|
|
| נשלח ב-31/12/2005 22:01 |
 |
| |
[מיכי,
שתי הערות על הצורה (פחות או יותר), מבלי להתייחס לתוכן, כי גם זה חשוב, לפעמים לא פחות (והכל כמובן בסוגריים)-
א. "קל לי מאד לומר משהו מקורי על הבודהיזם" וגו' - אין דומה דיון על תורה רחוקה ממך ובלתי מחייבת לשיטתך, לדיון על משהו שהוא עצמך ובשרך. הבודהיזם/האסלם/הוודו וכן הלאה, אינם פחות רציניים, מעמיקים או מורכבים מהיהדות, הם פשוט לא "שלך".
ב. לעניין "דלא כליבוביץ'" וגו' - חזקה על מי שכותב כאן שיש לו ידע והבנה. גם במקרים בהם נדמה לי כי מי שלא הבין אותי הוא אהבל, אנסה להסביר שוב, מבלי לזלזל בכבודו (ה' עדי שאני משתדלת מאוד, גם כשזה ממש קשה), במיוחד כשמדובר באדם שברי לכל שמשכיל הוא.]
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2005 22:28 |
|
| |
מיכי,
כפי שכתבתי בהודעתי - פערי צורת החשיבה נעוצים עמוק בהנחות יסוד בסיסיות על השכלי, והפרדת השכלי מהמדמה - בינך לבין רי"ל, והם הבסיס לאי הבנתך אותו- גם אם תלמד אותו 100 שנה, כנ"ל לגבי הרמב"ם שאתה מפריד בין איש ההלכה לפילוסוף - וכאמור לויכוח ביננו מי השטחי ומי המעמיק לא יהיה סוף, ואין צורך להביע זילזול או להאשים בשטחיות, ומי כמוך מכיר את אמרת חז"ל, הפוסל במומו הוא פוסל.
אני בטוחה שיש עוד כאלה שחושבים כמוני , כאלה שמוערכים כאן בפורום כתלמידי חכמים, ואין הם מעונינים להיכנס איתך לויכוח, כשהם מבחינים בפערים, ויודעים שאין טעם להתברבר.
ולא סתם נקבתי במספר השנים, שבו כולם יכירו בכך שרבי ישיעהו ליבוביץ היה תלמיד חכם גדול, ועוד ילמדו אותו בישיבות - את הבשורה הזאת קיבלתי ממקור מוסמך בפורום,שכך שמע מרב אורטודוכסי חשוב בירושלים ורק הוא יודע שאני דוברת אמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2005 22:35 |
|
| |
בעל בעמיו,
הגדרותיך על לייבוביץ' היו מעודנות.
הוא סילף מקורות במודע. הדוגמא שאני זוכרת היא דבריו בשיטת התוספות על עיון תפילה. (ךימוד זכות, אולי הוא לא הבין את התוספות).
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2005 23:12 |
|
| |
"שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפילה ולשון הרע (בבא בתרא איפו שהוא
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 00:20 |
|
| |
אמשלום,
שוב יש כאן אי הבנה (ראי להלן סעיף 2).
1. לא אמרתי שהבודהיזם הוא שטחי, ולא לכך התכוונתי. אני טענתי בדיוק את ההיפך: קל לומר משהו מקורי על תורה שאיני מבין בה מאומה, מתוך עיון במקור אחד שלה. אולם עמדה רצינית לגביה דורשת עיון במכלול. כל טענתי היתה שהבודהיזם אינו עניין לטענות שמבוססות על מקור אחד, ואסור לדון בו בשטחיות.
ובה במידה קל לומר משהו מקורי וחדשני על היהדות מתוך מקור אחד שבחרתי כרצוני. אין קל מזה. אני יכול לדגול בעמדה שלא יבוא המשיח, כי הלל אמר 'אין להם משיח לישראל'. זה יהיה מקורי, ואולי אפילו עמוק. אבל כעמדה יהודית זה יהיה טפשי.
כאמור, אני לא מכיר בירור אחד שלייבוביץ עשה באופן שיטתי מתוך מכלול של מקורות, ובאופן של גיבוש עמדה שמכילה את כולם באופן מורכב. טענותיו מבוססות על מקורות בודדים שהוא בוחר כרצונו, ולפעמים ללא מקור כלל. בצורה כזו אין קל מהבעת עמדה חדשנית ומקורית (וזוהי דוגמת הבודהיזם שהבאתי). השאלה היא מה בין עמדה זו לבין המסורת היהודית.
