מעשים טובים

מגי, אני חושב שזה לא סגנון המחשבה כמו שזה האמת הפנימית והבלתי מתכופפת. [של מיימיי].

כעת, כל מה שנכתב כאן על ידי נביא,מגי ומיימיי
הכל סובב כאן סביב נקודה אחת והיא האני.

מה אני מרגיש. מאיפה זה בא ממני.

אבל ניינוי שאלה כאן שאלה עצומה.

ואני אחזור על דבריה:
האם כשאנחנו עושים מעשה טוב, אנחנו עושים אותו באמת לשם המעשה הטוב, העזרה לזולת ?

או שאנחנו עושים אותו כדי להרגיש יותר טוב עם עצמינו ?.

כל התשובות שנתקבלו עד כה היו סביב עצמנו.

ואולי נביאבעירו קצת נגע בנקודה בשם חז"ל.

ולפני שנתחיל באמת, אז בוא נשאל:

האם יתכן לומר שהמניע של המעשה לא יהיה אנחנו אלא העניין עצמו?


ושוב אשאל: מישהו ראה את "המעריץ" עם רוברט דה נירו?

מצד אחד מדובר במצוה, וכל מצוה הוא הענין העצמו, ללא קשר למחשבתך בנוגע לתוכן הפנימי שלה, אפילו לא כיצד באה המצוה לצרף אותך, ולעשות אותך נעלה יותר, מקודש יותר. שהרי גם אם היינו מצווים לשאוב מים או לחטוב עצים (ולא לבנות סוכה..) ללא טעם - כך היינו עושים.
מצד שני, עליך להתבונן באותה מצוה (שאתה מחויב לעשותה ללא שאלות) - בה, בכונתה, בתוכנה, בהשפעתה וכו'. וזה לא אמור לסתור, אלא אדרבה, מחזק את קיום המצוה מתוך הכרה פנימית.
מצות צדקה היא דוגמה טובה, למצוה גדולה, ששקולה כנגד כל המצות, וכל עניינה הוא החיים ושיפור מדות האדם, ומלמדת אותנו לעשות בכל מחיר, אולם לדאוג שלא יהיה מתוך גאוה או כבוד וכו', אך גם לא לותר עליה כשהיא כן מושפעת מהם.

"האם כשאנחנו עושים מעשה טוב, אנחנו עושים אותו באמת לשם המעשה הטוב, העזרה לזולת ? או שאנחנו עושים אותו כדי להרגיש יותר טוב עם עצמינו ?"

אני לא יכולה לענות על השאלה, משום שכשטוב למישהו אחר, טוב גם לי. ואם הייתי מעורבת בזה, או תרמתי מה, אז בכלל מריש טוב. אינני יכולה להתיימר שאני עושה למען המעשה או למען האחר. אבל גם אינני יכולה להגיד שאני עושה רק בשביל עצמי. זה פשוט ככה. טוב גורר טוב.

מגי, את צודקת ברמת החוויה הנורמלית. בפרט בין אדם לחבירו.

אבל אני חושב שיש דברים בגו.

תנסי [לפחות כצעד ראשוני] לרגע אחד להתבונן במעשים שבין אדם למקום.

מה הוא המניע שם?

להתקרב אליו. בשביל זה אנחנו חיים, לא?

זו היא בדיוק הנקודה שאני מנסה לעמוד עליה.

זה נכון שאנחנו מתקרבים אליו.

אבל זה רק מנקודת מבט אחת.

וכל זה הוא רק התנועה שמלמטה למעלה.

אבל אני מנסה לעמוד על הנקודה של הדברים כפי שהם מלמעלה למטה.

האם המצוות הן כלים שמשמשים את האדם בדרכו?

או שהם משמשים את ה'?

מה אלוהים צריך אותן? ברור שהן משרתות את האדם.

אבל במחשבה שנייה, טוב מביא טוב. מסה אנושית גדולה הנוהגת בטוב, מן הסתם משפיעה על כל המסה של הכדור, ומכאן שיהיה אינטרס גם לכוחות עליונים שכדור הארץ לא יפוצץ את עצמו בפצצה אטומית, למשל, שתזהם אותו ואת סביבותיו, ובגדול תשפיע גם על מה שמעבר לנו.

הכוחות העליונים - גם הם נבראים.

והמצוות הן רצונו של הבורא של כל אלו, לא?