|
|
| נשלח ב-28/11/2005 12:08 |
 |
| |
נכון ויותר מזה, איך זה שעשיו לא מצא לו אשה הגונה עד שהוציא להוריו את הקישקעס?
להחזיר בתשובה לא אומר שאברהם ושרה כרתו לאותם אנשים את יצרי הזימה אלה רק הלכו והתגברו כשלמדו מאורח חייהם של בני חת שהיו שקועים בזימה ובפריצות- ואילו אברהם ידע שמשפחתו, אלה שנשארו בחרן, ולא הלכו איתו בטח המשיכו בעבודת הטרפים - אך קיווה שלפחות לא נדבקו במנהגי ה'זימה'
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 12:46 |
|
| |
ובשולי הדברים, המשך חוכמה שואל למה לא צווה אברהם אבינו ישירות את בנו, שלא ישא אשה מבנות הכנעני, אלא מצא לנכון להטיל את המשימה הזו דווקא על אליעזר עבדו ובדרך של שבועה? והוא עונה:
'מה דלא צווה את יצחק בנו שלא ישא אשה מבנות הכנעני, מכאן ראיה לדברי מורנו ר' יוסף קארו הביאו הרמ"א, דהבן אינו חייב לשמוע להאב, אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ'
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 12:59 |
|
| |
ריב,
אני תמיד חשבתי שהוא לא ביקש זאת ישירות מבנו, כיוון שמן העקדה ועד מותו, אברהם אינו מדבר עוד עם בנו (או, שמא בנו אינו מדבר איתו...).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 13:08 |
|
| |
אמשלום,
הרי סגרנו שהתורה 'מעדיפה' לכתוב בצורה הנוחה לה, לא?
זה שלא מצויין שאברהם מדבר עם בנו לא אומר שהוא לא דיבר עם בנו, אם זה יצחק, או אם זה ישמעאל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 13:22 |
|
| |
אולי אברהם לא רצה שהמחותנים יבאו לטשולנט בשבת
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 14:04 |
|
| |
ירוחם,
לא הבנתי איך דבריך קשורים לשאיבת המים של רבקה לעבד אברהם ולגמליו...
אפשר לקבל הסבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 14:14 |
|
| |
איש ציפור תגובתי היתה על הדברים שהעמירו את אברהם במידת הח ס ד תמהתי. באם כך נראה מידת החסד.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 14:18 |
|
| |
לא אני כתבתי זאת ולכן איני מתכוין לענות על זה...
(ולא שאני בהכרח לא מסכים עם הקביעה הזו)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 15:21 |
|
| |
ניתן אולי לומר בשתי דרכים:
על דרך הפשט- לאחר שאליעזר מגיע לארם נהריים ,הוא נחשב שם על תקן של אורח ולא על תקן של תושב המקום. ומסתבר שאיש שאינו תושב המקום אינו רשאי להשתמש בבאר הציבורית הנועדה אך ורק לרווחת משלמי הארנונה העירונית .
וקצת ראיה לדבר מהריב שהיה בין רועי יצחק לרועי אבימלך וכן מהוויכוח בין אברהם לאבימלך אודות הבאר אשר חפר אברהם . ואם היה מקובל בזמנם שכל אחד רשאי להשתמש בבאר השייך לאחר , מה הטעם בוויכוח.
ולפי זה מובן מדוע ביקש אליעזר מרבקה שתשקה אפילו אותו ,ולא מיבעיא את גמליו. שהרי רבקה בלבד רשאית להשתמש בבאר .
ועל דרך הדרש
זכור לי מגירסא דינקותא שאליעזר בחן לא רק את מידת החסד של רבקה אלא אף את חכמתה.
כאשר ביקש ממנה הטי כדך ואשתה , רצה אליעזר לבדוק מה תעשה לאחר מכן . האם תשפוך את המים או תשתה מהמים הנותרים בכד. אם תשפוך –הרי היא מבזה אותו , אם תשתה – הרי באה לידי סכנה. על כן המוצא היחיד שעמד בפניה היה שתשאב גם לגמליו ובכך תצא מהסיטואציה המביכה. וכך עשתה ובזה נוכח אליעזר גם בחכמתה.
ולפי זה אין פלא אפוא שרבקה שאבה מים לכל גמלי אליעזר, שהרי זה המוצא היחיד שעמד בפניה , ואגב כך הביאה לידי ביטוי את מידת החסד שבה.
נ.ב.
בקשר לדברי הרב מיכי כאילו התורה מחנכת דרך אידיאה מופשטת ומוקצנת.
אם אברהם מייצג את אידיאת החסד , אז יצחק מייצג את אידיאת הגבורה . וזה כבר נשמע מפחיד...
אני מניח שיצחק לא התנהג כמין בריון שכונתי המטיל את פחדו על כל בני עירו....
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 16:55 |
|
| |
אסופי,
האם 'הגבורה' מתפרשת כגבורה פיזית?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 20:56 |
|
| |
יצחק זה בדיוק מידת הגבורה, ובאותו אופן ממש. אלא שגבורה אינה בריונות שכונתית (איזהו גיבור הכובש את יצרו, והכובל את עצמו וכדו'), ופשוט. ואכמ"ל.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2005 23:38 |
|
| |
ועוד הערה. כתבת בשמי כאילו שהתורה מחנכת לאור אידיאה מוקצנת. אולם דבריי לא היו אלה. לטענתי אין כאן חינוך אלא לימוד. התורה מלמדת אותנו מהו חסד, ולאו דווקא מחנכת אותנו לעשות חסד. אברהם מורה לנו את פירוש המושג, אולם לא מהווה דמות לחיקוי. הרי כתבתי כן להדיא.
במאמרי ב'צהר' י' על מיתוס והיסטוריה דנתי במשמעות החינוך לפי התורה (וטענתי שיש בו ממד של גרימה סיבתית ולא רק של השפעה קוגניטיבית). וקשר לדבריי כאן.
מיכי
|
|
|
|
|
