|
|
| נשלח ב-15/12/2005 14:52 |
 |
| |
נישטאיך
גישה זו גם מסבירה את העובדה הנראית לנו כשגעון קולקטיבי בחב"ד, שאין מוכנים לקבל את העובדה שהרבי נפטר.
וזאת מכיון שהרבי רמז או אמר שהוא המשיח, ומכיון שהרבי אינו יכול לטעות.
המסקנה היחידה היא, שהחושים שלנו הם הטועים והרבי חי וקיים...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 15:16 |
|
| |
בכוונה נמנעתי בתחילת האשכול להזכיר גישת חב"ד בנושא זה. גם ככה אני חשוד בפורום בשנאת חב"ד ולא רציתי להוסיף על זה. אבל כיון שאחרים כבר הזכירו את זה, אז אכן זה נכון שבחב"ד טוענים שהאדמו"ר לא יכול לטעות. ואז כששואלים אותם הרי במכתבי הרבי בכת"י יש מחיקות ותיקונים לאין סוף, איך אפשר להסביר את המחיקות האלו, אם לא שהוא טעה בתחילה כשהוא כתב אותם, מפרשים, שהרבי כתב קודם לפי אורות דתיקון בעולם התוהו, ואח"כ תיקן לפי הנכון בעולם המעשה. ואם קבלה נקבל...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 15:50 |
|
| |
העלאת אנשים לדרגת אלים שאינם טועים אינה תופעה יהודית או דתית. יש קדושים חילוניים רבים - בן גוריון ובגין בארצנו, ובעולם הגדול צ'רצ'יל, דה גול ופושעים כסטאלין ומאו.
כנראה שהערצה עיוורת דרושה לאנשים (או סוג מסויים של אנשים). יש ארגומנט פסיכולוגי בדבר דמות אב, אבל אני מוצא אותו כשטחי. עבור אנשים מסויימים קיומה של הדמות הנערצת ומעלותיה הרבות מהווים ביטוי של אופטימיות. המאמין מוצא עידוד בכך שאי שם בעולם יש אדם שוחר טוב שתמיד פועל נכון. מעמדו הגבוה (שמתבטא בתפקיד אחראי ומשפיע) מבטיח שהעניינים יתנהלו כשורה ועל כן האופטימיות היא במקומה. הספקות המענים אינם חלים לגביו. כל כפירה במעלותיו היא ביטוי לניהיליזם ויאוש שאותם יש לעקור מן השורש כי הם מעמידים בספק את האופטימיות המנחמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 18:36 |
|
| |
בעלבעמיו
כתבת:
"הרי המשיח יהיה גדול ממשה, והוא מורח ודאין, שאין בפסיקתו משום טעות, ומה ראיה מתנאים ואמוראים?
(ברור לי שהרבי עצמו לא היה מקבל את הטיעון הזה !)"
לאור דברי הרמב"ם אף אחד לא היה מקבל את הטיעון הזה!
"היסוד השביעי
נבואת משה רבנו ע"ה. והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה. והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא..."
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/rambam/hakdamat-2.htm#6
תוקן על ידי - riv - 15/12/2005 18:41:40
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 21:10 |
|
| |
אנסה להגיש פשרה- בסגנון הנקרא בעולם הישיבות "בעל'ה'באתיש", ובקיצור:
זה שנביא, שופט, חבר בי"ד הגדול, גאון, ראשון, אחרון, אדמו"ר,פוסק – (ובדורינו) ראש ישיבה ליטאי אינו יכול לטעות זה מה שהדת ושכל הישר מחייב שנאמין בו. אחרת אנחנו מקעקעים את עתיד אומתינו.
זאת אומרת – אי אפשר לחנך דור של ילדים אם לא שנשרש בהם את אמונתם במנהיגים של הדור. עכ"פ למנהיגו ורבו הפרטי. אמונה זאת כוללת ההנחה שאכן כן – יהי' מה שיהא א"א לגדוילים לטעות. ובלשון הש"ס "אפי' על שמאל ימין כו'.
