דורש_אמת כתב באשכול חב"ד: "אצל שבתי צבי התחילה ההתנגדות כי נתגלה שהוא שוכב פרקדן, וע"כ ידעו גדולי ישראל כי לא יתכן שאדם הקורא לעצמו משיח יעבור על דברי חז"ל".
נראה שיש לחדד את הניסוח שלא פסלוהו מחמת עצם השכיבה פרקדן, אלא מחמת שאצלו [לפי הכירות עם פרטים אחרים בסגנונו] זיהו את שכיבתו פרקדן לא כפירוש כוונת חז"ל אלא כחולק על חז"ל.
נשלח ב-1/1/2006 20:07
ווטו ודורש אמת
אף אני שמעתי את המעשיה הזו. ואני משער שאין בה אמת. ואחזיק בדעה זו עד שיביאו לפני הוכחות שיאלצו אותי לחזור בי ואז כמובן אמהר לעשות זאת.
לפי המקורות שראיתי, אין ולא יתכן שיהיה מקור לסיפור הזה.
ואני משער כי מטרתו היא ללמד זכות על גדולי ישראל שלא נפלו בחכתו של אותו האיש.
וקושרים זאת לדמויות מפורסמות, נדמה לי כמו הט"ז. אבל ברור מהמקורות שליקט גרשם שלום שלא כך היה.
כך זכור לי, אבל יתכן כמובן שאני טועה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-2/1/2006 10:35
כתוספת על ענין השב"צ.
ראיתי אתמול בספרי ר' צדוק הכהן בקונטרס ספר הזכרונות הוא מביא בשם הב"ח שכל הכופר בקבלה הרי הוא מלעיג על דברי חכמים וחייב נידוי , וממשיך לבאר היטב את נושא לימוד הקבלה עם הבעיתיות שבדבר ועל אף החששות של הגשמה , ובין היתר הוא מסביר היכן טעו כת השבתאים , והוא מסביר שכת השבתאים הגשימו את הקבלה ועל כן באו לידי ניאוף.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-2/1/2006 17:03
דורש,
מה הכוונה ב"הגשימו את הקבלה", ומדוע זה בעייתי?
נשלח ב-2/1/2006 17:30
אמשלום
להגשים את הקבלה הכוונה ללמוד את תיאורי האר"י כפשוטם , הכוונה שכל מה שכתוב בקבלה הכוונה על תיאורי גוף גשמי.
והבעיה שר חיים ויטאל מדגיש בהקדמה שחלילה לנו ללמוד את הדברים בהגשמה , וכ"כ האידרא לפני שגילה את סוד הפרצוף הדגיש ואמר "ארור עושה פסל ומסיכה " .
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-2/1/2006 18:18
דיברתי אתמול עם חסיד חב"ד על ההשוואה הזאת, פחות או יותר - לפי מה שכתבו חכמי הפורום.
תגובתו היתה:
ההבדל בין הרבי לבין ש"צ, היא שהרבי, מתוך מחשבות משיחיות מסוימות, ניסה להרבות תורה, מצוות, וכו'. ש"צ ניסה ההיפך - דור שכולו חייב, וכו'.
המשמעות היא, שהרבי השיג מטרות "יהודיות" מסוימות (יותר יהודים לומדים תורה, מקיימים מצוות וכיו"ב), בלי קשר ל"הצלחתו" בענין המשיחי. לעומתו, ש"צ גרם נזק ליהדות, שוב בלי קשר לענין המשיחי.
ודוק, שאין כאן קשר למבחן ההצלחה בענין המשיחי. ההבדל הזה אינו נוגע לשאלה מי הצליח יותר, מי השתמש בכלים קיצוניים יותר וכו'. השאלה היא במבחן הדתי מחד (להרבות זכויות וכד'), ולמי שמבקש לבחון את זה מהצד ההסטורי, מי יזכר כדמות חיובית, ומי כדמות שלילית, מאידך.
זו עמדה ענינית מאוד ומושכלת מאוד מצד אדם שעיסוקו בבקרים (לפעמים) הוא בהנחת תפילין ברחוב, ממש המיינסטרים החבד"י. לא בריחה לרעיונות מחשבתיים עמוקים של טוב-רע טהור-טמא, אלא הסבר מהסוג שגם העצכחי"ם יאהבו.
