מעיין תל אביב יפו פרשת חיי שרה

המאמר הפותח מהרה"ג אהרן סימן טוב שליט"א ראש כולל באר מים חיים קרית שלום תל אביב ור"מ בישיבת חזון עובדיה.


השידוך שלא יצא לפועל

"ויאמר לו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי" (כ"ד, ה,) ובמדרש (פרשה נ"ט אות ט') הדא הוא דכתיב "כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב", כנען זהו אליעזר - (כנען לשון סוחר כמו חגור נתנה לכנעני), בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, לעשוק אהובו של עולם זהו יצחק. אמר אליעזר: אולי לא תאבה ואתן לו את בתי. אמר לו אברהם: אני ברוך ואתה ארור ואין ברוך מתדבק בארור ע"ש.
הנה ודאי ללא ספק שבתו של אליעזר היתה ראויה מצד עצמה ליצחק, שהרי גדלה בביתו של אליעזר שהיה זקן ויושב בישיבה, ומושל בתורתו של רבו, והיה דולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים, ומבואר בילקוט (חיי שרה רמז ק"ו) שהיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם ושליט ביצרו כמותו. ולפי פירוש חז"ל (ב"ב י"ז ע"א) אליעזר היה מאותם שמתו בעטיו של נחש. א"כ ודאי אליעזר שקל בכובד ראש להשיא את בתו ליצחק, ואם בתו לא היתה ראויה להיות אמא של מלכות, אחת האמהות הקדושות של עם ישראל, לא היה אליעזר מעלה בדעתו כלל רעיון זה אם היא ראויה או לא, ומענין שגם אברהם אבינו לא שלל הצעת שידוך זו אלא משום סיבה שבנו ברוך ואתה ארור ואין ברוך מתדבק בארור. ומבואר שלולא סיבה זו לא היה חסרון אחר.
מי זכאי להיות השדכן?
והנה כאשר אברהם דחה את ההצעה, עם כל רצונו הגדול של אליעזר להיות מחותן עם אברהם אבינו, עכ"ז עושה את שליחותו בזריזות ובחריצות, מתוך הכרה שנפלה זכות גדולה בחלקו להיות הגורם לשידוך זה באופן מפליא ביותר, אין אליעזר עושה את שליחותו מתוך חוסר ברירה, אלא כאמור מתוך זכות, וע"כ הסיר מעצמו כל נגיעה אישית ועצמית כדי שהשידוך של יצחק יצא לפועל, וכל מהלכו ורעיונו של אליעזר ששידוך זה יצא על הצד הטוב ביותר. אנחנו רואים שאליעזר מתפלל מקירות ליבו להקב"ה כדי שיצליח ה' דרכו. ויעויין בספר "אור החיים" שכתב תפילת אליעזר היתה כדי שיהיה הוא הזכאי להביא את הכלה ליצחק.
"ויקוד האיש וישתחו לה'" (שם כו) ובמדרש מכאן שמודים על בשורה טובה, אליעזר רואה בזה בשורה טובה שמצא את האשה ליצחק. אפי' שהיה שוקל לתת את בתו ליצחק והיה חפץ בזה מאוד, וכל זאת כדי לעקור ולשרש מקרבו את הנגיעה העצמית שהיתה לו. כמו"כ מיד כשראה אליעזר את רבקה עוד לפני שידע שהיא ממשפחת אברהם – כפי שבקשו אברהם, מיד נתן לה את הצמידים על ידיה והרי עדיין לא ידע בת מי היא שהרי עדיין לא שאל אותה בת מי את, ואולי לא זאת האשה הראויה ליצחק, ואז יצטרך להחזיר לאברהם את הצמידים מכספו הפרטי, וכל זה עשה אליעזר כדי לחזק את ההצלחה, וכמבואר בספר "לבוש האורה" וכתב שם שאליעזר רצה לעורר עליה כוחות עליונים שתזכה ותהא מוכנה לזיווג בקדוש ישראל יצחק.
