למה אנשים מזלזלים בתורה ?

בבא

הקביעה שדעה שונה משלך היא " קשקוש " אינה הופכת אותה לכזאת .

דברי הנביאים נכתבו ע"י מי שכתבם כי הוא החליט לכתוב אותם ( גם נבואות שנאמרו לנביא לנבא - לא בהכרח נאמר לו לכתוב אותם ) . עכ"פ היו הרבה כתבים חלקם נבואות וחלקם משלים ודברי פילוסופיה וחכמה ולא כולם נכללו בכתבי הקדש.
אין אני יודע בדיוק מי ומתי הוחלט על הסלקציה והכינוס וחתימת התנ"ך . ( אני בטוח כי יש בפורום מלומדים שיכולים להאיר את עיני בזה ) אולם האופי האלוהי המקודש נעשה בתהליך ארוך. ( גם כתבי הדתות האחרות - הנצרות והאסלם ) נתקדשו בתהליך ממושך ( אולי כדאי לפתוח אשכול מיוחד בו נשכיל ע"י חכמי הפורום המצוידים בידע המתאים )

תלמיד,
נהדר,
סכומי ר' יוסף קארו הם סיכומים של דברים שנמסרו איש מפי איש עד משה רבנו, אולם דברי הנבואה נאמרו ישירות מפי הגבורה, אז מה עדיף?

אריק

אמנם דברי הנביאים נאמרו מפי הגבורה ( נניח , תלוי בדרגת הנביא )
אולם אין בדבריהם שום דבר אופרטיבי ומשמעותי עבורינו . ולכן אין לנו מה לעשות עם הנבואות הללו .

תלמיד:
אני מתפלא מאוד מהדברים שאתה כותב על הגישה ללימוד דברי הנביאים ואתה כותב באחד התגובות "לא טענתי מעולם נגד החובה לנהוג כבוד בספרי הנ"ך . אנו מתייחסים לכתוב בהם כאל דברי הנביאים . אולם אין בכתוב בהם כל רלוונטיות עבורינו

ברור שהדברים הם נגד גמ' מפורשת בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א :"כדתניא: הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא, נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה, ושלא הוצרכה - לא נכתבה".

ובמילים שלך: ההתנהגות בחיי היום יום שלי - לפי פסקי השו"ע " הרי הבאתי דברי המחבר בהלכות ת"ת שו"ע , יורה דעה סימן רמו חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים ורק הרמ"א כותב שאפשר שיוצאים על ידי לימוד הבבלי אבל מעיקר הדין מחיובים ללמוד הכ"ד ספרים

ובאמת לפי הלכה אין כל הצדקה על אופן הלימוד של הישובות כמקובל בישיבות ליטה שהרי מכל מאמרי חז"ל משמע שהלימוד צריכה להיות לברר ההלכה פשוט כדי לידי מה הוא רצון האלקי
ומפורש בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף כב עמוד א ...שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים. אתמר: קרא ושנה ולא שימש ת"ח - ר' אלעזר אומר: הרי זה עם הארץ, ר' שמואל בר נחמני אמר: הרי זה בור, ר' ינאי אומר: ה"ז כותי, רב אחא בר יעקב אומר: הרי זה מגוש. אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כרב אחא בר יעקב, דאמרי אינשי: רטין מגושא ולא ידע מאי אמר, תני תנא ולא ידע מאי אמר ו רש"י שם ולא שימש תלמידי חכמים - ללמוד סברת הגמרא בטעמי המשנה מה הם רשע הוא שאין תורתו על בורייה ואין ללמוד הימנו שע"י הטעמים יש חילוק באיסור והיתר ובדיני ממונות לזכות ולחייב ובטהרות לטמא ולטהר כדאמר בכמה דוכתי מ"ט אמר מר הכי ומר הכי ואמר מאי בינייהו איכא בינייהו כך וכך וערום הוא שהשומע את קולו שונה משניותיו כסבור הוא שבקי בטעמיהם ונוהגין בו כבוד כתלמידי חכמים.

