|
|
| נשלח ב-26/12/2005 17:41 |
|
| |
ימי,
היכן ראית עוינות? צר לי אם כך הבנת, ואני תוהה שמא ראית מהרהורי לבך.
ועוד - מה הקשר לפרופ' באוניברסיטה? קטונתי מלהבין.
בעניין הוקפלו המקצועות דנתי לעיל, ובהחלט הסברתי את הכוונה החברתית הצודקת (לטעמי) שבבסיס הלכה זו. מה שטענתי הוא, שיש להלכה הספציפית גם צדדים אשר פוגעים בחלק מן האוכלוסיה, חלק שנסתר מעיני חכמים (או שמא לא נסתר, אלא נחשב ככוח שמולו מתמודדים ונאבקים בגלוי).
אחד העניינים המרתקים ביותר, בעיני, בספרות חז"ל, הוא הכנות והיושר, המאפשרים בחינה עצמית תמידית, וביקורת עצמית, גם במקומות רגישים. את הנקודה הזו הדגשתי שוב ושוב בדברי, ואיני מבינה כיצד נתעלמה ממך.
תוקן על ידי - אמשלום - 26/12/2005 17:40:06
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 00:05 |
|
| |
עברתי פעם נוספת על הדברים כדי למצוא את טעותי.
החכמים הוצגו כמי שאינם מסוגלים לנהוג בצדק משום שהם עוורים ואטומים לחלשים וכמי שיש להציב מראה בפני דמותם הצבועה, אלו בטויים קשים לטעמי.
בכל מקרה אינו בדין להתמקד בזוטות ואם מדובר בפרשנות שלא במקומה אני מוותר בשמחה ובהקלה.
הפרופסור במקרה זה לא נלקח מהאוניברסיטה אלא מהמחלקה והכונה להלך רוח מסוים השורר באוירה הישראלית ולא להביע דעה לגופו של הפרופסור חלילה.
לדיון האמיתי, הוקפלו המקצועות אינה הלכה חברתית של עשיית צדק או צדקה אלא אומדן דעת, הם פטורות מן המעשרות משום שהבעלים הפקירום ולא משום הפקר בית דין, כך שאין מקום למתוח ביקורת על איש העשירון העליון שנהנה מן התקנה כשם שאם אין אדם מקפיד על דריסת הרגל לא נטען שזה מיועד רק למי שכואבת לו הרגל או שהוא מאוד ממהר.
בענין המעשה בברוריה חושבני שדווקא אין להפריד בין מעשה זה לשאר המעשים שאת ודאי מכירה, כמו אותו תלמיד ששנה בלחישה בעטה בו ... ועוד. ברוריה היא דמות אשה המתמודדת מול החכמים באופן קבוע ומוכיחה אותם בלא הנחות. ואולי יהיה ראוי לדון בה בנפרד [ובסופה המזעזע]
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 07:25 |
|
| |
ימי,
דומני, שיש כאן איזו אי הבנה - מה זאת אומרת "יש להעמיד בפני החכמים מראה"? החכמים הם אלה שכתבו את הסיפור הזה והנחילו אותו לדורות, משמע - הם חשבו שיש לספר גם על מקרים בהם הם נהגו שלא כראוי, על מקרי גבול בהם ההלכה מתנגשת עם "רוח ההלכה", על מפגשים מרגשים/מאתגרים עםמי שאינם חכמים וכו'.
כל הניתוח שלי יוצא מנקודת ההנחה, שהסיפורים - גם הבלתי נעימים והביקורתיים ביותר שבהם - יש ביכולתי לדון בהם, כיוון שחכמים הציבום לפני, וניסו ללמד אותי משהו. התעלמות מן הסיפורים האלה, או התייחסות אליהם כאילו הם סיפורי "שבחי" מסוג מסוים, תהא יריקה בפרצוף למי שביקשו להציב מראה בפני עצמם.
