיו יודעים שדעת הירושלמי באותו ענין אינה כהלכה לא היו פוסקים להיפך151, ועוד [טור רנא] שהתלמוד הבבלי הוא יותר ארוך ומבואר152, ועוד שהירושלמי על ידי שלא היו עוסקים בו כל כך נמצאו בו שיבושים וגירסאות משונות153. ויש שהוסיפו שבכל מקום שחולקים חכמי בבל וחכמי ארץ ישראל הולכים אחר חכמי בבל154.
_________________________________________________________
123. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד, ובחגיגה פ"א ה"ח י"ג ולא מהתלמוד, עי' לעיל: משנה ותוספתא, אבל ברשב"ם ב"ב קל ב ותוי"ט ברכות פ"ה מ"ד ושו"ת ה"ר בצלאל אשכנזי סי' טו הגי' אלא, ועי' שו"ת רדב"ז סי' תרמז שאין סתירה בין הגירסות, שלא מן התלמוד ר"ל מהברייתות ואלא מהתלמוד ר"ל מהגמרא.
124. רשב"ם ב"ב שם בפי' ד' הירושלמי.
125. רא"ש סנהדרין פ"ד סי' ו.
126. רש"י נדה ז ב ד"ה הא קמ"ל.
127. רמב"ן במלחמות כתובות פ"ד.
128. ב"מ פו א.
129. מבוא התלמוד לר"ש הנגיד.
130. ס' הקבלה להראב"ד.
131. תשוה"ג הרכבי סי' שמט.
132. רשב"ם ב"ב קל ב, ועי' ס' יצירה לר"י ברצלוני עמ' 187.
133. הר"י מיגש לב"ב שם.
[טור רנ] 134. יד רמ"ה ב"ב פ"ח סי' קלב.
135. משלי טו טו.
136. רבא בב"ב קמה ב.
137. רשב"ם שם.
138. משלי שם.
139. רבא בב"ב שם.
140. רשב"ם שם.
141. עי' רשב"ם ב"ב קל ב.
142. הקדמת הרמב"ם לפהמ"ש; ס' הקבלה להראב"ד; הליכות עולם שער א פ"ב.
143. עי' רא"ש סנהדרין פ"ד סי' ו שהדברים שאינם מבוארים בש"ס יכול לסתור ולבנות, ועי' רמ"א בשו"ע חו"מ כה א.
144. עי' רמ"א שם ובאור הגר"א שם ס"ק ו.
145. הקדמת הרמב"ם לחיבורו, ועי' אגרת רש"ג הוצ' לוין עמ' 61 וס' האשכול הוצ' רצב"א ח"ג עמ' 49 שרוב חכמי א"י היו בבבל בשעת חתימת התלמוד.
146. כ"מ ממרים פ"ב ה"א.
147. רב האי גאון בס' האשכול ח"ג עמ' 49; רי"ף ורא"ש סוף ערובין; רב פלטוי גאון ברי"צ גיאת ח"א עמ' עח; סמ"ג לאוין סה; רמב"ן שבועות מב ב; החינוך בהקדמתו לספרו; או"ז ח"א סי' תשנד; המאור יבמות רפ"ז ועי"ש במלחמות; ס' המכריע סי' מב, ועי"ש סי' מז; הר"ש סיריליאו בפתיחה לירו' ברכות ח"ג. ועי' ראב"ד בכורים פ"ז ה"ט ור"ן נדרים פד א.
148. עי' גיטין נט א.
149. רה"ג באשכול שם. ועי' על התמעטות ההוראה בא"י מחמת השמדות באגרת רש"ג לוין עמ' 61 ותשוה"ג אסף ח"ב עמ' 125, ועי' לעיל מהקדמת הרמב"ם לחיבורו שרב אשי קיבץ כל חכמי דורו.
150. ע"ע.
151. רי"ף ורא"ש שם; סמ"ג שם; מגדל עוז ק"ש פ"ג ה"ו ושופר פ"א ה"ה. ועי' על התלמוד בבלי שראה את הירושלמי בהר"צ חיות אמרי בינה סי' י ובדורות הראשונים להלוי ח"ג מעמ' נב ואילך.
153. או"ז ח"א שם. ועי' תשוה"ג בהמכריע סי' מב ולא חשיבנא ליה דסמכא דההיא אשתכח כמה שיטין ואהדורי בנוסחא כו', ועי' הראב"ד בהשגות מעשר שני פ"א ה"י ותוס' יבמות קד א סוד"ה מר סבר, ועי' ס' על הירוש' לר"ש ליברמן ובפתיחה שם.
154. רש"י חולין נ א ד"ה כי פליגי, ועי' סמ"ג ל"ת קלח, וע"ע מנהג; שו"ת הרא"ש כלל ד סי' י. ועי' יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ח"ג עמ' 286 כ' להיפך קבלה בידינו בכל שבני א"י חולקים עם בני בבל הלכה כבני א"י.
|
|
|
|
|
|