נוהל שכן
זה כאן!
נשלח ב-2/1/2006 18:45
דורש אמת
הצגת הסבר מעניין מאד לתולדות השבתאות. וכמובן הוגה הדעות שממנו ציטטת הוא אחד העמוקים בתולדות המחשבה הישראלית.
מצד שני, דומני שאתה מסכים שזו השערה ולא עובדה. גם אם ר' צדוק הכהן בכבודו ובעצמו חתום עליה.
כלומר, לדעת ר' צדוק, השבתאים
א. נכשלו בהגשמה.
ומתוך זה
ב. באו לידי ניאוף.
אך כמדומה לי, מהמעט שקראתי, הרי שבתאי צבי עצמו לא נכשל בהגשמה ולא סבר שהתיאורים הקבליים הם גשמיים.
לא יותר מאשר מכל מקובל אחר.
סמיילי.
לפי ליבס, אם זכרוני אינו מטעני, שבתי צבי התפלל לאחת הספירות, שלה קרא "א-להי ישראל". מסקנתו מתבססת על ניתוח כתבים של שבתי צבי.
גם אשמת הניאוף - איני יודע אם השבתאים נכשלו בה כל כך כמו הפרנקיסטים.
***
אם תרצה, אשמח לשמוע מה ההבדל בין ההגשמה השבתאית, לפי דבריך, לבין אי ההגשמה של המקובלים, כמובן בהסתמך על תיעוד בכתבים מוכרים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-3/1/2006 04:04
נראה שחסר טעם הוא לנהל ויכוח על יסוד שמועות פורחות, ובלא לציין למקורות, כגון הסיפור על שכיבה פרקדן של השב"צ, כאשר ישנם תיאורים על משכב זכור שלו, ועל ניאופים של השב"צ בעצמו, כמתואר אצל שלום.
כאשר מבקשים לעשות השוואות בין הרבי מליובאוויטש ובין השב"צ, ונאחזים שוב בסברות תלושות ושאינן מעוגנות ונתמכות בעובדות, אין בהם כדי לעזור לצבור להבין. יש לזכור, בניגוד לרבי, שגדולי הדור לא הודו ולא הביעו דעתם ל'משיחיותו', הרי שבשב"צ האמינו כמעט כל גדולי דורו (פרט לרב גדול אחד, מהר"י ששפורטש שהעיז לפקפק במשיח).
נושא כליו הגדול של השב"צ היה ר' נתן העזתי, שאף לדעת המתנגדים הגדולים ביותר והלוחמים נגד השבתאות, היה מגדולי הדור (כך הביא מהר"י עמדין בשם מהר"מ חאגיז שנתן למד בישיבתו המפורסמת של אביו מהר"י חאגיז, והיה בקי בכל התלמוד ...!), ורבים רבים החשיבוהו כנביא.
על רבי משה גלאנטי (ולא ברור מיהו בדיוק, האם הוא המכונה הרב המג"ן, חותנו של מהר"י חאגיז, או שהיה בדמשק חכם נוסף בשם זה) היה מתומכי השב"צ (ואף משנים עשר המלכים ששימשו תחת השב"צ) ושינה דעתו, והפך למתנגדו לאחר שראה חתימת השב"צ על תעודות בנוסח:
'אני ה' א-להיכם שבתי צבי'!
את ההשוואות והמסקנות מכך על הערכת השב"צ את עצמו נקל לעשות.
בנוסף לנתן, היו אז נביאים רבים שהתנבאו על משיחיותו של השב"צ כמתואר באריכות אצל שלום.
הנקודה העיקרית כמדומני בתורת השבתאות, בלא להכנס לעומק התורות הקבליות, שנידונו אצל שלום, ובזמניננו אצל ליבס ועוד, היא כשם מאמרו הראשון של שלום 'מצוה הבאה בעבירה', דהיינו התורה שאומרת שיש להיות בעל מסירות נפש, ולהעמיד בסכנה את מדרגתו הרוחנית של האדם, ולרדת לעמקי הקליפות, כדי להעלות משם את ניצוצות הקדושה.
