|
|
| נשלח ב-24/11/2005 19:01 |
 |
| |
אמשלום 
(הקדשת את האשכול לבבא בגלל התוספתא או הבבלי?)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2005 02:48 |
|
| |
אמשלום, יישר כוח !
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2005 10:07 |
|
| |
אמשלום
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 18:02 |
|
| |
People think that stories are shaped by people. In fact, it's the other way around.
Stories exist independently of their players. If you know that, the knowledge is power.
Stories, great flapping ribbons of shaped space-time, have been blowing and uncoiling around the universe since the beginning of time. And they have evolved. The weakest have died and the strongest have survived and they have grown fat on the retelling… stories, twisting and blowing through the darkness.
And their very existence overlays a faint but insistent pattern on the chaos that is history. Stories etch grooves deep enough for people to follow in the same way that water follows certain paths down a mountainside. And every time fresh actors tread the path of the story, the groove runs deeper.
This is called the theory of narrative causality and it means that a story, once started, takes a shape. It picks up all the vibrations of all the other workings of that atory that have ever been….
It is now impossible for the third and youngest son of any king, if he should embark on a quest which has so far claimed his older brothers, not to succeed.
Stories don't care who takes part in them. All that matters is that the story gets told, that the story repeats. Or, if you prefer to think of it like this: stories are a parasitical life form, warping lives in the service only of the story itself.
(Terry Pratchett, Witches Abroad, p. 2-3)
[מוקדש לכל המתלבטים היה או לא היה, ואם היה אז איך היה...]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 18:54 |
|
| |
אמשלום,
ומי יבוא אחרי המלך?
אין כמו ציטוט מפראצ'ט להתחיל איתו את השבוע...
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 18:58 |
|
| |
רבותי, אולי יתנדב מישהו לתרגם לשפתנו לפחות את המסר שנותן הציטוט של אמשלום, עבור הנבערים מדעת אנגלית כמוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 19:06 |
|
| |
לאמשלום, שהביאה
למנלן, שביקש
ולחובבי ספרות יפה וסיפורים אמיתיים –
תרגום הקטע, מתוך התרגום העברי של חגי ברקת, מכשפות בחוץ-לארץ, הוצאת כנרת:
***
סיפורים קיימים באופן עצמאי, הם לא תלויים במספריהם. אם אתה יודע זאת, הידע הוא כוח.
סיפורים, סרטים ענקיים מתנופפים של חלל-זמן מעוצב, מרחפים ומתפתלים סביב היקום עוד משחר הימים. והם התפתחו. החלשים נכחדו והחזקים שרדו והשמינו ככל שסופרו שוב ושוב סיפורים, מתפתלים ומרחפים באפילה.
ועצם קיומם עוטף את התוהו ובוהו הנקרא היסטוריה בתבנית שקופה אך עקשנית. סיפורים חורצים חריצים עמוקים מספיק כדי שאנשים ילכו בעקבותיהם, באותו האופן שמים זורמים במורדות ערוצים חצובים בהר. ובכל פעם שחוצים שחקנים חדשים את דרכו של הסיפור, הולכים החריצים ומעמיקים.
הדבר נקרא תיאוריית העלילה הסיבתית, והכוונה היא שסיפור, ברגע שמתחילים לספר אותו, לובש צורה. הוא אוסף בדרכו את כל התנודות והשינויים מכל הפעמים שהוא סופר.
זו הסיבה שבגללה ההיסטוריה חוזרת על עצמה שוב ושוב.
לכן גנבו אלפי גיבורים את האש מן האלים. אלפי זאבים טרפו את סבתא, אלפי נסיכות נושקו. מיליוני שחקנים בלתי מודעים עברו מבלי דעת בשבילי הסיפור.
כעת בלתי אפשרי הוא, בשביל בנו השלישי, הצעיר ביותר, של מלך כלשהו להיכשל במשימה שכבר נכשלו בה אחיו הבוגרים.
לסיפורים לא אכפת מי משתתף בהם. כל שחשוב הוא שהסיפור יסופר, שהסיפור יחזור על עצמו. או, אם אתם מעדיפים לחשוב על כך באופן כזה: סיפורים הם יצורים פרזיטיים, מעוותים חיים כדי לשרת אך ורק את הסיפור עצמו.
נוהל שכן
זה כאן!
תוקן על ידי - השכן - 26/11/2005 19:40:06
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 20:48 |
|
| |
.
" ... אינני מאמין בקסם, כפי שאינני מאמין באסטרולוגיה. אני בן מזל שור, ואנו - בני מזל שור - לא מאמינים בשטויות מיסטיות כאלו."
(ט. פראצ'ט. מתוך נאום בכנס נובאקום, 1985, תחת הכותרת "מדוע גנדאלף מעולם לא התחתן" )
|
|
|
|
|