1. בקשר לביטוי 'דלא כלייבוביץ', על אף אי הבנה בולטת של ביטוי זה שנתגלתה בדברים דלעיל, הקפדתי על תיקון בצורה מעודנת מאד ('אי הבנה של נוסח כתיבה רבני'). תהרגי אותי, אבל אני לא ממש מצליח להבין היכן ראית כאן אי כבוד או זלזול. זוהי אכן אי הבנה של נוסח כתיבה רבני, וזה הכל. האם לא כן? אולי עוד מדרש יצירתי יסייע לי להבין מדוע 'ודלא כלייבוביץ' מביע זלזול או שיקוץ, ומדוע ראייה כזו של דבריי היא פחות מזלזלת ממה שאני עצמי כתבתי. אשמח להבהרות.
ריב,
אני מאמין לך לחלוטין, ואין לי ספק שאת דוברת אמת.
אך מכיון שאינני נוטה לקבל טיעונים שלוקים באד-הומינם, אמירתו של רב אנונימי 'מאד חשוב' מירושלים אינה עושה עליי כל רושם. אני, משום מה, נוטה לגבש את עמדותיי בעצמי (בינתיים לא מצאתי מי שיעשה זאת עבורי). ייתכן שהבנתי הקלושה דורשת 100 שנה ובכ"ז לא אעמוד על כוונותיו העמוקות מיני ים של מורנו הרב ר' ישעיהו לייבוביץ. קטונתי. ובכל זאת בעיניי הגותו אינה כה חשובה, ואף ילדותית משהו, פרט לכמה נקודות שבהן גם אנוכי הקטן לומד ממנו. מבחינה הלכתית לא מצאתי בו מאומה (כאמור, כנראה הכל בגללי, ובגלל קטנות דמוחין דידי).
במונחים בני ברקיים שנוטים לסווג טיפוסים לסוגיהם, לייבוביץ היה 'לייכטער', כלומר מישהו שלפעמים מוצא הברקות 'קלות' לאור מקור אחד או קושיא אחת, שלא עומדות במבחן שיטתי של בחינה כוללת לאור מקורות ולאור סברות.
ומכיון שקראתי את כתביו, ועסקתי בהם לא מעט (בנעוריי הייתי אף די חסיד של הנ"ל), עמדה זו היא מבוססת ביותר, ואמורה לאחר בחינה של חלק ניכר מן המכלול. כמובן הכל במגבלות ההבנה המצומצמת שלי. ועם כל הנעלבים הסליחה.
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 00:38 |
|
| |
מיכי,
הבשורה שהגיעה לאוזני, אינה ראיה לשום דבר, היא מן הסתם הובאה כדי להביע את ההזדהות שיש לכמה מהכותבים כאן עם דברי,אך אינם מוצאים טעם להיכנס איתך לויכוח, למרות זילזולך המופגן במשנתו השרירותית של רי"ל.
עם כל הכבוד לך, אינך מתייחס ברצינות לטענה העיקרית בדברי שהיא לא טענת אד הומינם, והוא הפער שהבאתי בהנחות היסוד בהם אתה משוקע ואינך מצליח לצאת מדלת אמותם והם הגורמים אצלך לאי ההבנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 02:14 |
|
| |
הרב מיכי,
א. הרמב"ם חוזר במקומות רבים על מודל ה'לשמה' שאליו צריך לשאוף האדם לקיים האמת בגלל שהיא אמת וכו. כיון שתפילה היא מצוה ככל המצות, הרי שחייבת להיות אפשרות לקיים אף את המצוה הזו 'לשמה'. איך לשיטתך ניתן לעשות זאת?
ב. למה לשיטתך התכוונו אותם גדולי חסידות שדיברו על תפילה שכל מהותה התבטלות בפני הבורא או תיקון עולם במלכות שדי?
אין לי כוח לעוד דיון על אישיותו של ליבוביץ' (מה גם שאני לא חלוק על חלקים רבים באנליזה שעשית לו), ובכל זאת:
ג. האם כל הוגי מחשבת ישראל לדורותיהם בדקו את כל שיטות המחשבה והגו את שיטתם על בסיסה? האם לשם השואה, הרב קוק או הרב דסלר לא עשו את זה עם מקורות אחרים? האם ליבוביץ' ברא את הווארטים החסידיים? האם הרמב"ם לא עשה את זה לפסוקים מהתורה?
