תרגומם פיה"מ להרמב"ם

לבקשת החברים בחשובים, שליט"א.

הספר היותר ידוע שתרגם הר"י קאפח הוא פירוש המשניות להרמב"ם.
כפי מה שראיתי, יש בעבודתו ב' חלקים עיקריים.
א. תרגום חדש מערבית.
ב. מהדורה בתרא של פיה"מ, שהרמב"ם חזר בו ותיקן דברים בכתב יד.(חלקים מזה כבר נדפס לפני כן בקבצים ומסכתות בודדות).

התרומה של הרי קאפח על החלק השני, חשובה מאוד. לכאורה ניתן לומר שלפני כן היה לנו פירוש המשנה בגדר ספר שאינו מוגה.

אבל לחלק הראשון, יצאו קצת עוררין, ידוע על הרב קורח, וי. שילת (שילת בעיקר על מסכת אבות. בהקדמה למהדורתו). ועוד...

הרב קאפח טוען שר"י אבן תיבון לא ידע ולא תרגם נכון. זה דבר תמוה מאוד, אחרי שהרמב"ם עצמו משבח את תרגומו על מו"נ. ומי יבא אחרי המלך?!

גם לגבי אשיותו של הרי חאפק יש דברים. איני יודע. בפירושו בעיקר בענייני אמונה, יש לו קו מסויים ללא ספק. ואיך אני יכול להיות בטוח שזה בדיוק כוונת הרמב"ם???

מצאתי בו דברים מאוד מעניינים, אין ספק שהרי קאפח הוא תלמיד חכם גדול, ויודע להגדיר דברים היטב.

עכ"פ...

תודה ויישר כח לעונים.

האמת היא, שאני מאלה המעדיפים להתייחס יותר לגוף החיבור מאשר לנסיבות שסביבו, אם כי יש רבים שחושבים שזה חשוב.

אתה ואחרים רשאים להמשיך, כל עוד שומרים על כבוד המחברים, כותבים לעניין, ומשתדלים להימנע מרמיזות לפרשיות עלומות ברמזים דקים (כלומר, אם זה ראוי להיאמר, אמור. אם אינו ראוי, שלא יוזכר כלל).

אגב, אכן הרב קאפח לא פירסם את המקור הערבי במקרה זה.

הנושא של הרי"ק נטחן כבר שוב ושוב וקשה עתיקתא מחדתא. לענין ההסכמה שהעלה דיגטל של הרבנים הראשים לאישיותו,
אני הקטן שמעתי מנכד של הרב יחיא אלשיך שסביו הגאון זצ"ל סיפר לו שפנו בזמנו לרב ניסים, ושאלהו איך הוא ממנה אדם הכופר בזוהר ובקבלה (דרדעי) לדיין, והוא קרא לרי"ק והשביעו שהוא לא מאמין בדברי סבו יחיא אלקפאח מייסד כת הדרדעים. כשיצא הרי"ק מטקס השבועה הוא ציטט למקורביו את דברי הגמרא: נשבעין לאנסין וכו'.

הרי"ק לא נמנע מעולם מלהזכיר את סבו יחיא אלקפח בתוארים של סגן גדול הדור, וקלל את אויבי סבו בביטוים חריפים מאין כמותם.
אגב, אויביו של סביו היו הרבנים הגאונים אשר מכתביהם מופיעים בספר אמונת השם שי"ל בירושלים תרצ"ח נגד יחיא אלקאפח וגונדא דיליה.

ואלו הם


ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג,
ר' צבי פסח פראנק, ירושלם,
ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל,
ר' יוסף צבי דושינסקיא,
ר' פנחס עפשטיין,
ר' דוד הלוי יונגרייז
ור' אברהם חיים נאה, ירושלים,
ר' יעקב משה חרל"פ,
ר' חזקיה שבתי,
ר' אברהם עזריאל
ור' שלום הדאיה,
ר' שמעון צבי הורוויץ,
ר' יוסף גרשון הורוויץ,
ר' אליהו ראם
ר' משה אביגדור עמיאל,
ר' יוסף צבי הלוי,
ועוד רבים כאשר יראה המעיין שם.


אכן כ"ז כמובן שולי כאשר באים לדון על יצירתו של הרי"ק ועוד חזון למועד.

