|
|
| נשלח ב-23/12/2006 19:51 |
 |
| |
הדיקנות הגרמנית של היקים היא שהביאה את העגל
שבת דף פט.
רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב +שמות לב+ וירא העם כי בשש משה, אל תקרי בושש אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום, בתחלת שש,
מה האיחורים האלא זמן זה זמן
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2006 20:59 |
|
| |
עוד כמה:
למיטב ידיעתי בירושלמי אין אזכור לעין הרע ולא ממש האמינו שם במזלות כך שניתן להניח שאלה אמונות שקיבלנו בבל.
אפשר להכניס גם את האמונה בגלגולים כאמונה שלא ברור מאיפה הגיעה.
אקדמאי, כתבת שהמצאנו את המונותאיזם. יכול להיות שזה נכון אבל לא היינו היחידים, אחנתון סגד זמן קצר לאל אחד (אל השמש, אתון) מאות שנים לפני מתן תורה.
במאות 12-13 היתה התעוררות גדולה של מיסטיקה נוצרית באירופה, במקביל היתה גם התעוררות דומה ביהדות. מי השפיע על מי?
מעבר לדברים שלקחנו מהגויים, יש דברים רבים שאנו עושים כפולמוס עם הגויים. הזכירו כאן את המקום המיוחד שמקבל חנוכה כדי להתחרות בחג המולד גם פסח הושפע מאוד מהפולמוס היהודי נוצרי, בתפילת 18 יש את "ברכת המינים" שמיועדת להוציא את הנוצרים והמינים מכלל עם ישראל וכו'. להסטוריון ישראל יעקב יובל יש ספר מענין בשם "שני גויים בקרבך" שמנסה לכסות את הפולמוס הדתי הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2006 21:52 |
|
| |
אלי
אתה יכול גם להזכיר את מגילות גלגלמש, המזכירים את המבול אלף שנה לפני מתן תורה.
אבל אין לזה כל משמעות ערכית או אמונית. כל דבר של השפעה או אזכור קדום אינה מעלה ואינה מורידה
וניתן להסבר הגיוני, ולא רק אמוני.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 26/12/2006 21:56:30
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2006 22:40 |
|
| |
אלי,
א) מעט זהירות לפני הנחת תיאוריות מפליגות על שני התלמודים. ככלל, הבבלי גדוש יותר בסיפורי אגדה, בהם כר נרחב לאמונות עממיות, מאשר הירושלמי.
שנית, 'עין הרע' כבר נזכרה במשנת אבות ב, יא: "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם". אני נוטה יותר לפרש את המונח 'עין הרע' כמשמעו המקובל בתלמוד, שלא כרוב מפרשי המשנה שהקבילוהו ל'עין רעה'. וזאת דווקא משום שבהקשרים המתאימים נשמרה במכוון הצורה 'עין רעה' (כגון שם ב, ט: "איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם... עין רעה"; שם ה, ט: "עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע") וכאן הצורה 'עין הרע'. כבר קדמני ר"י מגרונדי בפרושו לאבות.
עכ"פ בירושלמי, למיטב זכרוני הדל, מופיע הביטוי מספר פעמים במשמעו העממי. אציין מקום אחד הזכור לי, בתלמוד ירושלמי לסנהדרין א, ב: "מעשה בעשרים וארבע קריות של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד, ונכנסו (אולי 'ונכנסה'?) בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד" [אי אפשר להתאפק: לא מקביל מדי לכ"ד אלף תלמידים שמתו בפרק אחד?]
ב) לע"ע לא עולה במחשבתי עיסוק או איזכור בעניני מזלות בירושלמי שלפנינו, אך כיצד ניתן לשכוח את דברי ה'ירושלמי' הנודעים: "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה", שצוטטו בפי נושאי כלי השו"ע, או"ח תקפג, כולם פה אחד? ואם אמנם לא נדע מקורו, אך היחוס הכל כך רווח של מימרא זו לירושלמי אינו דבר של מה בכך.
ג) אמונת הגלגול אינה אמונה יהודית. מאמונות עמי המזרח הגיעה אמונת הגלגול לתודעת העולם המערבי במעטה פילוסופי, ובעיקרה נשללה על ידי רוב ככל הפילוסופים היהודים. אל תורת הקבלה חדרה אמונת הגלגול באופן עצמאי, שלא בעקבות העיסוק הפילוסופי בו. כל זאת ע"פ מאמר של ג' שלום ב'תרביץ' (איני זוכר במדוייק) והערך 'גלגול נשמות' באנציק' העברית, שנכתב על ידו.