אבל לדור ה ב א [ובסביבה אחרת, ז.א. לאחרים שלא מחוגו, אפילו בדור הזה] בהחלט ניתן הזכות ואפשרות לתמוה על דברי הגדולים שבדור שעבר ולפקפק בדבריהם.
במילים אחרים – ראש ישיבה צריך להנהיג את ישיבתו באופן שהמשמעת שלו תהי' כפופה על תלמידיו ללא שאלה. אחרת לא יצליח. יחד עם זה יחלוק על ר"י שקדמו.
כשהם שואלים על שידוך ומבקשים ברכתו עליהם לחשוב ולהאמין שהוא "רואה" שזיווגם הוא מן השמים. כל ה"סביבה" מאמינה בזה. זה שלפעמים זה לא מצליח ר"ל – אין זה הזמן לחשוב על הזה.
פרדוקס ? כן.
הכרחי ? כמדומה שכן.
דוגמא לזה מהחיים –
הבורא ית' הטביע שילד עד גיל מסויים סומך על הוריו ללא סיג. אם לא, יגדל כפרא אדם. רק כשיגדל יראה שאולי בכמה דברים לא כוונו.
לעומדים בצד – אף שרואים את טעות ההורים עליהם לשתוק.
תוקן על ידי - חושבשחושב - 15/12/2005 21:30:30
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 22:08 |
|
| |
חושב,
האם באמת מוכרחים לגדל ילדים ע"י אמונה עיוורת במנהיג?
וא"כ האם זוהי האמת המרה
שאין לדת המשך ללא מנהיגים בעלי שיעור קומה
בימינו בגלל עודף ידיעות על כל אדם ומשפחתו דרך האינטרנט וכד' שלא היה בדורות קודמים, אמונה במנהיגים נעשתה לדבר כמעט בלתי אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 22:16 |
|
| |
נישטאיך,
כתבת:
"וכי דרכם של חכמי ישראל היתה לחזור בהם, כשהתברר להם שהם טעו,(אם כי מבלי להזכיר תמיד שהם טעו או חוזרים בהם)"
הרמב"ם מתוך ההקדמה למשנה:
"והטעם שהצריכם לכתוב דעת איש אחד, ואחר כן חוזר מן הדעת ההיא, כגון שאמרו, בית שמאי אמרים כך ובית הלל אומרים כך וכך, וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי, כדי להודיעך אהבת האמת והגברת הצדק והאמונה.
שהרי אלו אנשים הנכבדים, החסידים, הנדיבים, המופלגים בחכמה, כשראו דברי החולק עליהם טובים מדבריהם, ועיונו נכון, הודו לו וחזרו לדעתו. כל שכן שאר האנשים, בראותם האמת נוטה עם בעל דינו, יהיה כמו כן נוטה לאמת, ולא יקשה עורף.
וזהו דברי הכתוב (דברים יד), צדק צדק תרדוף. ועל זה אמרו חכמים (אבות פ"ה), הוי מודה על האמת. רצו לומר, אף על פי שתוכל להציל נפשך בטענות תוכחיות, כשתדע שהם אמת דברי חבירך, אשר טענתך עליו גלויה מפני חולשתו, או מפני יכולתך להטעות האמת, חזור לדבריו והריב נטוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 22:47 |
|
| |
חושב,
הנה הדגמה לדברי המילטון. בעל הבלוג "דעת הדיוט" מספר על אכזבתו מהתנהגותו של רב מסויים בפרשת סליפקין שנידונה כאן בעבר, וכך הוא אומר:
To so many of us whose knowledge of the deep philosophical and ideological truths of Judaism are quite deficient, the fact of the matter is that our commitment to Judaism is to a large part based on trust. Halacha isn't easy to keep, but we keep it because we know it's the right thing. But how do we know that? Most of us haven't really studied or investigated that claim with any real depth. Yet even while we are aware of our lack of solid intellectual grounding, we still trust that that the belief is true. But why? I think if we were to examine why most of us believe that many of our cherished ideas are true, we'll discover that it's simply because our rabbeim have told us to that it is so. They've taught us, and explained to us, and instilled it within us, that this is the right path. And we trust these people. We trust them for all sorts of things, but we also most definitely trust them that they understand torah well, that they are fair minded, honest, and considerate. And that they know best. So even though we ourselves can't know for certain it's the right thing, we rest easy knowing that these great people, who are so much wiser and more knowledgeable than us, must surely have investigated the issues properly, deliberated carefully, and thoroughly considered all the factors before coming to the conclusion that our path is indeed the right one.