הרב קאפח מתרגם את פירוש המשניות לשפה בת זמננו, הרב שילת חולק עליו בזה ומתרגם בקירוב לללשון הקודש הכבדה של אבן תיבון ואלחריזי, רק בפחות כובד ויתר חדות, זה ענין עקרוני, ויש מקום לשני הצדדים
הרב קורח משלב גם מילים ארמיות בתרגומו, והוא סובר שהעיקר שהדברים יובנו ע"י המעיין (דוגמא, אצל הרב הרב קאפח תופיע מילה כמו "הלמידות" במשמעות של לימוד מפסוק, והרב קורח יתרגם "הילפותא", שזה בעצם תרגום מערבית לארמית אבל יותר קרוב לשפת הלומדים)
בתרגומו של הרב קאפח מטבע הדברים נפלו גם קצת שיבושים, הן בהעתקת הערבית, והן בהכרעת כוונת הרמב"ם בדבריו, הרב שילת עבר על תרגומו בהשוואה למקור ועשה קובץ תיקונים מיוחד ביותר, ובשילוב שניהם אפשר להגיע בבירור לכוונת הרמב"ם
אני מצפה שהרב שילת יפרסם את תיקוניו בקרוב, וגם שמוסד הרב קוק יפרסמו מחדש את מהדורת פירוש המשנה עם המקור הערבי שנדפס בזמנו בששה כרכים
אני הקטן הייתי מעורב בההדרת פהמ"ש לשתי מסכתות ולמדתי היטב את הנושא הנ"ל
יש לציין שהרבה מהתלונות של הרב קאפח על התרגום של אבן תיבון ושל אלחריזי מקורם מזה שבנדפס במקומות רבים נדפסו הדברים בשיבוש ואילו בכתבי יד של התרגום (כגון כת"י פריז) באו הדברים מדוייקים ונכונים

ראשית, יש לציין שעל פירוש המשניות יש לנו מר"ש תבון רק על מסכת אבות ועל שאר המשניות אין מאומה מתרגומו. כל סדר הי' לו מתרגם אחר. מאלחרירי יש רק על סדר זרעים, אך כנראה שאלחרירי לא ת"ח והי' רק משורר.

שנית, ברור שהרב קאפח טעה במקומות שונים, שהרי מדובר במפעל כה עצום שאין שם טעיות זה בגדר נס. גם יש צדק על תלונות של חוסר עקביות. דוגמא אחת יש על תירגום מלת "אעתקד" שבתחילת ספר המצות, שהר"ש תבון תרגמו כ"אמונה" והר' קאפח צועק מרה שיש לתרגמו כידיעה, אך הרד"צ הילמן כותב בלגלוג שהר"ק לא הי' עקבי בתרגומו. נו, ממש סוף העולם!

גם יש לו לשון מאד חריפה, וגם קצת דעות שגויות לענ"ד, כגון הדעה התמוהה, למשל, שאגרות לוניל אינן לרמב"ם, או שנוסח התפלה של הרמב"ם הוא של נוסח תימן בעצם, ולא להיפוך.

אך למרות זאת, לפועל מדובר ביהודי גאון גדול ויר"ש גדול ולמרות שהי' נכד סבו ר' יחיא הרי מעולם אין עדות של הר' קאפח נגד הזהר, ואדרבה, מציין לזהר בפירושו לרמב"ם. אך משום מה החרימו אותו בחוג מסויים והפכו אותו לקל. ובמכתבו של רד"ץ הילמן הוא מונה מה שנראה טיעונים קטנוניים ביותר לבטל את פעליו ואת אישיותו של האדם החשוב הזה. וכל המכתב דן על מי שתרגום, כל פירוש המשניות, כל המו"מ ספר המצות, כתב פירוש על כל המשנה תורה, תרגום חובת הלבבות, ספר הכוזרי, ספרי הרס"ג ועוד עשרות ספרים מערבית אך למעשה בחוגים ישיבתיים החליטו להפקיע אותו מבית מדרש משום סיבות שלהם. לענ"ד עיקר הסיבה שהיא משתייך לחוג ארץ ישראל השלימה והינו תלמיד מרכז הרב ולא בגלל הבעיות הקטנות שמצאו בכתביו. כמובן כל הבעיות שמונים אצלו ניתן למצוא כדוגמתן אצל גדולים מוסכמים ומוסמכים (כלום לא ניתן למצוא בעיות בהתבטאות ופסיקה וסברות נועזות ותמוהות אצל ענק הרוח כהגר"מ פיינשטיין זצ"ל למשל? אך כמובן שאם הוא גדול בעיניך, הרי הגדלות מכסה על הבעיות והן נתפסות כקטנוניות, ואם כן לא הבעיות הן שפוסלות אותך, אלא ההחלטה המוקדמת שהיא פסול לבוא בקהל, היא שהופכות את הבעיות, כדברים הרי גורל).