יש מקום לדון על השפעת הקבלה מהווי מיסתורי או מיסטי שבעמים אחרים, אך זהו נושא רחב כל כך שחורג ממסגרת האשכול. עכ"פ אמונת הגלגול אינה קיימת ביהדות התלמודית (אם כי לאור התפשטות הקבלה הוצעו פרושים על סמך רעיון הגלגול למדרשי אגדה רבים. לדוגמא, ראה הגהות היעב"ץ לסנהדרין קה, א שהציע לפרש את דברי הגמרא שם: "הוא לבן הוא בלעם הוא כושן רשעתים" כמורים על אמונת הגלגול).
רודולף
תוקן על ידי שטיינר ב- 26/12/2006 22:46:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2006 22:46 |
|
| |
רודולף
על הגילגול ראה זהר פ" משפטים .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2009 01:40 |
|
| |
<"המאמרים הנ"ל שהיא מצטטת: גינצברג, פירושים וחידושים בירושלמי חלק ג' עמ' 229">
ממה שהיה כתוב לפני:
כפילות כזו מצאנו גם בברכות השחר מן הגניזה, "ברוך אתה .... אשר קראת אותי אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, ישראל ולא גוי, מל ולא ערל, חפשי ולא עבד, (טהור ולא טמא")
נוסח ברכה זו מובא באנציקלופדי' התלמודית, (חלק ד' עמ' שעא, הערה 112 בסופה), כ"נוסח מבני ארץ ישראל", שמקורו ר"ל גינבורג, בפירושים וחידושים לירושלמי, ח"ג עמ' 229.
ראו גם ר"ש ליברמן, ("תוספתא כפשוטה", למסכת ברכות, פ"ו עמ' 38, הערה 71), המתייחס לנוסח ברכה זו, וכותב: "זה לא שינוי בסדר הברכות גרידא, אלא ניסוח חדש לגמרי, במקום הברכה על שלילת הרע, יש כאן ברכה, על החסד שעשה אתנו בפועל, דוגמת שאר ברכות השחר, יחד עם שלילת הרע, דבר והיפוכו, וכ"ז חשוד בעיני כניסוח מאוחר", גם ראו ר"ש ליברמן, ("תוספתא כפשוטה", למסכת ברכות, פ"ו עמ' 38, שם, בהערות 68-77, שהוא דוחה את דברי הטוענים, שמקור התפילה, הוא בדברי פילוסופים יווניים, שנהגו לומר, "אני נותן הודאה, שנולדתי אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, הלני ולא ברברי".
אלבוגן, (התפילה בישראל, עמ' 70), מציין לתפילה פרסית דומה: "כאיראניים ובני הדת הטובה, כבני חורין ולא כעבדים, כגברים ולא כנשים".
__________
בוגי
<"זכור לי מקריאה, כי מנהג העלייה לקברים ותספורת הילדים בפעם ראשונה על גבי קברים הוא מנהג מוסלמי!''>
למקורות ראה אביעד הכהן: "מה נורא המקום הזה", שערי משפט נ (2) תשמ"ג עמוד 348 הערה 38.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 03/05/2009 2:26:32
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2009 02:51 |
|
| |
סליחה
בהודעתי הקודמת היתה טעות הקלדה. וצ"ל:
למקורות ראה אביעד הכהן: "מה נורא המקום הזה", שערי משפט ג (2) תשרי תשס"ד עמוד 348 הערה 38.
המאמר המלא כאן:
http://www.mishpat.ac.il/objects/ktav8-4.pdf
______________
רציו
<"מתנועת ה'תצווף' ("הצופים"). היא התפתחה מהמאה התשיעית עד לשתים עשרה. זו הייתה תנועה מיסטית שבהתחלה עמדה בניגוד לאיסלם אבל לבסוף קמו 'מגשרים' להתאימה לאיסלם. המפורסם שבהם, אל-גזאלי, השפיע הרבה על הספרות היהודית וכן על הנוצרית">
על השפעתם על ר''א בן הרמב''ם ראה מ. דנה במבוא ל"המספיק לעובדי השם-כתאב כאפיה אלעאבדין", הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשמט.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 03/05/2009 3:28:20
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2009 10:42 |
|
| |
ציון השפעות חוץ-יהודיות על ההלכה והתרבות היהודית, הוא פשע מספיק - על מנת להדיח את פרופ' גליק מלעמוד בראש מכללת ליפשיץ.
ראה מאמרו של הרב יואל קטן כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2009 21:51 |
|
| |
אמת,
אנשי מזרח אירופה דומים לקדושים של הכנסיה האורתודוכסית במזרח אירופה. אותם פנים אותן מחוות אותה התנהגות. ( תבדוק בגוגל ותראה עד כמה הם דומים...)