ד. לזכותו של ליבוביץ' יאמר שהוא אמר לא אחת שאינו ת"ח ושאינו בקיא בשס ופוסקים. כמו כן, הוא לא 'החזיק' מביסוס הגות על מקורות קדומים והודה שבמידה שהוא עושה זאת הוא עושה זאת באופן מלאכותי ו'להוציא מדעת...' כאלו שלא יכולים לעכל דברים ללא עיגונם בציטוטים.
ה. ליבוביץ' לא טען שצריך להתפלל בלי כוונה. הוא טען שתפילה (וקיום כל מצוה) 'לשמה' הוא במעמד גבוה יותר מקיומה שלא לשמה. לא ברור לי מה חידוש יש בדבריו ומי חלק עליהם. בבתי כנסת ספרדיים התרגלו לומר בשנים האחרונות לפני כל תפילה שהיא נעשית 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ביחודא שלים' - האם לשיטתך יש באמירת 'לשם יחוד' כזה פגימה בכוונה בתפילה (מעבר לנימוקי הנוב"י כנגדה)?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 02:34 |
|
| |
ריב,
אין לי זלזול במשנתו השרירותית של לייבוביץ, שכן לדעתי הוא אינו מתכוין לשרירותיות ממש (בניגוד לדעת רוב חוקריו). אני לא מאד מעריך חלקים נרחבים של משנתו, ואני לא רואה בהם חידוש מרעיש. עיקר טענתי היא שלא ניתן לטעון טענות ביחס להלכה במנותק ממקורות.
וכאן התשובה גם לממללא,
אני לא מדבר על הגות מנותקת ממקורות, שכן בהגות אין כמעט בכלל שום מקור מחייב (ידועים דברי הרמב"ם בפיהמ"ש על כך). ואכן בדיוק בגלל זה אני לא מתלהב בגלל מספרי הגות יהודית לדורותיהם (חוץ מאחד, כמובן).
טענתי העיקרית היתה כלפי אמירות הלכתיות של לייבוביץ, כמו כוונה בתפילה.
ביחס לכוונות בתפילה, כוונתי (!) בעיקר לכוונה שמלווה בקשות מהקב"ה, למשל 'רפאנו' בתפיחת שמו"ע. האם היה אדמו"ר חסידי כלשהו שטען כי אין כאן בקשה להתרפא?
אני מאד מסכים ללייבוביץ ביחס לכך שיש להתפלל כמו כל מצווה, מתוך כוונה לשם מצווה. כך גם כותב הגר"ח בהל' תפילה כידוע, ואין בכך חידוש. הכוונות הנוספות הן קומות גבוהות יותר, ולא מחליפות את הקומה הזו. למיטב הבנתי לייבוביץ טען ביחס לבקשות בתפילה שאותן יש למלמל כמצוות אנשים מלומדה, שהרי הקב"ה אינו קופ"ח וכדו'. זה לא עומד בשום מבחן הלכתי.
העובדה שהוא היה ישר דיו (והוא אכן היה איש ישר ואמיץ, וגם טוב לב! וצנוע!!, עד מאד) כדי לומר שהוא אינו בקיא בש"ס ופוסקים אינה הופכת אותו לבקיא. הוא אכן היה ישר, אך לא בקיא. לכן אני לא רואה מקום לכנות אותו 'הרב', שכן תואר כזה דורש ידע כלשהו שלמיטב ידיעתי (ואתה אומר שגם הוא הסכים לכך) היה חסר לו.
אגב, הוא גם היה ישר דיו כדי לומר שהשימוש שלו במקורות הוא אילוסטרטיבי בלבד, בניגוד לחלק מבעלי הוורטים החסידיים.
אגב, אני מאד מעריך את האיש, ואף למדתי ממנו לא מעט, אולי בניגוד למה שמשתמע מדבריי כאן. אבל לדעתי הגותו מוערכת באופן מופרז לחלוטין, ולדעתי מסיבות ברורות.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 05:35 |
|
| |
מיכי, כל הכבוד. אתה אומר לכולם שהמלך עירום, והילדים מסרבים להתעורר מהחלום...
