פרשת השבוע - פירורים...

* classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" width="425" height="344" xcodebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab"> <*

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

* classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" width="425" height="344" xcodebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab"> <*

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

בס"ד

"... וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז). 

˜ הסוד הגלוי

דבר נפלא מאוד אנחנו לומדים מפסוקים אלה, אומר מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. עשו מצטייר בעינינו, לכאורה, כאיש עשיה... הוא בונה וכובש, וכל העולם מסור בידו; אין לפניו שום הגבלות, אין כאן לא איסור ולא שבועה... הוא אינו מסתייג מרציחה או מגילוי עריות, כל התאוות וכל ההנאות בחיקו וברשותו.

מן הצד השני יושב לו יעקב על הגמרא בישיבת שם ועבר, והוא - עם גדרים וסייגים על כל צעד ושעל. זה אסור וזה מותר זו מצוה וזו עבירה.

לא רק שאסור לו לרצוח והוא מחויב לגדור את עצמו בעריות, אלא אפילו ההסתכלות על דברים לא-טובים אסורה עליו, ללשונו הוא צריך לשים מחסומים, והגדרים הללו הולכים איתו אל כל מקום שבו הוא נמצא, ומלווים אותו בכל שעה ביום.

הויכוח הזה בין יעקב ועשו, הוא ויכוח נצחי הנשנה בכל דור ודור. ואכן, שני עולמות נפרדים הם, לכל דבר.  

˜   לועגים ובזים ליעקב

עשו הוא "אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה", מטרתו לרכוש קנינים ונכסים, וליהנות מן העולם עד מקום שידו מגעת; אין דבר העומד לנגדו, וכדי להשיג את הנאותיו ותאוותיו - הכל כשר.

כנגדו ניצב יעקב "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים", כזה המסתכל על כל העולם מתוך ד' אמות של הלכה בלבד.

עשו, וכל ההולכים בשיטתו, מביטים על יעקב כאיש חסר-דעת. הם לועגים ובזים לו, על כי אין לו ענין אחר בחיים כי אם בית המדרש וד' אמות של הלכה. הם לא מסוגלים להבין כיצד יתכן ש'אדם נבון' כמותו יקריב את עצמו ואת כל-כולו למען התורה, וידיר את עצמו מהנאות העולם, עד כי הוא עסוק כל ימיו בעבודת השם, ונתון בעול המצות. הם אינם מבינים כיצד אפשר לקרוא לחיים שכאלה בשם חיים.

אולם, לא ארכו הימים "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף". עייפות זו מה פשרה, שואל מו"ח מרן הגרי"ש? מי טורד ומי שולל את מנוחתו? מי מנסה לקחת ממנו את ה'חופש' שלו, את התאוות וההנאות?

‏עייפות זו מלמדת שעשו מרגיש בתוך-תוכו מהומה פנימית וסערת רוח. מדוע? רק יעקב, וההולכים בשיטתו, יודע את הסוד.

וסוד זה גלוי וידוע הוא לכל באי בית המדרש, שמיום עומדם על דעתם מכירים את הכלל הכל-כך פשוט, שריקנות הנפש לא תימלא מחורבנה!

הנשמה הגדולה, מעשי ידי ה', חלק אלוק ממעל, לא תימלא מהשגת חפצי העולם הזה.

חד וחלק. 

˜   מי יראה טעם בעמלו?

כל מחמדי העולם אין בהם כדי לספק את הנפש. "לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח, ג).

רק מי שיש לו מטרה גבוהה ונשגבה בחייו, יראה טעם בחייו, ונחת בעמלו.

ועל זה אמרו חז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא"; האנשים החיים על פי התורה, אוהבים באמת את חייהם וחסים על חייהם, כי רק הם יודעים מה אפשר לרכוש בחיים.

אבל "מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת" (משלי ח, ל"ו); המתרחקום מן התורה אוהבים את המוות - את האין-ענין בחיים.

