| נשלח ב-26/12/2005 19:53 |
|
| |
האם יוסף היה צדיק ?
לפננו מספ מקורות אשר מתיחסים לדמותו של יוסף ולכן נשאלת השאלה מה זכה יוסף לתואר צדיק ?
רש"י בראשית פרק לז
והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה:
*
רש"י בראשית פרק לז
את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו,
רש"י בראשית פרק לט
ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו' - כל מקום שנאמר אחר סמוך:
וימאן יוסף
מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קסב
דף קה, ע"א ( לבר' ל"ט, ח') . הן אדני. א"ר יהודה בר' שלום למה מאן יוסף, לפי שראה איקונין של אביו, וא"ל: יוסף יוסף, עתידין אחיך ליכתב באבני אפד, תרצה שתהיה חסר מכולם ותהיה רועה זונות, לכך: וימאן יוסף
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
יהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, א"ר יוחנן: מלמד, ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. ויבא הביתה לעשות מלאכתו - רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס. ואין איש מאנשי הבית וגו' - אפשר, בית גדול
בראשית רבה (וילנא) פרשה פז ד"ה ז ויהי כהיום
ר"ש בר נחמן אמר לעשות מלאכתו ודאי אלא ואין איש בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש, ד"א ר"ש אמר נמתחה הקשת וחזרה הה"ד ( בראשית מ"ט) ותשב באיתן קשתו, קשיותו, ר' יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו שנא' ויפוזו זרועי ידיו, ר"ה בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב משם רועה אבן ישראל מי עשה כן מאל אביך ויעזרך וגו', ברכות שדים ורחם ברכתא דאבוך ודאמך.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' - באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב: +משלי כט+ ורועה זונות יאבד הון. מיד: +בראשית
בראשית פרק מא
יִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה:
מדוע ציינה התורה סימבולית רק את הגילוח והחלפת הבגד ולא למשל שהוא התרחץ גם לכבוד המלכות
בראשית פרק מא
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(
ויקרא רבה (מרגליות) פרשה לב ד"ה [ה] גן נעול
' חונה בש' בר קפרא בשביל ארבעה דברים ניגאלו ישר' ממצרים, על ידי שלא שינו את שמן ולא שינו את לשונם ועל ידי שלא אמרו לשון הרע ועל ידי שלא היה בהן פרוץ ערוה. על ידי שלא שינו את שמן, ראובן ושמעון מי נחתין ראובן ושמעון מי סלקין. לא היו קורין לראובן רופס, ליהודה לוליאנא, ליוסף ליסטס, לבנימן אלכסנדרא. על ידי שלא שינו את לשונם, להלן כת' ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ויש מוסיפים שלא שינו לבושם ושפתם
בראשית פרק מא
(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:
(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי
* ב"ה ששכחתי אית בית אבא וכל כך טוב לי בגלות
בראשית פרק מב
ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:
(כך מתיחסים לאחים לאחר עשרים שנה לא משנה מה הם עשו
*
ולא יכול יוסף להתאפק
בראשית רבה (וילנא) פרשה צג ד"ה ח אדוני שאל
מרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים
פטריוט מצרי ?
אושר על ידי הרב מיימוני
~~~~~~~~~~~
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2005 20:28 |
|
| |
לאחרי כל החשבונות (אין צדיק בארץ וכו' הקב"ה מדקדק עם צדיקים וכו'...), בתשובה לשאלת הכותרת - כן.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2005 20:57 |
|
| |
ירוחם, אולי בעזרת פרשנות אחרת של ר' נחמן מברסלב "לתתפשהו בבגדו" נוכל להוריד את סימן השאלה בכותרת האשכול
"על הנאמר "ותתפשהו בבגדו" העיר:
הבעל דבר והסיטרא אחרא תופסים את האדם בבגדו, דהיינו שמטרידים אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו. כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של האדם היא מבלבלת מאוד את האדם, ומונעת אותו מעבודת השם יתברך, וזהו "ותתפשהו בבגדו"
אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה שאין לו בגד ללבוש, אינו מטריד עצמו בזה. וזהו "וינח בגדו אצלה וינוס". שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה, רק עושה את שלו בעבודת ה' כפי מה שיכול -
וזה אינו אומר שיוסף לא התפתה מיופיה של אשת פוטיפר, אבל..יופיו שלו פיתה אותו יותר - וזו מהותו של צדיק, שהוא עושה צדקה עם עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2005 21:02 |
|
| |
ירוחם
שאלה יפה ולדעתי חשובה ביותר, מפני שהיא מגלה לנו לא רק על דמותו של יוסף, אלא על המושג של "צדיק" מהו.
