|
|
| נשלח ב-6/1/2006 01:30 |
 |
| |
מה היא הרשתה לעצמה לחלום?
קראתי את הספר די מזמן כך שאני לא יכולה לתת לך תמונה מדויקת, אבל בגדול- יש אנשים שחיים את המציאות כפי שהיא: הגיוניים, ריאליים, מסודרים. ויש כאלו שמרשים לעצמם לחיות גם מימדים נוספים, רוחניים יותר, "דימיוניים" יותר, לדבר במטאפורות- לרחף קצת מעל הקרקע.
מה הם החיים ברמה היותר גבוהה שלהם?
ע"ע.
ומה זה בעצם קשור ל"חבר טוב"?
בד"כ אנחנו מחפשים בחבר אחד שיבין את הבפנוכו הכי עמוק שלנו, ש"יקלוט" אותנו, הוא לא צריך להיות דומה לנו, אבל הוא כן צריך להתחבר אל מי שאנחנו. אם אין את "נקודת החיבור" הזו- אין תקשורת, אין עניין.
הבאתי את אן בתור דוגמא לכזו נתנה שם קוד לכל האנשים האלו ש"דוברים את שפתה", אותם אלו שבד"כ תיקשרה איתם הכי טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2006 01:59 |
|
| |
כדי להבין די בפסיכולוג או אדם פיקח,כדי להזדהות,מה הועלתי בשכפול עצמי,בבקשת השלמות אחפש את ההפך,לא כדי לההפך אליו או הוא אלי,אלא שנחבתר לכלל שלמות אחת,שתיצור "אני" חדש,שלם,הנובע מהשיתוף והעירוב.כשהאני יהפוך לאנחנו והאנחנו יהפכו לאני חדש.זה חבר.אין די בידיעה או הבנה צריך חויה שלמה בכל מימד אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2006 14:18 |
|
| |
סניפר, במישור העקרוני אתה צודק
אבל חייב את החלק ההוא של הלגו שמחבר ( ע"ע 'משהו לרוץ איתו') אחרת זאת סתם עוד ערמה של קוביות חלקות שמתמוטטות במגע קל
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2006 21:43 |
|
| |
חברות אמיתית נמדדת לאורך השנים.
א-שופטני משמע-
קבלתנו כפי שאנו,
בלי ניסיון לשפוט אותנו
כשמכירים אותנו אז אנחנו במצב נתון.אבל אנשים משתנים כל הזמן.
מידות אופי יכולות להשתנות, השקפות חיים, שלא לדבר על מצב פיננסי (כמה עשירים גילו מי הם חבריהם האמיתים כשירדו מנכסיהם).
הרגלי חיים.
פתאום כשמשהו באדם משתנה אנו עושים בירור מחדש- האם אני עדין רוצה להיות חבר שלו?
חברות אמיתית תעמוד במבחן השנים.
אהבה שאינה תלויה בדבר סופה להתקיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 16:55 |
|
| |
טרם זכיתי להבין מה זה לא לשפוט את החבר שלי!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 17:23 |
|
| |
לקבל אותו, לאהוב אותו כמו שהוא בלי הרצון לשנות אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2006 22:35 |
|
| |
לא נראה לי.
אין שום בעיה בלרצון לשנות ולתקן אותו.
יחד עם זה שבכל מצב אני אוהב אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 15:31 |
|
| |
אזרחי, שפיטה היא משהו שכולנו עושים. כל הזמן. לאחרים, לעצמנו, לילדינו, לכל מה שאנו רואים - אנחנו מוצאים צורך לתת ציון. ככה גידלו אותנו, ככה אנחנו ממשיכים.
השפיטה חשובה להישרדות. אם אין יכולת שפיטה של משהו או מישהו אתה יכול ליפול בפח, יסדרו אותך, או תעשה את הדבר הלא נכון, תקנה את הדבר הלא נכון.
שפיטה בבסיסה היא חלק טבעי מלחשוב, להתבונן, להסיק מסקנות.
מצד שני, אי אפשר לחיות כל הזמן כנשפט. הרי כולנו, לפחות אני, עושים טעויות כל הזמן, פועלים פעם ככה ופעם ככה, פעם חכמים, פעם שטותניקים. בשביל זה יש לנו אנשים שאוהבים אותנו, משפחה וחברים. כדי שנהיה משוחררים לפחות כאן משפיטה, ונוכל להיות כמו שאנחנו. מי יכול לחיות כל הזמן כאילו הוא נמצא בראיון עבודה?