[כמובן מדובר באנשים שאינם מכירים שום מקורות יהודיים מלבד הרי"ל והרמב"ם (לפי קריאת הרי"ל) ולכן אינם מכירים ביטוי פשוט כמו "דלא כ...", אבל אם התשובה לדבריי כאן לא תהיה - אסור לאיש חב"ד להביע דיעות כאלה, הרי לפנינו נס חנוכה חדש].
רק בפרט אחד אני חלוק עליך. הרי"ל עצמו לא החזיק עצמו לפוסק הלכתי. זה רק התלמידים ששתו את מימיו.
תוקן על ידי - דוד12 - 01/01/2006 5:39:24
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 07:49 |
|
| |
[מיכי,
לגבי הבודהיזם - הנחתי שלזאת היתה כוונתך, ובכ"ז מדבריך הראשונים ניתן היה להבין אחרת. אני שמחה בתיקונך.
לגבי "דלא כליבוביץ'" - הנחתי שאינך מנסה לפגוע, אולם העדינות והזהירות בכבודו של אדם לא היתה מאוד בולטת בדבריך, וגם כאן ההבהרה היתה חשובה.
סיימתי את הסוגריים שלי. אנא המשיכו בדיון - הוא מעניין ביותר!]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 08:16 |
|
| |
הרב מיכי,
לדעתי הקושיות שמעלים אנשים מתוך ביהמ"ד כנגד 'הלכתיות' של ליבוביץ' נובעת מפער מהותי בנקודות המוצא של הצדדים.
אני סבור שכשליבוביץ' דיבר על 'הלכה' הוא לא ראה לנגד עיניו ספרים, סעיפים ופלפולים, אלא אורח חיים שנוהג בפועל במשך דורות בעם ישראל ומייחד אותו מעמים אחרים, ועיקר ביטויו בהגבלת העבודה (שבת), אכילה (כשרות) ומין (טהרת המשפחה).
במידה מסויימת, אני מבין אותו כקורא תיגר על העיסוק בהלכה כיום שהוא בעיקרו הוצאת הלכה ע"י דיוקים בספרים, ולא העברת אורח חיים במסורת מדור לדור.
כך אני גם מבין את תשובתו לשאלת עגנון, מה הביא להחלשת כוחה של התורה בעם ישראל. ליבוביץ' השיב משהו בסגנון: עם ישראל הפסיק להיות עם התורה לאחר שהתורה הפכה לתלמוד תורה.
ברור שלקבוצת לומדי התורה בעם ישראל הדברים יצרמו, באשר מנקודת מבטם (בעניין הזה גם מבטי) בכל הדורות ההלכה הייתה כתובה בספרים ואנו באנו לפענח אותה, ואולם אני לא בטוח שעבור רובו של עם ישראל בכל הדורות (ואני מדבר על מי ששמרו על המצוות) כן הוא.
גם הטענות המחשבתיות של ליבוביץ' צריכות להיבחן לאור המציאות של העם היהודי (כעם שומר תורה) בפועל ולא בהתאם לספרים או מקורות. יהודים התפללו בכל הדורות והלכו אחרי זה לרופא. יהודים המשיכו להתפלל גם כשלנגד עיניהם תפלתם נכזבה. רוצה לומר, יש 'שם' משהו מעבר לתפילה כפשוטה (באופן אישי אני סבור בניגוד לליבוביץ' שבכל תפילה מתחבא מעבר לפרגוד א-ל שומע תפילה, גם אצל ליבוביץ' - אבל זו כבר דעה שלי).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 10:52 |
|
| |
ממללא 
ובקשר לקטע האחרון בדבריך, הוא היה אומר:
"הבנת התפילה כביטוי לעבודת השם, ולא כנסיון להביא לאינטרוונציה של הבורא בסדר בריאתו שנקבעו על ידו, פותרת את הבעיה שנתקלים בה לעיתים תכופות בחינוך הדתי, ובייחוד בחינוך לתפילה: "מדוע אין תפילה, ולפעמים אף תפילתם שלצדיקים ישרים ותמימים, נענית?" והתשובה היא: אין תפילה שאינה נענית!.. מאחר שאין התפילה אלא ביטוי למגמתו של המתפלל לעבוד את ה', הרי עצם התפילה הזאת היא היא השגת מגמתה: לשון אחר: "תפילה נענית" היא טאוטולוגיה, ו"תפילה שלא נענתה" הא מושג הסותר את עצמו, בדומה למשולש שאין לו שלוש צלעות. במה דברים אמורים? במתפלל בכוונה, ז"א - בכוונה האמונית של עבודת ה': קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת", ואילו המתפלל בלא כוונה, ז"א בכוונה של הפקת תועלת מתפילתו, עלול להתאכזב, ויתקיים בו "והקצף וקלל במלכו(של עולם) ובאלוהיו" (ישעיהו ח' כ"א) - ומכאן, כלל גדול לחינוך הדתי, ודי למבין"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 11:36 |
