| נשלח ב-30/11/2005 00:07 |
 |
| |
אנשי רוח ואנשי תקשורת כמחוקקים
אני מקווה שהכנסת סוגיה הנוגעת להתרחשויות פוליטיות איננה נוגדת את חוקת הפורום.
עפ"י המבנה החוקתי של מדינת ישראל, אין הבדלה ברורה בין הרשות המחוקקת [הכנסת] לרשות המבצעת [ממשלה]. חברי הכנסת עסוקים מבוקר עד ערב בעשיה לטובת אוכלוסיה זו או אחרת, ולקידום אינטרסים שונים ומשונים. מטבע הדברים, אנשי מעש הינם בדרך כלל בעלי רקורד מוכח בתחומים ביצועיים כדוגמת מפקדים בכירים בצה"ל או ברשויות המקומיות, ואינם באים מהעולם האקדמי המתייחד בתכנון וחשיבה ובגיבוש מדיניות ארוכת טווח על בסיס הערכות ערכים וכדו'. להערכתי ישנו מתח רב בין אנשי ה"חזון" לאנשי ה"מעש", מומחים בעלי שם בתחום מדעי החברה ומדע המדינה מעלים טענות קשות על התנהלותם של נושאי התפקידים הבכירים, ואלו לעומת זאת בזים לחכמים המבלים זמנם בחשיבה ולא בעשייה.
האם ניתן להצביע על שינוי בכיוון זה?
ניתן להבחין בשנים האחרונות בניסיונות להשתלבותם של אנשי רוח ואנשי תקשורת בעולם הפוליטי, כדוגמת טומי לפיד, אוריאל רייכמן, אלי עמיר, שלי יחימוביץ, ישראל אייכלר, אבישי ברוורמן ועוד. האם זוהי תפאורה בלבד, או שבאמת ישנה כוונה להכניס למערכת הביצועית את אלו שעמדו עד עתה מן הצד וביקרו בחריפות את ההתנהלות הפוליטית?
במידה וישנה באמת מגמה לתת לאנשי אקדמיה ותקשורת אפשרות מעשית לביצוע הגיגיהם, נשאלת השאלה האם זה אפשרי? האם הם לא ייהפכו מהר מאוד להיות גם כן פוליטיקאים בעלי טווח ראייה קצר שלעיניהם רק טובת עצמם ומקורביהם ושרידותם הפוליטית? נדמה לי שהניסיון עם טומי לפיד הוא מאכזב מאוד.
השאלות שלי הן
מהו המצב האופטימלי בהגדרת הרשות המחוקקת והרשות המבצעת?
מהו הפרופיל הרצוי למתמנים לכל אחת מהרשויות?
איך ניתן לשלב עשיה עם תכנון בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה"? מחקרים מוכיחים כי גם בארגונים המזמינים יעוץ מקצועי מבוצעים בפועל רק בין 5% ל-15% מההמלצות
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 00:45 |
|
| |
פעם הייתי נוהג לצפות בחברי משחקים שחמט ותמיד לא הבנתי איך הם עושים טעויות כל כך ברורות או מתעלמים מאפשרויות כל גלויות שנפתחות בפניהם. אבל כאשר אני עצמי הייתי משחק הייתי עושה את אותם טעויות עצמם.
וכדברי מורפיוס , there is a difference between knowing the path and walking it. (=יש הבדל בין ידיעת הדרך לבין ההליכה בה).
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 30/11/2005 0:55:56
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 00:49 |
|
| |
בנוגע לכל העניין הזה , דומני שכדאי לקרוא את זכרונותיו של הנרי קיסינג'ר "שנותי בבית הלבן" . הוא עצמו איש שבא מעולם האקדמיה לעולם הפוליטיקה והוא מאריך הרבה בעניין הזה של האפשרות ליישם רעיונות ממדעי המדינה וההיסטוריה וכו' בעולם המעשה ובכלל על חופש הבחירה של מדינאים שכמעט ובלתי קיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 00:56 |
|
| |
בן ציון,
ראשית, לא כל מי שנעדר ניסיון ניהולי כלשהו הופך להיות 'איש רוח' (אני מתכוון לחבורת העיתונאים, כמובן).
כמו כן, ברוורמן ורייכמן הם אנשי אקדמיה בתחומים 'מעשיים' (כלכלה ומשפט), ולשניהם ניסיון ניהולי משמעותי: רייכמן הרים למעשה מוסד פרטי ברמה אוניברסיטאית, ואילו ברוורמן נחשב למי שהציל את אונ' בן גוריון.
לגופו של עניין - דמויות כאלו מוזכרות לרוב כמועמדים במפלגות שאין בהן הליך בחירה מסודר דרך מוסדות המפלגה (קדימה, שינוי, מפלגות מרכז למיניהן, יהדות התורה וכו'). מה שמונע מהם להיבחר במפלגות 'רגילות' (העבודה או הליכוד של פעם) הוא הצורך לעמוד בתחרות על לבם של רבבות חברי מפלגה. בתחרות כזו יכול לעמוד רק מי שמצוי בקשרים עם 'השטח' ו'מביא קבלות'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 01:08 |
|
| |
ואם אני כבר בקטע של הפניה לספרים (ואללה עוד מעט ארגיש שאני יכול להתחרות בספרן וממדבש). מלחמה ושלום של טולסטוי , בו הוא מבטל את תיאוריית "האישים הדגולים" וטוען , בין השאר, שאין דבר כזה איסטרטגיה , זו בסך הכל השלכה מאוחרת על ונסיון להכניס שיטה וסדר בכאוס של פעולות והחלטות בתנאי לחץ שהנפשות הפועלות נדחפות להם על ידי כוחות גדולים מהם .
לענ"ד אי אפשר לקבל את כל דבריו במלוא קיצוניותם ונראה שהוא מטשטש לפעמים את השכל הישר , אבל דבריו מקבלים חיזוק מסויים מדברי קיסינג'ר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 01:21 |
|
| |
מייציץ,
ראה הניתוח של ישעיהו ברלין ב"הקיפוד והשועל" על ספרו של טולסטוי .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 01:31 |
|
| |
איך זה עלה על דעתי שאוכל להתחרות בך, ספרן? כן , נושא הקיפוד והשועל (שקראתי רק עליו ועל הרעיון העיקרי שבו אבל לא אותו עצמו) שייך גם הוא לכאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 09:07 |
|
| |
ספרן
האם תוכל לסכם בקצרה מאד את הניתוח של ברלין?
(איקון מבקש יפה)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 17:24 |
|
| |
מיימוני,
ביקשת יפה . אולם קשה להענות . ספרי ( "אשר ליבי הומה עליהם" כלשון הגר"א באגרתו ) רובם עדיין ארוזים בארגזים מחמת העליה מהתם להכא . יהיה זה בלתי אחראי , לדרוש על העניין ברבים , לפני עיון חוזר בספר עצמו .
בינתיים , ניתן לעיין בערכו בכרך המילואים השני של האנציקלופדיה העברית ( עמ' 316-317 )
ובכלל , הגותו ראויה לאשכול בפנ"ע .
|
|
|
|
|