ובכן, כמה הערות בכמה נושאים שיש לברר לפני שדנים על השאלה.
א. בין מדרש למקרא. חלק מהמקורות שהובאו כאן הם ציורים שצייר המדרש. האם יש לדון לפיהם את יוסף? לפי רש"י, לפי מחלוקת אמוראים, לפי מדרשים שמוסיפים על הטקסט מה שלא כתוב בו?
אני סבור שיש בכל זאת לקבל את המדרש, וזאת מהסיבה הבאה: המדרש פעמים רבות חושף לעינינו שכבות שאכן נמצאות בטקסט, אך הן חבויות בו, ורק הקורא הזהיר והמעמיק יוכל לעמוד עליהן.
מצד שני - יש לבדוק היטב מתי השתמשו חז"ל באמצעי ניתוח זה כדי לעמוד על המסתתר בטקסט והלבישו זאת לבוש ספרותי של מדרש, ומתי השתמשו בטקסט בתור מקפצה או קולב כדי לתלות עליו רעיונות מוסריים ואחרים, גם אם אינם נובעים מהטקסט ואולי אפילו מנוגדים לרוחו, וגם זה קורה.
לפיכך, יהיה עלינו לחזור ולבחון את המקורות שהובאו כאן לפני שנחרוץ דעה על יוסף לאורם.
ב. מהו צדיק? זו שאלה שאינה פשוטה. נראה שכאן נותנים דרגה לאדם. אך האם ניתן בכלל לדרג אדם שהוא משתנה משעה לשעה?
יש לפחות שלושה מובנים למונח זה, שלכולם רקע משותף.
1. מי שיש לו יותר מצוות מעבירות. וכמובן, לא כל המצוות שקולות באותה מידה וגם לא כל העבירות. יש פרמטר של מאמץ והשתדלות, ויש פרמטר של התוצאה. ואולי יש עוד? כפי שכותב הרמב"ם, שהוא המקור לדברי כאן (וגם השכל הישר או לפחות האינטואיטיבי, וזה יכול להיות נובע מהאקזיסטנציה האנושית, האור הטבעי של התבונה, או שזה תלוי תרבות ואישיות...), אזי צדיק הוא מעמד רגעי בלבד.
2. בחסידות, ובמיוחד בתניא כנראה, צדיק הוא מעמד ממש אונטולוגי. כלומר, זוהי דרגה במציאות. התניא מגדיר את הצדיק כאדם שאינו נכשל כלל לא במעשה ולא בדיבור, וכנראה גם מחשבותיו הן תחת שליטתו. מי שנאבק עדיין על המחשבה נקרא אצלו "בינוני".
כבר כתבתי על זה באשכול אחר כי לדעתי זו הצגת סף גבוהה מדי עבור האדם, וזה פירוש אינו מעוגן בגמרא (אם כי יש לנו מימרא של רבה שהציג עצמו כבינוני, ויש מקום לפרשנות כזו אם כי לדעתי היא מבוססת על הנחות יסוד שגויות, וימחלו לי החבדניקים על שאני מעז להביע דעה נגד מייסד חבד, אך בלימוד צריך כל אחד להביע דעתו).
על כל פנים, לפי השימוש בחסידות, הדרישה מ"צדיק" היא גבוהה מאד, ובוודאי שיוסף, לפחות בחלק מחייו, לא עמד בה.
