|
|
| נשלח ב-2/1/2006 21:31 |
 |
| |
בספר ''האיש שחשב שאשתו היא כובע'' (מאת אוליבר סאקס) מתואר מקרה בו מישהו אכן זכה בחוש ריח של כלב.
האם הכוונה שלעתיד לבוא נזכה לחוש כזה?
אםשלום,
כבר נחמה לייבוביץ' ע"ה אמרה שההבדל בין פשט לדרש הוא שפשט זה מה שאני אומר ודרש זה מה שאתה אומר.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 02/01/2006 21:41:43
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2006 21:57 |
|
| |
ישרן,
הפירוש שהבאת בשם ר"ג ז"ל שש"י עולמות הכוונה ל"קפיצת איכות" שמעתי גם בשמו עם תוספת הסבר לפ"מ שפירש ר"ג על שאמרו חז"ל [בספ"ד דפסחים] על עוה"ב "עין לא ראתה אלוקים זולתיך" ושהסבו שם את נבואת "והיה אור יקרות וקיפאון" על העוה"ב, שהכוונה לאור מסוג אחר דהיינו שלא כאור של היום שקרני השמש מסנוורים [יותר או פחות] אלא אור נוח והרמוני לגמרי עם העין כהשתקפותו על מקומות מושלגים מאד. [את הפירוש "ללא קפיצת איכות" שהבאת בשם חתן ר"ג דומני ששמעתיו גם מנכדו הריש"מ.]
אמשלום,
תודה על הגדרתך ל"דברים כפשוטם" אבל ה"כפשוטם" משתנה אצל כל אחד מה הפשוט אצלו וכפי שהביא בעל"ב ושהובא לאחרונה באשכול אחר,
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=683376
תקותי לפתוח אשכול מלקט בנושא.
תוקן על ידי - עצכח - 02/01/2006 22:57:07
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2006 22:05 |
|
| |
בעלב..
ומה יתרון יש לחוש הריח בימות משיח? אולי כדי שגם כל זב חוטם גם יוכל ל'הריח' את המשיח?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 00:35 |
|
| |
אמשלום,
הרצון הוא לא "להבין חז"ל כפשוטם", אלא להבין את כוונת חז"ל- מה באו לומר בדבריהם. ובאמת כדרך החכמים- לפעמים אמרו את דבריהם בצורה פשוטה וברורה ולפעמים בדרך דרוש ורמז, כל דבר ע"פ עניינו.
ולכן "הבנת פשוטם של חז"ל" כוללת בתוכה גם פי' דבריהם כרמז לדבר שאינו טפשי וחסר הגיון כ"עולם קוסמי".
והאריך בזה הרמב"ם בכ"מ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 07:21 |
|
| |
הבוחן,
לא רק "פשט" ו"דרש" הם תלויי נקודת מבט, אלא גם "טפשי" ו"חסר הגיון". במקום בו נמצאים אנשים ונשים בעלתי תפיסות עולם שונות כ"כ (כמו בעצכ"ח), הייתי נזהרת מעט יותר בהגדרותי (בניגוד ל"פשט" ול"דרש", ההגדרות שאתה השתמשת בהן הן פוגעניות).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 08:48 |
|
| |
הרמב"ם שפרש את דברי חז"ל כרמז, הבין שהם רומזים לדברים שהיו אצלו מוכחים כאמיתיים. הדברים האלו כבר אינם מוכחים אצלנו כאמיתיים. האם ניתן להסיק מכך שגישתו של הרמב"ם אינה ישימה יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 08:54 |
|
| |
מה הבעיה בעולמות קוסמים?
1.מה זה? איך זה נתפס? (מונח בזה השאלה מנין להם לחז"ל על קיומם.ומסתעף לנידונים על מהות רוח הקודש והידיעה בכלל)
2.מה המשמעות שלהם כלפינו - והוא עיקר השאלה.
ווטו -
לא ברור לי שהגמ' שם מדברת כלל על העולם הבא אלא על סוג של שכר כבר בעולם הזה.(בלי להכנס מהו עולם הבא אלא ב'גדרים' בלבד )
נהנתי מהרעיון של אור יקרות וקפאון.הכרת המציאות משולב בהסברה הפשוטה והמציאותי של ר' גדליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 08:58 |
|
| |
פשוטה ומציאותי.
נו, נו.
הרי ברמב"מיסטים עסקינן ולפי הרמב"ם חוקי הטבע הם נצחיים.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 03/01/2006 9:05:30
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2006 10:56 |
|
| |
אמשלום,
דומני שלכך כיוונו חז"ל במאמרם: "חכמים היזהרו בדבריכם" - כדי שאנשים לא יפרשו אותם כטיפשיים וחסרי היגיון.
פשוט, הנה מסקנתו של בעלב היא שהדברים שנאמרו כאן אינם תקפים ביחס לדברי הרמב"ם שחוקי הטבע הם נצחיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 23:14 |
|
| |
אמשלום,
הייתי בטוח שביטויים כמו "עולם קוסמי" שייכים לפורום על הארי פוטר, ולא לפורום החושבים...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2006 20:47 |
|
| |
נשארו מס' חוברות מצומצם של "דרך דוד" על פורים (משנה שעברה).
החוברות מכילות מאמרים של הרב דוד לוי על פורים והמסתעף, ע"פ דרכו.
כל הרוצה לקבלם דרך הדואר אפשר לפנות אלי לתיבה האישית.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 13:53 |
|
| |
קראתי שתי חוברות, על פורים ומגילת איכה.
יש שם דברים מענינים ומעוררי מחשבה.
אולם אני נאלץ לבקש את עזרת חכמי הפורום.
ר' דוד לוי כותב שם שסתירות יכולות להמצא או אצל טפש או אצל רשע. הטפש אקלקטי ולכן יכול לומר דברים שונים ששמע מבלי להיות מודע לסתירות, ואילו הרשע מסתבך בשקריו. לעומתם הצדיק הוא עקבי.
מכיוון שאני מכיר את עצמי כמלא סתירות כרימון, אבקש את עזרת חכמי הפורום:
האם אני רשע או טפש?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 16:04 |
|
| |
לא זה ולא זה. אתה עניו!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 21:01 |
|
| |
איני מכיר לא הרב גדליה זצ"ל ויבדל"א אף לא את ר' דוד.
אך לדברי ר' דוד לגבי הסתירות דומני השורש הוא דברי המו"נ בהקדמה בסיבת הסתירות.
לעומת זאת דברי בעל בעמיו מגלמים תובנות פוסט מודרניות לגבי מוש ה'אמת'.
עם זאת ארשה לעצמי למתן את דברי ר' דוד.
דומני שהעקביות של הצדיק משמעה נסיונו ומאמצו לחתור להבנה שתצליח להשכין שלום באמת (ודוק, שלום איננו שלמות, אלא הביטוי המוסרי של האמת, וסימנך - 'האמת והשלום אהבו'.)
|
|
|
|
|
