מחקר: החרדים חיים יותר

מנהרדט,

את ניסוח הנתונים הידועים היטב לאנשי המקצוע ואשר הבאתי לבקשתך, לקחתי מהפרסום המעניין:

אובייקטיביות סובייקטיבית?
(על משמעות משפטית של ערכים דתיים בקביעת משמורת ילדים וסדרי ראיה)

מקור: רפואה ומשפט, גליון 16, עמ' 120-121, אפריל 1997


מתי עמדות רלוונטיות ל"טובת הילד"?

אחד הנושאים הקשים העולים בהקשר של מאבקי משמורת וסדרי ראיה, הוא אמונתם ומנהגם הדתי של ההורים. ישנם מקרים בהם העלאת הנושא הדתי על ידי אחד ההורים נועדה להסיט את תשומת הלב מן המוקדים האמיתיים של המשבר המשפחתי, אולם במקרים לא מעטים, שיקולים הקשורים לדת הינם רלוונטיים במשוואה של טובת הילד ומחייבים התייחסות עניינית ומעמיקה של אנשי המקצוע ושל בית המשפט.

מאמרו המקיף והמעניין של ד"ר דני גוטליב בחוברת זו [רפואה ומשפט 16] (התייחסות הפסיכולוג לנושאים דתיים בקביעת משמורת ילדים וסדרי ראיה) מנסה, במידה רבה של הצלחה, להציג את העקרונות החיוניים להתייחסות כזו.

שאלה מרכזית, אותה מגדיר גוטליב, היא מתי ואיך שיקולים דתיים הינם לגיטימיים בקביעת משמורת. מתי הם צריכים למצוא את מקומם במשוואה של טובת הילד, ומתי שיקולים אלה הם ערכיים בלבד ומעבר לתחום המומחיות של הפסיכולוג ואף מחוץ לתחום החוקי של המערכת המשפטית.

בתוך השאלה מונחת הקביעה כי שיקולים ערכיים אינם לגיטימיים לנושא. על הקביעה המסכמת הזו חוזר גוטליב במפורש בהמשך מאמרו. קביעה הגיונית זו שהיא גם מקובלת בספרות המקצועית, איננה נקיה מקשיים. הקביעה הגורפת ששום שיקול ערכי איננו רלוונטי לטובת הילד, לכאורה איננה עומדת במבחן של הדוגמה הבאה:

זוג הורים הנמצא במאבק משמורת על ילדם המשותף, חלוקים בעמדתם בנושא הערכי של משטר וסדר חברתי.
אחד ההורים שמרן בהשקפתו ותומך בסדר החברתי הקיים במדינה,
ואילו השני, תומך בהשקפות אנרכיסטיות כאידיאל, תוך אמונה שעקרונות הברירה הטבעית הפועלים בעולם החי, בו שורדים רק החזקים, ראוי שיופעלו גם בחברה האנושית.

הגישה האנרכיסטית של ההורה הזה דוגלת בחינוך למצוינות אישית מחד, אך גם באי ציות למערכות חוקים מאידך, ולמעשה ממליצה ומחנכת במוצהר לעבור על החוק, אם יש לאיש אינטרס כזה, תוך מאמץ שלא להיתפס על ידי השלטונות.

האם גם כאן מדובר בשיקולים ערכיים, מעבר לתחום מומחיותו של הפסיכולוג, שאינם רלוונטיים לטובת הילד? האם גם כאן ההורה בעל האידיאולוגיה האנרכיסטית ייקבע כמשמורן אם מבחינת שאר הפרמטרים הרלוונטיים הוא מתרים יותר מבן זוגו?

במסגרת סיכומו להתייחסות של הספרות המשפטית לנושא דת בקביעת משמורת, כותב גוטליב בין היתר, כי במקרה בו נשקפת סכנה לילד בשל הדעות הדתיות או המנהגים הדתיים של אחד ההורים, רשאי בית המשפט להתערב כאשר העיקרון של טובת הילד, והוא לבדו, עומד מול עיני השופטים ומנחה אותם.

מונחות כאן שתי הנחות: אין למערכת המקצועית כלי לברר האם אמונה ערכית מסוימת מועילה או מזיקה, ומשום כך עצם האמונה היא אי רלוונטית לדיון.

לעומת זאת, אם יש לנו נתונים מדידים שאמונה או הנהגה ערכית מועילה או גורמת נזק אשר ניתן לאימות ולמדידה, אז היא הופכת רלוונטית מאוד.

