האם גדול או צדיק יכולים לטעות?

חושב, שמא (או ודאי) עשה תשובה.

"טעיתי" (נוסח ירות"ו?) טרם שמענו ממנו.

בקשר עם חנוכה, ובקשר עם נושא האשכול, ובקשר לשאלה על חכמים שיודעים לומר איני יודע, ושמסוגלים לומר טעיתי, הרי דוגמא.

בספרו טהרת הבית (ראיתי מהדורה שיצאה לאור בשנת תש"ן, לפני יותר מחמש עשרה שנים), חלק שני, הלכות נדה, עמ' רעג, כתב:


ומה שכתב בספר שבט הלוי(עמוד רפב אות ג') שלפי שיטת החזון איש, בין השמשות נמשך מארבעים עד חמשים דקות, הוא תמוה. ובתולדות החזון איש בספר פאר הדור חלק ד' (עמוד קצה) כתוב שהרב רד"צ הילמן העיד שהחזון איש הדליק נרות חנוכה במוצאי שבת עשרים דקות אחרי שקיעת החמה על פי מנהג הגר"א, הרי שעשה מעשה להקל במוצאי שבת, ולא חשש לומר שבין השמשות הוא.


והנה מלבד שהדברים מופרכים מצד עצמם, הם גם אינם נכונים. במקור שהובא לא כתוב כפי שהובא כאן, וכמובן מדובר שם על ימות השבוע, ולא במוצאי שבת...!

אף על פי שהעירו על כך כמה פעמים, וגם בכתב, לא תוקן הדבר, ולא פורסם תיקון...

בינתיים בדקתי, ע"פ פרוייקט השו"ת, ובכל ספרי יביע אומר ויחווה דעת לא נמצאת המלה 'טעיתי'! וגם לא 'חוזרני' (פרט לפעם שזהו ציטוט מדברי החת"ס!).


אם את/ה לא חלק מהפתרון, את/ה חלק מהבעיה !!!

בעוברי על אשכול זה, נתקלתי באמירה מעליבה כלפי הרב וורהפטיג, כאילו היה סתם בעל בית.

ובכן, בהשוואה לר' חיים עוזר מן הסתם שהוא לא נחשב גדול הדור, אבל בהחלט היה ת"ח ויש גם סדרת ספרים של חידושיו לכמה מסכתות בש"ס בשם "זריחת השני"

אנא לא חיליק ידענא ולא ביליק ידענא, אנא גמרא ערוכה ידענא.

אמר רב אחא דבר זה שאלית כל גדולי הדור, ואמרו לי ניר הרי זה חזקה. (ב"ב, ל"ו ע"ב).
ועי"ש בהמשך הגמ' ובשו"ע ח"מ סי' ק"מ, סעי' ה' וסעי' ט'.
דפסקינן דניר לא הוי חזקה.
הרי דטעו כל גדולי הדור ההוא.
ולא יהיו מותנן של גדולי דורינו כציפורנן של אמוראים.

פסיקת הלכה דלא כוותיה מראה על טעות?
אולי לפחות מצידנו שפסקנו דלא כוותיה.

לכאורה אבי אבות המציינים בראש משנה מפורשת את הטועים בהבנת והסברת ספר שלם בכ"ד הוא רבי יהודה הנשיא:

משנה מסכת סוטה פרק ה משנה ה
"בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הֻרְקָנוֹס, לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יג) הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל. וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה, תַּלְמוד לוֹמַר (שם כז) עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי, מְלַמֵד שֶׁמֵאַהֲבָה עָשָׂה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתִָ דוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע, וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה":

הנחה זו שאדם גדול אינו יכול לטעות, גרמה לכך ש"גדולים" רבים נמחקו. שהרי אם הוא טעה כנראה שאינו גדול.
כל אחד יכול לטעות, וגם אחרי שטעה נשאר הוא בגדלותו.