|
|
| נשלח ב-27/12/2005 12:57 |
 |
| |
השאלות שהצגת קשות על כל שימוש באסמכתא, בין אם זה רק על חלק מן הדינים, ובין אם זה על כל הלימודים שהם.
הרי כולי עלמא מודו שיש דרשות שהו אסמכתא בעלמא.
מה הטעם בכך? לשם מה דנים דיונים כה ארוכים ומורכבים על הסמכת דין לפסוק,סתם כך, בלי שהשימוש בכללי הדרשות יהיה "אמיתי"?
מעבר לכך מדוע לא מציינים במפורש, עכשיו אנו לומדים באמת דין מהפסוק ועכשיו אנו עושים כאילו לומדים דין מהפסוק? (כמובן שזה בין היתרונות הבודדים בשיטת הרלב"ג)
ולגבי דברי הרלב"ג:אני לא משוכנע כל כך שהרלב"ג טוען שמטרת הצמדת הדרשות לפסוקים זה כלי זיכרון. יתכן שישנה סיבה אחרת כלשהי שהוא לא כותב אותה. אבל היא לא כה משמעותית ולכן הוא מעדיף הצמדה לפשטי הפסוקים שתועיל לזכרון.
בכל מקרה אני מסכים שהדברים מוקשים.
דעתי האישית היא משהו בין מה שכתבת אתה על נתינה היולית לבין מה שהבאתי מן הנציב לגבי הכרח לפתח מידות שהרי ראינו שבמקום פלוני ניתן להשתמש בטכניקה פרשנית מסוימת.
תוקן על ידי - מרובקה - 27/12/2005 13:01:46
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 19:10 |
|
| |
מרובקה, אני לא יודע אם אני שייך לכולי עלמא, אבל לדעתי אין בכלל דרשות שהן אסמכתא, אלא רק אם הן דרשות דמה (כלומר שיש בהן פגם כלשהו. ראה על כך ב'מידה טובה' פ' יתרו).
את מושג האסמכתא כבר ביאר הריטב"א (וכמוהו עוד מן המפרשים) כמשהו שכן קשור לטכסט המקראי ולא רק אמצעי עזר לזיכרון.
מעבר לכך, כאשר הגמרא נושאת ונותנת על דרשה כלשהי, ומבררת את עמדתו של כל אחד מהצדדים, ובעיקר כשהיא מאריכה בדיון, אז מעירים המפרשים (דבר שכל אחד מבין גם לבד) שבלתי סביר לראות בכך אסמכתא. זוהי בדיוק טענתי. לפעמים ניתן אולי לראות דרשה כלשהי כמשהו שמיועד לסייע לזיכרון, אבל זה רק כשהוא מובא דרך אגב ואינו מעורר דיון ארוך, ובעיקר: כשהוא באמת עוזר לזיכרון בצורה כשלהי, מה שלא קורה ברוב מוחלט של הדרשות.
בכל מקררה, לענ"ד גם את האסמכתאות קשה לראות כאמצעי עזר לזיכרון, אף שאני מכיר את ההסבר הזה עבורן, והוא מצוי במפרשים (ראה אנצי"ת ע' 'אסמכתא'). בכל אופן לגבי הדרשות הרי אין ולו צל של ספק שזה לא נכון.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 20:35 |
|
| |
לגבי הרעיון שכל מטרתם של המידות בהם התורה נדרשת הוא זיכרון של הדינים -
איני חושב שרעיון זה הוא רעיון כה משונה. בשביל דברים פשוטים, יש פתרונות פשוטים יותר לזכור. אבל כדי לזכור מערכת שלימה של דינים, זה דבר הרבה יותר מסובך. המערכת של דיני התורה היא מערכת עם עשרות אלפי דינים, וכל אחד מדינים אלו בפני עצמו הוא שרירותי. המערכת של המידות מצמצמת מערכת זו לעשרות מידות בלבד בתוספת שימוש בהיגיון.
אין לי ספק שעם התורה הייתה מורכבת רק מהתורה שבכתב ומהשולחן ערוך, היה זה קשה עד בלתי אפשרי לזכור אותו. המערכת של המידות היא בעצם זו שאורגת את שני ספרים אלו, ודווקא הסיבוך שלה והמורכבות שלה הופך אותה לאפשרי לזיכרון. דווקא זה שהגמרא מתעקשת על דיון בנושאים אלו לאורך כמה וכמה דפים, מאפשר למערכת זו להיקלט במוח ולהשתמר.
אני גם לא רואה את הזיכרון כדבר טכני בלבד. אם אני אתן לעצמי להשמתמש במליצה דרשנית, כאשר דבר הוא לא יכול להיזכר, אז בעצם, אין לו קיום. הזיכרון הוא אינו רק דבר של האדם, אלא הוא גם עושה "זכר" (כמו ,להבדיל, "זכר עמלק") לתורה.
עם זאת אני חושב שבפועל, המערכת של המידות משמשת ליותר מאשר לזיכרון בלבד. המערכת של המידות משמשת גם ליצירת דינים חדשים, להשוואה רעיונית, ליצירת מבנים מורכבים של הלכה, לחיבור של אגדה והלכה, וככלל, זוהי מערכת נרחבת מדי מכדי למצות בהגדרה אחת, או לפחות אני איני מסוגל לתאר לעצמי הגדרה כזאת.
תוקן על ידי - atzuv - 27/12/2005 20:35:42
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2008 12:11 |
|
| |
דרשת כלל ופרט הינה אסמכתא בעלמא.
בית הבחירה למאירי מסכת קידושין דף כד עמוד ב
לענין ביאור מה שאמרו בסוגיא זו נראין דברי ר' עקיבא בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא שאלו בה והלא כלל ופרט משלש עשרה מדות היא והיאך הוא קוראם מדרש חכמים והרי הם גופי תורה ותירצו שכל כלל ופרט אסמכתא בעלמא הוא כמו שאמרו בשני של סוטה בשלשה מקומות הלכה עוקבת את המקרא כסוי הדם שהתורה אמרה וכסהו בעפר והלכה בכל דבר שמגדל צמחים וגט שהתורה אמרה ספר והלכה בכל דבר ותער שנאמר בנזיר ותער לא יעבור על ראשו והלכה אף בכל דבר ואע"פ שכלם נדרשו בכלל ובפרט אסמכתא בעלמא הוא וגדולי צרפת תירצו שלא קראוה בכאן מדרש חכמים ליטול ממנו דוגמא לאחרים אלא שמצד שאין שחרור שאר איברים נזכר בתורה בהדיא אין הכל בקיאין בו ושמא ימצאו בשוק ויערער עליו לומר עבדי אתה ואם התרנוהו בבת ישראל יאמר הרואה עבד מותר בבת ישראל
זה מצטרף לרב"ג שהבאתי קודם שנראה ממנו שסובר שכל המידות הינן אסמכתא בעלמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2008 14:14 |
|
| |
אכן מוזר. אמנם כאן זה רק לגבי כלל ופרט, ומשמע ששאר המידות אינן אסמכתא.
בכל אופן, ממש לא ברור לי מה הערך של 'אסמכתאות' כאלה, וכנ"ל. ובפרט שאנחנו מוצאים בחז"ל דיונים די מפורטים לגבי הדרשות הללו, עם מחלוקות וכדו'. לא סביר שכל זה נעשה על אסמכתא (כמו שכ' הרמב"ן על גז"ש).
|
|
|
|
|
