|
|
| נשלח ב-14/8/2007 11:51 |
 |
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2007 20:34 |
|
| |
לונלי
אם הבנתי נכון אתה אומר שהרבי מתבונן על כל פעולה שהוא עושה ומשקיע בה הרבה יותר זמן ומאמץ מעצם המעשה עצמו.
האם יש לפעמים דילוגים על ימים?
הרי בסופו של דבר ה'פיגור' הוא של שעות ובכל יום הוא מקיים את כל מצוות היום, פעמים במצוות מיוחדות הוא מאריך במיוחד, אבל בסופו של דבר בתקופת זמן של שבוע מעת לעת הוא מתפלל שבע תפילות שחרית וכו'.
אם כך (שאין דילוגים אלא פיגור בזמנים) האם זה קשור להתבוננות יומיומית? האם התבוננות יומיומית יכולה לגרום לפיגור קבוע?
זה נראה יותר כמו התבוננתו חד פעמית לפני שנים רבות ששנתה את סדר היום לדורות.
בינתי הקצרה עדיין לא הבינה את המעשה של האמשינובער.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 00:34 |
|
| |
לונלי
חידשת לי "פשט", ש"בינה" פירושו התבוננות שלפני המעשה.
עד שלא הסברת לי זאת, לא כך הבנתי את הציטוטים.
המממ...
גם אם נניח שזה נכון, וזה נראה נכון, אזי מדוע צריך אדם לאלץ את עצמו לעמוד בקצב המסחרר מדי של המצוות כפי שתיקנו חכמים?
נניח שאדם זקוק, כמו בימי הגמרא, לשעה הכנה לפחות לכל תפילת 18. יש לנו רק שלוש תפילות ביום בדרך כלל (לאפוקי המוסלמים), אבל יתכן שזה יותר מדי. לא כאשר אדם צריך גם לשמש כאדמור לרבים, להתייחס לבני ביתו, ועוד. ותורה מה יהיה עליה?
אם ההכנות מחייבות כה הרבה זמן, מדוע שלא יוותר על חלק מהתפילות? יתכן מאד שאדם כזה מעיקר הדין פטור ודי לו בתפילה אחת ליום.
לגבי שאר המצוות המעשיות, כמו שופר בראש השנה, נר בחנוכה ועוד, צריך לעיין.
בוודאי שאין כאן אונס ופטור במובן הרגיל של בעיות ועומס שמטרידות את רוב בני האדם (מסתבר שגם לא יש כאלו, אבל לא הן הגורמות). איש המעלה שכזה צריך כנראה חשבון אחר של מעשים. ויתכן שבאמת עבורו ועבור שכמותו רשימת המצוות המעשיות של השולחן ערוך נדחית בפני עומק כוונתו (יהיה תוכנה מה שיהיה מבחינה פנומנולוגית).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 01:10 |
|
| |
נו,בשביל הבעיה הזו אפשר לקצר את התפילה.... (שכחת?)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 08:29 |
|
| |
קעלמער
כנראה לא הסברתי עצמי היטב.
הבעיה קיימת במספר רמות.
א. קודם כל סקירה מסודרת של מבנה התפילה. יש חובת תפילה פעם ביום. התפילה שלנו מורכבת בבוקר ובערב מקריאת שמע וברכותיה ותפילת 18. במנחה - 18 בלבד. במשך הדורות נוספו על התפילה הקדמות (פסוקי דזמרה המתארכים והולכים ועוד, בדקו בסידור במיוחד בשחרית) ולאחריה (תחנון, המתארך והולך ועלינו ועוד).
ב. כבר בימי הגמרא היה מורגש הצורך בהכנה. אצל "חסידים הראשונים", היתה זהותם מה שהיתה, היה פרק זמן של הכנה שהוערך בשעה, עד ששאלו עליהם מתי נותר להם זמן לעבוד ולהתפרנס (על לימוד לא שאלו...).
ג. בימינו, רבים מדקלמים מהר (או לאט) את כל חלקי התפילה, משום שקשה לכוון בכה הרבה מלים. "לכוון" במובן הפשוט של להיות מודע לאמירה ולתוכנה. בלי שום "כוונות" מעבר לזה.
בשל תופעת הדיקלום טענתי תמיד כי צריך להתפלל רק את מה שתיקנו חז"ל ולא יותר, ומי שחפץ יוסיף משלו.
ד. בעיתו של האדמור מאמשינוב נמצאת במקום ההפוך בציר ההתכוונות. עבודת ה' שלו, לפי המתואר אודותיו, מחייבת הכנות רבות. לפיכך, הוא אינו מצליח להגיע להתפלל בשעות המתאימות לתקנת חכמים. אבל זה לא נובע מזלזול אלא מהשקעה אישית רבה.
על זה כתבתי שלאדם כזה יש מקום לומר שיתכן שאינו צריך להתפלל שלוש פעמים, אם זה לוקח כה הרבה זמן. אמנם הצעה זו נסתרת מן הגמרא שבה נאמר כי גם אצל חסידים הראשונים היתה הכנה מרובה שכילתה את רוב היום ובכל זאת התפללו. אמנם יש לדון שם אם זה מגדר חובה או רשות.
