| נשלח ב-5/12/2005 09:24 |
 |
| |
היהדות היתה נראית ללא הגר"א והחסידות
ההיסטוריונים טוענים שאסור לשאול שאלות של אילו, אין טעם לשאול איך העולם היה נראה אלמלי אירע ארוע מסוים.
בכל זאת אני מעלה שאלה של אילו, כי לדעתי היא יכולה לחדד את הבנתנו כיצד השפיעו אישים ותנועות על ההיסטוריה של עם ישראל.
נניח שלא היה הגר"א, האם החסידות היתה כובשת את העולם? האם התורה היתה פוסקת מעם ישראל?
ומאידך, נניח שלא היתה תנועת החסידות, מה היה כוח העמידה של יהדות מרכז אירופה מול תנועת ההשכלה? האם עם ישראל לא היה שוקע בדכאון אלמלא השמחה שהחסידות הכניסה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 11:19 |
|
| |
אם להאמין לשמועה המובאת בספר מקור ברוך בשם הצמח צדק , הרי שכך אמר : עלינו להודות לגאון מוילנא , שאלמלא התנגדותו , מי יודע להיכן החסידות היתה מגיעה .
באותה מדה יש לחקור האם בלי סאטמאר וכו' , האגודה היתה מזמן נעשית ציונית .
כלומר שיש "כוחות שוק רעיוני" אבל , כדבריך , הכל בגדר היפוטזות , שאף להן ערך , לחידוד החשיבה .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 11:59 |
|
| |
כך: בלי הרפורמה...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 12:20 |
|
| |
לעיתים יתכנו גם שינוים בכיוון ההפוך.
לדומגא יתכן ולבי הרפורמה כמה שועלים היו ניצלים ומכה חסידים בבני ברק לא היו ניצלים בחודשי הקיץ... ויתכן שגם כמה שינוים יותר מהותיים היו מתרחשים אלמלא החידוש שנוצר כריאקציה לרפורמה שחדש אסור מן התורה...
ואולי אלמלא הריאקציה להשכלה, לא הייתה נוצרת עוינות כה עזה לחידושי מדע, ולא הייתי צריך להתווכח עם כמה מרעי האם מותר ללמוד כימיה שהרי היא סותרת את 4 היסודות של הרמב"ם...
בקיצור "מה היה אילו" יתכן לכל כיון, ולדעתי זה אחד מסוגי השטנים היותר גדולים שיש, ביחוד אם מפנים אותם לכיון החיים האישים, אך גם כלפי האומה זה יכול בעיקר להביא נזקים... כמו אוף למה שאול חטא כלםי דויד הוא יכול היה לתת לו למלוך ואז עדיין בתו הייתה מלכה, נכדו מלך ובא לציון גואל על ידי חיבור בית יוסף עם יהודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 12:26 |
|
| |
אילו לא היה מוקם פורום עצור כאן חושבים, האם הדבר היה גורם לשקיעת תהליכי החשיבה של המשתתפים בו?
אילו לא היה פותח אריק123 אשכול זה, האם השאלה היתה ממשיכה להציק לו עד 120?
אילו לא הייתי מגיב כאן, האם היתה בטני מציקתני: למה לא הגבת?
____________________
כשהייתי בגן הגננת לימדה אותנו שיר מאד נחמד:
אילו היתה לי מטבע של עשר אגורות,
מה הייתי עושה בה?
אם אקנה בה בובה - היא תשבר,
אם אקנה סוכריה - היא תגמר,
הכנסתי אותה לקופה - קניתי בה מצוה.
_______________________________
כך: אילו הייתי פותח אשכול בעל תועלת - הייתי מוסיף חכמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 13:02 |
|
| |
יעקב,
תודה על המחמאה, אך אנא עיין שנית בהודעה הפותחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 13:18 |
|
| |
מחילה אריק, זה לא היה אישי.
רק באתי לחדד את הפתיחה של ההודעה הפותחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2005 23:47 |
|
| |
יעקב
(פרט למשפט הסיכום. מדוע השאלה אינה בת תועלת? והדיון על האם יש טעם בדיונים כאלו הוא ודאי בר תועלת!)
לגבי קיומן של אלטרנטיבות מנוגדות והפרייתן ההדדית, כבר כתב הפילוסוף הספקולטיבי ויוצר המיתוסים הידוע הגל, כי ההיסטוריה ניתנת לניתוח בתור תהליך של תזה, אנטיתזה וסינתזה.
הדגם של הגל נראה מאד הגיוני אפריורית. לפי זה, ודאי שהעולם לא היה נראה כפי שהוא נראה לולא הגר"א והחסידות.
האם הוא היה טוב יותר או רע יותר? ובכן, מה זה רע ומה זה טוב?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 12:12 |
|
| |
שאלתו של אריק על הסטוריה היפותטית הזכירה לי בדיחה שזכורה לי מספרו של דרויאנוב שקראתי בילדותי.