איני בקיא בערבית יהודית, אך לפועל כל תרגום משלו הופך הספרות היהודית ערבית מספרים לא קרואים לספרים שתענוג ללמוד בהם, אם זה חובת הלבבות או האמונות ודיעות לרסג או מורה הנבוכים (לאחרונה י"ל לאחרונה עוד מהדורה מדעית של מורה נבוכים, וביחס אליו שפתו של הר' קאפח הינה שפה רבנית ותורנית נאה וקולחת).

רק לציין שכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל הי' חסיד מושבע של תרגומיו ובעיניו היוו הרב קאפח סמכות עליונה על הרמב"ם. ולך רזיא אומר, שאם שמעת על הגאון המופלא דיין בקהילת צאנז קליוזנברוג בויליאמסבורג מפוסקי הדור בארה"ב, רבי פישל'ה הרשקוביץ שליט"א, הרי אומר לך מעדות אישית שתרגומיו של הרב קאפח לא מש משלחנו ולא זז מחבבו ומלדבר בשבחו.

ויש כאן אירוניה לא קטנה, שהרי מי שמכיר את תפיסת עולמם של שני חכמים אלו, הרי שניהם הם במובהק אנשי קבלה, האדמו"ר מליובאויטש כאיש חב"ד, ור' פישל שהינו חסיד מובהק של פלג זידוטשוב/קומרנא, ודוקא להם לא מפריע העובדא שהוא נכד למייסד הדרדעית! מאידך, יש לציין, ששניהם גם חסידי ארץ ישראל השלימה (לא ציונית חלילה), ולכן לא הפריעה להם פרט זה בהשקפותיו.

[ונקודה נוספת, שבעצם יתכן שבגלל שהאדמו"ר זצ"ל מחזיק ממנו, יש עוד סיבה שברמב"ם פרנקל פסלו את הרב קאפח כשם שפסלו שם את תורתו של מורי ורבי מחב"ד זצ"ל ואכמ"ל].

ואם איני טועה, הרי הגר"ח קנייבסקי גם משתמש בספריו על זרעים בתרגומו של הרב קאפח אם כי מסיבות שלו אינו זהה בגלוי את שם המתרגם.

לפי שעה אתיחס רק לדבריו של אתנחתא אודות "פסילתו" של קאפח בחוגי הישיבות וסיבתה.

אתנחתא הרחיק לכת כי הרחקת ספרי קאפח בישיבות משום היותו חסיד אר"י השלימה... השערה זו מגוחכת ואין לה ע"מ שתסמוך. איני מדבר עתה על פסילתו ברמב"ם פרנקל ששם זה ברור שסיבתה רקע אידאולגי שהתוה אותו הרד"צ הילמן (מעורכי הרמב"ם ככל הנראה, הטענה שבגלל שהרבי מלובביץ החזיק ממנו לכן לא מביאים היא קצת נאיבית, בבני ברק לא כ"כ סופרים את הרבי ודעותיו, ולמי אכפת מה הוא טעמו של הרבי??? ושמא גם אתנחנתא כתב זה ע"ד צחות בלבד).


פיה"מ עם תרגומו של קאפח נמצא בכל בית מדרש ליטאי בעל ספריה מינממלית, (מורה נבוכים כמובן פחות), וא"ת א"כ למה פירושו על הרמב"ם לא נמצא? התשובה היא פשוטה מאד. כמי שנתגדל כל ימיו בעולם הישיבות נוכחי כי בסופו של דבר, הנסיון מלמד והחוש מעיד: כל ספר הנכתב בסגנון למדני ישיבתי נכנס במדה כזו או אחרת לבית המדרש גם אם כותבו אנו משתייך לחוג הישיבתי ! והגרי"ד מבוסטון יוכיח, אע"פ שהיה ראש המזרחי והאידיאלוג שלה, למרות זאת ספריו מצוים בכל מקום (ואם לא בבתי מדרש אז בבתים פרטיים) ושמועותיו מתבדרי בבבי מדרשא והדברים ידועים, אפילו את הספרים של יודל גרודנר ממרכז הרב, משפט המלוכה, ועוד, אפשר למצוא לעיתים בבית המדרש,

אז למה קאפח לא?