כמובן, "סדר התפילה" הסטנדרטי שלנו ארוך בהרבה מזה שהיה בימי חז"ל. ולכן אני תוהה אם הוא אומר, למשל, את ה"קרבנות", ובכך הוא מוסיף זמן רב לתפילה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 08:59 |
|
| |
תוספתא מסכת ברכות
ג,ז א"ר יהודה כשהיה רבי עקיבה מתפלל עם הצבור היה מקצר בפני כולן, כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו היה אדם מניחו בצד זה ובא ומצאו בצד אחר מפני הכריעות והשתחויות שהיה עושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 13:44 |
|
| |
כי נר מצוה ותורה אור. כשם שהנר טפל לאורו ואף על פי כן אין לאור קיום בלא נר, כך המצוה
(המעשה) טפלה לתורה (בינה) ואף על פי כן אין לה קיום בלא מעשה.
ולפיכך,MZOHAR לא מדובר בפיגור אלא במתיחה עד קצה גבול היכולת של הזמן המוקדש לעיקר, ו"קצה גבול היכולת" הוא למעשה נשוא הויכוח המתחולל באשכול זה ובאחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 13:49 |
|
| |
פרק ה
ולתוספת ביאור באר היטב לשון תפיסא שאמר אליהו לית מחשבה תפיסא בך כו'. הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו ד"מ כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה הרי שכלו תופס ומקיף אותה וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך יהיה הפסק ביניהם כך וכך ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבא למשפט על טענות ותביעות אלו מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הפסק כך הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו וגם שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות ואפי' על מצות התלויות בדבור ואפי' על מצות תלמוד תורה שבדבור כי ע"י כל המצות שבדבור ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה. ובידיעת התורה מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה' הנה גם חכמת ה' בקרבו מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה איש כפי שכלו וכח ידיעתו והשגתו בפרד"ס. ולפי שבידיעת התורה התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו ואזי יחיה ויתקיים כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה וז"ש ותורתך בתוך מעי וכמ"ש בע"ח שער מ"ד פ"ג שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצות והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה וכמ"ש בזהר ויקהל דף ר"י ולשמה היינו כדי לקשר נפשו לה' ע"י השגת התורה איש כפי שכלו כמ"ש בפרע"ח [והמזון היא בחי' אור פנימי והלבושים בחי' מקיפים ולכן אמרו רז"ל שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצות לפי שהמצות הן לבושים לבד והתורה היא מזון וגם לבוש לנפש המשכלת שמתלבש בה בעיונה ולימודה וכל שכן כשמוציא בפיו בדבור שהבל הדבור נעשה בחי' אור מקיף כמ"ש בפרע"ח]:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 14:11 |
|
| |
לונלי. אם אין פיגור בזמנים ואין דילוגים על מצוות, האם זה בילתי אפשרי להתפלל לדוגמא שחרית מותיקין עד הצהריים ומהצהריים עד הלילה מנחה וכל הלילה ערבית? אורך ההתבוננות לא אמור לשנות סדרי בראשית ולהתפלל (גם לשיטתו ולפי הזמן שהוא משקיע בכל תפילה) שחרית בזמן ערבית וערבית להתחיל בצהריים. ואם תאמר שהוא התחיל שחרית בזמן אך נמשך לו לתוך הלילה ואח"כ הוא התבונן במנחה שעות ונמשך אל הצהריים שלמחרת, נמצא או דילוג או פיגור.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 15:10 |
|
| |
לונלי
כמדומה שזו ציטטה מ"נפש החיים". (הקטע על האחיזה בחכמתו ורצונו של הקב"ה באמצעות לימוד המקרים המשפטיים של הגמרא היא הוכחה ניצחת למי שמסופק ואינו יכול לסמוך על זכרונו, כמוני).
מה זה בא להוכיח?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 15:35 |
|
| |
מימוני
הציטוט הנ"ל הוא מספר ליקוטי אמרים-תניא,(העובדה שיחסת זאתל נפשהחיים מוכיחה שכפי
הנראה הבדלי התפיסה ביניהם,אינם כה רחוקים)
והוא בא להוכיח שבהיבט מסויים,לא המעשה עיקר אלא המדרש.
תוקן על ידי לונלי_דאב ב- 15/08/2007 15:36:10
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 15:35 |
|
| |
מיימוני ,
[ לא מנפה"ח אלא מהתניא ]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 21:27 |
|
| |
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2007 21:32 |
|
| |
היי!!
איפה האיקון שלי?
(שמתי איקון פעור פה בתדהמה לנוכח הדמיון המפתיע בין נפה"ח לבין התניא. והוא נעלם. האם יש הסבר על דרך הפשט? האם זה בגלל המוזילה?
ד"א כבר טען זאת הרב לאם, בספרו על נפה"ח, אמנם אתנחתא אהובנו שנעלם מכאן טען נגדו שטעה הרבה בספרו ואכמלכו"כ).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2007 00:48 |
|
| |
כבר האריכו רבים וטובים בעובדה שהנפה"ח כתב ספרו בתגובה לתניא, אך תוך כדי התעמתותו עם תכנים מסויימים שבתניא הודה לו בהרבה דברים.
מיימוני, אני שמח לראותך כאן קורא ספר התניא פרק ה (איני יודע אם זה בגדר "אנוס" או "מתעסק" או "אינו מתכוין" או מלאכה שאצל"ג). את פרק א' כבר קראת?
|
|
|
|
|