לבושי החסידים, הם העתק מדוייק של לבושי העמים ששכנו בתוכם.( יש קליפ ביוטיוב שבו תראה את ריקודי אנשי העיר סאטמר הערלים , דומים במדוייק ללבושי החסידים . אפילו אותה מנגינה )
תרבות ההזניה של הנקבות במרוקו, תואמת לתפיסת הערבים אפופי החשיש באותו מקום. מכאן למדו יהודי מרוקו לאפשר לבנותיהם להיות זונות .( עד העליה מרוסיה רוב הזונות היו בנות מרוקאיות).
המוסיקה של הברברים שקוראים לעצמם "חסידים" היא מוסיקה של הערלים שהתערבבו איתם. אין הבדל. הם פשוט העריצו את התרבות הנכרית שחיו איתה. עליהם נאמר "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם".
המניע העיקרי לתפיסתם: האגו העליון. נגד הפלישה העותומנית.
המוסיקה של העירקים, היא מוסיקה של הפראים המוסלמים שחיו בקרבם. וגם עלובי היהודים האלו מזכירים בסילודין את יתרונה של המוסיקה הזו על כל המקאמים שלה , ביחס לכל האחרים. כאילו היו היהודים, כמו מוסלמים לכל דבר המתגאים בתרבותם בעיורון.
הדיקטטורה החבדי"ת מקורה ברוסיה הטוטליטרית. בה היה הצאר הקובע היחיד. היודע, היחיד, וכולם מנשקים את עכוזו הצחור. עד היום חולי ההערצה הזה מצוי בהם. שאל את פוטין אלוף הסאמבו.( ויסוד תפיסה זו ברוסיה, הוא מהנצרות הקדומה המקדשת אדם כאלוה).
תפיסתו השכלתנית של הרמב"ם,ומעט מן ה"גאונים" מהקודמים לו, הושפעה מהיוונים ומהקראים. להפוך ללעג כל מה שאינו נתפס בשכלם. כמו כל גוי הבז לשחיטת הקדשים בבית המקדש.
הלכותיו של הרמב"ם בעניין הנשים ( וי"א לא רק), הושפעה מהתנהגות המוסלמים במצרים. קיצוניות מטורפת שאין לה זכר בדברי חז"ל. הרמב"ם בעניין זה הוא יקיר העיר בירת סעודיה.( לא פלא שהנבלות המוסלמים רואים בו כמוסלמי לכל דבר ועניין...)
הדימנולוגיה של ר"י החסיד, מושפעת מסיפורי העמים בהם הוא חי. והם מושפעים ממקומם ומתרבות יוון העתיקה. המזוכיזים שלו לקוח מתפיסות נוצריות.
הקנאות של ייחוד האל הרמבמיסטי"ת כנועה כעבד נרצע לתיאולוגיה המוסלמית הראציונלית. כל ציור - אסור. כל תיאור - משל. וכל חז"ל - משל הם כאיוב. בגדד של אותם ימים כהרווארד של ימינו. וכל החולק על דבריהם מוטב לו שיעסוק בדיני "ארבעה שומרים" ולא יטריד את השכל הטהור בשגיונותיו והזיותיו.
במילים פשוטות: שהיית היהודים, עצמאותם המחשבתית, גאוותם, חירבנה את המסורת היהודית!
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2009 21:01 |
|
| |
ואני אמרתי לכם מזמן שאוהב התורה רק מנסה אותנו.. עד שלא זרחה שמשו של 'אוהב התורה' שקעה שמשו של..
ובכל אופן, כדרכי אחזק דבריו:
במכתב מאליהו (ח"ד ע' 129) כתב: "במקומות שהעמים חמי רגש התפתח החסידות ובמקום שהגויים קרים ומחושבים כמו ליטא נהיתה עבודת ה' שלהם בתורה ומוסר ובמקום הגרמנים שהגויים מקפידים על משמעת וסדר ענין עבודת ה' שלהם בשמירת מסורת ומנהגים"
"כמו שמנהג הנכרים כן מנהגי היהודים ברוב מקומות, כגון אם הנכרים גדורים בעריות כך יהיו בני היהודים הנולדים באותה עיר" (ספר חסידים תתשא').
_________________
"ואמר רבינו, רק בלי ליצנות.." (מעשה מחכם ותם)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2009 23:22 |
|
| |
| אוהב_התורה כתב: |  |
אמת,
אנשי מזרח אירופה דומים לקדושים של הכנסיה האורתודוכסית במזרח אירופה. אותם פנים אותן מחוות אותה התנהגות. ( תבדוק בגוגל ותראה עד כמה הם דומים...)