לגבי הוקפלו המקצועות - אתה באמת חושב, שלחוקים (ולו היבשים והמשעממים ביותר) אין אג'נדה פוליטית/חברתית? או, לכל הפחות - תוצאות פוליטיות/חברתיות? זו הרבה יותר מתמימות, לטעמי. זו היתממות.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 13:49 |
|
| |
לא הפריעה לי העמדת המראה אלא זה שהיא בפני דמות צבועה, ודאי שיש להציב מראה מול כל דמות ולו הכנה ביותר, ואני מסכים במאת האחוזים שמוטל עלינו להעמיק בביקורת המפורשת ואף המרומזת שחז"ל ביקרו את עצמם, ויש לנו בזה גם רב גדול כהרמב"ן שביקר את שרה אימנו על התנהגותה כלפי הגר ללא שקדמו לא נביאים או חכמים עאכו"כ בעניננו.
אני שואל מה היית עושה אם היית רוצה ללמד הלכה יבישה ומשעממת שאין לה אג'נדה חברתית או פוליטית ולא היית רוצה שמישהו בעוד אלף חמש מאות שנה יסיק מכך מסקנות שלא עלו על דעת המשורר?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 14:35 |
|
| |
ימי,
אין דבר כזה חוק ללא אג'נדה חברתית/פוליטית - בין אם היא המניע לחוק, ובין אם היא נגזרת או תוצאה שלו.
החל בחוקים המגדירים את האסור והמותר באוכל העולה על שולחנך, המשך בחוקים המגדירים עירובין ושותפויות בחצרות, וכלה בחוק למניעת הטרדה מינית.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 15:59 |
|
| |
זה נשמע מאד מענין, הנחה זו נאמרת לאחר היכרות עם כל החוקים או לפחות עם מדגם מייצג?
אדם שגירש את אשתו בגט שההלכה מגדירה בו פסול טכני כמו אות חסירה בשם הנהר הסמוך לעיר , מעמדה ההלכתי של האשה יהיה "אשת איש", איזו אג'נדה חברתית/פוליטית עומדת בבסיס הלכה זו?
אדם שהודיע בעיתונות שהמגרש מעזבונו של פלוני המנוח שהוא גר שאין לו יורשים שייך מעתה לו, ובא אחר וזכה במגרש צריך מניע פוליטי כדי להעמיד את המגרש בחזקת השני?
ממש בדומה לכך הגדרת פירות שלא משתלם לבעליהם ללוקטם הריהם הפקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 20:47 |
|
| |
ימי,
אתה שואל ברצינות לגבי הגט?
הרי בודאי שיש כאן תפיסת עולם ועמדה לגבי מהי משפחה, מהם נישואין ומהי הדרך הטובה והנכונה לסיימם (ויש בנושא הזה דעות שונות שמבטאות, בין היתר, גם עמדות פוליטיות שונות). תפיסת עולם כזו, שמתייחסת אל מבנה החברה ואל הסדר שראוי לנהוג בתוכה, היא תפיסת עולם פוליטית!
בדוגמא השניה שלך, אתה מדגיש את הנקודה הלא נכונה מבחינתי - את תפיסת העולם הפוליטית יש לחפש לא אצל האדם הספציפי התובע לדין, אלא אצל המחוקק (למשל - זה שמכריע לגבי ירושה, לגבי גרים, לגבי חזקה וכו').
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 21:09 |
|
| |
ב"ה.
אמשלום,
הוא שאל על נקודה מאד ספציפית בעניין הגט. פסול טכני בחסרון אות כלשהי - איזו תפיסת עולם פוליטית היא סיבה או תוצאה של הלכה זו, לא של מהות הגירושין בכלל, הסמכויות או כדו'?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 21:19 |
|
| |
ירמיהו,
התכוונתי בדיוק למה שאמרתי - הדקדוק בפרטים מעיד על תפיסת עולם כוללת יותר, בין ברמת המטא (ההלכה היא סך כל פרטיה וכד'), ובין ברמה הספציפית יותר (הקשיה על אפשרות הגירושין מחד, ומוחלטות הקניין ולכן גם הצורך בביטולו החד משמעי מאידך, וכד').