אין כאן שום הוראה מגבוה או מערכה מסוימת, פשוט... וזה יודע כל לומד (בסגנון ישיבתי)ואף אני מעולם לא מצאתי בפירושו (שכמה כרכים ממנו בביתי) איזה פירוש חדש ומקורי שלא קדמוהו בזה....

אכן כן פירושו על הרמב"ם רחוק מאד מהסגנון הישיבתי המעמיק המשדד את הסוגיא לאור שיטתו של הרמב"ם, וכל זה זר מאד לקאפח. כך שספרו על הרמב"ם חסר ענין לחלוטין בחוגי הישיבות.

נדמה לי שבמהדורה הראשונה של פיה"מ הוציא הרב קאפח את המקור הערבי מול תרגומו בשישה כרכים, ורק אח"כ הו"ל את המהדורה המוכרת כיום.

אכן במהדורה הראשונה הדפיסו את הערבית במקביל לתרגום.

זה שכתבתי על הר' קאפח ועולם הישיבות, לא התכוונתי ללימוד בהם, אני יודע את הסגנון הישיבתי שהוא שונה מאד מסגנונו של הר' קאפח, ואין לצפות שילמדו בהם. אני מתכוון על התייחסות אליו כחלק מיהדות התורנית הלגטימית של תורה ומצות.

ניתן לראות מוזמן ב'מועדון' שלהם במוצר הליטאי הפונוביזי בעריכת רד"צ בספר המפתח של פרנקקל (שעל כך כתב רד"צ את מכתבו לבאר מדוע הוא אינו ראוי לבא בקהל) במפחת ההוא הרי כל מי שנחשב חלק מיהדות הזאת, מצוין אליו ולספריו בכבוד הראוי, גם אם אינו סגנונו אינו עולה בקנה עם הלימוד הישיבתי האופנתי, ומאידך יש אשר הסגנן מתאים, אך בכל זאת אינו שם.

ה'ויואל משה' למשל הנודע בעמקותו הישיבתית- אין, וגם הרבה חכמי ספרד שאינם ממש על דרך זה. מאידך, ברור שהגרי"ד לא ייזכר ולא ייפקד למרות שאין כמותו הצולל למעמקי הסגנון הישיבתי ו מי כמוהו מורה. האדמור מחב"ד לא מוזכר בגלל המחלוקת של פונוביז, ספרי הרב קוק מוחרמים

חידוש בשבילי שהרי"ק מוחרם בחוגי ליטאים, למדתי אצלם, ולא נראה כך. זכור לי שהגר"ש אוירבאך מזכירו בספרו על טהרות.

אשר לדיין צאנז, גם הדברי יציב מזכירו.

בכל זאת השאלה עניינית, האם הפוסלים מצאו משהו ענייני. מענין לראות מכתב הילמן.

ואולי כדאי לחדד דבר, מתרגם, ככל שיהיה יותר למדן, כך הסיכוי שיתערב בתרגום דברים מסברותיו, יותר גדול לכאורה.

איני יודע בבירור. איני מבין בתירגום.
אבל מסברא כך נראה.

אבל אם זה נכון, א"כ להיות מתרגם טוב, עדיף ת"ח ממוצע מת"ח בעל שיעור קומה ודעה וסברה עצמית גדולה.

כמה תיקונים לדברי אתנחתא.

"ה'ויואל משה' למשל הנודע בעמקותו הישיבתית- אין"

א. לא שמעתי שסגנון האדמו"ר הוא ישיבתי, מענין לבדוק את זה.

ב. אני מפנה את המעיין לספר המפתח הלכות מלכים (עמודים תק"פ - תקפ"א) ספרתי שם לבד כ10 פעמים הבאות מויואל משה. כך שדברי אתנחתא בהעלם גדול. (ויותר נראה שט"ס נפלה בדבריו שכן המשפט שם אינו מסתדר מינהו ביה...)