ג. כאשר אנו משתמשים במילה בחיי יום יום לעתים קרובות אין אנו מתכוונים לדרגה א' הרגעית אלא למשהו קבוע יותר. כמו כן, אין אנו דנים על מה שמסור ללב, אך מניחים שהחיצוניות משקפת בדרך כלל את הפנימיות. צדיק לפי זה הוא מי שאינו בהכרח בדרגה שמגדיר התניא, אבל בהחלט אדם משכמו ומעלה, אדם שאינו נכשל.
לפי זה, גם כן יש שאלה על יוסף...
אני סבור שיש כאן תשובה בת שני חלקים, וכל אחד מהם חשוב ביותר.
א. אדם יכול להיות צדיק בגיל מאוחר, מה שלא היה בילדותו. וכבר אמרו כי יש כאלו שהם בבחינת "תיקנה זיקנותם את ילדותם". אצל יוסף, לפי פשטות המקרא, זה בדיוק מה שהיה.
מעשי הנערות שלו, בין אם היה מסתרק לפי האופנה כדברי רש"י ובין אם היה "רק" מוציא דיבת אחיו כדי למצוא חן בעיני אביו, היה נוהג כילד, למרות גילו, 17.
הפיתוי של אשת פוטיפר לא היה קל. ויתכן שצדק האמורא שאמר כי גם יוסף כיוון להישאר איתה בייחוד בבית, וזו עבירה.
אבל יוסף לא נשאר בדרגה זו. הוא התעלה ממנה. הוא ראה לנגד עיניו את החינוך של בית אבא, את האמונה באלקים שאוסר על ניאוף ובגידה באמון, מה שקראו חז"ל "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון", (כעין מראה). ואז, ברגע אחד, התנשא מעל העבירה שאולי חשב לעשות.
לפעמים, מתוך הנפילה באה העליה. לא שאנו תרים אחרי נפילות. להפך. אבל אדם עשוי להתעלות מזה.
יש סיפור כעין זה גם בגמרא, על נתן דצוציתא, אבל איני רוצה להאריך. (אמשלום, תרצי להמשיך מכאן?).
לגבי השמות שקרא יוסף לבניו, יש לעיין. אם נניח שאכן חשב לעזוב את בית אביו ולהשתקע במצרים, האם היתה זו "עבירה"? אולי האמין שאביו מת, ואין לו לאן לחזור? זו אפשרות סבירה מאד, כפי שכתבתי דומני באשכול אחר בו דנתי בשאלה מדוע לא הודיע יוסף לאביו שהוא חי.
לגבי יחסו לאחיו, גם בזאת דנתי, וכן דנה בזה כמדומה נחמה לייבוביץ. יש להאריך בזה, אך לפי כל השיטות הראה יוסף חכמה רבה בהתנכרות זו, ולא לחינם היא באה, ולא לעבירה.
ב. כפי שכתב ר' יצחק הוטנר במאמר מפורסם, שצוטט גם בפורום שלנו, הצדיק אינו מצב קבוע, אלא מי שמתעלה מתוך נפילותיו. "שבע יפול צדיק וקם" הוא לא משבר זמני שגם הצדיק עלול להיקלע אליו - נגד האינטואיציה שלנו (ואיני יודע מה יגיד בעל התניא על זה. הלבן? הנה, השארתי גם לך מקום להתגדר בו...) זו דרך הצמיחה של האדם ושל הצדיק!
דברים דומים אפשר למצוא, כמובן, אצל מורה דרכנו בדבר זה ובאחרים, ר' נחמן מברסלב.
היוצא מדברי
א. צדיק אינו מצב קבוע אלא שאיפה, ומי שמתאמץ תמיד להתעלות מתוך נפילותיו.
ב. יוסף החל כילד. לקח לו זמן ונסיונות וקשיים להתבגר.. כשזה קרה, באמת יש ללמוד ממנו כי כל מה שעשה עשה בחכמה וביראת שמים (ולא הראיתי זאת לפי המסופר עליו אלא רק רמזתי זאת. נדמה לי שבשעתו כתבתי על זה במקצת).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2005 21:05 |
|
| |
ריב
עד שכתבתי ושלחתי את תגובתי, הקדמת לכתוב את שלך.
