ספר מזויף מתוכו

אין לי שום דרך לענות לך. פשוט כי לא אמרת כלום. אם היית מציין את כתב היד, החכם אליו הוא מיוחס, הפסקה הבעייתית, הוכחות ברורות שזה אכן דעה שהינה הפך התורה המסורה לנו, אז הייתי יכול להגיב. כרגע אני כותב מילים בעלמא.

באופן כללי, האופציות למקרה תיאורטי כזה הינן לנסות לתרץ את הכתוב, מבחינת "שערי תירוצים לא ננעלו"; להתייחס אל כתב היד כמיוחס לאדם הלא נכון/מכיל טעויות סופר/נקרא בצורה משובשת ע"י המהדיר/מזויף; אפשרות אחרונה היא לקבל את הכתוב ולהתייחס למחבר כמו אל אלישע בן אבויה או מנשה, שעם כל גדלותם בתורה (כמסופר במקורות) עדיין נחשבים כופרים.
ושוב, אלו מילים בעלמא, עד שלא תספר לנו על מה יצא הקצף אין אפשרות לדיון אמיתי.

במחילה, אין כאן שום השוואה כלל.

כל דבר מודדים לפי סגנון המחבר, לפי סגנון בית מדרשו, מקבילות מאסכלותו או מה שכתב במקום אחר ולפי זה שופטים.

על המקרה של כתב יד רבי יהודה החסיד שהגר"מ פיינשטיין טען זהיא כפירה ולא יצא מבית מדרשו אלא מידי זייפן כופרני. הרי עובדה היא שמבית מדרשם של חסידי אשכנז יש הרבה מקבילות לרעיון האמור ואין זה כלל ביטוי חד פעמי, וההתעלמות מזה מתמיהה מאד, אם כי טיפוסי להגר"מ פיינשטיין. עובדה היא שב"ציוני", ספר מאסכולת חסידי אשכנז המקובל מזה דורות כבר נדפסו הדברים, וכן יש כמותו בכתבי יד בספרות חסידות אשכנז, והטיעון שזה מזויף הוא מגוחך.

ואין הדבר דומה כלל לדוגמא הבוטה שהבאת, שכן זה דבר רחוק מכל אסכולת היהדות. אך בוודאי באם נמצא שבמקום חדש מכתב יד הרמב"ם טוען שהנצרות אינה ע"ז, לא נפסול את זה אוטמטית. כמו כן באם נמצא הרמב"ם אינו שולל קדמות העולם בוודאי שזה לא רחוק מאסכולת הרמב"ם למרות קביעתיו במו"נ, ובוודאי לא נוכל לטעון שזה מזוייף. בוודאי משפט חד פעמי מתמיהה ומוזר נגד התורה, גם ה"חוקר" יטעון שזה מזוייף, אך לא כאשר יש ראיות אחרות.

ולענ"ד אין בדבריך ממש.



תוקן על ידי - אתנחתא - 20/12/2005 20:52:34

הצגת את הענין בבהירות ובחדות מרשימה.

אמנם בכל זאת אחדד דברי יותר (ואשאר בדוגמא של ריה"ח עה"ת):

ר' משה פיינשטין בתומו האמין שדבר זה הוא כפירה גמורה ומתנגד לי"ג עיקרים, כמוכח מלשנוותיו החריפים שם. ואת הציוני דבריו ומעמדו הוא לא הכיר (ואין לחשוד בו על התמצאות בספרות חסידות אשכנז...).

יוצא איפוא שלדידו זה בדיוק משול לדוגמא הבוטה שאני הבאתי.

היינו: אי אפשר לשפוט מכאן (כמו שהחוקרים הפכו פרשיה זו לאבן יסוד על היסטוגרפיה וביבלוגרפיה חרדית) על יחסו של רבי משה ללגיטימיות ולמקומה של טענת 'חלו בו ידים' וכו'.

שהרי לאור אמונתו היה ברור לו שזה חסר ההסתברות לחלוטין שזה אמיתי, כמו שיהיה ברור לחוקר שיתקל בדוגמאות שנקבתי.

ואגב מלבד הציוני היכן מצינו עוד מקבילות שכאלו? דבר נוסף, קראתי פעם באיזה מקום שהציוני י"ל מחדש באמריקה ושם הקדים המו"ל מבוא לבאר דברי הציוני ודלא כמו שהבינם הגרמ"פ. ראית את זה פעם? (כמדומה שנקרא צפוני הציוני)

תוקן על ידי - נחית_דרגא - 20/12/2005 21:22:22

כן יש לי את הספר צפוני ציוני, מהדרתו.

תא שמע פרסם מכת"י הרבה מקבילות כאלו מחוג הנ"ל, וכמובן שאין לבטל הדבר כלל וכלל. וזה נדפס בספרו כנסת מחקרים אשכנז. ובאמת מדובר בפליאה עצומה מאד!