|
| |
מיכי,
מעולם לא טענתי שאתה מזלזל ברי"ל האיש, טענתי היא שאתה מזלזל 'במשנתו השרירויתית', וטוען שהיא שטחית טפשית וילדותית. היות ואתה עסוק 'באישיות', אתה עסוק גם אם מגיעים לאדם תארים, או, אם לא. לאלה המבינים שמתחת למעטה המשנה השרירויות, חבויות אותן הנחות יסוד בסיסיות של הרמב"ם, שרק לפי הנחייתם אפשר לו לאדם להגיע להכרת ה'.(ואני חוזרת בפעם ה101, אתה, כמו מרבית המאמינים בימינו מניח הנחות - מנוגדות והפוכות לאלה 'שלהם' - ושלאותם אלה המבחינים בפערים - נמצא עולם ומלואו, ולדידם, לכנות את רי"ל רב זה מובן מאליו.
בקשר לדבריך אלה:
"טענתי העיקרית היתה כלפי אמירות הלכתיות של לייבוביץ, כמו כוונה בתפילה.
ביחס לכוונות בתפילה, כוונתי (!) בעיקר לכוונה שמלווה בקשות מהקב"ה, למשל 'רפאנו' בתפיחת שמו"ע. האם היה אדמו"ר חסידי כלשהו שטען כי אין כאן בקשה להתרפא?
הנה דבריו של הרמב"ם:
"כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו פורענות--הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה לא ליראה, ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה--הרי זה עוסק בה לשמה. ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה--שמתוך שלא לשמה, בא לשמה" - עם דגש "על עושה מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה"
ואני שואלת? אתה שמעת איזה אדמו"ר חסידי שאומר שכל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עליו פורענות - הרי זה עוסק שלא לשמה'? לא רק שמבקשים שכר,אלא אפשר ששינו והם מצווים שחובה לבקש שכר - מה גם שהם זונחים את ה'עבודה' עליה הם מצווים, והולכים לחקור את עולמו של הקב"ה, כדי לדעת איך יהיה להם בעולם הבא -
וראה דוגמאות למקורות שהוא מביא בין היתר (מתוך: תורת הנבואה ע' 237
..מסקנתם של רש"י וה'תוספות' לפחות בשלושה מקומות,וכמו כן הרשב"ם במסכת "בבא בתרא", שהרי למסכת זו כידוע אין רש"י, ולאחר מכן ב"תשובות הרשב"א" מובא סיכום דברים ב'תשובה סימן שמ"ד' המשתרעת על מספר עמודים, בה הוא מסתמך על כל כל הקודמים, והמסקנה היא מעניינת ביותר. "עיון תפילה" חופף את מושג ה'כוונה בתפילה', אלא שיש לשני מונחים אלה שתי משמעויות שונות, האחת לשבח, והשניה לגנאי, ושתיהן מנוסחות במקורות השונים בצורות שונות. הניסוח הבולט והפשוט ביותר הוא ב'תוספות' למסכת "ברכות" ל"ב, ולאחר דיון סוער מוסבר שם, שיש עיון תפילה כגון ש'מצפה שתבוא בקשתו', ויש ש'מכוון את לבו לתפילה' יש כאן הבדל משמעותי נוקב ביותר, לגבי 'המכוון את לבו לתפילה', אין לזה שום קשר עם בקשות שהאדם מבקש, אם אמנם הוא התכוון לעבוד את ה', וזהו אותו עיון תפילה עליו נאמר לנו, שהוא מן הדברים שהאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא', ואילו כאשר מדובר ש'המתפלל מצפה שתתמלא בקשתו', הרי זה אותו עיון תפילה שהוא לגנאי"
תוקן על ידי - riv - 01/01/2006 11:49:03
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 13:08 |
|
| |
דוד,
גם בנקודה האחת שאתה מביא, אני כתבתי את אותו דבר בדיוק (בעקבות הערה קודמת של ממללא).