וכמובן, על הציטוט המעמיק מר' נחמן, מגיע לך
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2005 21:19 |
|
| |
דברים שחשוב לומר (ואני מתנצלת בפני ירוחם, אם אני מסיטה מעט את אשכולו) -
וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים. וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם--בַּבָּיִת. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה [בראשית ל"ט, 7 - 13]
ע"פ החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית (התשנ"ח-1998), אשת פוטיפר היתה נשלחת לכלא, ולא יוסף -
3. הטרדה מינית והתנכלות
(א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:
(1) סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;
(2) מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו - 349 לחוק העונשין;
(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות;
(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד
כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות;
ציטטתי רק חלקים, את הנוסח המלא ניתן לקרוא כאן -
http://www.ovdot.co.il/Hatrada/#1
ואם כבר מעיינים שם, ראוי לקרוא גם את הנימוקים לחוק -
הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו ובזכותו לשוויון. היא פוגעת בכבודו העצמי ובכבודו החברתי של המוטרד. היא משפילה ומבזה את אנושיותו, בין השאר על ידי התייחסות אל האדם כאובייקט מיני לשימושו של המטריד. הטרדה מינית שוללת את האוטונומיה של המוטרד ואת שליטתו בגופו ובמיניותו, פוגעת בזכותו להגדרה עצמית ופולשת לפרטיותו, וכן מפלה אותו לרעה לעומת אנשים אחרים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2005 23:55 |
|
| |
הרב מימוני:
הנאה גדולה יש לי לקרוא את תגובותייך, באשכול זה כמו באשכולות אחרים (רק בשביל כך, היה כדאי לי לפתוח את האשכול...).
ראשית כל ברצוני להבהיר כי ביססתי רעיון זה על דברי המדרשים ורש"י. לכן, הנני מוסיף לטעון, כי סיפור השארת הבגד בידי אשת פוטיפר אינו שקול כנגד כל המובאות האחרות ולפיכך אינו מצדיק את שם התואר "צדיק" - מאת חז"ל, שהרי הם אשר כינוהו כך. אם כן, שאלתי בעינה עומדת: אם חז"ל מצאו לנכון "להשלים את פערי המקרא" (כדברך, מימוני) בפרשנות היוצאת כנגד יוסף, כיצד יכלו בכל זאת לכנותו "צדיק"?
שנית, הגדרותיך את המונח "צדיק" אינן עולות בקנה אחד עם השקפתי, ו-וודאי שאינן עולות בקנה אחד עם השקפות החוגים שאתה (ואולי אף אני) משתייכים אליהם...
אודה לך ולאחרים אם תוכלו לספק לי דוגמאות אחרות מהתורה על צדקנותו למעט ממקרה השארת הבגד.
התנהגות "ישרה ומהוגנת", משמע - התנהגות נורמטיבית, אינה בהכרח התנהגות של "צדיק". כלומר, מעשים טובים הם בחזקת מעשים ישרים מקובלים בחברה מתוקנת ולא מעשי "צדקה".
שאלתי חוזרת אל חז"ל - על סמך מה כינו את יוסף "צדיק"?
מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשמ - 27/12/2005 0:13:58
תוקן על ידי - ירוחםשמ - 27/12/2005 0:16:52
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 00:29 |
|
| |
יוסף זכה בתואר צדיק על פרישתו מן העבירה ואין בזה כלל התיחסות לכל הביוגרפיה שלו. עיין סנהדרין יט: תוקפו של יוסף ענותנותו של בועז, וביומא [לא זוכר את הדף] יוסף מחייב את הרשעים משום שהיה טרוד ביצרו וזה לשון שרגילים להשתמש על גילוי עריות ברוב המקומות בתלמוד,
בנוסף, ראה דמות אביו זוהי עצמה דרגתו, שהרי זהו ביטוי למה שעבר בראשו באותו זמן ולא איזו התגלות מצד אביו כמובן ואף לא מדובר בהופעה שמיימית אלא בחיבוטי נפשו הופיע אביו ואין בזה להקטין את הניסיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 00:47 |
|
| |
ירוחם,
אינני יודעת אם לטעמך הדוגמא שאני אביא תוכיח את צדקנותו של יוסף, לדעתי הענייה היא מספיק 'חזקה'
ובכן, מאז מכירתו למצרים העלים יוסף את הנסיבות המכוערות בהן הגיע למצרים - ובהיותו פותר לשר המשקים את חלומו בבית הסוהר, בהודיעו לו על שיחרורו הקרוב והחרתו לתפקידו, יוסף מבקשו להזכירו בפני פרעה על שהושם בבור הכלא על לא עוול בכפו, והוא מספר לו גם משהו על עצמו באומרו: "כי גנוב גונבתי מארץ העברים" (מ\טו), והוא מעלים ממנו את סוד מכירתו על ידי אחיו, ומדברי יוסף משתמע כאילו הוא נחטף והובל למצרים.
