|
|
| נשלח ב-6/12/2005 14:53 |
 |
| |
דרכו של החזו"א ויחסה להחמרה היא שאלה מעניינת, אלא שאין כאן מקומה (זכור לי משהו שהיה בפורום על כך). וכידוע, יש לחזו"א גם קולות.
רק מבחינה מושגית, 'החמרה' היא פעולה שעושים מספק. החזו"א מגיע פעמים רבות לדין חמור יותר אולם זוהי באמת דעתו, והוא גם מנמק זאת, בניגוד לבריסק שמחמירים ככל שיטת ראשונים. החזו"א רחוק מלעשות כך כרחוק מזרח ממערב, והוא בהחלט מכריע במחלוקות ראשונים לא מעטות.
יש מעטים שמוכנים להכריע במחלוקות במקום להחמיר, בצורה שהחזו"א עושה. אפילו הרב עובדיה נראה לי פחות מכריע ממנו, ויותר פוסק באופנים טכניים (על פי כללים והשוואת מעמדם של פוסקים, ולאו דווקא בראיות מסוגיות ומסברא).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 15:18 |
|
| |
אמנם נושא האשכול כאן הרב עובדיה ועולם התורה, ולא דרך הלימוד הראויה, אבל נראה לי שאת הדברים שאכתוב סובר גם הרב עובדיה, ולכן אכתוב אותם כאן. כתבתי זאת למעלה בקיצור, ונבאר את הדברים יותר.
נניח שאני פוסק לפי הרמב"ם, ונניח שאני כעת לומד תלמוד עם רמב"ם, והנה המפרשים מקשים על הרמב"ם חבילות של קושיות מהתלמוד על דבריו, בנוסף הם מוכיחים על קיומן של סתירות בתוך דברי הרמב"ם עצמו.
אני ראיתי את כל זאת, אימצתי את מוחי במשך כמה שעות, ולאחריהם עלה בידי למצוא את דרך פירושו של הרמב"ם לתלמוד, בנוסף בזכות העיון התגלו פרטים בביאור לשון ההלכות, כך שהסתירות שהוצגו נבעו בגלל שההלכות לא הובנו כראוי, וכעת נגוזו כל הסתירות ונעלמו.
כעת כאשר אני בא לפסוק הלכה, ברור שהפסק יהיה זהה לביאור הרמב"ם בתלמוד, הביאור הוא אמת, הוא נלמד בצורה עיונית, וגם הפסק שיהיה בעקבות הביאור, יתאים לביאור בכל פרטיו.
דומני שבגישה זו, הדבר האחרון שיהיה ניתן לבוא בטענה כלפי הפוסק שהוא שטחי, הוא בפסקו שמע את כל המשא ומתן התלמודי, פסקו בנוי על העיון התלמודי, כך שפסקו בעצם תמצית העיון התלמודי.
עד כעת ביארתי כיצד הלומד צריך להשוות את מידותיו בלימוד תלמוד ובפסיקה לפי הרמב"ם.
***
כעת ננסה לברר כיצד מי שפוסק לפי השו"ע ישווה את מידותיו בבואו לפסוק הלכות.
נניח שפסק השו"ע בנוי על הרמב"ם הרי"ף והרא"ש, והוא הכריע כדברי הרא"ש ועוד כמה ראשונים.
על הלומד מוטלת משימה, ללמוד את התלמוד עם דברי אותם ראשונים, ולהבין כיצד הם מפרשים את התלמוד.
אם יקרה שיערמו ערמות של קושיות על ביאוריהם לתלמוד, וימצא בדבריהם סתירות, הרי שהלומד יצטרך לבלוש בשכלו, ליישב את דבריהם עם התלמוד.
נניח שהלומד ימצא שצריך לבאר מושג לימודי ידוע, הרי שעליו לברר היטב את אותו מושג, כיצד הוא מתיישב בדברי אותו פרשן.
לאחר שיעלה בידו של הלומד להבין כיאות את דברי אותם ראשונים, הוא יפנה לספרי הפסק.