מצד אחד אפשר למצוא גם לדעה זו סימוכין בחז"ל ('גדולה עבירה לשמה' אצל יעל, עת לעשות לה' הפרו תורתך' לפי הדרשות שבאו להתיר איסורים, כגון שאילת שלום בשם, כתיבת תורה שבעל פה, כתיבת מגילות לתלמידים להתלמד ועוד), ומצד שני, ברור לגמרי שדעה זו יכולה להביא לאנרכיה גמורה ולהתמוטטות גדרי ההלכה, המוסר והקדושה. ונשאלת השאלה, מה הוא הגבול?
גם הרב ר' שמואל פרימו המכונה סופרו של אמיר"ה (זה כינויו של השב"צ = אדוננו מורנו ירום הודו), היה מגדולי הגדולים בדורו, ללא ספק, ונשאר נאמן לשב"צ גם אחרי כל מה שעשה? האם היו לו קושיות, או שמצא דרך ליישב כל הקושיות ולהביא ראיות לטובתו, לא פחות מכל הראיות שמביאים בחב"ד בנסתר ובנגלה גם יחד.
צאו וראו כמה קשה להחליט אם הספר 'חמדת ימים', שהשבתאות שבו, אליבא דשלום בולטת וברורה (וכפי שציין במאמרו נגד אברהם יערי ב'בחינות', שהצרה עם יערי היא, שאם אין אתה מותח את שבתי צבי ומניחו על השולחן אין הוא מבחין בו ...], הוא אכן שבתאי או לא.
אגב, כידוע ישנן חומרות ומנהגים שונים בתשעה באב, שמקורן בספר כנסת הגדולה. מעיר על כך הגאון רבי יוסף זכריה שטרן אב"ד שאוועל בספרו שו"ת זכר יהוסף [הוןא המותקף בשירו של יל"ג קוצו של יוד, וכינוייו שם רבי ופסי הכזרי), שאם בעל כנה"ג מחוייב היה לעשות תשובת המשקל ולהחמיר בעניין ת"ב (משום שזמן מסויים נמשך אחרי השבתאות, ואולי באונס, מחשש שיורידוהו מהרבנות), מדוע מחוייבים כולנו בכך?!
השאלה העיקרית היא, האם בנוסף לסברות של אנשים חכמים ושל חוקרים, נאמרו דברים ברורים בנידון על ידי פוסקים גדולים ובעלי הלכה, להסביר מדוע השבתאות פסולה? או להזהיר את שלומי אמוני ישראל מהכשלות בהשקפות או במעשים כאלו.
כיצד אפשר שתנועה שעוררה מהומה כה גדולה בעם ישראל לא נידונה ולא התייחסו אל דעותיה, ו/או אולי אל מעשיה.
אם את/ה לא חלק מהפתרון, את/ה חלק מהבעיה !!!
נשלח ב-3/1/2006 09:40
מיימוני
<ההבדל בין ההגשמה השבתאית, לפי דבריך, לבין אי ההגשמה של המקובלים>
כשלומדים את קבלת האר"י להבדיל מקבלת הרמ"ק יש חשש גדול מהגמה ממשית והכוונה היות וכל תיאורי האר"י הם בסוד פרצוף וגוף ועל כן מי שלא מקדש את מחשבותיו יכול ללמוד את הדברים כפשוטם , או להבדיל אפילו אם אינו לומד כפשוטו קיים חשש שבחוסר קדושתו יפרש את הקבלה לצורך תאוותיו.
לא לחנם הזהירו המקובלים לפני לימוד החכמה בהרבה תנאים מקדימים איך להתנהג ברמה האישית .
העץ חיים מביא 10 דברים של סור מרע ו 10 דברים של עשה טוב.
והטעם שאם האדם אינו פרוש מעיני העולם הזה קים חשש או שיגשים את הדברים כמו שהאידרא הזהיר את תלמידיו לפני שגילה את סוד הפרצוף , ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסיכה ושם בסיתר , כלומר שילמד סיתרי תורה כפשוטם.