על רבי משה יש בעי' אחרת, בקלי קלות הוא יכול לומר על רש"י בעייתי שכבר דנו עליו אחרונים וראשונים שזה טעות הדפוס, ומה הבעי' כאשר נתקל בכתב יד חדש. וזה מצוי ביותר בספריו.

וזאת הבעי' שיש לחוקר נגד גישה כמו רבי משה, שהם טוענים שתלמידי החכמים התורניים אינם מסתכלים על חוג רבי יהודה החסיד למשל או חוג המיימוניסטים למשל, או חוג הצרפתיים למשל מנקודת מבטם של זמנם ועולמם ואסכלותם. ת"ח תורני אפילו אינו מודע שיש נקודת מבט אשכנזי ונקודת מבט ספרדי, ושכל אחד ניגש לכל תרבות ההלכה מנקודת זוית מאד מיוחדת. (מה הי' רבי משה אומר על הקטע בתוס' הריד שנדפס לאחרונה סנהדרין קונטרס הראיות, שיש מהאמוראים שהאמינו בהגשמה של ה'? או מה אם הי' מוצא שירת אהבים של ר'שמואל למשל? ), אלא מודדים את הכל לפי מה שהתקבל אצלם כהסכמת היהדות בתקופה זו, וכל שאינו עולה לפי העיקריים העכשווים נחשב למזויף.

תוקן על ידי - אתנחתא - 20/12/2005 22:47:27

דברי טעם.
מי זה ר' שמואל?
קראתי פעם מחקר של כשר שטוען כי מתנגדי הרמב"ם (חכמי ההר רבי משה תקו ועוד) שהואשמו ע"י תומכי הרמב"ם בהגשמה לא סברו ח"ו שהוא גוף. אלא לדעתם אפשר שיתגלה הקב"ה בעולם כגוף (נשמע נוצרי או...) אבל זהו רק למראה האדם והוא עצמותו אינו גוף ח"ו. האם אפשר ליחס את זה גם בתורי"ד שם?

ג. ראיתי לאחרונה בספר תורת המנחה לר"י סקלי (בעל ילקוט תורה כ"י, אשר היה תלמיד הרשב"א ככל הנראה) שכותב בספרו תורת המנחה כנגד הרמב"ם (במו"נ) שכתב שכסא הכבוד אינו ממשות גשמית, והוא כותב שם שזו היא דעת הרמב"ם אשר נמשך אחרי הפילסופים וכו' אבל אנ מקובלנו לא כך, ומביא ראיה נצחת (לדעתו) לדבריו, מהא שבמסכת שיעור קומה נתנו מידות לכסא כמה אורכו וכמה רחבו ואם היה זה משל בלבד אי אפשר ליתן בו מידה.

מלבד שגוף דבריו לא מובנים שהרי יש שם גם שיעור של הקב"ה, וא"כ בודאי אינו כפשוטו, האם זה לא מפליא שכך יכתוב תלמיד הרשב"א?

תוקן על ידי - נחית_דרגא - 20/12/2005 22:57:18

צחוק הגורל:
ר' מנשה הקטן בטוח כי פסילת ה'ציוני' [בעקבות גזר הדין על פי' ריה"ח] לא יצאה ח"ו מתחת ידי הגרמ"פ, אלא תלמיד טועה, כנהוג, הכניס זאת בדבריו...
[ונא לא למהר לצחוק על תמימותו של בעל משנה הלכות, שהרי יתכן שתלמיד טועה כתב תשובתו זו].

בספר הזכרון לר"מ ליפשיץ נסקרת פרשה זו באחד המאמרים, ובנוסף מערער שם הכותב על אמינותו של הרב יצחק שמעון לנגה, מו"ל פי' ריה"ח ועוד ספרים. האם יש דברים בגו?

נכון שניתן לבאר שכך סבר הרי"ד שכך סברו האמוראים. אך תקח יהודי כמו ר' משה שלא בקיא בפנות הלא ידועות של מחשבת היהדות, אלא פותח רמב"ם ששם כתב שמי שאומר כך הוא אפקורס, וצא וראה שכאשר הראב"ד כתב שגדולים טובין ממנו סברו כך כמה קולמסים נשתברו להסביר שחלילה שהראב"ד יכתוב גדול ממנו והנה הרי"ד כובת שכך סברו חכמי הגמרא!

על התורת המנחה, לא עיינתי כעת בדבריו, אך נראה שהכוונה שלו שצריך להסביר הדבר על פי דעת המקובלים שכידוע נחלקו על הרמב"ם והרס"ג וחסידי אשכנז, שאין לומר שהשכינה היא אור הנברא, ויש להסביר הדבר על פי הספירות.

התכוונתי לר' שמואל הנגיד.