לבושי החסידים, הם העתק מדוייק של לבושי העמים ששכנו בתוכם.( יש קליפ ביוטיוב שבו תראה את ריקודי אנשי העיר סאטמר הערלים , דומים במדוייק ללבושי החסידים . אפילו אותה מנגינה )
תרבות ההזניה של הנקבות במרוקו, תואמת לתפיסת הערבים אפופי החשיש באותו מקום. מכאן למדו יהודי מרוקו לאפשר לבנותיהם להיות זונות .( עד העליה מרוסיה רוב הזונות היו בנות מרוקאיות).
המוסיקה של הברברים שקוראים לעצמם "חסידים" היא מוסיקה של הערלים שהתערבבו איתם. אין הבדל. הם פשוט העריצו את התרבות הנכרית שחיו איתה. עליהם נאמר "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם".
המניע העיקרי לתפיסתם: האגו העליון. נגד הפלישה העותומנית.
המוסיקה של העירקים, היא מוסיקה של הפראים המוסלמים שחיו בקרבם. וגם עלובי היהודים האלו מזכירים בסילודין את יתרונה של המוסיקה הזו על כל המקאמים שלה , ביחס לכל האחרים. כאילו היו היהודים, כמו מוסלמים לכל דבר המתגאים בתרבותם בעיורון.
הדיקטטורה החבדי"ת מקורה ברוסיה הטוטליטרית. בה היה הצאר הקובע היחיד. היודע, היחיד, וכולם מנשקים את עכוזו הצחור. עד היום חולי ההערצה הזה מצוי בהם. שאל את פוטין אלוף הסאמבו.( ויסוד תפיסה זו ברוסיה, הוא מהנצרות הקדומה המקדשת אדם כאלוה).
תפיסתו השכלתנית של הרמב"ם,ומעט מן ה"גאונים" מהקודמים לו, הושפעה מהיוונים ומהקראים. להפוך ללעג כל מה שאינו נתפס בשכלם. כמו כל גוי הבז לשחיטת הקדשים בבית המקדש.
הלכותיו של הרמב"ם בעניין הנשים ( וי"א לא רק), הושפעה מהתנהגות המוסלמים במצרים. קיצוניות מטורפת שאין לה זכר בדברי חז"ל. הרמב"ם בעניין זה הוא יקיר העיר בירת סעודיה.( לא פלא שהנבלות המוסלמים רואים בו כמוסלמי לכל דבר ועניין...)
הדימנולוגיה של ר"י החסיד, מושפעת מסיפורי העמים בהם הוא חי. והם מושפעים ממקומם ומתרבות יוון העתיקה. המזוכיזים שלו לקוח מתפיסות נוצריות.
הקנאות של ייחוד האל הרמבמיסטי"ת כנועה כעבד נרצע לתיאולוגיה המוסלמית הראציונלית. כל ציור - אסור. כל תיאור - משל. וכל חז"ל - משל הם כאיוב. בגדד של אותם ימים כהרווארד של ימינו. וכל החולק על דבריהם מוטב לו שיעסוק בדיני "ארבעה שומרים" ולא יטריד את השכל הטהור בשגיונותיו והזיותיו.
במילים פשוטות: שהיית היהודים, עצמאותם המחשבתית, גאוותם, חירבנה את המסורת היהודית!
_________________
|
|
רצף הגסויות, הדעות הקדומות והניבולים שהובאו כאן, מביאים אותי לחשוב שאולי יש משהו בתאוריה שהובעה בהם. אם כך הוא, מעניין אותי באיזו סביבה תרבותית של גויים חי המחבר, שכך הוא כותב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 08:54 |
|
| |
תמר עילם-גינדין מרצה באוניברסיטה המשודרת על תרבות אירן הקדומה. ההרצאה הקודמת עסקה בהשפעות אירניות על היהדות והאיסלם, אני מצרף קישור להקלטה:
http://www.box.net/shared/fucpkj338a
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2009 14:47 |
|
| |
שטיינר
<"לע"ע לא עולה במחשבתי עיסוק או איזכור בעניני מזלות בירושלמי שלפנינו, אך כיצד ניתן לשכוח את דברי ה'ירושלמי' הנודעים: "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה", שצוטטו בפי נושאי כלי השו"ע, או"ח תקפג, כולם פה אחד? ואם אמנם לא נדע מקורו, אך היחוס הכל כך רווח של מימרא זו לירושלמי אינו דבר של מה בכך">
ראה אשכולי:
הייד פארק - מרכז פורומים ישראלי | ירושלמי ולא מירושלים
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2009 15:18 |
|
| |
[אם אלה דברי "אוהב", שלא נדע מדברי "שונא"...]
|
|
|
|
|