אולי בלשון הלוואי!
ובמדרש דרשו על הפסוק "ויאמר לו העבד אולי לא תאבה האשה וכו'" (כ"ה ה,) בת היתה לאליעזר שהיה רוצה ליתן אותה ליצחק, ובספר "ילקוט הגרשוני" כתב שהוכחת חז"ל היא שאליעזר היה צריך לומר "פן" לא תאבה האשה, ולא "אולי" לא תאבה האשה, כי יש הבדל בין "אולי" לבין "פן", למרות ששניהם לשון ספק, אם חפץ האדם שלא יתקיים הספק שעולה על דעתו, נאמר בלשון "פן" כמו "פן יפתה לבבכם" "פן יהיה הדבר עם לבבך בליעל" "פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" "פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה", ועוד ועוד. אך אם חפץ האדם שיתקיים הדבר, אז אומר בלשון "אולי" כמו "אולי יבנה ממנה" "אולי ישא פניו" "אולי יש חמישים צדיקים" "אולי אכפרה בעד חטאתכם" "אולי אוכל להלחם בו" וכדומה. וממה שאמר אליעזר לאברהם אולי לא תאבה, סימן שאליעזר היה חפץ בדבר זה שלא תאבה האשה. אמנם ברש"י מבואר שמכיון שאליעזר אמר ללבן "ואומר אל אדוני אלי לא תאבה", וכתוב שם "אלי" בלי אות וא"ו בזה רמז אליעזר שרצה את יצחק אליו. וצריך להבין לכאורה לפי דעת רש"י, היה צריך להיות כתוב "אלי" בזמן שאליעזר מדבר עם אברהם ולא כאשר הוא מדבר עם לבן.
אמנם הענין הוא כאמור שלאחר שאליעזר מבין שאין בתו ראויה ליצחק, הסיר מעצמו את כל הנגיעות האישיות שלו, ולכן רצה לייקר ולכבד את שמו של יצחק בעיני לבן ומשפחתו ואמר להם: "ואומר אל אדוני אלי לא תאבה" כאילו שאומר להם שרמזתי לאברהם שאני רוצה את יצחק לביתי, וכל זה כדי לייקר את שמו של יצחק.
והמשל בזה לגביר שרוצה לחפש חתן מופלג לביתו, ובא לראש ישיבה ומבקש להציע לו חתן מצוין בתורה ובמידות. וכאשר מציע לו ראש הישיבה על בחור מסוים ואומר לו: אני רציתי את החתן הזה לביתי אך מסיבות שאינן תלויות בחתן הדבר לא יצא לפועל, הרי ודאי שדברים אלו הם מיקרים ומשבחים את החתן. וכאן רואים את צדקותו וישרותו של אליעזר וטוהר ליבו, ולא לחינם אמרו חז"ל (מדרש רבה פרשה ס' פרק ח') יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר ב' וג' דפים וגופי תורה נכתבים ברמזים דקים.
פרשה זו מלמדת אותנו על חינוך, הגינות, ישרות, טהר לב, ותפקידנו לשרש ולעקור מאיתנו נגיעות אישיות ובזה נוכל לעצב את דמותנו הרוחנית.