גם מבלי להבין קבלה, לא נראה לי שדבריך שייכים לדברי תורת המנחה.

וזה לשונו:

תורת המנחה דרשה נב.
דעת הרמב"ם בביאור ענין הכסא המיוחס לשם ית'

פסוק זה אמרו דוד המלך ע"ה והזכיר בו ד' דברים והם ד' מדות, צדק ומשפט חסד ואמת, וייחס הב' למכון הכסא, והב' למאור פניו. ותחלה יש לנו לדעת ענין הכסא מהו, אם הוא כסא ממש או לא. והרמב"ם ז"ל (מורה נבוכים א ט) כתב שלא נתייחס הכסא לשם ית' אלא לגודל מעלתו, כי הכסא מיוחס ומיוחד לגדולה לשם ולתפארת, לשרים ולסגנים ולמלכים, וח"ו שיש לו כסא ממש, שאם אתה אומר דמות כסא ממש באורך וברוחב וברגלים כמו שחשבו עניי הדעת, נמצא שהוא גוף, ואם הוא גוף גם הרוכב עליו גוף, כי אין כסא גופני אלא לדבר גופני וזה ידוע, וח"ו לומר כן, כי השם ית' אינו גוף ולא כח בגוף. וכל זה אמר כדי להרחיק הגשמות מהשם ית', ובהתרחק הגשמות יתקרב הייחוד ויתקיים הייחוד הנצחי והאריך הרבה בזה.

וזה אינו אלא לדעת חכמי המחקר שאינם מאמינים אלא הדבר שיוכל השכל לבררו ע"י מופת נחתך, אבל לפי התורה הנתונה לנו אשר כל ענייניה ומצותיה ולשונותיה הם בקבלה, אין ללכת בה ע"י החקירה וע"י מופתים נחתכים, אלא ע"י הקבלה. וכן אמר אריסטו ראש חכמי המחקר, כי הנפש הנבואית גדולה ויקרה ונכבדת מן הנפש הפילוסופית וע"כ אנו נלאים להשיג דברי הנביאים, וצוה לגעור במי ששואל מופת או טעם בדברי הדתות, וכל הדברים המקובלים יתקבלו על פי הקבלה, א"כ יש לנו לסמוך בתורה כולה על הקבלה, ונאמין בה למקבלי האמת שהם חכמי התורה. וע"כ הוצרכו להודיענו ז"ל היאך היתה הקבלה, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' פלוני קבל מפלוני, כדי שנדע מי היו בעלי הקבלה כדי שנסמוך עליהם ונאמין במה שמסרו לנו, שאין דברי תורה מושגים ולא תלויים בסברא, ופליאה דעת ממנו נשגבה לא נוכל לה.

דעת רז"ל בענין הכסא

והנה מצינו בדבריהם במסורת, במסכת היכלות ובפרקי היכלות דר' ישמעאל [עמוד 472] שאומר שזה הכסא יש לו מדה באורך וברוחב ובקומה, ואי אפשר ליתן מדת האורך והרוחב והקומה אלא לדבר שהוא גופני. וגם מצינו לרבן יוחנן בן זכאי במס' חגיגה שאמר שיש לכסא רגלים וגוף, ונתן מדה לאורך הרגלים ולגוף הכסא, כדגרסי' התם (חגיגה יג א) מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה כו' ורגלי הכסא כנגד כולם.

ואלו חסידי עליון היו ועשירי הדעת ומפיהם אנו חיים, וראוי לסמוך עליהם שזה הכסא הוא כסא ממש ברגלים ובאורך וברוחב ובקומה. ואינו קשה א"כ נחייב שהוא גוף, ואין גוף אלא לגוף - אינו כן - כי לא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכינו דרכיו, וכשם שאין אנו יכולים להשיג אמיתתו ית' ואין כח בשכלינו לדעת זה, כך אין כח בשכלינו לדעת מהות הכסא, כי מהות הכסא ודמותו כפי היושב והרוכב עליו.





תוקן על ידי - נחית_דרגא - 20/12/2005 23:26:44

לב אהרן.
צחוק הגורל (כמו שאתה אומר)
בקובץ בית אהרן וישראל האחרון שהופיע אתמול. יצא כותב אחד להגן על כבודו של רבי משה פיינשטין שבזהו מונדשיין (שאני בטוח שהוא חבר של אתנחתא ) עי"ש. ושם הוא העתיק מדברי אותו כותב, שכתב בספר הזכרון לרבי משה ליפשיץ, (הוא מצטט שם מקובץ אור המזרח שם פרסם הכותב הנ"ל - רמ"ע פרידמן [מי זה אגב?] את דבריו בראשונה), על זיופים (פשוט כך !) של לנגה! לקרוא ולא להאמין עי"ש ותרוה צמאונך.

תוקן על ידי - נחית_דרגא - 20/12/2005 23:41:52