בסופו של דבר, כל פרטי ההלכה בעניין נישואין וגירושין, הוא תוצר (ובה במידה, גם מייצר) של תפיסות עולם ועמדות פוליטיות וחברתיות (וגם אמוניות-דתיות, כמובן).
תוקן על ידי - אמשלום - 27/12/2005 21:18:02
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 14:33 |
|
| |
אמשלום
ירמיהו ענה במקומי, ברור שהיסוד לכל הלכה כוללת הוא חברתי/פוליטי או אמוני/דתי, אולם הגדרות וניואנסים מוכרכים להיות בכל צורה וסוג של חוק -אם רוצים שיהיה אפשר לקיים אותו- וזה אני לא מסכים שכל הגדרה נגזרת מתפיסת עולם, [מעבר -כמובן- לעובדה שכל פעולה נגזרת ממוחו החושב של הפועל]
כמו כן המשפט העברי מייצג נאמנה תפיסת עולם, אולם אין עלינו לחפש בשל כך פילוסופיה נפרדת מאחורי כל הגדרה.
עצם המושג הפקר מבטא משהו, לעומת זאת הדיון על פרט זה או אחר בחלות ההפקר במקרה נתון, עלול להביא לחיפוש משמעויות נסתרות שאינן קיימות במציאות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 15:08 |
|
| |
אמשלום,
אם יורשה לי להעיר, לדעתי, קריאת הטכסט בצורה יחפה, כשהיא מוציאה דברים מהקשרם גורמת אצלך לבילבול ולהחלפה בין העיקר לתפל - הסיפור מובא במסכת נדרים שעוסקת רובה ככולה ב'איסורים' שאדם מקבל על עצמו ככל שהוא מתעלה על עצמו- מלבד זאת כשמביאים טכסט במטרה להוציא ממנו "סברא" יש להביאו בשלמותו - כך שאפשר לעמוד על כל המהלך שהגמרא מכוונת אליו -
הנה המקור שהובא על ידך:
תנא: הוקפלו רוב המקצועות - מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות. רבי ורבי יוסי בר רבי יהודה איקלעו לההוא אתרא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות, רבי הוה קא אכיל, רבי יוסי בר ר' יהודה לא אכיל. אתא מרהון, אמר להו: אמאי לא אכלי רבנן? הוקפלו רוב המקצועות הוא! ואף על פי כן לא אכיל ר' יוסי בר ר' יהודה, קסבר: משום סניות מילתא הוא דקאמר הדין גברא. רבי חמא בר רבי חנינא איקלע לההוא אתרא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות, הוה קאכיל, יהיב לשמעיה לא אכיל, אמר ליה: אכול, כך אמר לי רבי ישמעאל בר רבי יוסי משום אביו: הוקפלו רוב המקצועות - מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר. ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא, אמר לו: אוי לו לטרפון שזה הורגו! שמע ההוא גברא, שבקיה וערק. אמר רבי אבהו משום ר' חנניה בן גמליאל: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה. ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם.
והנה המקור שאמור להשלים את המהלך, וכפי שהבאתי לך שהרמב"ם לומד ממנו.
קל וחומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר (יחזקאל ז) ובאו בה פריצים וחיללוה כיון שפרצום נעשו חול נעקר מן העולם דכתיב (דנייאל ה) בה בליליא קטיל בלשצר המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם על אחת כמה וכמה ורבי טרפון כיון דכי אכיל דהוקפלו רוב המקצועות הוה אמאי צעריה ההוא גברא משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא וכיון דאשכחיה לר' טרפון סבר היינו דגנבן אי הכי אמאי ציער נפשיה משום דרבי טרפון עשיר גדול הוה והוה ליה לפייסו בדמים תניא (דברים ל)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 16:45 |
|
| |
ריב,
אני מודה לך על הבאת המקור. הקשר של סיפור תמיד תורם להבנתו, אם כי, לטעמי, סיפור טוב עומד גם בפני עצמו.