דור דור ודורשיו


מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו


המקבל השמיני אליהו הנביא (המשך)

הנה בגליון הקודם כתבנו בשם רבינו בחיי שאליהו הנביא לא נגע כלל בבן האלמנה שהחיהו מחמת שהיה אליהו כהן, ואותו ילד היה גוי.
ובאמת קשה מאד לומר שאליהו לא נגע בו כלל אלא רק האהיל עליו, שהרי בנביא (מלכים א' פרק יז' פסוק יח' יט') איתא: וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ: ומדכתיב "ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה" משמע שנגע בו ממש ולא רק שהאהיל עליו. וקשה לומר שהיה שם אדם אחר שהעלהו שבפסוק משמע שרק אליהו היה שם. (אם לא שנאמר דס"ל לרבינו בחיי כדעת היראים שגוי אינו מטמא אף במגע, וכ"כ בשו"ת יביע אומר (חלק א' יו"ד סימן י' אות א') שראה למרן החיד"א בס' דבש לפי (מע' צ אות כ) שהעיר כן בקצרה ע"ד רבינו בחיי, וכתב ג"כ דס"ל כדעת היראים הנ"ל. וכמ"ש בפתח עינים (יבמות סא:) ע"ש).
ובאמת שיש עוד להתבונן בדברי רבינו בחיי הללו, (שהילד שהחיה אליהו היה גוי) דהרי בדברי רבותינו ז"ל מבואר דאותו בן הצרפית שהחיה אליהו, היה יונה הנביא, וכמבואר בפרקי דרבי אליעזר הגדול (פרק לג' ויש הוצאות בפרק לב') שכתב שם: אליהו התשבי וכו' הלך לו לצרפת (ואין זו צרפת של ימינו אלא שם עיר שהיתה בסמיכות לארץ ישראל) וקיבלתו אשה אלמנה בכבוד גדול אם של יונה הנביא היתה ומפיתה ושמנה היו אוכלים ושותים הוא והיא ובנה וכו'. יעו"ש. ובאמת כן הוא מפורש נמי בירושלמי סוכה (פ"א ה"א) דיונה בן אמיתי בן הצרפית היה. יעו"ש. וגם בזוה"ק פר' ויקהל (דף קצז ע"א) מבואר דיונה בן אמיתי בן הצרפית היה ודרשו שלכן נקרא "בן אמיתי" משום דכתיב במלכים גבי בן הצרפית שאמרה לו אימו לאליהו "ודבר ה' בפיך אמת". יעו"ש. (ועיין ברד"ק (מלכים א יז פסוק י) שהביא בשם המדרשים שאלמנה זו אמו של יונה בן אמיתי היתה. ולא ציין מקור המדרשים שהזכיר, אולם הוא כאמור בזוה"ק ובירושלמי ובפרקי דר"א הגדול).
ובשו"ת יבי"א (שם) כתב שבספר לשון ערומים (דל"א ע"ב) הביא בשם הנחלת בנימין מצוה קכ"ו שעמד בזה, ותירץ שהיא נתגיירה ובנה נשאר בגיותו. אלא דהניח שם בצ"ע. עיי"ש.
ועוד נראה שצריך להתבונן על דברי רבינו בחיי מדברי תשובת הגאון שכתבו התוספות (שם) שאמר להם אליהו לחכמים שאותו תינוק משיח בן יוסף היה, וא"כ ודאי שלפי מדרש זה לא היה אותו ילד "גוי" שהרי הוא משיח "בן יוסף".
ובשיטה מקובצת (בבא מציעא שם) מצאתי שכתב ליישב שיש לומר שבן האלמנה לא מת ממש אלא רק נתעלף, ובאמת שכן נראה מפשטות דברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פרק מב') שלא מת ממש אלא שחלה חולי חזק שהיה נראה כמעט כמת, ואמנם ראיתי בשו"ת הריב"ש סי' מה' שכתב על דברי הרמב"ם בזה שבדבריו אלו לא נמלט הרמב"ם מחכמת הפלוספיא לומר שלא מת כשבפסוק נראה שאליהו החיה מת עיי"ש בדבריו. ובשו"ת חתם סופר (ח"ב יו"ד סי' שלח') כתב שבחינם העיר הריב"ש על הרמב"ם בזה לפי שלדעת הרמב"ם בן השונמית אצל אלישע לא מת ובן הצרפית מת, ולדעת האנדלוסין (שהביאם הרמב"ם שם) הוא בהיפוך עיי"ש).
ועוד כתב (בשטמ"ק) שאף אם נאמר שדינו היה כגוסס, ואיכא מ"ד שגוסס אסור בכהן, יש לומר שכיון שסופו היה לחיות הרי דינו כחי. (ולמעשה תירוץ זה הוא כדברי רבי משה הנרבוני שהביאו הרב עטרת פז).
והתוספות רא"ש (בבא מציעא שם) כתב ליישב דשמא עשה כן ע"פ צווי מאת הקב"ה. (ונראה דיש לבאר דאיתא במסכת סנהדרין (קיג' ע"א) שאליהו קיבל מאת ה' את המפתח של תחיית המתים, וכאשר ביקש אליהו להחיות את בן האלמנה א"ל הקב"ה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה (יולדת), ושל גשמים, ושל תחיית המתים. יאמרו: שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב! החזר מפתח של מטר וטל מפתח של תחיית המתים, דכתיב (מלכים א' י"ז) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר. ע"כ. ולפי דברי התוספות רא"ש צ"ל שבנתינת מפתח התחיה לאליהו, ציווהו הקב"ה להחיות את הילד).