לדוגמה, עצם האמונה של כת עדי ה' הנוצרית כי הנזק הרוחני של עירוי דם שקול יותר מאשר הצלת חיים, איננה ניתנת להוכחה או לשלילה עובדתית, ומשום כך היא איננה רלוונטית.

לעומת זאת, הנזק החמור עד כדי אובדן חיים עקב מניעת עירוי דם חיוני, הוא בר מדידה, ולכן הוא הופך רלוונטי.

הגדרה כזו מאפשרת, אולי, התייחסות עניינית לעמדתו הערכית של האנרכיסט, לפחות מחמת הסיבה הפרוזאית שרוב האנרכיסטים סיימו את חייהם בגיל מוקדם יחסית לחבריהם השמרנים.


שיקולים הקשורים לדת

במדינת ישראל היום, כותב גוטליב בצדק, כל דיון ציבורי בנושא הקשור לדת - טעון מאוד. לעיתים הרגשות החזקים העולים, כמו גם ההשלכות הפוליטיות והחברתיות הנגזרות מהנושא, "מעיבים על דיון שקול וענייני".

ביושר אישי כותב גוטליב: "בלתי נמנע הוא כי תגובתנו לאירוע מסוים תהיה מושפעת, באופן חלקי לפחות, כתוצאה מחוויותינו, דעותינו, ורגשותינו הקודמים הקשורים עם אותו נושא.

זוהי תופעה אוניברסלית וההתמודדות איתה היא על ידי התבוננות אישית, הכרה עצמית ויושר אינטלקטואלי ואישי.

אי לכך על כל המתעסק בתחום רגיש זה להיות מודע היטב לדעות ולרגשות שלו ולהיות על המשמר פן ישפיעו דעותיו ורגשותיו האישיים בצרה בלתי הולמת על החלטותיו המקצועיות".

לעיתים, כותב גוטליב, הפסיכולוג או השופט "איננו יכול לנתק את עצמו לגמרי מדעותיו ורגשותיו". יתכן ומציאות כזו מקשה על ניתוח אובייקטיבי של הסוגייא. אך כדאי לפחות... לנסות.

נבחן, איפוא, את הטיעון הבא: זוג הורים הנמצא במאבק משמרת על ילדם המשותף, חלוקים בעמדתם בנושא הערכי של דת ומסורת. ההורה הדתי, שהכין את עצמו לדיון, טוען שלוש טענות:

1. הסיכוי של גבר דתי למות מהתקף לב הוא כ-50% מזה של אדם חילונית. (ראה הערה להלן) נתון זה ניתן למדידה, הוא חזר על עצמו במחקרים שונים בארץ ובעולם. משום כך, יטען ההורה, לא מדובר כאן בהעדפה ערכית, אלא בהעדפת אורח חיים עם סיכון קטן להתקפי לב לעומת אורח חיים עם סיכון גדול יותר באופן משמעותי.

2. הסיכוי של אדם דתי להיות נשא איידס קטן מזה של אדם בעל אורח חיים מתירני. משום כך, יטען ההורה, לא מדובר כאן בהעדפה ערכית, אלא בהעדפת אורח חיים עם סיכון קטן להדבקות באיידס לעומת אורח חיים מתירני בו קיים סיכון גדול יותר באופן משמעותי.

3. הסיכוי של המתחנך בחינוך דתי להידרדר לשימוש בסמים, או לפשיעה פלילית המובילה למאסר הינו נמוך באופן מובהק מזה של המתחנך בחינוך לא דתי. משום כך, יטען ההורה, לא מדובר כאן בהעדפה ערכית, אלא בהעדפת אורח חיים עם סיכון קטן להידרדרות לשימוש בסמים לעומת אורח חיים עם סיכון גדול יותר באופן משמעותי.

הצגת טיעון כזה, יכולה לעורר זעם לא מוסתר של רבים. אולם זעם כשלעצמו איננו טעון לוגי.

הטיעון הלוגי הנגדי יכול להיות אך ורק טיעון ערכי. אדם יכול לטעון שהוא מעדיף אורח חיים פתוח, מודרני או "נאור" על פני אורח חיים אחר, גם אם אורח החיים הנאור כרוך בתוחלת חיים קצרה יתר ו/או בסיכונים גבוהים יותר. טיעון כזה יכול להיות לגיטימי כשלעצמו, אולם הוא טיעון ערכי לכל דבר. ולגבי טיעונים ערכיים כבר הוסכם שאינם לגיטימיים ואינם רלוונטיים לסוגיית הבחירה של ההורה המשמורן.