עובדה זו לדעתי מעידה על צדיקותו ואצילות נפשו של יוסף, שאפילו בתנאי מצוקתו ושפלותו העמוקים ביותר, הרי הוא מקפיד להימנע מלגלות פרטים העלולים לחשוף את קלון בית אביו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 06:02 |
|
| |
יוסף מידת היסוד זה השורש לכל ההצלחה ויהי יוסף איש מצליח
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 07:17 |
|
| |
אמשלום
<"הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות">
כשהיא אומרת לא! למה היא מתכוונת?
עולם הפוך אני רואה 
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 07:26 |
|
| |
נישט, ברצינות שאלת או שמא סתם להטריד ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2005 07:31 |
|
| |
נישט,
למה התכוון יוסף כשאמר "לא"?
למה התכונה תמר?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 00:14 |
|
| |
הרב מימוני.
שאלה אחרונה להבהרה בשלב זה: עם כל המקורות שהזכרתי, לא מצאו חז"ל דמות אחרת לכנות בשם "צדיק" בכל התנ"ך כולו?
שנית, אחיו יהודה נכשל כביכול במה שיוסף עמד בו. ומיהודה צמחה היהדות והמלכות (על כל המשתמע מכך) בעוד שמיוסף יצאה מלכות ישראל (על כל המשתמע מכך).
riv
תשובתך מעניינת אולם, מי יכל להכיר את אבי יוסף מכנען המרוחקת והפרימטיבית ומצרים הגדולה והמודרנית?
מה בדיוק הייתה שמירת הכבוד כאן, שעליה מגיע ליוסף ייחוס של צדיק?
הנני מביא לך את פירוש הרשב"ם על מכירת יוסף - פשוטם של מקראות לפי דעתי, לאחר עיון חוזר בכתובים.רשב"ם בראשית פרק לז
כח) ויעברו אנשים מדיינים - בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואעפ"י אשר כתב אשר מכרתם אותי מצרימה, י"ל שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי ויעברו אנשים מדיינים משמע על ידי מקרה והם מכרוהו לישמעאלים. למדייני' סוחרים למושכו מן הבור ואחר כן מכרוהו לישמעאלים:
(:
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 03:44 |
|
| |
כישרית ואמשלום
<''ברצינות שאלת או שמא סתם להטריד''>
לא ברצינות ולא כדי להטריד, היתה זו הערה לאמשלום:
אף שלפי סעיף זה, לא זה לא, אא"כ היה "כן" מפורש, הרי המציאות בבתי המשפט מוכיחה, שהכן והלא תלוים יותר במעשה מאשר בדיבור, לא אחת מצליח נאשם באונס לצאת "זכאי", אחרי שהוא טען: "נכון, היא אמרה לא, אך אני חשבתי שהיא הסכימה מפני ש...".
התאמרו שהשופטים לא ראו את החוק, או שהבינוהו אחרת מכם?
מאיזה שלב מתחיל אונס, האם ייתכן שמעשה ברצון ייחשב לאונס מפני שהיה באונס נפשי, (מה זה?), וכפי שהבאתי באשכולי "זנתה כדי להוליד את המשיח".
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1027245
עולם הפוך אני רואה 
|
|
|
|
|