בס"ד
מעלת התפילה בציבור
אמר ר' חייא בר אבא: אמר ר' יוחנן: כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה... כתיב הכא 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' וכתיב התם 'הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה', ואתיא עדה עדה, דכתיב התם 'עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת' - מה להלן עשרה - אף כאן עשרה.
בענין התפילה בציבור נאמרו ונשנו דברי התעוררות רבים בספרי העבודה, ובספר 'ראש הגבעה' לאחד מתלמידי הגר"א, מובא מהזוהר הקדוש שתפילת יחיד אינה אלא גוון אחד ואינה מתוקנת להתקבל כתפילת ציבור, כי המלאך סנדלפו"ן הממונה על תפילות ישראל רוקם ועושה עטרה משלל צבעים לחי העולמים כתר כבוד - מתפילתן של ישראל, ולכן תפילה בציבור הכוללת כמה מיני גוונים אפשר שתעשה כליל ועטרה לחי העולמים, מה שאין כן תפילת יחיד שהיא רק גוון אחד ואי-אפשר לה להיות עטרה מרוקמת.
ומבאר בספר הנ"ל במעלת התפילה בציבור: "כל איש כפי מידתו בצדק וכפי מהירות ושמחת ליבו בשעת תפילתו יוצאים הגוונים, יש שמתפלל מתוך מרירות ליבו ומוצא פתילין וחוט שמחור, ויש מתוך העושר, ויש מתוך העוני, ויש מתוך שמחה של מצוה, יש מתוך התורה, ויש מתוך הצדק, ויש מתוך התשובה, ויש מתוך התענית, לא גוון של זה כגוון של זה, יש פה שהוא מפיק מרגליות בתפילתו ויש פה שמלהיב זיקוקין דינור ואבנים טובות, ואין מספר לגוונים היוצאים מן תפילות ישראל, וברוך חכם הרזים שיודע מה יש בלב כל אחד ואחד, ויודע מדרגתו ושורש נשמתו של כל אחד, ומכולם יחד משוזרת ומרוקמת כליל הדור ויפה להיות עטרה בראש אלקינו יתברך".
ולכן אמרו חז"ל: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שכל היופי של העטרה יהיה לפעמים מנקודות שחורות יותר מגוון הלבן או האדום או הזהב, וזה בלא זה - לא סגי, כי אחת אל אחת בהצטרפם יחד נעשה כלילת יופי, מה שאין כן אם לא היה בה הגוון השחור או כדומה. ויש לנו ללמוד מוסר מיעקב אבינו, שהיה בחיר שבאבות וצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד, ולא רצה לסמוך על תפילתו מפני שהיה ביחידי, ומה יעשו אלו שיש להם בית הכנסת בעירם ואינם נכנסים להתפלל בו בציבור.
אבל כשמתפללים בציבור, גם מי שאין לו מדרגה גבוהה מצטרפת תפילתו לתפילת כל הציבור, להיות תפילתו כתר של פאר לחי העולמים.
ברור, אם כן, שתפילה בציבור מעולה יותר מתפילה ביחיד, ויש בה מעלה נשגבה מאד.
אלא שלדאבוננו יש שאינם יודעים זאת. קורה לפעמים שבעל עבודה צעיר מהרהר בליבו: "הרי מדבר אני עם הקב"ה, ומאי נפקא מינא בין עם בציבור בין ביחידות?", וכאשר רואה דברי חז"ל במעלת תפילה בציבור, בעומק הלב ח"ו אף מזלזל בזה, וחושב בליבו, שכל זה נאמר רק לאנשים הפשוטים הצריכים אמצעים צדדיים על מנת שיקבל הקב"ה תפילתם, ואצלם התפילה היא כמו איזו "מכונה" שצריך להפעילה כפי כללי היצרן, אבל מי שזכה להרגיש בחוש קירבת השי"ת מה לו בציבור מה לו ביחיד ומה חסר לו אם מתפלל ביחידות, הרי הקב"ה שומע אותו בפועל...
וכל זה טעות נוראה והשקפה מוטעית שהרבה חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. הנה אי אפשר לנו לדבר ח"ו על אבותינו שמעולם, אבל על דרך לימוד תורה, זו היתה בפשטות טעותם של נדב ואביהוא בני אהרן, שהקריבו ביום שמחת השי"ת אש קטורת אשר לא ציוה אותם, וזה בא להם מחמת שראו את עוצמת קירבתם אל ה' והרשו לעצמם להמשיך קירבה זו כפי נטיית ליבם, ולאו דוקא בעוצם דקדוק הדין עפ"י ההלכות היבשות שהורה להם משה רבם, וסברו שהלכות אלו הן רק בעבור מי שאין אש האהבה בוערת בליבו, אבל אוהביו של הקב"ה ומקורביו הדבקים בו, יכולים להמשיך מעשיהם עפ"י נטיית ליבם - והיא טעות נוראה.
על זה בא ענין "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ", שהקב"ה הוא למעלה מכל תפיסה, קדוש ונורא שמו, שעם כל עוצם הנוכח, עדיין הוא נסתר בתכלית ההסתר, וכמו ש"לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם", כמו כן "לֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי", והרוצה להצליח דרכו צריך שיכניע עצמו לדרכי שמים אף במקום שהדברים נראים ח"ו יבשים ורחוקים מעיני בשר.
(מתוך "תפארת שמשון").
_________________
אין יום שאין בו טוב
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
