האם יוסף היה צדיק ?

ירוחם,

אני שמחה שהצלחתי לעניין, וכמו שחשבתי לא שיכנעתי.

אנסה להסביר במילותי שלי, ואביא לך גם את דברי רש"י הרמב"ן בהמשך

א) יוסף כנראה היה חכם מספיק כדי לחשוב שאם הולכים ומתקרבים שבע שנות על הארץ, גם ארץ כנען תיפגע ויהיה סיכוי בו משפחתו תגיע כדי לשבור את הרעב.

ב) כדי לשמור על כבוד אחיו וכבוד אביו במיוחד שהוא זה שאחראי להתנהגות יוצאי חלציו - שהרי להשלחתו לבור, ומכירתו לישמעלים דרושות מידות רעות במידה כזאת שלא יתכן שאלה שעשו זאת הם יוצאי חלציו של איש חכם מכובד ונישא מעם.

הרמב"ן בפירושו לתורה "על באו אחי יוסף"

'כי היה יוסף מגיד לבית פרעה כי יש לו אחים נכבדים בארץ העברים כי גנוב גונב משם, ועתה שמעו כי באו אחי יוסף כאשר אמר: "וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו", כי היה הדבר להם לחרפה שימשול בהם איש נוכרי עבד מבית אסורים יצא למלוך, ועתה בבוא אליו אחים נכבדים ונודע כי הוא הגון להתיצב בפני מלכים, ישמחו כולם בדבר.....וכדי שלא ישמעו בהזכיר להם המכירה כי תהיה להם לחרפה, שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם, אלו אנשי בוגדות לא יגורו בארצינו, ולא ידרכו בארמונותינו, באחיהם וגם באביהם בגדו, ומה יעשו במלך ובעמו, וגם ביוסף לא ימינו עוד'

רש"י על "הוציאו כל איש מעלי"

'לא היה יכול לסבול שיהיו המצרים ניצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהיודע להם' כפי שאמר: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצריימה"

לדעתי, צדיק גדול שאיננו נוקם ואיננו נוטר, והוא רוצה לחסוך מהם את עגמת הנפש והחרפה, וגם לאחר הדבר הנורא שנעשה לו, חס על כבוד אחיו ומשפחתו, שלא יוודע ברבים מה שעוללו לו.

riv רק לשם עניין בחיוך תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם.
כך שגם לפי זה הוא לא כל כך בסדר

מודה ועוזב

ירוחם,

דומני שנתחלפו לך הלכות תלמוד תורה בהלכות דעות.


ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם.זה לשם הלימוד ששקול כנגד כל המצוות

כך לדעתי זה בסדר גמור ויותר מכך, גם אם לדעתך, זה לא כל כך בסדר

riv מאיפה לקחת את זה שזה הלכות דעות? להלן ההמשך תלמוד בבלי מסכת יומא דף כג עמוד א
שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם. - והכתיב לא תקם ולא תטר! - ההוא בממון הוא דכתיב. דתניא : איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה? נקימה, אמר לו: השאילני מגלך, - אמר לו: לאו. למחר אמר לו הוא: השאילני קרדומך! - אמר לו: איני משאילך, כדרך שלא השאלתני - זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה? אמר לו: השאילני קרדומך! - אמר ליה: לא. למחר אמר לו: השאילני חלוקך! - אמר לו: הילך, איני כמותך, שלא השאלתני - זו היא נטירה.


מודה ועוזב

אישציפור,

חקיקת חוקים היא דרך אחת מני רבות להתמודד עם רקבון ולנסות לתקן אותו.
מסגנון דבריך עולה, כי אתה יודע מהו הפתרון הנכון לבעיה, אז אולי כדאי להזכיר לך שאם אתה יודע מהו הפתרון לרקבון העולם והינך מסתיר אותו מאיתנו, אתה גורם להתפשטותו ונמצאת מחריב את העולם.
[כשאני אומרת פתרון, אני מתכוונת למשהו מעט מעשי יותר מ- "שכולם יחזרו בתשובה ועכשיו".]

בבקשה ירוחם, מכאן לקחתי את זה:

הלכות דעות פ"ז הלכות:

ט [ז] הנוקם את חברו--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תיקום" (ויקרא יט,יח). ואף על פי שאינו לוקה, דעה רעה היא עד מאוד; אלא ראוי לאדם להיות מעביר על כל דברי העולם--שהכול אצל המבינים דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם.

י כיצד היא הנקימה: אמר לו חברו השאילני קורדומך, אמר לו איני משאילך; למחר צרך לשאול ממנו, אמר לו השאילני קורדומך, אמר לו איני משאילך, כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך--הרי זה נוקם. אלא כשיבוא לשאול, ייתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו; וכן כל כיוצא באלו. וכן אמר דויד בדעותיו הטובות, "אם גמלתי, שולמי רע" (תהילים ז,ה).

יא [ח] וכן כל הנוטר לאחד מישראל--עובר בלא תעשה, שנאמר "ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא יט,יח). כיצד: ראובן שאמר לשמעון שכור לי בית זה, או השאילני שור זה, ולא רצה שמעון; לימים צרך שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור, ואמר לו ראובן הא לך, הריני משאילך, ואיני כמותך, ולא אשלם לך כמעשיך--העושה כזה, עובר ב"לא תיטור".

יב אלא ימחה הדבר מליבו ולא ייטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו, שמא יבוא לנקום. לפיכך הקפידה תורה על הנטירה, עד שימחה העוון מליבו כלל ולא יזכרנו; וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ, ומשאן ומתנן של בני אדם זה עם זה.

הערונת לענין אשת פוטיפר.

דומה אני שפוטיפר לא האמין לאף מילה שלה.

מסופר (ולא במקורותינו), על אחד שבא לשפוך מר לבו אצל חברו.

"דע" - כך אמר לו " שתפסתי את אשתי 'על חם' עם הבוס שלי, על הספה בסלון"

"ובטח תגרשנה תיכף ומייד", שח החבר.

"היאך אוכל? היא אם ילדי. אשת נעורי. וגם מבשלת לא רע"

"אז תוציא את כעסך על האיש הרע? תרביץ לו? תשפוך על פניו חומצה?"

"השתגעת!? זה הבוס שלי! אני לא יכול להרוס לעצמי את הקריירה!"

"ומה תעשה בכל זאת?" מנסה החבר להבין.

"אמכור את הספה!"

ולעניננו - אם היה פוטיפר מאמין לאשתו, הרי שהיה הורג את יוסף בכמה מיתות אכזריות. עבד שיבוא אל אשת אדוניו באונס???

אלא מה, לא האמין. להגיד בקול שהוא מאמין לעבד ולא לאשתו, אינו יכול. להרוג את יוסף על לא עוול בכפו, אינו רוצה.

וכך הגיע יוסף אל הבור.



נוהל שכן
זה כאן!