‏עשו צחק ולגלג על היותו של יעקב 'איש תם', והירבה להקניט את הדרך הזו, וטען שאין בה מאומה. אבל לבסוף נתגלה הדבר, שהוא-עצמו אין לו כל טעם בחיים.

הגיע היום שבו מכריז עשו "עָיֵף אָנֹכִי"! דוקא לאחר שטעם באותו יום מכל כך הרבה הנאות ותאוות, הוא מרגיש את עצמו רעב ועייף.

‏ודוקא אז היה הרגע המתאים שיעקב ואמר לו "מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי", יען החיים, וכל העולם כולו, לא נבראו בשבילך אלא בשבילי.

‏ועשו משיב "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת"; לא מצאתי כל ענין בחיים רוחניים, ואם כן "וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה". 

˜   הנפש תובעת את שלה

ובאמת, אם נסתכל אל תוך ליבו של בעל העבירה, נראה מיד שהוא אינו מוצא סיפוק בעולמו. כל הזמן הוא צמא, כאולו שתה זה עתה מים מלוחים, למרות שאך כרגע מילא את עצמו בבקבוקי שתיה; הוא עייף, כאילו שב זה עתה ממסע מפרך, למרות שרבץ שעות רבות על מיטתו.

כי הנפש תובעת את שלה.

ולעומתו, יעקב מרגיש שבע רצון. הוא קם באשמורת הבוקר, ולומד כמה שעות ברציפות, ואינו עייף; אדרבה, הקימה הזו מרעננת אותו במשך כל היום. ומי כמו מו"ח מרן שליט"א, יכול להעיד על כך!...

יכולני להעיד שהוא אינו מכניס לפיו יותר מלחם צר ומים לחץ, ואינו מתלונן מעולם על כך שהוא רעב וצמא, בודאי לא עייף... שהרי במשך כל שנותיו הוא משכים קום בשעה מוקדמת מאוד, וכידוע.

ועכשיו - כל העולם מחפש אותו!

וכי יש מאושר ממנו עלי אדמות?

˜   כל המעדנים כעפר ואפר 

על הפסוק "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ", פירש רש"י "היו מריבים בנחלת ב' עולמות".

‏ותמוה, הלא יעקב אבינו בודאי רצה עולם הבא, ועשו בודאי וויתר עליו, ואם כן על מה הם מתקוטטים? הרי אי אפשר להגדיר זאת כמריבה על שני עולמות, כי כל אחד בחר לו לעצמו עולם אחד?

ומפרש ה'חתם סופר', שעשו טען שיעקב לקח את שני העולמית, וכמו אדם שנידון למיתה, גם אם ימלאו לו עתה את כל משאלות ליבו, ויניחו על השלחן מעדנים, כדי לגרום לו הנאה, ידמו בפיו כל המעדנים כעפר ואפר.

ולהיפך, אדם שנפלה לו ירושה גדולה מעבר לים, אף שלעת עתה הוא עני מרוד המכניס לפיו רק לחם צר ומים לחץ, מכל מקום הוא טועם בו, בלחם זה, טעם מלכים.

עשו, אם הוא לא ראה, אבל המזל שלו ראה את "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת". יודע הוא כי את העולם הבא לא מקבלים במתנה. כדי להכנס בשעריו, צריך לעמול ולהתייגע.

ואם כן איזה טעם יכול הוא כבר לטעום בעולם הזה, אף שהוא מקיים את ה'חטוף ואכול', שהרי בעלמא דקושט לא יתנו לו את הנזיד-עדשים.

ויעקב הוא אחד משלשה שהטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא. על הפסוק "וְהִתְעַנַּג עַל ה'" (תהלים לז, ד), אמרו רז"ל – "זה עונג שבת, במה מענגו... אפילו... כסא דהרסנא" גם בדבר מועט שכזה שהוא עושה לכבוד שבת – כבר יש לו סיפוק הנפש, ואם כן יש לו גם עולם הזה וגם עולם הבא – נחלת ב' עולמות, ועל זה התנצחו יעקב ועשו.

(מתוך "ברכי נפשי").

מאמרים נוספים