|
|
| נשלח ב-10/1/2003 15:27 |
 |
| |
בוגי
מישהו העלה את השטות הזו - סליחה על הלשון החריפה - בחדרי חרדים, וכולם טענו שזה לא נכון, ובצדק. זה קדם לזה.
אמנם, יתכן שחוגים מסויימים בארה"ב משתמשים בדמי חנוכה כדי לאזן את התחושות אצל הילדים הגדלים בתרבות הפינוק כדי שלא ירגישו ש"רק לגויים יש".
אבל לא כך נולד המנהג, גם אם לא ידוע מהיכן הוא בא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2003 16:10 |
|
| |
אם לא ידוע מהיכן המנהג בא, איך ידוע שלא בא מהנ"ל?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2003 18:02 |
|
| |
זכור לי מקריאה, כי מנהג העלייה לקברים ותספורת הילדים בפעם ראשונה על גבי קברים הוא מנהג מוסלמי!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2003 22:54 |
|
| |
וטו
מסיבה פשוטה מאד. בגלל התאריך. איני יודע מתי החלו מתנות החג המולד, אך אני משער כי צביונן המודרני של שפע מתנות לילדים החל רק עם עידן השפע.
וגם לא היתה קרבה בין ילדי יהודים לילדי גויים כדי שתיווצר קנאה, למה להם ולא לנו. קנאה כזו יכלה להיווצר רק בשעה שהיו הרבה הזדמנויות להסתופף יחד, או לפחות לעמוד על מה שקורה שם, אצלם, דרך התקשורת והמודעות והטלויזיה, ולא הרבה דברים המפרידים באמצע.
בוגי
האם אותי אתה צריך לשכנע שעליה לקברים ותספורת החלקאה הם דברים שמוטב שלא היו באים לעולם?
קראתי על ראש ישיבה מפורסם שהיה עולה למקום שבו האמין שקבורה רחל אמנו, ושם היה פונה אליה באידיש, שפת האמא, ומקונן: תבכי, רחל, תבכי עלינו!
גם אם אני משתדל להעריך את הרגש הכן בדבריו, אני מזדעזע כל פעם מחדש לנוכח מה שנראה לי ברור כדורש אל המתים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2003 08:45 |
|
| |
בוגי
לפי מיטב ידיעתי (מ'האיסלם'-חוה לצרוס עמ' 81) יש מנהגים כאלו, אבל לא ברור מאיפה זה התחיל. מייחסים את הגעתם לאיסלם לתופעת לוואי שהגיעה מתנועת ה'תצווף' ("הצופים"). היא התפתחה מהמאה התשיעית עד לשתים עשרה. זו הייתה תנועה מיסטית שבהתחלה עמדה בניגוד לאיסלם אבל לבסוף קמו 'מגשרים' להתאימה לאיסלם. המפורסם שבהם, אל-גזאלי, השפיע הרבה על הספרות היהודית וכן על הנוצרית. הוא נפטר בשנת 1111, הרבה לפני שקמה תנועת המקובלים ביהדות. כך שיש יותר להניח שמנהגי הקברים הגיעו מהאיסלם ליהדות ולא להפך.
הם האמינו בקדושים 'אווליא' (ידידי האל) המסוגלים לחולל ניסים כמו להוריד גשם, לרפא חולים, לגמוא מרחקים, להיות רואה ואינו נראה וכו'. התופעה התפשטה במיוחד לפולחן קברי הקדושים שייחסו להם ניסים במותם אולי יותר מבחייהם.
'עמך' נהג לעלות לרגל לקברים ולבקש מליצות יושר בשמים לכל החסר לו. ב'מוולד' (יאהרצייט) מקיפים את הקבר, מתפללים לידו, נוטלים מעפרו לבריאות ומרפא, מדליקים לידו נרות, שמים בו פתקאות בקשה וקושרים לידו פיסות בד כקמיע.
כך שרדו נוהגים פגאניים קדומים של עצים קדושים, אבנים קדושות, מים קדושים - לידם קבור הצדיק ושם עולים לרגל.
מוסלמים רבים גם נוהגים לספר לראשונה את שערות הילדים הקטנים על קברו של קדוש. בערבית זה נקרא 'חלאקה' (וביידיש 'חלאקען'!) ואילו עצם הביקור בקברי קדושים נקרא בערבית 'זיארה' (וביידיש 'זיארען'!).
ייתכן שגם היהדות וגם האיסלם ירשו את המנהגים האלה מהנצרות המזרחית הקדומה. פולחן זה כמו פולחן הקדושים בחייהם. הוא זר לרוח המונותאיזם של שלושת הדתות. הוא נובע כנראה מכך שחכמי הדתות ואיסורי הדתות לא יכלו לעמוד בפני הלחץ העצום של 'עמך' המבקש מתווך קרוב בינו לבין האל הגדול והנורא ('דבר את עמנו', 'עשה לנו אלוהים').
תוקן על ידי - רציו - 1/12/2003 8:50:02 AM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2003 01:13 |
|
| |
קראתי שבהודו מברכים אנשי הדת את התבואה על ידי מכשיר עם חוטים (ויתידות ברזל החדורים בגבם) המובילים אותם גבוה באויר על פני שטחי היבול.
מעניין אם המקובלים הטסים על כולם כאן בארץ המציאו את זה לבד, או שמקורם או מקור מקורם בהודו?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2003 01:19 |
|
| |
בוגי
יש וודאי התפתחויות שמוסברות מבחינה פנומנולוגית. כלומר, הן מושתתות על סמלים ופעולות שהם טבעיים להכרה האנושית.
שיטה דומה הוצגה בידי יונג, ואחר כך בידי איליאדה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 05:32 |
|
| |
לאפי,
לשאלתך על הקשר בין תפיסת הנצרות, איסור ביגמיה ותקנות רבנו גרשום מאור הגולה.
לדעתו של רבי יעקב עמדין, תקנתו של רבינו גרשום שלא לשאת שתי נשים, לא היתה מהשפעה נוצרית בלבד, אלא מ*כפיה* נוצרית, והרי מדבריו בתשובתו הארוכה, (שו"ת שאילת יעבץ, חלק ב סימן טו) הדנה בשאילת איסור הפילגש: "ולכן אינו נרא' מ"ש הר"ן בתשוב' שגזרת רגמ"ה אקרקף דגברי רמי לומר שאפילו יצא האשכנזי למדינ' שאין נוהגים תקנ' זו דרגמ"ה חל עליו איסור זה, *ולפי האמת אינו כן, כי לא בא לידי תקנ' זו, אלא מפני סכנת הערלים. משא"כ במקום שאין האומות מקפידין ודאי לא גזר להוסיף על ד"ת מה שאין בו סייג ולא גדר לתור'. אלא ההפך ובטול מצו' ומעוט זרע הקדוש חליל' אלא ע"כ לא בא לידי מדה זו אלא מפני האונס וצורך שעה".
תוקן על ידי - נישטאיך - 23/02/2004 5:35:36
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 10:42 |
|
| |
קראתי פעם שהספר 'חובות הלבבות' של רבינו בחיי אבן פקודה נכתב בהשראת ספר מוסלמי בעל אותו שם ,מבנה וגם השקפה דתית , שחובר חמשים שנה קודם לכן , על ידי מוחמד עלי אבן עטייה . האם מישהו יכול להוסיף פרטים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 19:19 |
|
| |
ווטו,
לענין ביגמיה, קראתי איפשהו כאן, או בפורום שכן, טענה שאי אפשר שהביגמיה היתה נפוצה, שכן נגד כל גבר ביגמיסט יש גבר רווק, וכתופעה זה רחוק מהסבירות.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2004 20:45 |
|
| |
.
מצו"נ :
הייתי קורא בזהירות ובהסתייגות כל תאוריה הקובעת את מקורותיו של רבנו בחיי אבן פקודה.
לא רק מהטעם שרעיונות, מטיבם, קשים מאד לעקיבה אחר מקורותיהם, אלא גם מטעם שכבר הצמידו לו מקורות רבים בדרך שאיננה הגיונית.
כבר קראתי כי מצאו דמיון בין חיבוריו לבין חיבורי אלגזאלי - מה שנכון במידה מסויימת, אלא שאלגזאלי חי לאחר מותו של אבן פקודה, ואם כבר היתה השפעה, היא היתה בכיוון ההפוך.
לגבי אבן עטיה, אם זהו אותו אבן עטיה שהוא היחיד אודותיו מצאתי חומר, הרי שגם הוא חי לאחר אבן פקודה, ומת כמאה שנים אחריו, כך שבזהירות רבה, את מקורותיו של אבן פקודה אני מחפש רק אצל רס"ג.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 11:46 |
|
| |
למיימוני,
האם ידוע לך מנין מקורו של הסביבון?
מנין מקורם של ההימורים?
האם ייתכן, שנתנו לילדים כסף כדי שיוכלו לשחק בסביבון "כמו הגדולים"?
|
|
|
|
|