חידודין בפרשה


לפרשת חיי שרה

א. בן בגימטריא קשור לפרשה.
ב. פיסת נייר השווה הון רב.
ג. שני הפכים אינם משתווים הקשר לפרשה.

את התשובות יש לשלוח בפקס למס': 5216455 פרס יוגרל בין הפותרים נכונה

פרפראות בפרשה


וה' ברך את אברהם בכל (כד, א)

פעם אחת, כאשר ישב הגאון רבי אליהו מוילנא בסוכתו, שאל את המסובים: יודעים אתם, מנין יש להוכיח שאברהם אבינו קיים מצוות סוכה?
שתקו המסופים ולא ידעו לענות.
אמר הגאון: כתוב במדרש: "וה' ברך את אברהם בכל, זו סוכה"!
ופירוש הדבר – המשיך הגאון – כי המילה: "בכל" מרמזת בראשי תיבות על שלשת הפסוקים המורים לנו את מצוות ישיבת סוכה:
בסכת תשבו שבעת ימים (ויקרא כג).
כל האזרח בישראל ישבו בסכת (שם).
למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל (שם).


וירץ העבד לקראתה (כד, יז)

מבאר רש"י: "לפי שראה שעלו המים לקראתה"!
מנין הראיה שעלו המים לקראתה? שאל רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן.
אלא – השיב הרמב"ן – בפסוק כ' נאמר: "ותשאב לכל גמליו", ואילו כאן לא נאמר כלל לשון "שאיבה", מוכח, שהמים עלו לקראתה ולא הייתה צריכה כלל לשאוב…
מדוע באמת – שאל הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב – לא עלו המים לקראתה כאשר שאבה לגמלים?
אלא – השיב הרבי – כאשר באה בפעם הראשונה התכוונה לשאוב לעצמה, מיד עלו המים לקראתה כדי שצדקת זו לא תטרח! אולם כאשר באה בפעם השניה התכוונה לגמול חסד עם אליעזר, מן השמים רצו כי תעשה במו ידיה את פעולת החסד, שהרי ההתאמצות בשעת קיום המצווה חשובה מאוד לפני הקדוש ברוך הוא – ככתוב במסכת אבות (פרק ה): "לפום צערא אגרא" – משום כך בפעם זו לא עלו המים ושאבה בעצמה.


ויפתח הגמלים (כד, לב)

מבאר רש"י: "ויפתח – התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם, שלא ירעו בשדות של אחרים".
זהירות רבה נזהרו גדולי ישראל שלא להיכשל חס ושלום ולו במשהו מאיסור גזל…
פעם אחת, קנתה אישתו של רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", דג גדול בשותפות עם שכנתה, והסכימו שתי הנשים ביניהן, כי כאשר יחזרו לבתיהן, תיכנס השכנה לבית הרבנית ויחלקו ביניהם את הדג.
התעכבה השכנה בקניותיה ובהתמהמהה מלשוב לביתה. כאשר הגיעה שעת הצהריים ועדין לא שבה השכנה, חצתה הרבנית את הדג, את החלק שנראה לה יותר טוב שמרה בעבור השכנה, ואילו את החלק השני בישלה לבני ביתה.
בסעודת הצהריים, כאשר הוגשה לחפץ חיים מנת הדג, הסיט את המנה מעל פניו ואכל לחם בלבד.
הבין בנו, רבי לייב, כי יש דברים בגו, משום כך פנה אל אמו ושאל: ספרי לי אמא, מה אירע היום עם הדג? ספרה לו אמו את כל אשר אירע.
עכשיו מבין אני – אמר רבי לייב – הרי נפסק במפורש בשולחן ערוך בהלכות שותפים (קעו), כי שני שותפים אשר רצה אחד מהם לחלוק ולקחת את חלקו, עליו לחלוק בפני שלושה אנשים!
ודאי – סיים רבי לייב – הרגיש אבא בדג שנעשה בו מעשה שלא כהלכה, ויש בו משום חשש גזל… דבר עם חשש איסור לא יכניס אבא לפיו.