ועוד שם... : התנאים מבלי עולם. מבלי עולם ס"ד? אמר רבינא: שמורין הלכה מתוך משנתן. תניא נמי הכי, א"ר יהושע: וכי מבלי עולם הן? והלא מיישבי עולם הן, שנאמר: +חבקוק ג+ הליכות עולם לו! אלא, שמורין הלכה מתוך משנתן. רש"י שמורין הלכה מתוך משנתן - קאמר שמבלין עולם בהוראות טעות דכיון דאין יודעין טעמי המשנה פעמים גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה ועוד יש משניות הרבה (במשניות) דאמרינן הא מני פלוני הוא ויחידאה היא ולית הלכתא כוותיה ועוד שאינן יודעים במחלוקת תנאים הראשונים הלכה כדברי מי הלכך מורין הוראות טעות.

ופשוט, כי חז"ל לא הכירו ולא עלה על דעתם לימוד כזה של סברות ופלפולים בלי מסקנות להלכה למעשה. והלא המטבע שטבעו חז"ל הוא "ללמוד וללמד לשמור ולעשות" וזה אי אפשר ללא לימוד לאסוקא שמעתתא אליבא דהילכתא

אחד הגיב כי הלימוד בישיבות החסידיות הם שונה, קצת נכון, אבל עכשיו אחרי השואה לא נותר אפילו ישיבה אחד שלומדים על טהרת לימוד שיטת חתם סופר דהיינו לימוד סוגיה מיוחדת עד הסוף [לדוגמה "טיפת חלב" או "ברירה"] מתחילה כל דברי הגמ' מכל הש"ס, אח"כ כל הראשונים ואחרי כן הטור ושו"ע.

אבל באם לא לומדים על סדר הזה הרי יש לבאבא תור טענה נכונה.

_____________________________
באבא תור

כתבת על תגבתי ש"לומר על הירושלמי והתוספתא שיש בה שיבושים ובגלל זה אי אפשר ללמוד בהם, זה פשוט לדבר לשון הרע על התורה ! זה הבל ושקר
ולשיטתך מאותו טעם היית יכול לפסול ח"ו גם את הבבלי ! "

במחילה אין זה שיטה שלי (אני הקטן אין לי שום שיטה מה אני ומה חיי...סתם מבלה זמן באינטרנט, אני רק מצטט ממה שאני יודע ממקורות)

כתבתי שאין למדין מן הירושלמי בגלל השיבושים זה לא המונח שלי הרי בתגובה הראשונה הבאתי ציטוט מאינצקלופדיה תלמודית

"ועוד שהירושלמי על ידי שלא היו עוסקים בו כל כך נמצאו בו שיבושים וגירסאות משונות"

והמקורות הם "או"ז ח"א שם. ועי' תשוה"ג בהמכריע סי' מב ולא חשיבנא ליה דסמכא דההיא אשתכח כמה שיטין ואהדורי בנוסחא כו', ועי' הראב"ד בהשגות מעשר שני פ"א ה"י ותוס' יבמות קד א סוד"ה מר סבר, ועי' ס' על הירוש' לר"ש ליברמן ובפתיחה שם. "

והנה דברי התוס'מיבמות דף קד עמוד א: מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא - לכך פסולה ובירושלמי בפרק אחד דיני ממונות גרסינן ... והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם.