ריב,
באשר לאדמו"רים, דומני שהם מחוייבים לשו"ע, ולכן כולם כאחד אמורים להסכים שיש להתפלל מתוך כוונה לצאת יד"ח. ובודאי בעסק התורה יש לעסוק 'לשמה'. ישנה דעה נדירה מאד שסוברת שלשם קבלת שכר בעוה"ב זה גם נקרא 'לשמה' (אני אפילו לא זוכר כרגע את המקור, אך זוהי גישה אזוטרית ולא מקובלת על אף אחד. כך שמעבר למה שאני לא רואה כאן כל חידוש, זוהי אפילו הדעה הרווחת והמקובלת. אני מפנה אותך שוב לדברי הגר"ח על הל' תפילה.
הכוונה לצאת יד"ח זוהי הכוונה הראשונית שדרושה בכל מצווה, לרבות תפילה. מעבר לכך (בקומה ב'), הבקשות אמורות להיאמר כדי להיענות, וזה חלק מכוונתן.
באשר למקור שהבאת, עדיין לא קראתי, ועל כן אשאיר את התגובה להמשך. בכל אופן, זה באמת חדש עבורי שהוא עוסק שם בכמה מקורות הלכתיים, ואנסה לעיין בו כשירווח.
ממללא,
הוא מצהיר על כך במפורש בכמה מקומות (שהדיונים שלו הם אמפיריים בעיקרם), ואני מודע לכך היטב. זהו יתרונו העיקרי, אך זוהי גם המגבלה שאני רואה בו. כפי שאנו מכירים מן המסורת שלנו, עמדה הלכתית צריכה להיקבע גם מתוך זיקה למסורת שבע"פ אך בהחלט גם לספרים ולמקורות שמלווים אותה.
כדי לחדד אומר שהעובדה שכולם נוהגים לדבר לה"ר אינה משנה את הלכות לה"ר (אף שהיא בהחלט יכולה להשליך על הגבלות שלהן, ועל תפיסת חלק מהן כאגדות חז"ל שהח"ח לפעמים לוקח אותן רחוק מדי לעומק התחום ההלכתי). קביעת עמדה הלכתית שקולה צריכה לקחת בחשבון את שני ההיבטים. ההיצמדות היתירה לספרים (ובעיקר כשהיא נעשית לכל ספר) היא אכן בעייתית, וזה אחד הדברים שלמדתי ממנו. אבל הקוטב השני בעייתי לא פחות. ושוב, המקור של ריב הוא מעניין בהקשר זה, ואני אנסה להתייחס אליו (כשתלאות החנוכה יאפשרו לי זאת).
מיכי
תוקן על ידי - mdabraham - 01/01/2006 13:13:37
תוקן על ידי - mdabraham - 01/01/2006 13:15:55
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 14:59 |
|
| |
דוד,
אדרבא כאיש חב"ד, עם מוניטין של קריאת שמות גנאי לליבוביץ' - אני חייבת לך אחת.
ראשית, אל תקל ראש באנשים שעיקר משנתם מבוססת על רי"ל והרמב"ם, הרי"ל הוא רק אקסטרא על מה שהרמב"ם ממילא מקיף את הכל. שלא לדבר על ביטוי נפוץ ומוכר במשמעות הפשט שלו - הבעיה היא כשבנשימה אחת כורכים את הביטוי עם שמות גנאי - וזאת הנימה עליה דיברתי.
ועל הסיבה לקריאת רי"ל רב, כתבתי בתגובתי למיכי.
אני תקווה שהרב מיכי, אכן, ימצא זמן לעיין במקורות שהבאתי, ומהיוצא מן הכלל לדעתו, ילמד על הכלל, שרי"ל הביא תמיד מקורות לדבריו, כשזה נעשה במסגרת לימודית, ואף מקורות מנוגדות 'לדעתו' כשהם מהווים 'כניגוד אינטרס'. והסיבה שהוא לא נתקל בהם, וזה נחשב לו לחידוש שאני מחדשת,שהוא נתקל במקורות ששוה לעיין בהם, זה מפני שהרב מיכי עסק בקריאת סתם מאמרים שמהם הבין מה שהבין 'ממשנתו השרירותית' של רי"ל, כמובן בהתחשב שוב בהנחות היסוד שהן מנוגדות לשלו, מצא לנכון לומר עליהם מה שאמר.
|
|
|
|
|