But when I see something like the above, when I see a person that is considered a talmid chacham, one who is supposedly fair-minded and reasonable, and who posseses much knowledgeable of torah, one who is looked up to and admired as a bearer of truth, displaying such an utterly reprehensible demonstration of prejudice and untrustworthiness, it shakes me to my very core. And it makes me wonder if maybe, just maybe, the trust I put in my rabbis about the torah being right and proper might actually be mistaken too.
הדברים במלואם כאן
http://daashedyot.blogspot.com/2005/10/flashback.html
הדברים שונים בציבור הד"ל שממנו אני בא והדברים ארוכים.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 22:51 |
|
| |
המילטון
אענה לך כמתנגד-
זו לא אמונה עיוורת. כל העולם כוזב. יש לאדם להשען על מי שיותר חכם ממנו. כמו ילד על הוריו.
זו היא אמת הנאורה שיש סמכות לאנשים עם ידע ונסיון.
אם "לב שרים ומלכים ביד ה'" כ"ש שמנהיגינו בידו. זה שהם טועים לפעמים זה הוא חשבונם עם בוראם. ולא עלינו לחשוב חשבונו של עולם.
תוקן על ידי - חושבשחושב - 15/12/2005 23:26:14
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2005 23:28 |
|
| |
חושב, "יהי' מה שיהא א"א לגדוילים לטעות"
זוהי אמונה עיוורת שהרי אם גדול מסוים נתן הכשר על מוצר והתברר מעל לכל ספק שיש במוצר דברים שאינם כשרים האם תמשיך לתת לילד מאותו מוצר?
כמובן שיש לאדם להשען על מי שיותר חכם ממנו ולקבל עצות בכל מילי או אפילו ברכות וכד' ואם הגדוילים יודו בטעות לדעתי זה יקל בימינו את חינוך הילדים.
בדור הקודם לא היתה בעיה לחנך בשיטת הא"א לגדוילים לטעות ודרך אגב ככל שאני חוקר יותר אני מגלה שאולי אנשי הדור הקודם לא היו כ"כ בקטע של להקשיב לגדוילים בכל עת ובכל מצב, הם לא אמרו שהגדוילים טועים אבל לא תמיד הקשיבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2005 00:30 |
|
| |
ריב,
מה עם גלגל עומד ומזלות חוזרים בסוגיית פסחים?
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2005 05:06 |
|
| |
כתוב בספר חוט המשולש כמדומה שהחתם סופר מעולם לא חזר מפסק הלכה שלו רק פעם אחת ולבסוף התחרט על זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2005 08:24 |
|
| |
ריבי
אין ספק שדברי הרמב"ם הם לרצוי ולא למצוי.
בנו רבי אברהם כתב במאמר האגדה שלו:
"ובאמת נקרא אדון זה רבנו הקדוש כי כשהאדם ישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריעו לאמיתו, ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה, אין ספק כי קדוש הוא".
אף שהיו אמוראים שאמרו:
"דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי".
רבינו היה קדוש, כמה עוד קדושים את מכירה?
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2005 11:21 |
|
| |
חושב,
המודל שלך דומה למודל ה IQ, דהיינו שיש חכמים ויש חכמים פחות, והחכמה נמדדת על סקאלה אחת.
יתכן מודל אחר שלפיו החכמה היא רב ממדית. למשל בתחומי ההלכה אעדיף לקבל את דעותיהם (ואולי מרותם) של מיכי ונישטאיך, בתחומי רפואה את דעתו של ד"ר הלפרין וכו'.
|
|
|
|
|