באבא:

ראה פה דברי הירושלמי בעצמם שמובאים ברשב"ם מסכת בבא בתרא דף קל עמוד ב שכותבים על התוספתות והשאר

וז"ל: עד שיאמרו לו הלכה למעשה - דכיון ששאל ע"י מעשה ואינן יודעין בדבר אלא מה שהוא אומר להם אין לומר טעם חזו ביה דלא ידע ובמקום אחר אמרי' אין למדין הלכה מתוך משנה כגון זה שכתב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן במסכת נדה (דף ז) רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן כו' והמשפה כמה תשפה ותהא זבה גבי יולדת בזוב מעת לעת דברי ר' אליעזר (נדה לו:) וזב וזבה שבדקו יום ראשון ומצאו טהורה וכו' (שם סח:) ובשלשתן תנן במשנה הלכה כדבריו ואפ"ה קבע שמואל הלכה כמותו בגמ' ואשמעי' דאין מורין הלכה מתוך משנה אי לאו דקבע הלכה כמותו וביבמות (דף מט) תנן איזהו ממזר שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת והלכה כדבריו ואי לאו דפסיק בגמרא הלכה כמותו לא סמכינן אפסק דמתניתין אבל בהלכות הפסוקות בדברי האמוראין ודאי סמכי' דכיון שפסקום וכתבום רב אשי ורבינא שהם סוף הוראה ודאי עלייהו סמכי' מצינו למדין היכא דפליג יחיד אצל רבים כי הני לא סמכי' אפסק הלכה של משנה אלא א"כ פוסק בגמ' אבל אפסק דגמ' סמכי' דכולהו הוו הלכה למעשה אלא שר' יוחנן לבדו היה מחמיר לעצמו ואמר לתלמידיו כדלקמן שלא יעשו דבר עד שיאמר להם הלכה למעשה והיינו טעמא דדלמא הדר ביה מההוא פסק הלכה שפסק ויראה לו טעם אחר בעיניו ומיהו לאחר פטירתו יש להם לעשות מה שפסק להם דהא כל ימי חייו לא הדר ביה וכל שכן שיש לנו לסמוך על הלכות הכתובות בגמ' כמו שסידרן רב אשי דהא קיימא לן בבבא מציעא (דף פו) רב אשי ורבינא סוף הוראה ולמי נשאל עוד בשעת מעשה אם לא נסמוך על ההלכות הפסוקות בגמ' כמו שסדרן רב אשי דקתני עד שיאמר לו הלכה למעשה הא אין אדם רשאי לחדש דבר מעתה אלא ודאי כמו שפסקו האחרונים כך נעשה והכי אמרי' (בתחלת פאה) ירושלמי ר' זעירא בשם שמואל אמר אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמ' כלומר מדברי האמוראין ולא מפי מעשה הכתוב במשנה וברייתא כגון דפליגי רבים עליה עד שיאמרו הלכה למעשה כלומר כן הלכה לך ועשה כן אי נמי שיאמרו לו הלכה כדי לעשות מעשה כגון שבא ושאל לחכמים מעשה בא לידי היאך הלכה כדי לעשות כך ואמרו לו הלכה כפלוני אע"פ שאמרו סתם זהו הלכה למעשה.


ספר אור זרוע ח"א - שאלות ותשובות סימן תשנד ד"ה על גלילי

כולן הן שנויו' שם במסכת שמחו' כך בשינוי ממה שהן שנויות בתלמוד ואין לסמוך עליהן [כי] הספרי' נשתבשו מידי סופרים הדיוטות שכתבום ולא נכנסו בישיבה לתקנן ומשום הכי אמרי' כל מתני' דלא מיתניא בדבי ר' חייא ור' אושעיא לא מותבינן מינה תיובתא מפני שהיו משובשות ואין לסמוך עליהם. והנה התלמוד שלנו שאנו עסוקים בו תמיד כמה גירסות משונות יש בו כ"ש ברייתות וירושל' שאין אנו עסוקין בו ואפי' תוספתא דר' חייא וספרא וספרי אנו רואין שבכמה מקומות מביאן בתלמוד ומשנה גירסתו ומחסר בהן ומייתר בהן לפיכך אין לסמוך על שום ברייתא או על שום ירושלמי אם הן כנגד התלמוד שלנו כי התלמוד נכתב להוראה כדאמרי' רבינא ורב אשי סוף הוראה ובכמה מקומות חולק ירושלמי על הבבלי ואין לסמוך אלא על תלמוד בבלי שלנו. אמנם טוב הוא להביא אדם סעד מן הברייתות ומן הירושלמי לבאר דבר שהוא סתום ונעלם בתלמוד אבל לסתור דברי התלמוד אין סומכין לא על הברייתות לא על ירושלמי דאמרינן או טעות סופר הוא או אם תמצי לומר שהן דוקא הויא פלוגתא ועל כיוצא בזה אומר הרבה בתלמוד ההיא ר' פלוני היא ואלו הובאה בתלמוד שמא היו משבשים או מעמידין אותה כיחידאה לפיכך אין לסמוך כי אם על התלמוד.