במקרה הזה, הגמרא מביאה הסבר משלה למשמעותו של שימוש בכתרה של תורה, אבל איני חושבת שקיומו מבטל אפשרויות פירוש אחרות.
ימי,
אני חשה כי יש בינינו קצר תקשורתי.
נראה לי, כי משהו בדברי באשכול הרגיז אותך, אך אינך מצליח להסביר מה הדבר, והיכן מצאת אותו. כל הנקודות שהעלית עד כה כקשות בעיניך, פשוט אינן נמצאות בדברי (או בגלל שאיני חושבת כך, או בגלל שאינן רלוונטיות כלל לנושא בו אני עוסקת כאן).
אני אשמח, אם תקרא שוב את הודעות הפתיחה של האשכול ותנסה לדייק בביקורתך - אני חפצה בדיון ובלמידה, גם ממי שאינו מסכים עמי.
ובכ"ז אנסה להסביר, לגבי הוקפלו המקצועות -
ברור שההלכה הספציפית עוסקת בהגדרת זמן, ואין לה דבר וחצי דבר עם עניים/קבוצות שוליים וכו'. למרות זאת, בדיונו עליה, בוחר התלמוד להביא שרשרת של סיפורים, שנושא המפגש בין חכמים ומי שאינם חכמים הוא עיקרם. המפגשים הללו מזמנים לחכמים, לתלמוד ולנו-לומדיו, מבט חוץ-בית מדרשי על ההלכה שנקבעה בבית המדרש ועל תוצאותיה האפשריות.
בזה דן האשכול (וכמובן גם בעוד סיפורי מפגש בין חכמים למי שאינם חכמים), ולא במשמעות החברתית של הגדרת הזמן הספציפית "משהוקפלו המקצועות" (אם כי, אם יש לך משהו מעניין להגיד על זה, אתה תמיד מוזמן).
תוקן על ידי - אמשלום - 28/12/2005 16:46:53
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 18:03 |
|
| |
אני דווקא לא חשתי בקצר, ותעיד ההשואה הבאה בין שני ציטוטים [בערך, משום שעדיין לא למדתי להעתיק]
בהודעה שפתחה את הסוגיא בנדרים נכתב כי הלכה זו נועדה לסייע לחלשים והעלתה הערה על שימושו של רבי יהודה הנשיא בן המעמד הגבוה בהלכה זו
לעומת זאת כעת את כותבת כי ודאי שהלכה זו אינה חברתית אלא הגדרתית,
כמדומני שאם הגענו להסכמה ולו בנקודה זו הרי שהדיון זרם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 18:14 |
|
| |
ימי,
בהחלט לא קצר. יותר הפסקת חשמל...
המשנה בראש הסוגיה שם, על הפירוש הניתן לזמן הספציפי - "משהוקפלו המקצועות" אין לה דבר עם ענייני חברה (ואולי כן? אשמח לפרשנות בעניין זה). אבל להלכה הספציפית הנוגעת לסיפורים, כלומר - ההפקר, בוודאי שיש! אם לא כך, מה משמעות הסיפורים בעניין זה, ומדוע טורחים להעמיד ("לביים" אם תרצה) את כולם ב"הוקפלו המקצועות"? ובכלל - להפקר של רכוש יש השלכות מרחיקות לכת מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית - כיצד אתה מצליח שלא לראות זאת?
תוקן על ידי - אמשלום - 28/12/2005 18:14:43
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 18:40 |
|
| |
אמשלום,
הקשר היחיד בכל הסיפורים להגדרת השדה כהפקר, היינו: משהוקפלו רוב המקצועות, הוא להראות שאף על פי שמותר לאדם לאכול משדה ההפקר מבחינה הילכתית, בכל זאת חכמים חלק מהחכמים נוהגים לפנים משורת הדין ואינם אוכלים משום שאינה "סעודת מצווה"
כיצד את מצליחה שלא לראות זאת?
|
|
|
|
|