ירוחם
<אגב מענין כי כמה מאנ"ש סוחרי עתיקות ודברי כסף-בעלי חנויות בעיקר, מוכרים גם את פסלו של אותו איש, ושל אמו ומקום הולדתו>
מנהג אבויתייהם בידייהם.
מדברי ראשונים רבים ניתן להבין שבתקופתם היו יהודי צרפת ואשכנז עושים ביזנס בבגדי כמרים, (הן באותם שהם לבשו שלא בשעת פולחן, והם בבגדים אותם הם לבשו בשעת פולחן), ובשאר תשמישי "קדושה" נוצריים.
רבי יצחק ב"ר שלמה שהובא בספר "שבלי הלקט" (הוצ' מכון ירושלים תשמ"ח) ח"ב עמוד מא כותב:
"בגדי המלתחה (ראה מלכים ב פרק י פסוק כָה, וגיטין דף נט ע"א) של כומרין שלובשין בשעה שעובדין לע"ז, לא ראינו שנוהגים בהם שום איסור להלוות עליהן".
יש לציין שהמהדיר של שו"ת רבנו גרשום מאור תגולה (ישיבה יוניברסיטי ניו יורק תשטז) סימן כא ייחס תשובה זו לרש"י, תשובה זו יוחסה לרש"י גם בספר "תשובות רש"י" (אנלפנביין , ניו יורק תש"ג) תשובה שס"ד, אף שבהערה 1 שולל המהדיר דעה זו מכל וכל.
בראב"ן סימן רפ"ט, דף קכד סוף עמודה ד:
"גם המעילים אפי' אם יפרש ויאמר למלבושי הכומר בעו להו נ"ל דשרי לזבוני להו דלאו תכשיטי ותשמישי ע"ז נינהו אלא תכשיטי משמשיה הוא דלא אסרה תורה אלא תכשיטי ע"ז ומלבושיה כדכתב [דברים ז'] לא תחמוד כסף וזהב עליהם שכן היה מנהגם להלביש ע"ז שלהן ולא מלבושי שמשיה, ועוד לאו קמי ע"ז [בלבד] לבשו להו אלא לבשו להו נמי בהקבלת פני מלך ושרים הילכך תכשיטי כומר נינהו ולא תכשיטי ע"ז. ואפילו דושלש פרכות של מעילים שתולין בע"ז לנוי נ"ל דמותר למכור להן, כיון דזימנין שקלו להו ותלו אחורי מלך ושרים אישתכח דלאו מיוחדין הן לע"ז אלא דע"ז ודאחרים, ותנן [נ"א ב] ע"ז שיש לה גינה או מרחץ נהנין מהן שלא בטובת הכומרים ולא בטובתם היה שלה ושל אחרים נהנין ממנה אפי' בטובת הכומרים, ה"נ כיון דאיכא אחרים בהדה דעבדי להו נמי שרי לזבוני להו. נראה לי דמכאן סמכו למכור להם מעילים ודושלש, אבל מעילים לצורך במה נ"ל דאסור דליכא למיתלי בדבר היתר, והמחמיר יהיה ברוך. וכשם שמותר למכור להם כך מותר ללות עליהם על תכשיטי הכומרים ועל הדושלש מטעם שאמרתי. וגם הגביע מותר למכור להם ולהלות עליהם כי אינם אלא לשתיית לכומרים בשעת תיפלותם, אבל פסיליהם שלהן וצלמי מסכיותם ומחתות קטורת שלהן אסור למכור להן ולהלות עליהן, כדחז"ל שאמרו [נ"ג א] מכרה או מישכנה לא בטלה".
במרדכי ע"ז אות תתמ"ג:
"וקאפוש שלובשין הגלחים ומייחדין ללבוש נוי ע"ז יש להן ביטול, דדוקא תקרובת הוא דאיתק' לזבחי מתים ורבי' אבי העזרי כתב בשם ר"ג להתיר קאפש של גלחים משום דאף יוצא בהן להתנאות כנגד המלכים. אף שכאן המדובר בסחר של בגדי גלחים".
בספר האשכול (אלבק( הלכות עבודה זרה, דף קצ עמוד א ההיתר "מאופק" יותר:
"מלבושים שנעשו מתחלה לשאר בני אדם ורוצים הכומרים לקנותם לשמש בהם לע"ז יש מקילין ויש מחמירין. ולעניות דעתין הן בכלל מה שאמרה המשנה ושאר כל הדברים סתמא מותר ופירושן אסור, שאם אינו מזכיר בפירוש לע"ז מותר. ויש שמחמירין [כי] יש בגדים ידועים שקונין אותן לכסות הבמה הרי הן בכלל אלו דברים שאסור למכור לגוים, אבל בגדים שאין נעשים לבמה אלא לכומרים המשמשין ליתנייהו בזה הכלל ומותר למוכרן לכומרים".
והשווה את המקורות שמביא ר' א' אפטוביצר במבואו לראבי"ה עמוד תמ"ו.
על היהודים שסחרו לא רק ב"בגדי כהונה" אלא אף בשאר "תשמישי קדושה" נוצריים, כותב רבי יהודה החסיד בספר חסידים (מרגליות) סימן תל:
"רוב בני אדם שיש להם עסקים עם המינים משמשי ע"ז אינם עשירים עד יום מותם כי לא יאריך עשרם עד סוף ימיהם לפי שמספיקים להם תשמישי ע"ז ועוד עוברים על ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו (דברים ז' כ"ו) לכך לבסוף מה שהרויחו ע"י הכומרים יפסידו".
וספר חסידים (מרגליות) סימן תלג:
"מעשה באדם אחד שהיה מוכר לכומרים תכשיטיהם לבית התפלות וכשמת היה יום שמביאים צלמים שלהם והביאו הערלים כנגד מטתו ואמרו מדה במדה נעשה לו".
שהם לא רק שמכרו לכמרים ולכנסיות לא רק תשמישי קדושה "כשרים", אלא הם גם סחרו ב"תשמישי קדושה" שגנבו מהם, תעיד ע"כ התקנה שהיתה (ועד ארבע הארצות, ועד ת"ל סימן תרס"ב עמוד 158):
"אין לקנות שום דבר מציאה שיש לחוש לסכנה, וכ"ש מן השילר, (תלמיד בסמינר קתולי) ... וכ"ש דברים וכ"ש דברים של בית ע"ז... ".
_______________
האם הנוצרים בימינו עובדי עבודה זרה הם?
מאמרם של הרב ד"ר דרור פיסלר ושל גיל נדל מתחומין כב, עמודים 68- 78.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 03/04/2011 07:30:54