הרי שמה שכתבתי "שיבושים" הוא לא "'שיטה" שלי וכמבואר לפי שרבינא ור' אשי ראו הכל והם בתראי הרי להם הסמכות להכריע ולכן לומדים בבלי.




תוקן על ידי - yohcee718 - 22/11/2005 19:47:32

תוקן על ידי - yohcee718 - 22/11/2005 19:52:40

רבנית אמשלום

קודם כל, אני לא מתחמק ואם אין לי תשובה אני מודה בזה.
הלשון שלך קצת קשה לי ולא תמיד ברורה, כנראה שיש בינינו אי בהירות מושגית.


<ענית לי. תשובה מתחמקת מעט, או לפחות כזו שעושה הרמוניזציה בין שתי עמדות מנוגדות (לטעמי) - מחד, אתה טוען שאתה מקבל את הכרעת חכמי הדורות בדבר התכולה של המושג "תורה" (במובן המחייב הלכתית), ותוך הבנה שהתוספתא והירושלמי נמצאים בתוכו, אך מאידך אתה קובל כלפי אי הכללת הנ"ל באופן מספק בעיון ובדיון...
ומדוע זו סתירה פנימית? כיוון שלענ"ד, לו היו התוספתא והירושלמי חלק אינטגרלי ממשי מאוצר הידע והלימוד לאורך הדורות, לא היתה לך סיבה להתרעם עכשיו. מכאן, שהם לא נכללו בהגדרת "תורה" של חכמי הדורות, לפחות לא באופן מחייב והכרחי כבבלי והראשונים>

זאת בדיוק הקושיה שלי, הפער בין היחס התיאורטי למעשי.
את מבינה את הפער הזה כסתירה אני לא.

א)לא ברור לי מאין יש לראשון או לאחרון או לכמה ראשונים ואחרונים או להרבה מאוד ראשונים ואחרונים סמכות לדחות את דברי חז"ל "סתם ככה", לו היתה מציאות כזאת.
ולכן לדוג' אני לא מקבל את ה"דחייה" של הירושלמי מצד חלק מחכמי ישראל, כיון שלדעתי היא לא מוצדקת.

ב)אני טוען שגם המציאות לא היתה כזאת, אלא חכמי ישראל לאורך הדורות קיבלו את כל הנ"ל כחלק אינטגרלי מן התורה.
אני לומד את זה בשני דרכים:
*לא מצינו בשום מקום (ושוב, אם יש בבקשה להודיע לי) שאיזה ראשון או אחרון יטען שהנ"ל הם לא חלק אינטגרלי או חלק חסר סמכות או חשיבות של התורה, כלו' אין עמדה כזאת מוצהרת מנוסחת ומודעת.
*אדרבא להיפך, מצינו שחלק מחכמי ישראל לאורך הדורות כן התייחסו אליהם באופן די תדיר, ואף כתבו עליהם פירושים.
וחלק התיחסו לעיתים רחוקות.

התלונה שלי היא על היחס המינימלסטי ביותר אליהם באופן כללי.
ואין סתירה בדברים שלי. עכשיו ברור ?

תלמיד

לא הקביעה שלי הופכת אותה לכזאת, אלא המציאות !