סיפור לשבת


מצוות הלוואה לעני (חלק א')

איש ישר ותמים דרך היה רבי זכריה, את פרנסתו מצא מחכירת אדמה מאדון הכפר. במו ידיו היה עובד אדמתו: חורש, זורע וקוצר, היה דואג לבעלי חיים: מאכיל את העופות, מפטם עגלים ודואג לכל צרכיהם.
הוא היה מתפרנס ממכירת החלב, הביצים והבשר, וגם שפע של צמר לעיבוד היה לו לצורך מסחר. מידי שנה היה מעלה לאדונו את דמי החכירה ונותן לו מכל תנובת שדהו ביד רחבה.
ביתו של רבי זכריה היה תמיד פתוח לרווחה והיו עניי ישראל מצויים תדיר על שולחנו, לב רחב ורחום היה לו לרבי זכריה ולא חסך מכספו כדי לתת לעניים. גם עוברי אורח היו מבאי ביתו: אנשים אשר בדרכם נכנסו אל ביתו כדי להשיב נפשם, להנפש קמעא בטרם ימשיכו לדרכם. רבי זכריה לא קימץ בהוצאות מצווה ובטח בה' שיכלכלהו ויזמן לו את פרנסתו בשפע.
פעמים היו רווחי השנה יפים ופעמים שהיה מפסיד. בשנה שהיה רבי זכריה מפסיד והתקרב ובא מועד הפירעון דמי החכירה לאדון הכפר היתה נפשו עגומה עליו ורוחו נופלת בקירבו, בדאגה כיצד ישלם את חובו, שהרי אדון הכפר רשע ועריץ הוא וקיים חשש שישלחהו לבור עם בני משפחתו, אם לא יקבל את כספו במועד.
או אז שמצב רוחו היה עגום, רתם את עגלתו ונסע אל הצדיק מקוסוב, ר' מנחם מנדל. בהגיעו אל הצדיק היה שוטח את צרתו ופורק את כל המעיק על ליבו. כששמע הרבי כי אין לו כסף לשלם לאדון הכפר עבור החכירה, היה פותח את מגרת שולחנו, מוציא שטרי כסף מרובים והיה מונה לידי רבי זכריה את הסכום לו הוא נצרך. והיה מוסיף ואומר:"מלווה אני לך סכום זה עד אשר ירחיב לך ה'". רבי זכריה היה שומע את מילותיו המרגיעות של הרבי, לוקח היה את שטרי הכסף ויוצא בפנים קורנות מחדר הרבי.
פניו צהלו כשרתם את סוסו ונסע חזרה לביתו. כל הדרך לא פסק פיו מלהודות ולשבח את בורא העולם שיש לו רבי המבין למצוקת לבבו. הוא ידע כי דבר ההלואה ידוע אך לו ולרבו, ואין מי שידחק בו לשלמה וכאשר ירחיב לו ה', יוכל לשלם חוב גדול שכזה.
כך היה נוהג רבי זכריה במשך כל השנים כשלא היה לו לשלם לאדון הכפר, מעולם לא השיב הצדיק פניו ריקם.
חלפו עברו השנים ורבי מנחם מנדל מקוסוב נקרא לישיבה של מעלה, הדור התייתם ממאור גדול, התייתמו החסידים מרבם והתייתם גם רבי זכריה מרבו.
לאחר פטירתו של הצדיק עלה על כס הרבנות, בנו - הצדיק הקדוש רבי חיים, והחסידים החלו לבוא אליו ולהרפא משברונם, אך רבי זכריה מיודעינו לא יכול היה להינחם על מות הצדיק, ולא מצא מנוח לנפשו הדוויה, חרב עליו עולמו, ומה יעשה ודווקא השנה זו שבה נפטר הצדיק – ריקה קופתו ומועד הפרעון קרב ובא. מי יעזור לו בשעת צערו, מי ילווה לו כסף, עד שירווח לו?
ביאושו הרב ישב רבי זכריה בביתו, עיניו זלגו דמעות כמים ולא מצא מנוח לנפשו. אט אט החל מתכנס בתוך עצמו ומרה שחורה החלה לרדת עליו. בדמיונו ראה את עצמו עם בני משפחתו מושלכים לבור אפל בידי אדון הכפר, מאחר ולא שילם לו את כספו.
כשראו בני הבית את מצבו הקשה, הפצירו בו שיסע לקוסוב כימים ימימה, אך רבי זכריה לא אבה לשמוע לעצתם.
אך בני הבית לא הרפו,"ומה תפסיד אם תסע"? ניסו לשדלו, "אולי יוכל הצדיק, בנו של רבי מנחם מנדל לעזור לך"
לאחר הפצרות רבות ותחנונים רבים נאות רבי זכריה לנסוע לקוסוב.
בלב כבד יצא ר' זכריה את ביתו, ובהגיעו לקוסוב מהר אל בית הצדיק, משאך דרכו כפות רגליו בפתח ביתו של הצדיק נפתך מעיין דמעותיו ובקול חנוק סיפר לר' חיים בנו של רבי מנחם מנדל שישב עתה על כס הרבנות את מצוקת ליבו בסימו את דבריו הוסיף ר' זכריה:
הרבי הצדיק היה מלווה לי כסף לשלם דמי חכירתי ההלואה היתה ללא עדים וללא שטר ואף ללא קביעת מועד לפרעון אלא המתין עד שירוח לי.....

