אתחלתא דגאולה

בכל האשכול ה'כבד' הזה אני רואה הודעה ענינית אחד והיא זו הקצרה של שלמה_ל המצביעה על מלחמת הסמנטיקה (סמנטיקאל?) הילדותית.

נניח שאנו יודעים מה היא הגאולה ושעובדת פתיחת שערי הארץ תורמת לכך או שתתברר כמי שתרמה לכך. נו, מילא, כבר אי אפשר להיות חסיד סטמר? מדובר שוב בחלוקת תואר סמנטי. הציוני יקרא לזה התחלת גאולה ומי שכנגדו יקרא לזה סוף הגלות. ככה גם אפשר לתאר את השואה ועוד המון צרות ושמחות.

מיכי.

<"נזכרתי בעוד משהו שקשור לנשוא האשכול. כמדומני שבהוצאה כלשהי של 'אם הבנים שמחה'">

כנראה כוונתך למהדורת "מכון פרי הארץ" (תשמ"ג) , אלא שהדברים שם אינם בדיוק ככדבריך, והרי הם כפי שהם שם בעמוד 21:

"וכדברי קדשו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א אלי, כאשר זכיתי להכנס לקודש פנימה בשנת תש"מ, לאחר שהתעניין על כתבי אבא מרי זצוק"ל:

"כאשר יבוא לא"י ידפיס את כתבי אביו ויפרסם כי האבא היה יהודי ירא ושלם ורחוק מציונות".

בלשון האדמו"ר: "דער טאטע איז גיוועהן א ערליכער ייד און וייט פון ציונות".


עולם הפוך אני רואה

הלבן,

כתבת: "הרבי האמין בכל לב שהקמת המדינה לא היתה שום אתחלתא דגאולה, אלא לאידך"

למה "לאידך"? מצד איזה טעם?