עוד חשש גדול קיים היות והקבלה מליאה בחשיבות הזיווגים ועל כן יש חשש גדול שאדם יטעה ויחשוב שזיווגיו הם קדושים , אבל האמת שזיווגיו הם תאווה.
על כן בכל ספרי החסידות אמרו שהשבתאים למדו קבלה ללא טבילת עזרא ועל כן טעו בהבנת הענין.
גם העץ חיים מדגיש שתנאי מוקדם ללימוד החכמה להקפיד על טבילת עזרא.
הענין של זיווגים בין איש לאשתו הוא ענין דק מאוד , כלומר על אותו מעשה יתכן שיהיה קדוש ביותר עם מחשבתו נקיה , ויתכן שיטמא ביותר עם מתכווין לתאוה.
וכדי לנקות את המחשבה יש להקפיד על ה -20 דברים שהעץ חיים כותב עליהם.
ומי שלא מקפיד עלול מאוד לטעות.
כשלומדים קבלת האר"י חייבים לפשט את כל הנושאים הגשמיים , כלומר להבין שהדברים הם כעין חזיון של יחזקאל שתיאר בנביא כאילו דמות , אבל כמובן שלא ראה שום דמות כך הקבלה כשרוצה לתאר את הספירות מתארת זאת כאילו גוף , אבל ח"ו לחשוב שקיים בכלל מהות גוף.
אני מקוה שהסברתי את עצמי מספיק בענין , אם חסר איזה ביאור אשמח להוסיף.
ציטוט מגדולי עולם על לימוד הקבלה.
הודעה ואזהרה לפני לימוד חכמת הקבלה
הודעה ואזהרה (מרב מקובל אחד):
על הרחקת הגשמיות הנראה במשלים שבאו בספרי הקבלה ובפרט בספרי האר"י ז"ל. (נדפס זאת בסוף ספר קל"ח פתחי חכמה וכאן נסדר בסדר אחר ובהוספות):
(א) הרב הגאון ר' חיים ויטאל ז"ל כתב בהתחלת ספרו שער ההקדמות (שנדפס בירושלים) בזה הלשון. ואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח בגוף חלילה וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך חס ושלום אמנם לשכך את האוזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחנים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי לכן ניתן רשות לדבר בבחינת ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט כו' וכמו שאמר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברים העליונים והם בחינת כתיבת צורת האותיות כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון וגם תמונה זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה וגם זה דרך משל וציור לשכך את האוזן כנזכר עכ"ל הרח"ו ז"ל שם:
(ב) ושם דף למ"ד עמוד ד' כתב הרח"ו ז"ל בזה הלשון כבר ידעת כי אין לנו רשות לעסוק קודם האצילות עשר ספירות ושלא לדמות שום צורה ודמיון כלל חלילה וחס [פי' אפילו בדרך משל אין לנו רשות] אבל מן עשר ספירות ולמטה אפשר לדבר בדרך משל ודמיון עכ"ל הרח"ו ז"ל שם. פי' שמשם ולמטה אפשר לדבר אך הוא הכל בדרך משל. וכ"כ בספר שומר אמונים בוויכוח שני בשם האר"י ז"ל. וע"ש עוד בשומר אמונים שם שהאריך להוכיח שענין הצמצום שכתב האר"י ז"ל הוא משל וכתב שבדברי האר"י ז"ל מפורש כן יעו"ש. (ויעויין בעץ חיים התחלת שער אח"פ ע"ש):
(ג) והגאון מהר"ח מוואלאזין זצ"ל בספרו נפש החיים שער ג' פ"ז כתב הלשון ומודעת שכל דברי האר"י ז"ל בנסתרות משל הם עכ"ל [ובוודאי כן הי' מוסכם ג"כ מרבו הגר"א ז"ל]:
(ד) ויעויין בתיקוני זוהר תיקון ע' דף ק"ל ע"א לעילא לית גוף ולא גויה כו'. ובמגיד מישרים פ' מקץ כתב בזה"ל ולאו דאיכא לעילא איבריא ח"ו אלא הכל דוגמא כאשר ידעת. ויעויין בזוהר בא ברעי' מהימנא דף מ"ב ע"ב ופ' פנחס רנ"ז ע"ב ובס' עבודת הקודש חלק היחוד פי"ב ופי"ג ע"ש ויעויין בנפש החיים בשער ב' מן פרק שני והלאה ובספר קנאת ד' צבאות חלק א':
(ה) ובספר כנפי יונה מהרמ"ע מפאנו ז"ל בתחלתו כתב בזה"ל ניתן לנו רשות לעשות משל באיברי גופינו כו' אבל אתה חכם טהר רעיונך ומחשבתויך ולידע שלמעלה אין שום אבר גשמי ח"ו הזהר בנפשך מאוד ואעפ"י שאנו עושים משל כו' עכ"ל:
(ו) ובריש ספר מקדש מלך (ונדפס ג"כ בספרי הזוהר החדשים באזהרה) כתב בשם הרא"י ז"ל בזה הלשון. אל יפתוך רעיונים לומר שיש במקום הנאצלים העליונים מראות וגוונים. כי הסוברים כן הם קרואי שאול ובה הם נידונים על כי יחפאו דברים על אדוני האדונים. כי אין שם שום גוון ולא מראה רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה כו' עכ"ל:
(ז) ובהקדמת הגאון הרמ"ח לוצאטי ז"ל לספרו קנאת ד' צבאות. התב שם על הכת הרעה הטועים בפי' דברי רשב"י ז"ל בזה הלשון. קנאת ד' צבאות תעשה זאת סמל הקנאה העגל הזה יצא ראשונה לקחת משל לנמשל ולדון תוכו כברו. והרשות הנתונה לנביאים לדמות צורה ליוצרה היתה להם למוקש לעוות אמרי יושר ולסלף דברי צדיקים. כי לא יחפוץ כסיל בתבונה. העמיקו שחתו לחשוב עליו מחשבות לומר התירו פרושים את הדבר אשר צוה ד' אלקינו אותנו לא תעשה לך פסל וכל תמונה כי נתן נתנו גוף ומקרי גוף אל יוצר האדם חלילה לנו כו' עכ"ל. וכתב אח"כ על הטעות הנ"ל בזה הלשון. כי שקר המפורסם נקל להמלט ממנה והכל יודעים כי אחד אלקינו ואין עוד אחר וצדיק באמונתו יחי' להסיר ממנו תבנית כל גוף וכל מקריו וכאשר לא ירעו דבריו אשר בפי נביאיו הזכיר שמו במקרי הגוף האלה כי ידענום אשר המה למשל ומליצה כן לא ירעו ולא ישחיתו חכמת יושר אם מצאנום בפי חכמיו עכ"ל:
(ח) וזה לשון הרמ"ח לוצאטו ז"ל בספרו קל"ח פתחי חכמה סי' ז'. זה ודאי שכל כך דברים שאנו מזכירין בספירות דברי צורה וגשמית א"א להיותם כך בהם בשום פנים כי זה הי' ככפירה ח"ו ומקרא מלא הוא כי לא ראיתם כל תמונה כו' ואם היסוד זה אנו משימין כהוגן כו' וע"ש באורך:
(ט) ויעויין שם באורך הס' ז' ח' ט' יעו"ש היטב ותמצא מבואר. שבאמת בעצם משל הם וגם המשל קודש לד' ובו הי' השי"ת מודיע ומראה להנביאים עניני הנמשל ועל דרך שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ג' (כמו הסולם שראה יעקב אבינו כו' והוא הי' משל כו' וכמו המקל שקד שראה ירמי' כו' ויעו"ש הלכה ז' שרק אך במשה רבינו לא הי' משל בנבואתו ע"ש). וע"ש בפ"ח סי' ט' שהוא רק כראית הנשמה כו' ויעויין עוד מזה בספרו חוקר ומקובל בהתחלתו בד"ה ואי זה וד"ה הרי כבר תרצת בעצמך כו' ויעויין בזה באורך בספרו דעת תבונות דף ל"ה ל"ו ע"ש:
(י) ובביאור הגר"א ז"ל על ריש אדרא רבא (שנדפס אצל ביאורו על ת"ז) על מ"ש בא"ר פתח ר"ש ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל כו' כתב הגר"א ז"ל בזה"ל הי' ירא שלא יגשמו ח"ו במחשבתם עכ"ל ע"ש [ונראה לענ"ד שלא למען אלה העומדים אז לפניו הוצרך לזה שבוודאי המה לא היו טועים בזה רק באשר דבריו נכתבו וגם ידע שיגיעו דבריו לתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם ועתיד להתגלות בסוף לכן הקדים זאת להסיר מכשול וע"ד שאמרו חכמים הזהרו בדבריכם שמא כו' וישתו התלמידים כו']:
(יא) ובליקוטי הגר"א ז"ל שנדפס סוף ספר מגן וצינה ונדפס ג"כ בסוף ספרא דצניעותא החדשים כתב הגר"א ז"ל בזה הלשון. דע כי אין סוף ב"ה אין לחשוב בו כלל וכלל כו' וכ"ש בא"ס ב"ה ית"ש שאסור לחשוב בו כל לו אפילו א"ס אסור לקרותו ומה שאנו מדברים בו ובספירות הכל מרצונו והשגחתו שידוע מצד פעולותיו וזה הכלל לכל דרכי הקבלה. וידוע כשם שהוא בבלתי תכלית כן רצונו וזהו א"ס לרצונו הפשוט ואף בזה אסור לחשוב כלל כו' עכ"ל הגר"א ז"ל באורך. ויעויין בביאור הגר"א על רעי' מהימנא בזוהר בא דף מ"א ע"ב במ"ת בד"ה דכל חיוון כו' כי זהו כלל גדול שאסור לחשוב במהותו ורק מצד גבורותיו ומעשיו כו' וכ"כ בספר אדיר במרום להרמח"ל ז"ל דף נ"ט ע"א וז"ל הנה מה שאנו מדברים במאציל ב"ה הנה כבר פשוט הוא שאין אנו מדברים רק בבחינת פעולותיו ולא בבחינת מהותו ועצמותו כלל ותדע שאפילו מה שאנו מזכירין אותו בשם אין סוף ב"ה אין הכוונה על עצמותו כלל אלא על פעולותיו עכ"ל וע"ש. וע"ע בנפש החיים שער ב' פ"ב ופ"ג באורך מזה. ויעויין עוד בפי' הגר"א ז"ל על רע"מ בהשמטות שבסוף ח"א מהזוהר דף י"ח ע"ב במ"ת בד"ה ויחלום כו' שידוע שעצמותו ית"ש אין כל נברא בעולם הן למעלה ובכל העולמות ולא הי' ולא יהי' שום נברא שיכול להשיג שום השגה כו'. יעו"ש באורך ובביאור על כמה ענינים ע"ש:
(יב) ואמנם מה שנתבאר שהוא רק משל זהו בעולם האצילות שנקרא ג"כ עולם רק בדרך משל. אך בעולם הבריאה והיצירה והעשיה. והיינו בבחינת רוח ונפש שלהם שם יש הרבה דברים שאינם משל כי שם (בבחינות רוח ונפש דוקא) מדובר ג"כ בנבראים ממש רוחין ונהורין הכל לפי הענין וכמבואר בארוכה בהיכלות שבזוהר דבראשית ופקודי ובביאור הגר"א ז"ל שם. ורק בבחינת הנשמה שלהם בזה מדובר ג"כ בדרך משל ע' ביאורי הגר"א ז"ל על היכלות דבראשית דף מ"א ע"ב הכל ראשון בד"ה כד אתכליל כו' בספר חוקר ומקובל בד"ה דע שרצה העלין כו' ובד"ה דע שהדבר פשוט כו' ובד"ה כבר ראית כו':