קביעתו של גוטליב כי "אין ספק כי הפסיכולוג כמו עורך הדין וכמו השופט, אינו יכול לנתק את עצמו לגמרי מדעותיו ורגשותיו, ויתכן כי במקרים מסוימים, יהיה עליו לפסול את עצמו מלחוות דיעה בשל חוסר יכולתו להיות אובייקטיבי" מקבלת כאן משמעות רחבה מאוד.

* - * - * - * - * - *

הערה:

הקביעה בטענה 1 לעיל מסתמכת על:
Goren J.J., Modatie J. H., et al: An epidemiologic investigation of hypertension and ischemic heart disease within a defined segment of the adult male population of Israel. Israel J, Med Sci., 4:177, 1968;

שניידר מ'. גולדבורט א', מדלי ג', נויפלד ה', ואורון ד', : שכיחות נמוכה של מחלות לב אצל יהודים דתיים בהשוואה ללא דתיים, תורה ומדע 8, 1-2: 35-40, 1978.

(מחקר שנתמך עפ"י חוזה מס' 375106 ע"י ממשלת ארה"ב בהתאם לחוק קרן השואה מס' 480, ובוצע ע"י הסקר למחלות לב עבור הסתדרות מדיצינית "הדסה", משרד הבריאות הישראלי, ומכון הלב והריאה של ארה"ב)

תוצאות דומות התקבלו גם במחקרים נוספים.

ד"ר הלפרין,

בישראל יש מתאם מובהק בין עוני לדתיות. לפי שיטתך הסטטיסטית הורה דתי גוזר על ילדיו חיי עוני.

אני מקווה שטיעון זה אינו מעורר אצלך זעם רב מדי.

אבהו,

לחלוטין לא.

ולמה שיעורר?
שהרי לכל היותר אתה צודק. אז מה?


לגופו של עניין, טענתך תלויה מאד בהגדרה הפורמלית של עוני, כך וכך אחוזים מהשכר הממוצע.

אמנם, אם תבחר בהגדרות מתקדמות יותר המודדות פרמטרים של איכות חיים, יתברר שהמצב כנראה הפוך,

לפחות לאותן הגדרות הנותנות משקל ממשי למדד שביעות הרצון.

בודאי שלהגדרה הנפלאה של חז"ל, איזהו עשיר - השמח בחלקו,
מדד העושר הממוצע של שומרי המצוות יותר גבוה משל האחרים,
ומדד העוני המקביל נמוך יותר אצל הדתיים/חרדים.

אגב, לא מדובר בהערכה גרידא, אלא במחקרים שהדגימו את המצב המעניין הזה.

בכל אופן תודה על הערתך.





נ.ב. האם יש לך נתונים על המתאם בין עוני או עושר לבין מקצוע מכובד כמו סחר בסמים, למשל?





תוקן על ידי - דר_הלפרין - 18/12/2005 15:01:00

ד"ר הלפרין,

הסטטיסטיקה של הסיכוי למות ממחלות לב מעניינת ומעודדת, כמובן, וכך גם שיעורי התמותה. אבל בסופו של דבר כולם מתים והמספרים מעידים, אולי, על הבדל בסוגי המחלות שבהם לוקים חילוניים ודתיים. הדעת נותנת שאם החילונים חולים יותר במחלות לב הדתיים חולים יותר במחלות אחרות.

האם יש מידע על "תחלואה דתית"?

הרב ד"ר הלפרין,

א. האם נכון המימצא לפיו נשים דתיות לוקות פחות בסוגי סרטן מסויימים כפועל יוצא של שמירת חוקי טהרת המשפחה?

אבהו,

קראתי פעם שבציבור הד"ל יש אחוזים גבוהים יחסית של תמותת תינוקות עקב פגמים גנטיים שניתן היה לגלותם מראש. זאת, ביחס לחברה החילונית שבה רבים אינם נמנעים מלהפיל עוברים נושאי בעיות גנטיות ולחברה החרדית שבה בדיקות גנטיות לפני השתדכות הפכו לנורמה כללית.

מאידך, אני מניח שיש מחלות מסויימות שהגיוני שדתיים ובעיקר חרדים ילקו בהם פחות. למשל סרטן העור בגלל פחות חשיפה של העור לשמש.

אתם לא מציעים פשוט שהקב"ה שומר על עושי רוצונו?
למה לא?

ממללא,

אם איני טועה (ואולי יוכל הד"ר להאיר עינינו), הטענה היא שיש מיעוט מקרים של סרטן הרחם בנשים דתיות (מכל הדתות!) ביחס לחילוניות, בשל מיעוט השותפים ליחסי מין במהלך החיים. ולא בגלל הקפדה על חוקי הנידה.