והיה אם ביאוריו בתלמוד, תואמים את הבנת מחבר ספר הפסק, כי אז ביאוריו אמת, ודברי הפוסקים אמת, וגם על לומד זה, לא ניתן לבוא בטענה שהוא שטחי, כי פסקו הוא תמצית העיון התלמודי.
אבל אם ימצאו הבדלים בין ההבנה הלימודית של הלומד בתלמוד, בביאוריו לדברי ראשון מסוים, לבין ההבנה היוצאת מדברי הפוסקים לדברי אותו ראשון, הרי שיש כאן כשל מערכתי חמור, או שביאורו בתלמוד לא נכון, או שביאור הפוסק לדברי אותו ראשון איננו נכון, או שיתכנו 2 פירושים לאותם דברים.
כך או כך כבר יש לפנינו בעיה, וכעת יבואו הלמדנים לטעון על הפוסקים שהם שטחיים, כי בדבריהם הם אינם יודעים ליישב את כל אותם שאלות למדניות שהועלו בלימוד הסוגייה התלמודית.
לדעתי הרב עובדיה סובר שהפוסקים מייצגים את דברי הראשונים בצורה נכונה ועמוקה, כך שגם פסקיו בנויים על הבנת עומק דברי התלמוד, ואם יש מקום לזלזל זה לא בפוסקים, כי אם באלה שממציאים פירושים אוריריים לתלמוד.
בדברי אינני מתכוון לאף אדם, וכל נושא ידון לגופו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 17:19 |
|
| |
כמה הערות לתגובות (ואוסיף עליהן בהמשך, כשיהיו ספריי בפני):
1. אני לא מקבל את הטענה שבישיבות מזלזלים ברב עובדיה בגלל שבישיבות מזלזלים בפוסקי הלכה. האם מישהו בישיבות יעז לזלזל ברב אלישיב? והרי הרב אלישיב אינו ראש ישיבה וגם הוא לא תמיד הלך בתלם החרדי (ע"ע כהונה בביה"ד הגדול של הרה"ר).
נכון שקיים זלזול בלימוד שר' מיכי מכנה 'ליקוט' (כלומר לימוד הלכה שיטתי - טור-ב"י על הדף וכד'), ודומני שהיה פעם אשכול של בןציון כהנא בפורום הסמוך על ההתנגדות מקרב ראשי הישיבות לתופעת התמרכזותו של בעל הלכה צעיר בקרב הישיבות הליטאיות. ואולם, הרב עובדיה אינו בעל הלכה צעיר ומעולם לא 'איים' על ההגמוניה ההנהגתית הליטאית.
אגב, ראיתי באחת החנויות בניו-יורק ספר (בעברית) ובו סיכום שיעורי הרי"ד סולוביצ'יק על הלכות שחיטה ותערובות. כלומר, חרף הילול הלימוד הבריסקאי 'לשמה' ב'איש ההלכה' הרי"ד היה מעורב גם בלימוד הלכה 'פשוטה' (יתכן שהיה בו את השילוב שאליו חותר ר' מיכי - צריך לעיין בספר לצורך כך).
2. האם יעלה על הדעת שהרב עובדיה לא 'למד' את הסוגיות בטרם עסק בפסיקת הלכה? הרב בני לאו מציין לספר שהוציא הרב עובדיה בגיל 17 ובו הערות/חידושים על מסכת הוריות, למשל. נכון שפנה לאפיק אחר, אך אפשר לייחס זאת למה שנראה בעיניו צורך הכרחי.
3. הבאבא - הרב עובדיה לא המציא את ההישענות על השו"ע כמרא דאתרא. היא קיימת גם אצל פוסקים שקדמו לו (בהסתייגויות קבליות). בדומה לכך ההסתמכות על הרמ"א אצל האחרונים באשכנז קדמה לו.
4. איני טוען שהרב עובדיה אינו מקבל את הקבלה, אך הוא מוכן להתעמת איתה הלכתית לא אחת (אני אביא דוגמאות בהמשך), או למצער לא להתכופף בפניה באופן מוחלט (יעויין בינתיים בציטוטים שהבאתי לעיל).
5. ביקורת על גדולים - צ'אוט, הנקודה הזו בהחלט קיימת אצלו גם כלפי מי שנחשבים כענקי הדורות עברו (כבר בצעירותו תקף את הבא"ח), ובודאי בימינו. אני לא בטוח שהוא תקף אותם 'הלכתית' - אדרבה, הוא מציין פעמים רבות ש'האשכנזים יוצאים ביד רמ"א' ואינם מחוייבים לפסק השו"ע. כמו כן, הרב לאו מצטט את הרב ד"ר רצון ערוסי בעבודת הדוקטורט שלו על פסיקה ועדות - שהרב עובדיה היה מהיחידים שצידד בכך שהתימנים ימשיכו לפסוק כרמב"ם שהוא המד"א שלהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 18:28 |
|
| |
רבותיי
עולם הישיבעס החרדי הסתייג מהרב עובדיה במידה רבה משום רבנותו הראשית, ושיטת הלימוד היא רק חטוטרת להתלות בה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 19:19 |
|
| |
עוד נקודה ששמעתי מנכדו של הרב עובדיה
''סבא הוא הקונטרה היחידה לראשי הישיבות - ונבדל מהם בכך שהוא מניח את השיטה עצמה לדיון ברמת המטא - דיון שרובם המוחלט אינו מסוגל לנהל''
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2005 21:37 |
|
| |
מרן הרג"ס,
בכל זאת, יש לפנינו את מקרה הרב אלישיב, 'הדיין מהיכל שלמה' כפי שקראתי שכינה אותו הרב שך (דומני שראיתי זאת אצל אבישי בן חיים), ששכחו לו את עברו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2005 07:51 |
|
| |
רב סיינפלד,
לא בגלל רבנותו הראשית ולא בגלל שיטת לימודו. עולם התורה הגזען אינו מסוגל להעריך רב ממוצא עיראקי.
בענין בני לאו. הנ"ל עשה עצמו לשחוק בתיתו בראש הספר מכתב 'הסכמה' ממושא מחקרו. כנראה גברה עליו נטייתו התכליתית על פני המחקרית. חוקר חשוב אחר שעוסק בהיבט ההלכה והמציאות אצל הרב עובדיה יוסף, הוא דר' אריאל פיקאר, חוקר צעיר ומבריק שכתב עליו עבודת דר'. לדעתי מבין השניים הוא יותר הכניס את הרב יוסף לתודעה המחקרית-אקדמית.
נמחק ביטוי חריף על פי בקשת הפרופיסור - גם_וגם.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 07/12/2005 14:34:00
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2005 09:21 |
|
| |
פרופיסור,
האם מסקנות המחקר תקפות פחות משום שיש בראש הספר "הסכמה"? עד כמה שידוע לי, בוועדה שאישרה את הדוקטורט שעליו מבוסס הספר לא ישב הרב עובדיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2005 06:55 |
|
| |
פרופיסור,
מעבר לגזענות שבעולם התורה הליטאי שהיא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, יש לא מעט רבנים ספרדיים שגם אם אינם מוערכים, הם אינם זוכים לטינה לה זוכה הרב עובדיה.
הבאבא תור,
לגבי הרב עובדיה והקבלה - בחרתי דוגמא אחת לעת עתה -
מיקומה של נטילת ידים שחרית כמעשה הראשון בבוקר הוא ברוח ספר הזוהר והמקובלים, ובאחרונים מובא בשם כתב יד של הזוהר שכל ההולך ד"א ללא נט"י חייב מיתה. מאידך לפי דינא דגמרא והרמב"ם הנטילה אינה בהכרח הפעולה הראשונה ביום.
בתשובתו לגבי שתיית מים בברכה או ברכה על הרעמים ע"י הניעור משנתו באמצע הלילה ללא נט"י (יביע אומר, חלק ד', סימן ב'). הרב עובדיה טוען שכיון שברכת נט"י מוזכרת בשס אך לא מוזכר עניין הרוח הרעה וההשלכות המעשיות שלה אליבא דהמקובלים, הרי ששיטת השס הפוכה משיטת המקובלים ובכעין זה נקטינן כהשס והפוסקים.
הרב בני לאו אף מראה בספרו כיצד קומם עליו הרב עובדיה רבנים ספרדיים חשובים בגלל שהוא מעז לדחות את דברי הזוהר והאר"י (הרב עובדיה הדאיה, הרב יצחק ניסים ולטענת הרב לאו זהו שורש מחלוקתו עם תלמידו של הרב ניסים - הרב מרדכי אליהו, הרב אבא שאול ועוד).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2005 08:40 |
|
| |
לשיטתך הדוג' הבאתי בעניין הציצית היא יוצא מן הכלל, לשיטתי היא יוצא מן בכלל שכן מלמד על הכלל.
"הרב עובדיה טוען שכיון שברכת נט"י מוזכרת בשס אך לא מוזכר עניין הרוח הרעה וההשלכות המעשיות שלה אליבא דהמקובלים, הרי ששיטת השס הפוכה משיטת המקובלים ובכעין זה נקטינן כהשס והפוסקים".
לא כל כך הבנתי את הדוג', מה סובר הרב עובדיה לגבי זה שקם בבוקר (ולא זה שקם באמצע הלילה) !
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2005 17:00 |
|
| |
באבא,
כפי שציינתי קודם לכן, הרב עובדיה אינו 'רמבמיסט' או מתנגד לקבלה או חש צורך לדחות כל מנהג/נורמה קבלית. לא בכך מתבטאת מקוריותו.
מקוריותו מתבטאת בכך שהוא מבכר את שיטת הגמרא והפוסקים כשיש סתירה בינה לבין הקבלה. בכך הוא אמנם דומה לגלריה רחבה של פוסקים אשכנזיים (ובעיקר החת"ס), אך ביחס לפוסקים הספרדים דבתר הבא"ח מדובר בגישה יוצאת דופן.
כמו כן הוא מתנגד למגמה של פוסקים ספרדיים בימינו להפוך 'מידת חסידות' קבלית להלכה שמיועדת לכלל.
נסה לבחון אותו ביחס לפוסקים אחרים מערוגתו ולא כשהוא מבודד.
אגב, יש שתי דוגמאות מוכרות שבהן הוא לכאורה אכן מכופף את השו"ע בפני הקבלה: צצית וכפרות בתרנגול.
בשני המקרים, הנימוק הוא המנהג הרווח - פוק חזי מאי עמא דבר - ולא העובדה שהקבלה מצדדת בכך. כאשר, לגבי ציצית הוא מציין שכל גדולי הספרדים שהכיר הלכו עמה מתחת לבגד. לגבי כפרות הוא כותב שמנהג זה יסודתו בהררי קודש עוד מתקופת הגאונים.
יש לזכור שמבחינתו למנהג קיים יש משמעות (יסודתו בהררי קודש) מעצם קיומו, ולעתים גם בניגוד לפסק עקרוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2005 00:21 |
|
| |
ממללא
האם אתה מחפש את האמת (נוסח תשובת ר' מיכי)או מנסה להבין את המניעים הסוצוי-פסיכולוגים של הציבור הליטאי(נוסח רב_סיינפלד) ?
(מה יעזור ניתוח של תשובת הרב? כמה אחוז בציבור הליטאי בכלל עיינו אי פעם ביביע אומר ועל סמך זה החליטו על יחסם לרב?)
לדעתי, חשובה תשובתך לשאלה זו על מנת למקד את הדיון
תוקן על ידי - yes999 - 09/12/2005 0:20:51
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2005 04:41 |
|
| |
yes999,
זה בדיוק מה שאני מנסה להבין:
האם יש מניעים עקרוניים לזלזול במפעלו התורני של הרב עובדיה, או שהכל סוציולוגיה ו/או פוליטיקה.
הנחת המוצא שלי היתה שיש גם מניעים עקרוניים.לאור האשכול הזה אני עומד נבוך קמעה. חוץ מהנימוק שהביא צ'אוטנג לגבי זלזול בגדולים לא ראיתי נימוק אחר.
האם באמת הכל סוציולוגיה ופוליטיקה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2005 07:13 |
|
| |
ממללא, מה רע במה שאמרתי?
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2005 05:34 |
|
| |
ר' מיכי,
לענ"ד המציאות אינה תומכת בתשובתך ועל כן איני יכול להסתפק בה.
א. מפעלו של הרב עובדיה אינו בתוספת ספרים לספרות ה'ליקוטים' ההלכתיים (זאת, בניגוד לחלק מבניו - למשל הרב יצחק יוסף בסדרת הספרים 'ילקוט יוסף').
הרב עובדיה הוא פוסק הלכה ולא מלקט. ספריו, ובראשם שו"ת 'יביע אומר' על כרכיו הרבים רוויים בהתמודדויות עם שאלות הלכתיות שלא נדונו ע"י דורות קודמים ועצם העיסוק בהם מצריך יותר מיכולת לצטט ראשונים ואחרונים. בנוסף, הרב עובדיה ישב כדיין במצרים, בביה"ד בפ"ת ובביה"ד הגדול בי-ם וכמובן כיהן כרב ראשי, ואני מניח שיש צורך ביכולות נוספות מאשר 'ליקוט' על מנת להצליח בתפקידים כאלו ולהתקדם במערכת.
הרב בני מביא בספרו מכתב שכתב הרש"ז אויערבך לרב עובדיה כשהלה עוד היה בגילאי 20 - 30 ובו הגדירו כאחד מגדולי הדורות האחרונים. הרצ"פ פרנק אף הוא מתואר בספר כמי ש'החזיק מהרב עובדיה כשהיה אברך צעיר 'נטו', ללא פוליטיקה. מה קרה מאז? האם הפוליטיקה הורידה אותו מכס הגדלות בעיני חוגים מסויימים?
ב. האם אכן אפשר לומר שקיים בעולם הישיבות הליטאיות זלזול בפוסקי הלכה מסוגו של הרב עובדיה? יתכן שקיים זלזול במלקטי הלכות (דומני שגם פה ראיתי פעם ביקורת מרומזת על בעל ה'שמירת שבת כהלכתה') ואולם, עינינו הרואות שפוסק מובהק שאינו ראש ישיבה נחשב בחוגים הליטאיים לגדול הדור המובהק שהכל יראים ממנו ואיש לא יערער על גדלותו!
כמו כן, בדורנו פועלים פוסקי הלכה מובהקים שעיסוקם בהלכה ולא ראיתי שמזלזלים בהם. האם בישיבות ליטאיות יבטלו את כוחם של הר"א וולדנברג, הר"ב זילבר או הרב וואזנר בגלל שעיסוק בהלכה נחשב פחות למדני?
ג. אני סבור שבחוגי הישיבות הליטאיות אף קיים הלך רוח שרואה בפוסקי הלכה 'מדריייגה' שמעל למדנות תלמודית. כך למשל ראיתי בכמה הסכמות שכתב הרב שך על פסקי הלכה בהן תמיד נהג לציין שהוא כשלעצמו אינו מצוי בענייני הלכה וכל יגיעתו ב'עניינים הנלמדים בישיבה' (וכזאת ראיתי גם אצל ראשי ישיבה אחרים).
ד. האם השוואת פסקי הלכה של הרב עובדיה לפסקיהם של פוסקים אחרים בני זמננו מראה הבדלים 'עיוניים'? אם כן, כאמור אשמח להתוודע אליהם. אתה ציינת את דמותו של הרש"ז - שאכן היה שונה כיון שהיה גם ראש ישיבה, אך מה לגבי פוסקים ודיינים מובהקים אחרים? האם העובדה שבתשובה מסויימת מצוטטים יותר מקורות בעוד שבתשובה אחרת מצטטים מעט מקורות היא 'הוכחה' לכך שהשניה יותר 'למדנית'?
תוקן על ידי - ממללא - 11/12/2005 5:41:21
|
|
|
|
|
|