יש לי שני בעיות עם הטיעון שלך שבישיבות לא מצאו סיפוק אינטלקטואלי, ולכן לא עסקו בנ"ל:
*הטיעון של מופרך לחלוטין, שהרי אם לא למדו בהם איך הם יודעים שאין בזה סיפוק ואתגר אינטלקטואלי ?! ?! ?!
*אם הקביעה שלי לא מקובלת עלייך אולי הקביעה של הירושלמי כן:"דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם דבר רק הוא מכם למה שאין אתם יגיעין בו (ירושלמי שבת פ"א ה"ב)".

שוב אתה מתחמק, תדבר ברור.

*לשיטתך דברי הנביאים הם דבר ה' ?
*אתה מקבל את העובדה שהם בגדר נבואה הצריכה לדורות ?
אם לא, אתה צריך לנמק למה !!!
*לשיטתך דבר ה' הוא לא רלבנטי ?

הויכוח הזה מתחיל להמאס עליי, לא כל כך מעניין אותי [אם כי עצוב לי לדעת] הדעה השלילית שלך (!) על הנביאים, וזה לא קשור כל כך לנושא האשכול.

יוכי

נראה לי שאני מבין. אתה רוצה לטעון שבגלל שהירושלמי והתוספתא היו מקובלים (!) כמשובשים נמנעו מלעסוק בהם.
סוף סוף תירוץ לעניין, ואולי באמת אפשר ע"י זה לתרץ קצת את המצב.

אבל למרות זאת, קשה לי לקבל את זה כתירוץ מושלם ויחיד, שיסביר את התופעה.

ולגבי התירוץ עצמו, אני עדיין סבור שמדובר בהבל.
שים לב, אני לא טוען שלא היו [או אינם היום] בירושלמי בתוספתא ובמדרשי ההלכה שיבושי גרסאות ונוסחאות, אבל אני בשום פנים ואופן לא מקבל את הטיעון הזה כהנמקה לדחות את הלימוד בהם, וממש לא אכפת לי מי אמר את זה.
לטעון טענה כזאת ולהסיק ממנה שאין ללמוד את הנ"ל זה לדבר לשון הרע על התורה.
ואדרבא בדברים האלה אתה מצדיק את הטענה שלי שיש ביחס הזה מן הזלזול, שהרי אם זה היה חשוב להם הם היו מתגברים על המכשול הזה בקלי קלות, אלא מאי ? זה לא היה מספיק חשוב ?

ואדרבא, יש צד שמצב הנוסחאות בירושלמי בתוספתא ובמדרשי ההלכה יותר טוב מהבבלי, שהרי בבבלי שלמדו אותו ת"ח גדולים גם ההגהות והשינויים שערכו בו יותר חמורים מאשר שינוי שעשה מדפיס פשוט כלשהוא בירושלמי למשל.


בקשר לדברי הירושלמי.

צריך לבדוק בכת"י ליידן, הנוסחא שאני ראיתי באתר של מכון ממרא היא אין "מורין", וכן משמע מהמשך דברי הרשב"ם.
וגם אם גרסת הרשב"ם היא הנכונה, ברור שאין להבין את זה כמו שרצית, שאין ללמוד פשוטו כמשמעו.
שהרי איך הירושלמי מביא ראיה ולומד מהתוספתא ומהאגדות ?!

בקשר לפסקה האחרונה, אני לא מקבל אותה, ואם תרצה לדון בנושא היחס בין הירושלמי לבבלי אז בכיף אבל לא באשכול הזה.

באבא,

עכשיו אני מבינה.
גם אני איני מכירה מישהו שדחה באופן מובהק את הירושלמי/תוספתא מן הקודקס ההלכתי (למרות שיש התייחסויות אל היצירה הא"י כאל "יצירה בתנאי שמד", וייתכן מאוד שמסתתר בזה גם טיעון "פוליטי" או אחר לדחותה). ובכ"ז - לא הרבו להתשתמש במקורות הללו, גם במקומות בהם יש בהם כדי להוסיף זווית אחרת לנאמר בבבלי. אם אינך חושב שהיתה כאן הדרה מכוונת, כיצד אתה מסביר זאת?