המשך אי"ה בשבוע הבא

יהדות בתל אביב יפו


בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי.

בית הכנסת הגדול של תל אביב ברחוב אלנבי, הוקם לפני כ- 80 שנה ע"י עיריית תל אביב.
בית הכנסת תוכנן ע"י האדריכל המפורסם יהודה מגידוביץ' שזכה בתחרות אדריכלים שערכה עיריית תל אביב.
כדי לממן את בניית בית הכנסת הוטל ע"י העירייה מס מיוחד של חצי גרוש על כל מגרש בניה.
כאשר הגיעו לבניית כיפת הגג הגדולה של בית הכנסת, נעצרה העבודה, הן מחוסר בתקציב והן מחוסר ידע מקצועי לבניית כיפה. לצורך כך הוזמן בשנת 1925 הברון רוטשילד לביקור בבית הכנסת, וכאשר ראה את הגג הבלתי גמור וללא הכיפה, תרם את הסכום הדרוש וכן דאג להביא בעלי מקצוע לצורך ביצוע כיפת הגג.
כ- 30 שנה לאחר מכן נעשתה תוכנית נוספת לאיזור בית הכנסת שהוסיפה את הקשתות הגדולות שמעטרות את היקף בנין בית הכנסת והבנינים הסמוכים ברחוב הר סיני.
בשנים האחרונות התדלדל בית הכנסת ונותרו בו מתפללים מעטים, וזאת בגלל השינוי הדמוגרפי שחל באזור ע"י נטישה של תושבים את רחוב אלנבי והסביבה.
לאחרונה הוכרז בית הכנסת ביחד עם מבנים רבים בעיר כ"מבנה לשימור" בגלל הערכים הארכיטקטוניים, ההסטוריים והרגשיים.
בשנה האחרונה החלה יוזמה מבורכת לשיפוץ הבניין והחזרתו לתפארתו הראשונה. בין היוזמים היותר מעורבים ברעיון נמצא הרב נתן אלנתן חבר מועצת העיר, מ"מ יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה וחבר ועדת השימור העירונית.
בראיון עימנו סיפר הרב אלנתן: לאחרונה החל איזור אלנבי רוטשילד, לחזור להיות איזור מגורים מבוקש, עשרות רבות של משפחות מצטרפות לאיזור, כך נוצרה ההזדמנות לשוב ולהחיות את בית הכנסת המרכזי שידע ימים טובים יותר, ימים שבהם היה פעיל ושוקק ומלא עד אפס מקום.
כ"כ יש לבית הכנסת ערך סנטימנטלי גדול, די אם נציין כי בבית הכנסת הזה הוכתרו רבני העיר לדורותיהם ובראשם מו"ר פאר הדור והדרו מרן הראשון לציון רבינו עובדיה יוסף שליט"א.
