| נשלח ב-10/1/2006 18:44 |
|
| |
אני אמנם לא אמרתי את אותו הדבר
אבל בהחלט עמדתי על הנקודה שחבר לא צריך להיות א-שופטני בכדי להיות חבר.
סתם הדביקו איזו מילה אופנתית למושג הקדוש "חבר"
וחבר אמיתי איננו נמצאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2006 21:02 |
|
| |
תקן אותי אם אני טועה, אזרחי, אבל בין השורות הבנתי שזה די חורה לך, ואתה חושב שחבר צריך להיות שיפוטי, להעיר לחברו כשהוא עושה דברים שליליים כדי להחזירו לדרך הישר ובכך לעזור לו, לא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2006 09:15 |
|
| |
זה רק חלק מתכונות החבר האמיתי, לדעתי.
חבר איננו מילה נרדפת לשופט.
שפיטה היא רק תכונה נורמלית של אדם נורמלי.
חבר הוא חבר שאוהב אותי כמו שאני. ושתמיד הוא לצידי.
וכשיש לו מה להעיר לי, והוא חושב שזה לטובתי אז הוא מעיר.
וכמו שלא מדברים כל הזמן, אלא לפעמים יש שתיקה, כך גם לא שופטים כל הזמן אלא במינון נורמלי כמו כל דבר אחר נורמלי.
מי שרמת השיפוטיות שלו היא לא נורמלית, אז הוא לא נורמלי, והשאלה היא אם אני אוהב את האיש הלא נורמלי הזה ורוצה להיות חבר שלו או שאין לי כח לאנשים לא נורמלים.
אבל מי שהוא נורמלי אז גם השיפוטיות שלו היא נורמלית
ורק בן אדם לא נורמלי לא ירצה כזה חבר.
ולכן אני יוצא נגד התופעה הלא נורמלית הזו, שגורמת לאנשים נורמלים [החבר השופט] להיראות שליליים בעייני החברים שלהם.
זאת אומרת שהתופעה של היציאה נגד השיפוטיות היא תופעה שגורמת לאנשים נורמלים להיות לא נורמלים ולהתחיל לראות דברים נורמלים כדברים שליליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 12:50 |
|
| |
אל תשאל את עצמך כמה חברים יש לך,
שאל את עצמך כמה אנשים יכולים לומר עליך שאתה חבר שלהם..
|
|
|
|
|