אני מסכימה מאוד גם לדבריך ליוכי - אני לא חושבת שיש איזושהי סיבה להניח "קלקולים" בטקסט של הירושלמי והתוספתא, יותר מאשר בבבלי וכו'. הטיעון הזה, נשמע לי יותר מדי אפולוגטי, או ככזה שמנסה לתת טעם "טכני" לבחירה אידיאולוגית (כך, אגב, נשמעים לי גם הטיעונים מן הצד ה"הפוך" המבקשים להסביר שהירושלמי 'עמוק' יותר או 'רוחני' יותר, ולכן אינו מתאים ליהודים החיים בגלות...)

ייתכן שההדרה של המקורות הא"י נבעה מן העליה של המרכז בבבל, וההשתלטות הרוחנית שלו על העולם היהודי (שהרי ידוע שבאיטליה - שם היתה קהילה א"י גדולה וחשובה - עסקו במשנה כטקסט נפרד מן התלמוד, והקדישו זמן ואנרגיה לתלמוד הירושלמי - כל זה לפני ההתפשטות של המרכז הבבלי לאירופה ולצפ' אפריקה). ועוד ידוע היום, שגם בתקופת הגאונים בבבל, היתה יצירה יהודית הלכתית בא"י, שבמשך דורות רבים כמעט נמחקה מן התודעה התרבותית-הלכתית. מכיוון שחובבת פוליטיקה אנכי, אני נוטה לחשוב על סיבות הקשורות במתחים פוליטיים, אבל אשמח להצעות אחרות.

ועוד הערה -
אני לא רבנית, שכן (ככל הידוע לי) איני נשואה לרב.

בבא

דברי הנביאים נכתבו לפני למעלה מ- 2500 שנה . יתכן והם היו רלוונטיים לדורות ההם ואולי כמה דורות אחריהם ולכן הם נכתבו .
אולם להסיק מכך שהנבואות רלוונטיות עבורינו - למרות שאינך יכול להצביע אפילו על נבואה אחת שמדברת אלינו - זה יותר מתמימות זה ללכת עם הראש בקיר. ( דרך כזו מתאימה רק לחב"דניקים )

רבנית אמשלום (תהיי רגועה, אני מסמיך אותך)

מה שאת שואלת אותי זאת בדיוק הסיבה שבגללה פתחתי את האשכול !

אני נטיתי ונוטה לומר שיש בזה מן הזלזול, אבל זה דבר קשה גם בשבילי, לכן שאלתי אולי יש לזה סיבה אחרת.

"כך, אגב, נשמעים לי גם הטיעונים מן הצד ה"הפוך" המבקשים להסביר שהירושלמי 'עמוק' יותר או 'רוחני' יותר, ולכן אינו מתאים ליהודים החיים בגלות...".
אמרתי שאני מודה שבדיעבד מתברר ש"שלטון הבבלי" בזמן הגלות היה רצון ה', אני לא יודע אם זה בגלל שהירושלמי יותר רוחני ולא מתאים לגלות, למרות שנוח לי לחשוב ככה וכן מסתבר לי באופן מסויים [אני חושב שיש רגליים להשערה הזאת].
להוכיח שהירושלמי זה יותר "תורת הגאולה" לעומת הבבלי שהוא יותר "תורת הגלות" זה קצת קשה, א"כ אפשר במידה מסוימת להראות זאת.
אבל לעומת זאת להוכיח שהירושלמי יותר "עמוק" בניגוד למיתוס הנפוץ שהבבלי הוא יותר עמוק ומפולפל, זה יותר פשוט.
_________________________________________________

אני רוצה להבהיר נקודה מסוימתך בעקבות הודעה באישי.

אני מתייחס בכבוד לכל חכמי ישראל במהלך הדורות אני אוהב אותם ומכבד אותם, והדברים האלה הם בבחינת "פצעי אוהב", ובטח ובטח שאני לא מזלזל באחד מהם.
אבל מה לעשות שלהחזיק ולהעריך מאוד, יש בודדים שאני מרגיש כלפיהם ככה.

