|
|
| נשלח ב-19/12/2005 08:42 |
 |
| |
מימוני,
כוונתי פשוטה. אם התורה מתאימה לנפש האדם, ואם בני נוח חוייבו בשבע מצוות שכליות בלבד (אני חולק גם על שכליותם, זה גיחוך לומר שכל שבט נידח באוסטרליה אמור להבין מאובנתא דליבא את כל הסוגיות של בני נוח במסכת סנהדרין) ואילו ישראל חויבו בתרי"ג מצוות. מכאן שמבנה הנפש הישראלי שונה מהותית ממבנה הנפש של בני נוח מה שאינו קביל על הרמב"מיסטים וממשיכי דרכם בפורום.
זו עוד דוגמא כיצד גישה פסיכולגית/רציונאליסטית מאכלת את עצמה מבפנים.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 19/12/2005 9:14:43
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2005 09:36 |
|
| |
בלבם
'מכאן שמבנה הנפש הישראלי שונה מהותית ממבנה הנפש של בני נוח'
כדאי לפתח מכונה לבדיקת מבנה הנפש כדי לוודא אם גיור הוא כשר (כי ראש לא משתניק  ) כמו שמאכילים חזיר לבהמתו של אדם כדי לבדוק את צדקותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2005 10:05 |
|
| |
בוגי, אני יודע שדרכתי על יבלת ותגובתך מוכיחה שעשיתי זאת בהצלחה.
אדרבא, תסתור את הלוגיקה של דברי.
אכן, לדעת הכוזרי, גר לא ישווה לישראל (גזענות, מה נעשה) אולם לדעת הרמב"ם אנא הסבר לי מדוע באמת רק ישראל חויבו בתורה ומצוות, ישראל שחילל שבת חייב מיתה ואילו בן נוח ששמר שבת חייב מיתה.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 19/12/2005 10:07:33
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2005 10:14 |
|
| |
בלבם
לא יבלת ולא דריכה ולא נעליים.
ספרי הראשונים העוסקים בהסברים למצוות מציינים כי לא כל חוק תמיד מועיל לכולם, אלא שכל מערכת כדי שתעמוד איתנה חייבת לכלול גם מקרים חריגים בהם פחות שייך הנימוק המקורי-ראשוני. לך (אם אינני טועה ) דרך של הקשייה-הוכחה מהחריגים לכלל (רשימה קבועה מיבום, בני נוח ולא זוכר מה עוד).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2005 10:41 |
|
| |
בוגי,
גם הרשימה שלך מראה על הכשל של הגישה. הרי היוצאים מן הכלל כל כך מרובים שהם לפעמים מעיבים על הכלל או לפחות מלמדים על הכלל.
ואם ברצונך להתעקש על הכלל - למי תקדש את בתך בת העשר?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2005 11:17 |
|
| |
הזכרת לי ששכחתי לצרף את בת העשר לרשימה
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2005 02:57 |
|
| |
אמשלום,
ודאי שכל פעילות משפטית/תחיקתית היא פועל יוצא של מכלול גורמים שלא כולם 'שכליים'.
הטענה שלי כנגד הנמקות פסיכולוגיות, שהן רחוקות מלהיות מוחלטות וכל תיאוריה פסיכולוגית אפשר למצוא חלופה סותרת נכונה לא פחות. מצוות והלכות מאידך, נתפסות בעיני המאמין כמשהו 'מוחלט'. הסבר פסיכולוגי למצוה יאלץ את המסביר לראות בנימוק הפסיכולוגי משהו מוחלט.
אם מדובר במצוה שמקורה א-להי, אני יכול להבין את העלאת הנימוק הפסיכולוגי לרמת מוחלטות. ואולם, כאשר מדובר במפעל אנושי זו הופכת להיות בעיה. הרי לפי ההלכה החז"לית חכמים יכולים לטעות בדבר משנה, אז ק"ו שהם יכולים לטעות בתיאוריה הפסיכולוגית מה שהופך לכאורה את הנורמה שעומדת מאחוריה למוטעית, וזו בודאי אינה תפיסה מקובלת בעולמם של שומרי תו"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2005 03:19 |
|
| |
ממללא
'הנמקות פסיכולוגיות, שהן רחוקות מלהיות מוחלטות וכל תיאוריה פסיכולוגית אפשר למצוא חלופה סותרת נכונה לא פחות'
זה תלוי באיזו רמה אתה בוחן, מגדיר ומנסח את ההנמקות. ככל שאתה מפחית מלקשר את ההנמקות לפרטים מסויימים אלא לקו מופשט כללי לא תהיינה ההנמקות 'רחוקות מלהיות מוחלטות'.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2005 03:47 |
|
| |
בוגי,
תן לי דוגמא להנמקה/עיקרון פסיכולוגי שלדעתך הוא מוחלט, ונסה להסביר על גביו את טענתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2005 07:45 |
|
| |
ממללא,
אני מבינה. בעצם אתה מדבר על חיפוש טעמים למצוות באופן עקרוני.