(יג) וזה לשון הגר"א בליקוטין שנדפס סוף ס' ספרא דצניעותא. והנביאים לא השיגו אלא ביצירה ודניאל בראש עולם העשיה תחתית עולם היצירה כו' והולך ומתמעט עד שבדורותינו אין משיגים אלא בעקב עשיה כו' וכל מה שאנו מדברים בא"ק ואבי"ע הכל בעולמות התחתונים מאוד שבכל עולם יש אבי"ע וכל הבחינות אלא כו' לכן מדברים דרך משל ואינם מבינים כלל כי יחזקאל אמר בדרך חידה שהי' בחו"ל ובסוף הבית וזכרי' מראות סתומות ואין אתנו יודע עד מה עד אשר יערה רוח ממרום עלינו עכ"ל הגר"א ז"ל שם:
ויעו"ש עוד בליקוטי הגר"א שבס"ס ספרא דצניעותא ביאור על כמה ענינים ביאור העשרת ספירות וענין הצמצום (הקו שבר"ס עץ חיים. וענין עיגולים ויושר ועוד הרבה ענינים ע"ש):
ויעויין בחוקר ומקובל שנדפס מחדש בעשרה פרקים שלו שם נדפס על כמה דברים מראה מקומות להמקומות שמבואר שם קצת מפנימיות הענינים וע' בספר פתחי שערים שנדפס מחדש. בנתיב הראשון:
ובסוף ספרא דצניעותא מסיים זכאה מאן דעאל וידע שבילוי ואורחוי ופי' הגר"א ז"ל שבילוי סתימוי. וארחו גילויו כמו משל ומליצה עכ"ל הגר"א ז"ל פי' המשל של החכמה והנמשל של החכמה וכלשון הכתוב להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. [וכבר האריכו בזה הרבה בס' המקובלים בהקדמותיהם וע' אזהרת המגיה בתיקון שבעין. ובהקדמת ס' מגן דוד להרדב"ז ז"ל]:
(ע"כ ההודעה והאזהרה):
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
תוקן על ידי - דורש_אמת - 03/01/2006 9:40:21
תוקן על ידי - דורש_אמת - 03/01/2006 9:53:40
נשלח ב-3/1/2006 10:17
תסלחו לי על שאלת תם או שאינו יודע לשאול:
מה הסיבה שלאחר התאסלמותו של הש"צ התברר לכו"ע שהוא משיח שקר ?
והרי האיסלם איננה ע"ז כפי הרמב"ם פוסק, ואיננה בכלל יהרג ואל יעבור , וא"כ ש"צ לא היה חייב למסור את הנפש וליהרג כדי לא להתאסלם , וא"כ על מה סר חינו בעיני המאמינים בו ?
ואולי ההסבר הוא שאף שאולי לא עבר בכך על ד"ת, בכ"ז לא יתכן שכזאת תעלה לו למשיח, ולכן הייתה זו הוכחה שהוא אינו משיח , על אף שלא עשה שלא כדין ?
נשלח ב-3/1/2006 10:44
דיסקקשיח,
ראיתי מובא בשם ר' חיים פאלאג'י שיש קבלה בידם על ש"צ שגם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו. מדוע? אשאיר לחכמי הפורום.
חיים סבתו בספרו 'אמת מארץ תצמח' מספר שחכמי חלב גזרו גניזה על ספר הפסקים של סבו בגלל שאסר אמירת מזמור תהלים שכוון על שבתי צבי והוא אסר באיסור חמור וחכמי חלב גזרו עליו שלא יפרסם כי מקובל בידם לא להתיחס לש"צ. איני יודע על מה הרב סבתו הנה את ספורו.
בר_בי_רב,
על איסור התאסלמות עד כדי מסי"נ יש תשובת רדב"ז שאיני זוכר כעת את מקומה, ועיקרה היא על פי הדעה הסוברת שאין י"ג עיקרים אלא שכל התורה היא עיקר וא"כ המקבל את דת האיסלאם כופר בכל התורה כולה.
ועיין גם בצדקת הצדיק לר' צדוק הכהן אות נד, שהודפסה רק בחלק מהמהדורות, כגון זו של ר' אליהו כיטוב וזו של הרב אליעזר מלמד.
נשלח ב-3/1/2006 11:06
אינני מבין מה הקשר בין מנין העיקרים לבין חיוב יהרג ואל יעבור.
