|
|
| נשלח ב-31/1/2006 18:09 |
 |
| |
אילו נבואתם היתה רק השגה, מה היה איכפת לאחאב להשאירם? הם כנראה היו נביאים שנבאו בציבור נגד שלטון אחאב אלא נבואתם לא נכתבה לדורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 18:17 |
|
| |
אין לנו אלא מה שכתוב - אודות מאה הנביאים האלה לא מסופר כלום, אלא רק שהיו נביאים.
וחוצמזה, שעצם היותם נביאים עובדים את ה' ולא את הבעל והאשרה היא סיבה מספיק טובה כדי להכריתם.
ואם עיקר הנבואה היא השליחות, למה נקראו נביאים?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 18:41 |
|
| |
ועוד, הדחף לשליחות תלוי ברצון השם,[לכל הדעות? אני כבר לא בטוחה] ולא יתכן שה' ישלח שליח לנבא בציבור - והתורה תתעלם מכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2006 13:57 |
|
| |
הבאבא_תור,
המשמעות לדעתי מרחיקת לכת. הכרה בכך שגם מה שנפסק בשלחן ערוך אינו בגדר 'המילה האחרונה'. תמיד אפשר לחזור לשיטות הראשונים, ואם יש שיטות מקילות להביאן בחשבון הפסיקה הסופי. בהלכות שבת הרב יוסף מצרף באופן קבוע את דעות הסוברים שאין בישול אחר בישול בלח לס''ס, וכך גן ביחס לכל דיני פסיק רישא ודשא''מ בדרבנן. אפשר לחשוב שאין כאן אמירה ערכית אלא רק מין התחשבנות טפילה, ואפשר לחשוב שמאחוריה מסתתרת מחשבה מטא הלכתית נועזת. אני מעדיף את האפשרות השניה. (והרב יוסף עצמו לא מוכרח להודות שאלו פני הדברים. ספק אם יש בכלל חשיבות מיוחדת, יותר מאדם אחר לדבריו בסוגיא הזו).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2006 14:10 |
|
| |
באבא תור,
ראשית ציינת שהמידע ההלכתי שהובא במעיין השבוע הוא בזיון לתור לא פחות ולא יותר.
אח"כ חזרת בך וכתבת שזה לא בזיון אבל גם לא כבוד לתורה.
אולי תואיל להסביר למה?
בסה"כ מדובר בעלון שיוצא לציבור הרחב, רובם בעלי בתים פשוטים וצדיקים ותמימים, חלקם הגדול אף בעלי תשובה ללא עבר ישיבתי.
מדור זה אותו הינך מצטט נועד להם ולא לעמלי התורה ופלפלנים שרוצים ללמוד דברים לעומקם ולדעת את שורש ומהלך הפסיקה.
הדברים מובאים בשפה פשוטה וקלה בלי לסבך להם את הראש במו"מ הלכתי .
מה רע בזה?
שנית, הדברים לא נכתבו ע"י הרב עובדיה כך שנסיונך להכפיש אותו דרך זה לא הוגן. אפילו שהעלון יוצא לאור ע"י מכון אור ישראל. בכל זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2006 16:49 |
|
| |
בבא
מה מטריד אותך בפסק הזה ??
ערימת שיטות על מנת 'לצאת ידי חובת' כל הסותרים זה את זה נאה, ועל מנת לצרף ספקות לקולא לא נאה ?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2006 17:33 |
|
| |
BT
ה "אמירה המהותית הערכית המעניינת מאוד" שאתה רואה בדברים מתאימה למי שבוחן את הדברים מבחוץ ולא מתעניין בתוכן ובמהות של הדברים, הראייה הזאת מתאימה למשל לחוקר שיבחן את משתנו של הרב עובדיה לאור יחסו למרן הבית יוסף לעומת יחסו לשאר הראשונים.
אותי זה לא מעניין, אני לא רואה בדברים הנ"ל "אמירה מהותית ערכית מענינת מאוד", אותי מעניין לדעת מה היא "אמיתה של תורה", אני מטיל ספק בכך שהשיטה הטכנית הזאת היא המפתח לכך, זה בסך הכל תחליף "מפוקפק" שמנסה לקלוע למטרה על סמך חוקי ההסתברות.
ואם כבר בהסתברות ובמתמטיקה עסקינן, גם אם נניח שהפסיקה הסופית היא נכונה, הדרך מפוקפקת, כמו במתמטיקה יש חשיבות רבה לדרך לא פחות מאשר לתוצאה הסופית - אני רוצה את הדרך !
השייח
קודם כל אני מוחה על דבריך שבאתי להכפיש את הרב עובדיה יוסף, זה שקר.
אמת שאני לא מעריך אותו, אבל להכפיש ?! ח"ו !!! אני משתדל להתייחס בכבוד לכל ת"ח. באתי לתהות על דרכו בלימוד התורה.
"ראשית ציינת שהמידע ההלכתי שהובא במעיין השבוע הוא בזיון לתור לא פחות ולא יותר.
אח"כ חזרת בך וכתבת שזה לא בזיון אבל גם לא כבוד לתורה.
אולי תואיל להסביר למה?".
עיין בדברי לעיל ל BT, ומה שכתבתי לעיל שלדעתי צורת פסיקה כזאת היא "מלאכה ולא חכמה".
בנוגע לעלון המסוכן והמיותר הזה עיין באשכול הבא:
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1954928
"מדור זה אותו הינך מצטט נועד להם ולא לעמלי התורה ופלפלנים שרוצים ללמוד דברים לעומקם ולדעת את שורש ומהלך הפסיקה".
תראה, אני נמנע מלהתעסק בז'אנר הזה, אז אולי לא הבנתי טוב, הנחתי שצורת הפסיקה הנ"ל מקובלת על הרב עובדיה גם באופן כללי ושלא מדובר רק בחומר לעוס לאנשים "פשוטים", אני טועה ?
מאיר.
זה לא נאה וזה לא נאה, בסדר ?
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2006 10:27 |
|
| |
BT
יש משהוא בדברייך.
אולם עכשיו התעוררה אצלי טרוניה חדשה, בהקשר למה שאמרת באחד ההודעות הקודמות שלך ש "ישנה הכרעה 'ערכית' מראש שהפסק המנומק אמור רק להצדיק אותה בדיעבד".
ראישת, לו כדבריך, שלשיטת הלימוד שהם דוגלים בה, יש ללמוד את ההלכה ולא את הפלפולים ו "הדרך" אז למה לי כולי האי ?! תיתן לי את השורה הסופית ! (וכדברי עניןשלזמן שיש כאן סתירה מסוימת)
אלא מה, הם רוצים להגיע מלכתחילה לפסק מסויים שנוח להם - "הכרעה ערכית מראש" כלשונך הזהב, והם רק צריכים להצדיק את זה פורמלית בפלפולים עקומים ומעוותים.
כלו' מלכתחילה הם ירו את החץ, ורק אחרי זה ציירו את העיגול, יש לך בזיון גדול מזה ?!
ענייןשלזמן
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2006 19:53 |
|
| |
אני לא חושב שזה אותו דבר, בכל אופן אין לי תשובה ברורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2006 09:52 |
|
| |
מה רוצים מהחיים שלו?
בגלל שהרב עובדיה הוא דמות רבנית מצפים ממנו להמנעות מוחלטת מטעויות, אבל זוהי ציפיה שעומדת ללא כל פרופורציה עם שאר הפוליטיקאים, כל שאר הפוליטיקאים עשו הרבה יותר טעויות ועוד בדברים פעוטים ולא הרי גורל כמוהו,
הרי אם נבדוק את שאר הפוליטיקאים הם מלוכלכים פי מיליון ממנו, אין כמעט פוליטיקאי שלא הועלו נגדו חשדות לעבירות מין, שוחד או טובות הנאה, והוא נשאר נקי לגמרי מעבירות אישיות, כל הבעיות הן עם חבורת הסובבים אותו,
ולמול גדולי התורה האשכנזים, (-נושא האשכול הפוליטי משהו), אין כל ספק שהם מתגלים במלוא עליבותם בחוסר היכולת לקבל הכרעות משמעותיות, ובבקשה לזכור שהם אלה שאמורים לקבל הכרעות בדיני נפשות של כחצי מיליון בני אדם,
הרב עובדיה מוכן לקבל החלטות קשות וליטול על כתפיו הכרעות משמעותיות על אף הסיכון והמחיר הפוליטי שהוא לפעמים משלם, ואילו גדולי התורה האשכנזיים למיניהם ולדורותיהם פאסיביים בצורה מחרידה,
יש מישהו שיכול להצביע על החלטה אחת משמעותית שדורשת נטילת אחריות כבדה שעשו גדולי התורה האשכנזים? (חוץ מלקרוע צ'אקים ולמנוע בעוז רוח ובתעצומות נפש מאנשים לצאת לעבוד),
[הרהרתי האם לכתוב את התגובה הזו מאחר והיא עלולה להיגרר לדיונים פוליטיים למרות שהיא עצמה אינה פוליטית, לדעתי לטעון א'- הרב עובדיה נקי מעבירות פליליות, ב- להשוות בין התנהגותו לבין התנהגותם של הגדוילים הליטאים ולא עניינית לעצם נכונותה של ההתנהגות, כל זה לא פוליטי, א-ב-ל זה קרוב מאוד ולכן המנהלים יכולים למחוק אם יחפצו],
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2006 03:26 |
|
| |
אוקיי. עם אבישי בן חיים הסליחה (מצד שני פעם הוא ציטט אותי בלי להזכיר את שמי אז נקמתי בו הפעם).
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 09:55 |
|
| |
אבישי בן חיים הביא באתר NRG את המעשה הבא:
רב אחד יעז
|
 |
|
 |
|
|
|
"מעשה בבחור אחד שהוצרכו לכרות לו ביצה אחת". סיפור אנושי עצוב בעל סוף טוב מסתתר בהערת שוליים בספרו החדש של הרב יצחק יוסף על פסיקה של אביו הרב עובדיה. סיפור קטן על פסיקה רגישה ומצילת חיים של הרב עובדיה, מהסוג שדולף מעת לעת ומעורר מחשבות. למשל, האם יכול להיות שלמעשה הש"סניקים לא מפריזים בהתפעלותם ממנהיגה הרוחני של ש"ס ובהגדרתם אותו "מתנה נדירה שהקב"ה שתל בדור הזה" ?
"מעשה שהיה בבחור אחד שחלה במחלה קשה והוצרכו לכרות לו ביצה אחת, וביקש עצה אם צריך לספר זאת בשידוכים", מספר ראש ישיבת "חזון עובדיה" הרב יצחק יוסף, בספר "עין יצחק-קבלת הוראות מרן", שיצא לאור השבוע וחולק לאורחים בחתונת בנו ביום שלישי. הבחור ניגש לשאול את חשובי הרבנים האשכנזים כיצד עליו לנהוג. כששמע את תשובותיהם חרב עליו עולמו. הוא בסך הכל רצה לדעת אם מחובתו לדווח בפגישות השידוכים לאשתו המיועדת על הפגם הגופני.
לדאבונו, הבהירו לו הרבנים שמצבו ההלכתי קשה בהרבה. מדובר בסוגיה הלכתית סבוכה שמתחילה בפסוק בספר דברים "לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'", ממשיכה בפרשנות הפשוטה שעל פיה כל מי שנמעכו אשכיו או נכרת איבר מינו אסור לו לבוא בקהל, כלומר אינו רשאי להתחתן עם יהודייה, וגולשת למחלוקת על המשמעות הלכה למעשה.
הרב חיים קנייבסקי, צדיק העל הליטאי, השיב לבחור ש"בכלל יש שאלה אם הוא מותר לבוא לקהל", והפנה אותו לחמיו פוסק הדור הליטאי הרב אלישיב. האחרון חרץ בצער ש"עליו להתחתן רק עם גיורת". הבחור המיואש, תלמיד ישיבה, הסתבך קשות. בהלכה נקבע: "חכם *--startremove*
| *************** id="5" tabindex="-32768" marginwidth="0" marginheight="0" src="/cache/banners/newopenbanner.php?vnum=111&vpage=451&loc=5" frameborder="0" width="238" scrolling="no" height="140"><* |
*--endremove*שאסר-אין חברו רשאי להתיר". ואחרי שענק תורני כמו הרב אלישיב אסר, איזה רב יעז להתיר ועוד לשלוח אותו עם תחושה טובה וביטחון מלא שהוא הולך להקים בית נאמן בישראל? מתברר שיש רב כזה.
שבור ורצוץ הגיע הבחור לרב עובדיה. "ומרן נזף בבחור", מספר הרב יצחק יוסף, "למה שאל לגדולי האשכנזים שאינם בקיאים כל כך בכללי הפסיקה במרן שולחן ערוך". הרב עובדיה הסביר לבחור כי אם הפוסקים האשכנזים היו מעיינים בספריו הם "לא היו מורים לאיסור" והוסיף כי אין בעיה לעבור על האיסור שלהם, גם מאחר ש"הבחור לא שאל את אותם גדולים שאלה בהלכה, אלא ביקש ברכה ועצה והם מעצמם פסקו לו לאיסור בלא ששאל לדעתם".
כשמצרפים את הפסיקה הזו של הרב עובדיה לעוד ועוד פסיקות הלכתיות קטנות שלו, שמחלצות לא מעט אנשים מטרגדיות אישיות גדולות, לצעדיו הידועים, כמו התרת עגונות מלחמת יום כיפור, ולהתייצבותו הנחרצת-מול רוב הפוסקים-לימינם של האתיופים ויהדותם, מתחילים להבין משהו מסוד הקסם שלו. מדובר בשיטה אידיאולוגית של הפוסק ההלכתי הספרדי, שחרת על דגלו את הסיסמה "כוח דהיתרא עדיף". במסגרת כלליה הנוקשים של ההלכה הוא מתעקש להשתמש בכתפיו הרחבות כדי להקל על חיי האנשים הפשוטים. בדרך הוא מפגין זלזול ברבנים שלדעתו מחמירים שלא לצורך, ומסביר שזו לא חוכמה לאסור כל דבר ושרבנים גדולים נמדדים ביכולתם "לאסור את האסור", אך לא פחות חשוב - "להתיר את המותר".
ומה עם הבחור? הוא קיבל מהרב עובדיה את חייו בחזרה, עם בונוס של ליטופים מעודדים וסטירות חיבה על הפנים. לאחרונה הוא התחתן. |
http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/598/983.html
אודה למי מחברי הפורום שיוכל להאריך בעניין: האם יש פה מחלוקת בין השו"ע לפוסקים אחרים? מה פסקו בעניין כזה פוסקי דורנו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 11:43 |
|
| |
ראה: שלחן ערוך סימן ה סעיף ז:
" נכרתו הביצים או אחת מהם או שנפצעה אחת… הרי זה פסול", ע"פ ברייתא יבמות עה, א ורמב"ם בהלכות איסורי ביאה טז, ז.
אולם ראה תוספות שם בשם רבינו תם, והביאם הרמ"א בהגה, אך על דברי המחבר כתב : "וכן עיקר. ודלא כיש מתירים בעל ביצה אחת אם היתה אותה שנטלה שלמה כשניטלה ונשארת של ימין. אמנם ראיתי מקילין כסברא האחרונה אבל טוב לחוש באיסור דאורייתא לדברי המחמירים והם רוב מנין ורוב בנין".
ודוק, "טוב לחוש", ותו לא מידי.
אבל באחרונים התירו במי שניטלה לו ביצה אחת אפילו ניטלה הימנית . וראה דבריהם באוצר הפוסקים (כרך א), ובהשמטות בסוף הכרך.
|
|
|
|
|