מי שנכנס לקטגוריה של חבר - כדאי להבין שהוא כבר עבר את השפיטה. הוא כבר הוכיח את עצמו וראוי לאמוננו. לכן השפיטה צריכה להיות מינורית, חייכנית, נינוחה. עם חבר אנחנו מכירים את המכלול, רואים את היחסיות של השטות העכשווית ביחס לשאר, ויכולים להמשיך לאהוב את הבן-אדם ולתת לו יותר קרדיט מאשר לסתם אדם שאינו חבר.
אני חושבת שלזה התכוונת, זה אל זה, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 15:32 |
|
| |
סליחה, דבורה-לאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 19:19 |
|
| |
לפי זה יוצא,
שמכיון שהחיים שלנו מאוד דחוסים ולחוצים, הכל מעיק, לפעמים מבית, עתים מחוץ, הרי שלא נמלט מאיזו שטות פה ושם, מה שממש לא חביב על חוש השפיטה שלנו, אז מה עשינו? המצאנו משפחה וילדים, חברים וידידים, וברשותם אנחנו נינוחים, ולא מקפידים - לא על שטות שלנו ולא על שלהם, ומקבלים הכל ברוח טובה ונעימה.
לסיכום - חברים זה המצאה, המצאה שלנו, לעשות לעצמנו חיים קלים.
ונשאלת השאלה, למה לא סמים, וזהו? אותו אפקט יתקבל..
לדעתי - אין כזה דבר חברים. חברים יש רק באגד, וגם זה רק בקוים החילוניים, והירושלמים יבינו..
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2006 20:05 |
|
| |
חוץ מזה שאני מסכים איתך שהיום ל99 אחוז מהאוכלוסיה אין חברים..
אני לא מצליח להבין מה שאתה אומר!
אתה יכול לחזור על דבריך במילים אחרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2006 00:21 |
|
| |
במלים אחרות - הכל המצאה, בניה של עולם מקיף, ולא ראית העולם בעינים בוחנות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2006 10:10 |
|
| |
דר התחכמות, ברוך הבא אל הפורום!!!!!
מה היא בדיוק ה"המצאה", ריבונו של עולם?
תוקן על ידי - אזרחי - 10/01/2006 10:14:18
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2006 11:33 |
|
| |
ארחות צדיקים שער ה':
"וצריך מאד להיזהר מחיבור בני אדם שאינם מהוגנים, כדי שלא ילמד ממעשיהם, ולהתרחק ממושב לצים. ואמר החכם לבנו: כי יעלה בלבבך להתחבר עם בני אדם, התחבר עם חכם, כדכתיב (משלי יג כ): "הולך את חכמים יחכם", ונאמר (משלי ט ט): "תן לחכם ויחכם עוד", שאם תחכם יפארך ולא יחלוק על חכמתך, ואז תדע שתוכל לסמוך על חכמתך. אם יכבדוהו - יכבדך, יהדרוהו - יהדרך, אם תצטרך לעזרתו - יעזרך, ומה שתאמר - יצדיקך, אם תכעוס - יסבלך. ותלמד ממעשיו הטובים:
והתחבר עם כל אדם שתלמד ממנו דברים, אשר יביאוך לעבודת הבורא, יתברך. ואמרו חכמים: כשתרצה לחבר עם אדם - הכעיסהו, ואם יודה לך האמת בשעת כעסו - התחבר לו, ואם לאו - עזוב אותו. אלא תבחר לחבר מי שיכיר ערך עצמו, ומי שאינו מכיר את עצמו, אין טוב בחכמתו. קנה לך חבר המוכיח אותך בעשותך שלא כהוגן, והמלמדך לעשות הטוב, והעוזר אותך בנפשו ובממונו - וזהו חברך הנאמן. אבל חבר המחניף והמיישר לך טעותך ושגגתך, והמנחם אותך על מעשיך הרעים - הסתלק מעליו. וכן חבר שיקח ממך צרכו ויזיקך היזק גדול עבור הנאה מועטת - מהר וסור מעליו".
|
|
|
|
|
