האמנם רק מסורה?

יהוא,

ברור לכל לומד ופשוט לכל חושב שזו הנחה אבסורדית שללא כתיבה, תיתכן מעבר מסורת.
משה קיבל כללים, מהם ניתן לפתח כיוונים שונים. התורה שבעל פה היתה בעל פה ולא בכתב, מפני הדינאמיות הראויה לה, לולא כתיבת המשנה וחתימת התלמוד.

שמעתי שאפילו רבנים אדוקים סוברים שהמושג 'הלכה למשה מסיני', פירושו הלכה המסורה מדור דור, שנוהגים לא לערער עליהן, כמו שאומרים 'מששת ימי בראשית' או 'מימות מתושלח'.

תוקן על ידי - רציו - 8/21/2002 8:08:56 PM

עיין באשכול "אלו אלו דברי אלקים חיים".

אחד הפירושים היפים שניתנו לדבר הוא שאכן יישום של הכללים שניתנו בתורה שבעל פה אינו מוביל לתוצאות חד משמעיות. יש צדדים לכאן ולכאן. ההכרעה היא לפי צרכי הדור, ונתונה לשיקול דעתם של חכמים.

אפילו את השרץ, שגוויתו מטמאה מדברי תורה, היה מקום לטהר מצד הסברה, ותלמיד חכם יודע לרדת לסוף הטעמים שבכל דבר ולראות ולהראות מה הצדדים המטהרים שיש בשרץ - להלכה ולא למעשה, כי המסורת של התורה שבכתב אינה בת שינוי.

גם בחלק התורה שבעל פה, ברגע שדבר הוכרע והפך לחלק מן המסורת, (שהחלה להיכתב בשלב כלשהו), שוב כמעט אי אפשר לשנותו, עד שישתנה מאליו. כי כפי שיש לנו כללי-על שמגדירים מה צריכות להיות הלכות התורה לפי צרכי הדור, כך יש לנו כללי על שמגדירים את טיב השינויים שעשויים להתרחש בהלכה מדור לדור. ואחד החשובים שבהם הוא העדר השינוי החריג.

אבל כבר במשנה רמז לנו רבי יהודה הנשיא שפעמים אפשר שישתנה הדין. "למה מזכירים דברי היחיד בין הרבים?". מדוע נזכרות שיטות שלא נפסקו להלכה? מפני שאם יראו הלכה כמוהו, ישנו ויכריעו כמותו.
תאורטית, האפשרות הזו נדחתה על ידי המפרשים, אך עדיין חלים שינויים מסויימים לפי ראות עיני אלו שהתורה הופקדה בידיהם.

מן הסתם אין צריך להזכיר, מה שכבר נזכר במקומות רבים, כי סמכות פירוש ושינוי התורה לא הופקדה בידי הכל, אלא בידי חכמים, אלא שהכל יכולים להיות חכמים. לכשירצו, לכשילמדו, לכשידעו.