ואין זה סותר שלדעתי ההנהגה של חלקם בנושא הזה היתה לא ראויה ומצריכה ביקורת, כיון שאני לא חושב שאני צריך לשאת להם פנים אם הם נהגו שלא כהוגן.

ואני כמו שאמרתי יותר מפעם הולך לפי שיטת הירושלמי, ש "את ה' אלוקיך תירא - אותו ואת תורתו" !

הבאבא

קודם כל. אני חושב שיש כאן ערבוב של מושגים ושאלות. אני לא הבנתי מכל הציטוטים שהבאתי כי הטקסט כמו שהוא עכשיו לפננו בירושלמי יש בה שגיאות של נוסח המקורי [לכל הפחות יותר מן הבבלי] של הירושלמי או בהתוספתא בעצמה!

מה שאני מבין, כי המשניות והברייתות שהיו לפני האמוראים של הירושלמי נחשבים כ"משובשים" שהרי התלמוד בבלי מלא ב"חסורי מחסרא והכי קתני" ועוד לשונות כאלו
וכיון שהאמורים של הבבלי היו "בתראי" וראו גם דברי האמוראים של הירושלמי וכו' הרי שיש לקבל הבבלי כיותר סמכותי לקבוע התיקונים של "שבשתות" שבין הברייתות והמשניות שהיו בידם. ולכן לומדים בעיקר דברי הבבלי.

ואגב אין הספר עם הקדמה לירושלמי לר"ש ליברמאן שמצוין לעיל תח"י והלא הוא נסמן שהוא גם אוחז בגישה זו.

הבאבא

הרשות בידיך אם לקבל דברי האור זרוע (שאולי יש לומר עליו שנחשב כהרמב"ם לאשכנזים.)

אבל מתחילת האשכול היתה השאלה מכבודך
<למה אנשים נמנעים מללמוד מדרשי הלכה, תוספתא, ירושלמי, מדרשי אגדה ??? [וזה בלי להזכיר את התנ"ך] השאלה הזאת מאוד מפריעה לי !>

לע"ד הבאתי המקורות מדברי הגאונים וראשונים והשו"ע וטעמיהם והם לע"ד פשוטים ומקובלים לי "מפני שהלכה כבתראי" דהיינו רבינא ורבי אשי מסדרי התלמוד בבלי, וזה הכל

יוכי .

בית יוסף יורה דעה סימן רמו אות ד ד"ה ומ"ש וחייב

ד ומ"ש וחייב אדם לשלש לימודו שליש בתורה וכו'. מימרא דרב ספרא פרק קמא דקידושין (ל.):
ומ"ש תורה שבכתב כמו תורה נביאים וכתובים וכו' עד לפי רוחב לבו וישוב דעתו. הכל דברי הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות ת"ת (הי"ב):
ומ"ש שרבינו תם פירש שאנו סומכין אהא דאיתא בסנהדרין (כד.) תלמוד בבלי בלול במקרא וכו'. כן כתבו התוספות בשמו פרק קמא דקידושין (שם ד"ה לא צריכא): [בדק הבית] וכתב רבינו ירוחם (נ"ב ח"א טז ע"ד) יש מהמפרשים שכתבו דהא דאמרינן שליש במקרא דוקא לתינוק שעדיין לא קרא מקרא כל צרכו אבל אדם שקרא מקרא אינו רשאי לעסוק בה שליש ימיו ויבטל מן המשנה ומן התלמוד ורמ"ה כתב דלא אמרו זה אלא לדורות הראשונים שהיה לבם פתוח ודי להם למשנה ולתלמוד שני שלישי ימיהם אבל לדידן למקרא בגירסא דינקותא והלואי יספיקו שאר ימותינו למשנה ותלמוד עכ"ל [עד כאן]: