|
|
| נשלח ב-24/2/2004 13:29 |
 |
| |
מואדיב
אין לי את הכלים לחקור את הנושא הזה . בסך הכל חזרתי על מה שקראתי פעם בלי להביע שום דיעה .
גם אם קשה לקבוע בענין השפעה של רעיונות הרי שאם מה שקראתי נכון , כאן יש לנו מקרה שונה . מה שקראתי הוא שיש ספר מוסלמי בשם חובות הלבבות (או לפחות דומה לשם הזה) שיש לו מבנה זהה לחובות הלבבות היהודי (עד כמה שהבנתי , זה אומר שגם הספר ההוא מורכב מעשרה פרקים בעלי תוכן דומה לעשרת פרקי חובות הלבבות של ר' בחיי) ושחובר חמשים שנה קודם לחיבורו של ר' בחיי.
כאמור , אין לי את הכלים לקבוע אם עובדה זו נכונה או לא . ולכאורה זה צריך להיות משהו שקל למלומדים בתחום לבררו , שכן מדובר בשאלה עובדתית פשוטה . אבל לך יש מן הסתם את הכלים לברר זאת .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 13:39 |
|
| |
מציץ,
ומה 'אמונות ודעות' של רס"ג? 'כאלם יהודי'.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 14:31 |
|
| |
השכן,
בנוגע לביגמיה זה היה "נישט איך" [תרגום: לא אני] אלא נישטאיך! 
בכל אופן, הנחתך המבוססת על כך שמספר בני האדם מחולק בשווה בין נשים ואנשים, נראית רעועה. [זה לא מזמן שמעתי שבארה"ב מספר הנשים פי כמה מאשר גברים ויש להניח שבמקומות אחרים זה הפוך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2004 15:28 |
|
| |
נישטאיך,
מקורו של הסביבון? הימורים רח"ל?
נ / ס - נישט- לא הרווחת כלום
ג / דול – גאנץ – זכית בכל הקופה
ה / יה - האולב - זכית בחצי קופה
פ / ה- פארשפיל- הפסדת, שלם לקופה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2004 01:22 |
|
| |
לאיקא.
אולי בשרונה שיחקו בסביבונים יישראליים של נגהפ, אך בגרמניה שיחקו בסביבונים של NGHS
ראי מאמר מצורף.
משחק הסביבון.
המילה "סביבון" היא מילה מן העברית החדשה, אבל משחק הסביבון הוא משחק עתיק מאוד: סביבוני משחק רומיים מן העת העתיקה נמצאו באי סרדיניה (ליד איטליה). אחרי כמה מאות שנים התגלגל משחק הסביבון לגרמניה, ויהודי אשכנז "אימצו" אותו כחלק ממשחקי החנוכה שכללו דמקה, שחמט וקלפים. ביידיש (ובאנגלית) נקרא הסביבון דריידל, ובערבית - פוֹרְפֶרָה: שמות המציינים את תנועתו הסיבובית של הסביבון.
הסביבון היה משחק מזל - מעין רוֹלֶטָה עתיקה: על כל אחד מארבעת צדדיו הייתה רשומה אות שציינה הפסד או זכייה, ואת סכום הזכייה. המשתתפים היו שמים סכום כסף בקופה, וכל משתתף היה זורק בתורו את הסביבון. על גבי הסביבון היו חרותות האותיות N,G, H, S.
האות N ניכסט - בגרמנית: כלום - פירושה: המשתתף לא זכה ולא קיבל כלום מהקופה.
האות G גאנץ - בגרמנית: הכול - פירושה: המשתתף זכה בכל הקופה.
האות H האלב - בגרמנית: חצי - המשתתף זכה בחצי הסכום שבקופה.
האות S שטאל - בגרמנית: שים - פירושה: המשתתף מפסיד ושם כסף בקופה.
היהודים החליפו את האותיות הלטיניות באותיות עבריות, ומצאו להן פירוש מקורי הקשור לחנוכה:
נ = נס,
ג = גדול,
ה = היה,
ש = שם [בארץ ישראל].
וכך הפך משחק הסביבון לסמל של ניצחון היהודים על היוונים. בתקופת התחייה הציונית בארץ ישראל החליטו לשנות את האות האחרונה בסביבון: במקום האות ש החלה להופיע האות פ, כדי להדגיש כי הנס היה פה - בארץ ישראל.
***************
למיימוני.
ברוך שכותב המאמר כיוון לדעתי.
דמי חנוכה.
ייתכן שהמנהג לתת דמי חנוכה קשור למתנות שמקבלים ילדי הנוצרים בחג המולד (שחל בדרך כלל במהלך ימי החנוכה). *דמי חנוכה שימשו למשחקי הסביבון* וחיבבו על הילדים את ימי החנוכה, אך לא זה בלבד: לדמי חנוכה הייתה גם מטרה חינוכית - לחנך את הילדים לתת מדמי החנוכה מַעֲשֵׂר - עשרה אחוז (10%) - למטרות צדקה, ולהרגיל אותם לתרום לנזקקים. יש הורים שהעדיפו לתת לילדים מתנות (ולא כסף), ובכלל זה - ממתקים ומטבעות משוקולד.
יהודי בַּגְדָד נהגו לחלק לילדים עוגות ודברי מתיקה וגם מתנות - חוברות מיוחדות לחנוכה ובהן הסיפור על נס חנוכה, ברכות ותפילות לחנוכה ועוד.
תוקן על ידי - נישטאיך - 25/02/2004 1:25:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2004 01:26 |
|
| |
נישטאיך,
העיקרון תפסתי אותו, שרונה או גרמניה, שיהיה.
הלוואי ואזכה לתיקונים לרב ממך, תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2004 19:23 |
|
| |
איקה,
תוכלי לתרגם את הביטוי 'פארשפיל'?
לאזניי הערלות [לשפה זו] זה נשמע במחילה משהו כמו 'משחק מקדים' או foreplay
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2004 20:14 |
|
| |
שחרית
בגרמנית 'פארשפילט' עם פת"ח האל"ף הכוונה עזיבת/הפסד המשחק ובקמץ האל"ף זה שם שניתן למסיבה שעושים לחתן חסידי בין עלייתו לתורה בשבת לבין החתונה. בדרך כלל בשבת אחרה"צ.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2004 21:00 |
|
| |
מסתבר שלמהמרים במושבה הגרמנית שרונה, היה 'ראש כחול' - מפתיע?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2004 11:22 |
|
| |
לקוני ושחרית.
בגרמנית היו קוראים למסיבה שעושים לחתן ולכלה בשבת שלפני החתונה, אחה"צ בין מנחה למעריב "שפינהולץ". לשבת קראו "שבת שפינהולץ", (יוזפא שמש, מנהגי וורמייזא, ח"ב עמוד ד, מכון ירושלים, תשנ"ב).
מעניין לציין, שהכלה היתה הולכת בשבת מביתה ל"ברייט הויז", (BRAUT HOUSE, מקביל ל- bride house -, בית הכלה, (=בית החתנות, ראו שם הערה 48), בליווי תזמורת של גויים, ראו גם שולחן ערוך אורח חיים סימן שלח, סעיף ב: "יש מתירים לומר לעכו"ם לנגן בכלי שיר בחופות, משום כבוד חתן וכלה".
לסעודה שהכלה היתה אוכלת עם חברתה, שבעה ימים לפני יום החופה, קראו ''זופא מול - SUPPE MOUL'' (יוזפא שמש, שם, עמוד ג ).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2004 17:03 |
|
| |
אחד הכותבים ביקש להעביר דו-שיח שהיה לו באישי באשכול המתאים.
*****
קי:
מקורן של הברכות "שלא עשני" אינו יהודי, החכמים אמצו אותם מהיוונים.
קו:
יש לך מקור?
קי:
שלום וברכה
לא הצלחתי עדיין למצוא את המקור בכתב, בררתי את זה אצל חבר סטודנט לפילוסופיה יוונית, כנראה זה מופיע בכתבי xenophon, הסטוריון יווני שחי קצת לפני הגמרא, שמספר על ארסטו שבקומו בבקר היה מברך את אליליו על שלא נוצר בהמה, ברברי, או אשה
קו:
תודה
נניח שהמקור על מנהגו של אריסטו אמין. היכן המקור שהגמרא אימצה את הנוהג מדרכו של אריסטו ולא בצורה עצמאית או דוקא שאריסטו בחר במנהג יהודי שלפני עידן הגמרא, כי הרי הגמרא אינו ספר יצירה אלא לקט אימרות ונוהגים!
קי:
"עוד יש לטעון כי דווקא הקירבה הקיימת בין ברכותינו לברכות היוונים הקדמונים, כדברי גינצברג: היוונים מזכירים ג' ברכות שהיה אפלטון (או לפי גירסה אחרת: סוקרטיס) נוהג לברכן והן: שנוצר אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, יוני ולא ברברי- יש בה כדי להדגיש את השפעותיה של תרבות הסטורית תלויית הזמן והמקום על מטבע ברחות שטבעו חז"ל"
הערה: ראו תבורי 1998, המשווה בין הנוסחים השונים של נוסח תפילתנו.... וכן ראו דיונו הנרחת בשאלה מי הושפע ממי, היהודים מהיוונים או היוונים מהיהודים, ולבסוף הערותיו המענינות על זיקתו הייחודית של ר' יהודה לתרבות יוון.
גילי זיוון, שלא עשני אשה- שעשני כרצונו
המאמר מופיע בJewish Legal Writings by Women - נשים בדיון הלכתי
הוצאת אורים, תל אביב
המאמרים הנ"ל שהיא מצטטת:
גינצברג, פירושים וחידושים בירושלמי חלק ג' עמ' 229
יוסף תבורי the benedictions of self identity and the changing status of women and of orthodoxy
-עיבוד מהרצאה בקונגרס העולמי למדעי היהדות בירושלים
1997
אני לא קראתי את המאמר, אבל אני לא לוקחת ברצינות את ההצעה שזה היוונים שהושפעו ממנו, שההשפעה היוונית מאוד בולטת בתלמוד.
קו:
תודה!
עדיין לא הוכח מאיזה כיוון נעה ההשפעה!
את מסתמכת על כך ש'שההשפעה היוונית מאוד בולטת בתלמוד' ובצירוף מאמר ספקולטיבי את מכריעה שהיהדות הושפעה ממנהג היוונים.
אין לי בעיה עם זה בעצם כפי שאין לי בעיה שנאמר למשה לקאמץ את חוקי החמורבי. הבעיה שלי היא עם ההסקה שלא מבוססת מספיק. גם לו נניח ששתי הנחותייך מספיקות להסקה כזו, הרי גם זה 'שההשפעה היוונית מאוד בולטת בתלמוד' במישור ההלכתי, צריך סימוכין. ההשפעה ניכרת באימוץ שמות יווניים והבאת נוהגים שלהם, אבל איני זוכר אף בסיס אחד לגבי אימוץ נוהג הלכתי המבוסס על נוהגי היוונים!
קי:
לא התכוונתי רק להשפעה היוונית על הלכות מסוימות או להשפעתם הלשונית, אלא להשפעה במישור רחב יותר, המנטליות שלהם. (מבקשת סליחה על השימוש במלים לועזיות בדיון העוסק בהשפעות חיצוניות!) מנטליות זו שולטת לא רק עלינו היהודים, אלא כל על החברה ה"מערבית" כולה, עד היום הזה:
-חשיבה תאורתית, מופשטת, לעומת התורה, המדגישה את הלמעשה, כתובה באופן חוויתי ומעשי
-הרציונליזם, ושלילת הנבואה יחד עם זה (לא בשמים היא וכו')
-סיווג לקטגוריות למיניהם, (למשל ל"ט מלאכות, כל המושג של אבות ותולדות, ארבעה שומרים וכו')
-הפרדת האדם להפכים (בולטת יותר בתקופת הראשונים)
רוחניות וגשמיות. שכל ורגש. חומר וצורה.
מה קרה לנו בין סוף תקופת התנך (תחילת בית שני) ותחילת תקופת התלמוד (בימי מלכות החשמונאים) שממש לא היתה תקופה ארוכה לגרום לשינויים מהותיים כל כך?
אנחנו העפנו אותם אבל הם בעצם נצחו!
את המאמר לא קראתי בעיון, ואת המאמר המוזכר בהערה לא קראתי בכלל וגם לא יודעת מה כתוב בו. פשוט צרפתי את זה כי חשבתי שבקשת מקור בכתב.
לגבי הנושא שלנו, מעמד האשה וברכות שלא עשני, אני אשאל אותך את אותה השאלה (בלי לבקש מקורות בכתב)- מנין בכלל לחשוב שהיוונים הושפעו ממנו לענין זה?
 
עוד הערה קטנה, עלה בדעתי שכל המושג של ישיבה, (=מוסד אקדמאי) הגיע אלינו דרך היוונים, שאין לנו איזכורים לתופעה כזאת לפניכן בכלל. הערה זו אינה מבוססת על שום מקור, רק על עניות דעתי העלובה!
ברכה והצלחה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2006 14:40 |
|
| |
באשכול סמוך הטמעתי מאשכול אחר חלק ממחקר בנושא האשכול הנוגע למנטליות הגרמנית,
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1153191&whichpage=2
הוא מצביע על כך שתרבות גרמניה הוציאה מצד אחד, עם המסוגל לאכזריות נוראה ומצד שני, חינוך ליושר. עובדה היא, כך נאמר שם, שהיהודים הישרים ביותר העושים את המצוות לשמן, הם יוצאי גרמניה.
כהסבר לכך הוא מביא מדרש תנחומא על כך שפרעה סירב בהתחלה לשעבד את ישראל, מתוך הכרת הטוב ליוסף שהציל את כלכלת מצרים. פרעה אף התפטר בגלל זה. הוא מציין שכל מלך שירד ממלכותו היה בסכנת חיים שיחוסל על ידי המלך הבא, כדי שלא יהווה איום על המלכות החדשה. הוא מתאר על פי המדרש, איך שבמשך חודשיים הפצירו בפרעה שיחזור מהתפטרותו והוא באחד סירב. אף לא השתמש בתירוץ הפוליטיקאים שעדיף 'לשנות מבפנים'. אבל לאחר חודשיים כשחזר למלכותו, נעלמה לפתע כל מסירות הנפש והוא גזר על ישראל גזירות אכזריות. לעומת זאת, מסופר על יוסף שעמד בניסיון אשת פוטיפר יום יום במשך שתים עשרה שנה, שהרי היא ניסתה לפתותו, שאם ייענה לה, הוא ישתחרר. אך יוסף בשלו, כי 'אמרת השם צרפתהו'. דבר השם היה לנגד עיניו לבלתי יחטא. המוסר של פרעה שלא היה מעוגן באמרת השם, נעלם תוך רגע של 'נגיעות' והפך לנאציזם מובהק.
מכך הוא מוכיח שהתרבות המעודנת ביותר ללא מודעות שהיושר הוא אבסולוטי 'דבר הווה', אין לה קיום מול ניסיונות. את המוחלטות הזאת מספקת הדת. מסקנת המחקר היא ששילוב קורטוב של דת עם תרבות נאורה, יוצרת את הזיווג המושלם, כשכל אחת בנפרד הייתה יכולה להיות הרת אסון. כך הוא רואה את תרבות יהדות גרמניה, בעשותה את היושר עיקר והפולחניות טפל.
עם זאת הוא מציין כי גם אצל יהודי גרמניה ניתן למצוא לפעמים גם חוסר גמישות אכזרית [וזה מקור לכינוי "ייעקע פ.."].
[בנספח למחקר, רואה החוקר ברעיון של האבסולוטיות של 'אמרת השם', את 'לקח השואה', שיצאה מאותו מקום ממנו יצאה פריקת עול התורה לרבים. הוא מציין כי חילות גרמניה התקדמו באותו מסלול, בו התקדמה ההשכלה, מגרמניה, פולין וכו' עד להונגריה.]
*****
בחלקו האחר נוגע המחקר בשלוש נקודות התלויות בעיקר בהשפעה על התרבויות החרדיות:
הצפון אפריקאית, המזרח אירופאית וזו של העולם המערבי-אמריקאי.
א. צורת הלימוד
ב. המלחמה לשמירת המסורת
ג. ה'גזענות העדתית'
הוא מצביע על השפעת מנטאליות הרקע, על הגישה החרדית של כל עדה לפי הרקע שלה. ההשפעה ניכרת בגישת העדה לכל ענייני היהדות, מהשקפה גרידא עד להלכה מעשית.
את העולם החרדי האשכנזי בארץ, הוא מגדיר כהמשך יהדות מזרח אירופה. יהדות זו רגילה לדיקטטורה ללא התחשבות יתר בזכויות אנוש של הפרט.
לכן בעולם זה, הטקסטים המוגשים ללימוד, מוכתבים מלמעלה ללא גמישות ושיתוף התלמידים. לעומת זאת בעולם החרדי האמריקאי [חוץ מזה הממשיך את מזרח האירופאיות על אדמת ארה"ב], ישנה פתיחות והתחשבות בתלמידים. כאשר דנים על נושא, מעודדים את התלמידים להציע את הטקסטים שלהם, כל שאינם מקעקעים את יסודות החרדיות.
[גם בעולם החילוני, בו דומיננטי החינוך המגיע ממזרח אירופה, היה מצב הלימודים בהכתבה מלמעלה. רק בזמן האחרון, מתחילים ליצור קוריקולום חדש גם בבחינות הבגרות, שיש בו יותר שיתוף של התלמידים, מה שנהוג בעולם המערבי כבר ארבעים שנה ואולי יותר.]
לעומתם, דרך הלימוד הטיפוסי של יהדות צפון אפריקה, אינה עוסקת בהתפלספות של תרגילי היגיון, כנהוג בעולם האשכנזי.
במלחמה לשמירת המסורת, כאשר מתעוררת חדשנות הנובעת מדעות פתוחות יותר מאשר ה'מקובלות', שונה יחס הממסד החרדי בארץ מזה האמריקאי. בארץ נקוט הכלל שכל מי שנפוצה עליו שמועה, אשם עד שיטרח ויצליח בדרך הפרוטקציה להוכיח את חפותו. לכן עשירה תעשיית ה'פאטשקעווילים' בארץ, בהרבה מאשר בארה"ב. לעומת זאת בהתעוררות התנגדות אידיאולוגית בארה"ב, נקוט הכלל שהאדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו. הוא נקרא לבירור ולא מכריזים דבר, עד שלא ברור כשמש שאין דרך אחרת.
יהדות צפון אפריקה, אינה עוסקת כלל במלחמה על ערכי המסורת היהודית הכלליים [למעט ההתעוררות לזהות עצמית מובדלת מהתבוללותם באשכנזיות, המתבטאת במבצע "החזרת עטרה ליושנה"].
לגבי הגזענות העדתית, הויא מציין שיהודי ארה"ב [שוב הטיפוסיים ולא המתחפרים בבדלנות], מאמצים את המנטאליות החופשית של מדינתם ורואים את עצמם יותר כאמריקאים מאשר כבני ארצות המוצא שלהם. לכן אין ההבדלים העדתיים בולטים ורבים הם אצליהם, מקרי נישואי ספרדים-אשכנזים או חרדי מלידה-בעל תשובה.
עוד מובא שם סיפור על ההבדל התרבותי בין יהודים יוצאי מזרח אירופה למערביים בעיקר מארצות הברית, כאשר סעדתי עם שני יהודים בני חוץ לארץ. אחד הוא מקהילה פולנית-טיפוסית באירופה [בלגיה] ואחד אמריקאי טיפוסי.
הפולני התחיל לשוחח על האוכל 'אצלנו זה יותר טוב וזה יותר טוב, זה יותר טעים וזה יותר נעים וכו'. ענה לו האמריקאי, נכון מאד שאצלכם הזה יותר טוב והמה שמו יותר טוב, אבל אצלנו אנו מוצאים מילה טובה ופירגון לכל אחד, בעוד אצלכם לא מוצאים כמעט מילה טובה על אף אחד.
לתדהמתי, ענה הפולני-אירופאי, 'נכון אתה צודק'.
עוד אנקדוטה: במנטאליות האירופאית, איש הנוטל חלק בנטל הבית נחשב כעוזר לאשתו ואילו במנטאליות האמריקאית הוא מכבד את השוויון.
|
|
|
|
|
|