כאמור בית הכנסת הוכרז כמבנה לשימור, ועל כן יש לשפץ ולשחזר את בית הכנסת על פי מתכונתו המקורית ולשם כך יש להכין תיק תיעוד הסטורי וארכיטקטוני. לצורך ביצוע תיק התיעוד נלקח האדריכל אמנון בר אור, אשר הינו אדריכל השימור מהמובילים בעולם.
לאחר הכנת תיק התעוד ולאחר ישיבות ודיונים, הוחלט שלצורך שימור הבניין וכדי להופכו נגיש יותר ועם קשר ולסביבה וכדי שלא יהיה מנותק ומנוכר לסביבה, יש צורך להוריד את הקשתות המעטרות את הבניין כיום ולהחזירו למתכונתו כפי שנבנה במקור, כמובן שעניין זה אינו פשוט כלל, כיוון שישנם שאלות הלכתיים די כבדות, האם מותר להרוס חלק מהבניין, ואם כן באיזה תנאים וכו'.
לכן כעת אנו שוקדים להכין את כל החומר הרלוונטי לנושא ההלכתי ולאחר השלמת החומר, הנושא יועבר להכרעת רב העיר וגדולי התורה.
כ"כ אנו שוקדים היום על תוכנית למציאת מקורות מימון לביצוע השיפוץ אשר עלותו גבוה מאוד ועומדת על עשרות מליוני שקלים, בעיקר כיון שהבניין הינו לשימור ויש לבצע שיפוץ מיוחד על פי הכללים הנהוגים במבנים לשימור.
אני תקווה שאכן יעלה בידנו להוציא בסופו של דבר את הרעיון מהכח אל הפועל, ולזכות להחזיר עטרה ליושנה.
אנו שאלים את הרב אלנתן, מהו תאריך היעד שאתם רוצים לקבוע לסיום השיפוץ.
עונה הרב אלנתן: אני תקווה שעד שנת תשס"ט, שנת ה- 100 לעיר תל אביב יפו, נזכה להגיש לתושבי העיר מתנה נפלאה בדמות שיפוץ בית הכנסת הגדול של העיר.

מעיין תל אביב יפו

ברכות ואיחולים לבביים
למו"ר הרה"ג אלקנה אליאסי שליט"א
ראש כולל "אוצרות חיים"
ורב איגוד בני תורה
לרגל הולדת הבן
יהי רצון שתזכו לגדלו לתורה למצוה לחופה
ומעשים טובים, אמן

הרב נתן אלנתן..............מערכת מעיין
חבר מועצת העיר ..............תל אביב יפו




איגוד בני תורה תל אביב יפו

ברכות ואיחולים לבביים
למו"ר הרה"ג אלקנה אליאסי שליט"א
רב איגוד בני תורה וראש כולל אוצרות חיים"
לרגל הולדת הבן
יהי רצון שתזכו לגדלו לתורה למצוה לחופה
ומעשים טובים, אמן
רמי רז
מנהל איגוד בני תורה
תל אביב יפו



תוקן על ידי - תלאביבי60 - 24/11/2005 18:20:51

כל הכבוד, מתנה אחת אמיתית בתוך שלל הזבל שבטח יציעו ראשי העיר אז ביומולדת 100

יישר כוח