מבחינתי, מציאת הטעם (גם הפסיכולוגי) אינו תנאי לקיום, ואי מציאת הטעם אינו תנאי לאי-קיום. אולי זו אחת הסיבות, שאיני מבינה את המסע למציאת פסיכולוגיה ושמים בתורה, בדיוק כפי שאיני מבינה את המסע לביטול המציאות שהועלו במסע הראשון...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2005 08:07 |
|
| |
ומה שהטעם כולל יותר הוא למעשה אומר פחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2005 08:10 |
|
| |
בעל בעמיו,
כך גם חשבתי אני, עד שבוגי הטיח בי, שעמדה זו מעידה על חוסר הבנה פילוסופי. מאז אני בוֹשה ונכלמת ועומדת בפינה. 
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2005 10:14 |
|
| |
ממללא
אקח את העיקרון הראשי והקש לתת הסיווגים שלו. העיקרון הזה הוא השלטת דעתו על יצרו וזה כבר נאמר במקורות.
אם אתה מתכוין לדבר על 'התפיסה השלטת בין שומרי תו"מ' אני מסכים לא רק עם דבריך אלא עם כל מה שהתפיסה הזו מבשלת על כל סתירותיה.
בלבם ואמשלום
עיקרון כזה כאמור כולל יותר למי שלוקח לעצמו את המשימה ויודע למלאות את העיקרון. הוא כולל פחות למי שרוצה שאחרים יעשו לו את העבודה.
מימי קדם ישנם דרכים שונות בציפיה שיש לאדם מהדת, להבדיל מהאדם הרואה את עצמו כאלוהיו וחושב שאינו זקוק לדת.
ישנם כאלה המחלקים את הגישה הזו לדת, בין הדתות השונות. אבל ביהדות המבורכת בשבעים פנים וק"נ טעמים מוצאים את כל הצדדים. מצד אחד יש את האדם הניגש לאלוהים כדי שישפיל אותו ויגיד לו: 'אתה אפס אחד גדול לא מבין כלום אומר לך מה לעשות'. לאחד כזה גם אם הוא מבקש מאלוהים רק אמונה עיוורת למחצה הרי העיוורון הוא קיר העומד לפניו אותו הוא לא רוצה וממילא לא יכול (או להפך), לשבור. מצד שני יש את האדם הניגש לאלוהים ואומר לו נתת לי דעת 'החסרה מעט מאלוהים' אבל היא זקוקה לתמיכה ועצות שמדריכות את הדעת שלא תיפול ברשת ההסיח של החולשה של האדם. במי שעונה לו 'עזוב, השכל שנתתי לך הוא דפוק אבל המסורות, מצוות הנאמרות בשמי, זה מה שיעזור לך כתרופת קסם', הוא לא יכול לראות את שליחו של האלוהים גם אם יאמר לו לתבל את התרופה בכמה תבליני רפורמה. הוא ימצא רק את התשובה הנכונה אם הוא יזהה שאיכשהו הוא יוצא עם דעת מחוזקת ולא מושפלת. אם הוא ימצא בתשובה של הדת את העיקרון, הוא ילמד אותה וינסה להבין את ההתפתחויות שלה והוא לא ייבהל מהתפתחויות שהיו להלכה בימי הביניים שאינן תואמות למצב שלו (כמו השאלות של בלבם וקודמו).
יש כאן חיפוש אחר אלוהים שונה ולכן אין בנושא זה שפה בין שתי הגישות אלא אם האחת או השניים רוצים להגדיר מחדש את החיפוש שלהם.
תוקן על ידי - בוגיעלון - 20/12/2005 10:16:17
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2005 10:20 |
|
| |
בוגי,
אחרי כל המלים היפות. אם הגישה שאתה מתאר הולכת בעקבות הרמב"ם הרי אתה תופס את החבל בשתי קצוות, טעמי מצוות מעין רמב"מיים ונתינת טעם לפרטים בסגנון הרב הירש (שבמחכ"ת לא מדבר אלי, אני מניח שהחסרון הוא בי.)
אם אתה מניח שהעיקר הוא הרעיון הפסיכולוגי / שכלי הדרך מכאן לריפורמה קצרה ביותר, אז נא לא לספר ספורים על חומרות של אי שימוש במים בשבת, זה חסר רלבנטיות לחלוטין.
|
|
|
|
|