"ספרי הרב קוק מוחרמים"

שאלתי פעם את רד"צ הילמן על תופעה זו, מה גם שידוע שהחזו"א טען שספרי ההלכה שלו ראוים לבוא בקהל.

תשובתו היתה מאד פשוטה. הוא טען: קח את ספר שבת הארץ העוסק הרבה בדברי הרמב"ם הלכות שמיטה. אם תמצא שם 5 חידושים מקוריים על הרמב"ם, אני אדאג שיכנסו במהדורה הבאה. לטענתו הוא עבר, ואין.

מסתבר שפעמים רבות נח לאנשים ליצור איזהו מצג שווא של חרם וכדומה, כדי לחפות על דלות החומר. עם כל הכבוד לגה"צ ראי"ה קוק זצ"ל, הרי שמורשתו ההלכתית אשר השאיר בכתובים אינה מרשימה במיוחד.

על כתבי הרבי מחב"ד זה כבר סיפור אחר, אך כדי לא לעצבן את אתנחתא לא אכתוב את דעתי האישית בענין, מה גם שזה ודאי לא מענין אותו.

שמעתי שש"ד וולפא עוסק בהוצאת רמב"ם עם תורת הרבי מלובביץ', נחכה ונראה.

ראיתי פעם שליקטו חידושי הרבי על סנהדרין כמדומה, בעריכת ש"ד וולפא, העריכה היתה גרועה מאד ולא מכבדת, נקוה שהוא השתפר מאז.


תוקן על ידי - נחית_דרגא - 13/12/2005 16:55:54

כבוד הרב נחית שליט"א, קצת הומור והבנת הנקרא של שפה אחרת.

המשפט הראשון על ויואל משה הי' צינית לעילא, ואילו מלת "אין" נכתבה בשפה אנגלית ששם קוראים לבפנים in

סליחה רבתי על הבלבול

אנגלית אכן איני יודע, אני משתדל עכ"פ שבשפה שבה אני כן שולט יהיו הדברים רהוטים וקריאים.

לגבי הסאטמער היה לי חשד שאתה מתלוצץ, לו היתי זוכר באותו רגע את שנאתך העזה לקנאים, לא היתי מסתפק בכך. התנצלותי.

באמת, אין ברצוני לדון על מורי ורבי אדמו"ר מליובאוויטש, שהרי דבריי לא יתקבלו כאמינים. אז נשאיר הדבר מחוץ לדיון. (אם כי מאידך מי ידבר אם אני ישתוק, זה שאינו מבין? בכל אופן אשתוק רק לציין שלדעתי העניה מאד הרי לפועל אף אחד לא ביאר באופן כה יסודי שני פרקים האחרונים של הלכות מלכים כמו אדמור. אם כי אתה לפי דעתך תטען שזה להג (ח"ו)) ואיני מצפה שוולפא ייעשה עבודה טובה, שכן לדעתי אינו שייך לכך כלל!

מעניין, שהרב זוין ראה גדלות בתורת הנגלית של הרב קוק ואילו רד"צ לא. זה סתם מעניין ואף קצת משעשע. יתכן שהוא צודק שאכן גילה שמדובר בתורה שבלונית רדודה חסרת עומק, אך בכל זאת זוין, בעניי, ידע משהו בכך ובא"ת מצא מה להכניס ממנו. ומאידך בויואל משה מצא רד"צ עומק נהדר ומקורי. מאד מעניין.

אך יותר מפליא עד מבדח שמהריד"ס לא מצא משהו מקורי.

לדידי אין צורך בהסבר מפותל. פרנקל רמב"ם הינו ביטוי של ההשקפה הישיבתי בכל צורת העריכה ומה בפנים ומה בחוץ, ולא בגלל שלא מצא כאן או שם.



תוקן על ידי - אתנחתא - 13/12/2005 19:38:51

יש דוקא קנאים שתורתם אני מאד אוהב כגון תורת הרב מבריסק, ומאידך יש לא קנאים שגם הגו שטיות, במחכ"ת כי רב הוא, כגון ספר 'אם הבנים שמחה' שהינו שיקוף מדויק אך הפוך של הויואל משה... האם מהאם הבנים שמחה כן הכניס...

כך, שדעתי על קנאות לא משבשת את שיפוטי על ערכם וטיב מחברים וספרים.