שני חסידים מספרים איש בשבחו של רבו. הראשון אומר שרבו מרבה כל כך בתפילה עד שאין שעתו פנויה ללמוד תורה. השני מספר שרבו מרבה כל כך בלימוד תורה עד שאין שעתו פנויה לתפילה. שואל החסיד הראשון: ומה יעשה רבך אם יבוא תשבי ויאמר שגדולה תפילה מלימוד תורה? אומר השני: אם כך יתפלל הרבי שלי כל היום ועד מהרה יהיה בור ועם הארץ כמו הרבי שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 14:25 |
|
| |
לדעתי יותר נכון לשאול איך בע"ה תראה היהדות בלי החסידות, זאת כבר לא שאלה היפוטתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 14:29 |
|
| |
הבאבא
אתה צודק זו לא שאלה היפותית , לכן הרי התגלה הבעש"ט.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 14:32 |
|
| |
באבא,
עם כל הביקורת, יהדות ללא חסידות תראה על הפנים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 14:36 |
|
| |
אריק
אני לא טוען שהחסידות לא הביאה רעיונות וענינים טובים ןברוכים ליהדות ושיש לבטל את הכל באופן שווה "לשפוך את המים עם התינוק".
לדוג' עניין "מעלת היהודי הפשוט" הוא דבר גדול בעיני (ולא כאליטיסטים המנופחים), שצמח הודות לחסידות.
אבל בעיקרון החסידות כיום היא רעה חולה ויה"ר שתעבור מן העולם בב"א, וכמה חבל שהגר"א לא ריסן אותם קצת יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2005 18:26 |
|
| |
לדידי, החסידות הצילה את היהדות מהתאבנות ומהתדרדרות לDOGMA פרטיקולרית העסוקה במערכת דיקדוקי עניות זניחים ומאבדת עצמה לדעת בפילפולי סרק על ביצה שלא נולדה ושאר דברים תלושים וכך מתנתקת מחיי הרוח וההווה של היהודי החי ושוקעת עלי קבר כגוף שניטלה ממנו נשמתו.
ואסביר, למעשה הבעש"ט לא היה רפורמטור או מהפכן, להפך, הקריאה שלו היתה "להחזיר עטרה ליושנה" חזרה למקורות! חזרה לערכים הבסיסיים של היהדות המקורית והשורשית. אהבת ה', אהבת הזולת, עיבדו את ה' בשמחה, אמונה יוקדת, חיות ופנימיות ברגש הדתי, במילים אחרות חזרה להדגשים הרוחניים ולא רק הטכניים, "רחמנא ליבא בעי", חזרה לרוח המחוקק ולא רק התעסקות בלשון החוק. חזרה ל"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" דהיינו האמונה גם בעבדי ה', חזרה לתחושת הקדושה ככתוב "ממלכת כהנים וגוי קדוש", קצת חשיבה גם על נותן התורה ולא רק על כבוד התורה, קצת העמקה בנשמתא דאורייתא ולא רק שטחיות יוריסטית בגופא דאורייתא. הטפה לפחות אגו טריפ ויותר התבטלות והתמסרות.
סך הכל קריאה להתנער מהאבק והרפש שדבק ביהדות האורגינלית והאוטנטית במשך שנות הגלות. ותוך כדי כך כמובן הקפדה על ההלכה הפסוקה והידור במצוות מעשיות. דומני שאפשר לומר שהבעש"ט עורר את היהדות מעילפון, ואחרי כמה דורות חילחלה רוחו והשראתו דרך בעלי המוסר גם לחוגי המתנגדים לו מלכתחילה.
בטוחני שלולא החסידות תנועת ההשכלה הייתה עושה שמות בשלומי אמוני ישראל בלי להותיר שריד, סוג הדתיות והתורניות הקדם בעשטית בשיא הניוון וההתדרדרות החברתית של הימים ההם לא היתה יכולה להציב קונטרה רעננה ומבטיחה מול בשורת ההשכלה הצעירה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2005 01:48 |
|
| |
לכאורה החסידות או הדומה לה הייתה חייבת לצמוח כתגובה סוציולוגית למצב של שלטון האינטליגנציה היוצרת לא רק מעמדות אלא גם שבר אצל יהודי פשוט שלא יהיה למדן.
ההצלחה העצומה שלה אל נוכח ההתנגדות העזה של גדולי הדור, ונוכח שינויים מהותיים נלווים לבסיס ההלכה, 2 מרכיבים מדהימים אצל אנשים דתיים, מוכיח על הצורך האדיר שהיא שירתה.
מעין זה הצלחתה ההיסטרית של הנצרות שביטלה כליל את החובה לעשות משהו והחליפה אותו באמונה נטו.
הפלא הוא להפך איך החזיקו מעמד 1500 שנה בלי מהפכה שכזו?
האם זה בגלל שהיה צריך שכמה "גדולים" במובן הקלאסי יתנו לזה יד? או שמא הסכלתנות של הלימוד והדגש העיוני הלך ורב עד נקודת השבר?
|
|
|
|
|