כי שרית -
שאלה מצוינת!




תוקן על ידי - אמשלום - 19/12/2005 7:06:18

כי שרית

אני מצטרף לאמשלום עם הבוהן הירוק.

ויש לזה שתי תשובות.

א. יש שתי רמות שבהן אנו מדברים על השגחה פרטית, על נסים וכיו"ב.

1. הרמה שבה האירוע של הנס וההשגחה הפרטית מהווה חלק ממכלול הבריאה. זה אומר שהוא כפוף לחוקי הטבע, וניתן לבחון אותו לפיהם. הניסיות היא בזימון, במשמעות שיש לו לגבי חיי האדם בכלל או לגבי חיי אדם מסויים, וכיו"ב.

למשל, נס קריעת ים סוף יתבאר לפי זה בתור רוח עזה וחמה שנשבה כל הלילה וייבשה את הים. הניסיות היא בכך שזה אירוע שאינו מתרחש יומיומית אלא פעם בדורות, אם בכלל, והוא ארע בדיוק בזמן הנכון כדי שעם ישראל יעברו בשלום את הים.

זו, למשל, שיטת ריה"ל בספרו ה"כוזרי".

2. השיטה השניה היא להניח שהנס שובר את חוקי הטבע. מעין זה מה שמסופר כי בימי מלך ממלכי ישראל חזר שעון השמש לאחוריו. זה לא היה אירוע שהשתדל בשאר מערכות הטבע, ולא היה בו זימון מקרים יוצא דופן. שעון השמש לעולם אינו יכול לחזור לאחוריו. זה היה לכן נס שחרג מכל מערכת, ולא ניתן למצוא לו הסבר טבעי.

הגישה שאיפיינה את האשכול הזה היא שהשגחה הפרטית המתגלה באורך חיים ארוך יותר אצל אנשים דתיים מקורה בסיבתיות מהסוג הראשון, לא השני.

יותר מכך, מה שנראה כאן באשכול הוא שהתורה - או כל אורח חיים דתי - תורמים לאורח חיים בריא יותר וממילא לאריכות ימים.

אם נבדוק את הניסוח, אזי יהיה מדוייק יותר לומר שההשגחה הפרטית מתגלה בכך שאורח החיים הדתי משקף התאמה לכללים של חיים בריאים יותר.

זה כמובן יעורר את השאלה אם התאמה כזו מעידה על השגחה פרטית או על אמיתיות הטענות הדתיות, או רק מראה, בסגנון פרגמטי (פילוסופיה שהיתה קיימת באמריקה בסוף המאה ה19) כי הדת בריאה יותר, ללא קשר לדברים אחרים.

ב. הנקודה האחרונה היא לדעתי הסיבה לכך שאיש מבין הכותבים כאן לא ביקש לראות בממצאים הללו עדות לנכונות הדת. ראשית, בגלל שהם עשויים לשקף כלל לגבי דתות או לכל הפחות לגבי דתות מערביות מונותיאסיטיות, ושנית, בגלל שאיש לא רצה להיתפס ב"עוון" של טיעון לא תקף מתחום התיאולוגיה.

יתכן שיש כאן יותר מזה. יש לנו נטיה, כאנשים חושבים ואינטלקטואלים, לזלזל קצת בטענות של "שכל ישר" ואמונה פשוטה ו"תמימה" המציגות ממצאים כאלו בתור "הוכחה" לאמונה.

לחשש זה יש הצדקה פילוסופית, מפני שממצא כזה עדיין רחוק מלהוות הוכחה ללא טיעון שלם ומסודר.

אבל חוששני שהוא גם משקף השפעה של החיים בחברה אינטלקטואלית. מתחילים לחוש כי יש משהו ילדותי קצת באמונה תמימה, ולכן מעדיפים שלא לעבור מן הממצאים שהם באמת אמפיריים לטענות תיאולוגיות.



ולכן שמורה לך, כי שרית, הזכות שהזכרת לנו את העובדה הפשוטה הזו כי חיינו מנוהלים בידי השגחת האלקים.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני, כתבת:

יש לנו נטיה, כאנשים חושבים ואינטלקטואלים, לזלזל קצת בטענות של "שכל ישר" ואמונה פשוטה ו"תמימה" המציגות ממצאים כאלו בתור "הוכחה" לאמונה.


במקום, "יש לנו נטיה" אתה בטח התכוונת ל, "יש לי נטייה". הרי ידוע לך שפה בפורום נמצאים אנשים חושבים ואינטלקטואלים שאינם מזלזלים בכלל באמונה פשוטה ותמימה.