אך עיינתי שוב ברמב"ם ונתיישב לי הדבר, הואיל והדבר היה בפרהסיה וכוונה להעברה על הדת, יש חיוב יהרג ואל יעבור אף בשאר המצוות.
וז"ל הרמב"ם הל' יסודי התורה פרק ה הלכה ב
"אבל אם נתכוין להעבירו על המצות בלבד, אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל יעבור ואל יהרג, ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוין להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד."
נשלח ב-3/1/2006 11:43
אני לא בטוח שהמטרה של השולטן התורכי היתה להעבירו על המצוות, הוא חשש ממרד נגד שלטונו.
נשלח ב-3/1/2006 12:43
שבתי צבי
מתוך Wikipedia
שבתי צבי (23 ביולי 1626 - כנראה 30 בספטמבר 1676) משיח השקר הידוע ביותר בהיסטוריה היהודית. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות.
תוכן עניינים [הסתר]
1 ראשית ימיו
2 פריחת השבתאות
3 אחרי ההתאסלמות
4 ספרים שנכתבו על שבתי צבי
5 קישורים חיצוניים
[עריכה]
ראשית ימיו
שבתי צבי נולד באיזמיר ב-1626. אביו היה סוחר עופות שהתעשר, כנראה ממוצא ביזנטי.
כבר בצעירותו עורר את כעסם של רבני עירו. הוא הרבה להתעסק במיסטיקה ובקבלה. בתחילת שנות העשרים לחייו התחתן פעמיים, אך התגרש, אחרי שלא נגע באשתו. הוא כינס סביבו חבורה שהכירה במשיחיותו. בלט בנטייתו לומר מפעם לפעם את השם המפורש, טאבו חמור מאין כמוהו. מאוחר יותר יתבע ממאמיניו להשתתף במנהג זה.
כנראה, היה נתון להתקפי מאניה דפרסיה. בגיל 25 (או 29) גורש מאיזמיר. אחרי נדודים בערי יוון ובטורקיה, חזר לאיזמיר למשך מספר שנים, אולם גורש ממנה שוב ב-1662.
יעדו הבא היה ירושלים, עיר שהייתה אז מקום מפלט לבעלי חזיונות תעתועים. בירושלים התכנסה סביבו חבורה של מעריצים. ב-1664 התחתן עם פרוצה תמהונית ממוצא איטלקי בשם שרה (מעשה זה זכה להצדקה לפי נבואת הושע א,ב)
מעמדו כנראה היה נכבד, והוא נבחר לשד"ר (=שלוחא דרבנן), שליח הרבנים לאסוף תרומות מהגולה. נראה שכבר באותה תקופה רווחו שמועות אודותיו בקהילות ישראל. שבתי צבי יצא למצרים. בדרכו חזרה עבר בעזה, ופגש את נתן העזתי. פגישה זו, שהתרחשה בשנת 1665, היוותה את האפיזודה הראשונה בסדרה של התרחשויות, שעתידות היו לחולל טלטלה עצומה בקהילות ישראל בשנים שאחר כך.
[עריכה]
פריחת השבתאות
נתן העזתי התפעם מדמותו של שבתי צבי, והשתכנע כי הוא אכן המשיח המובטח. הוא הפיץ את הידיעה לכל קהילות ישראל במכתבים, ובה בעת יצא שבתי צבי עצמו לירושלים להביא את בשורתו. בקהילות ישראל באירופה התקבל שבתי צבי כמשיח הרבה בהשפעת פרעות ת"ח ת"ט שהתרחשו ב-1648 וב-1649. היהודים שהיו במצב כלכלי, דתי, חברתי ובטחוני קשה מאוד לאחר הפרעות פירשו את מצבם כחבלי משיח והאמינו שהגאולה קרובה. על כן, כששבתי צבי הכריז על עצמו כמשיח העם קיבל אותו בהתלהבות. אולם דווקא בירושלים לא התקבל הטוען לכתר המשיח באהדה, והקהילה החרימה אותו. החרמה זו לא פגעה כלל בגל השמועות שהחל להציף את העולם היהודי.
שבתי צבי הגיע לבסוף לאיזמיר. הוא השתלט על הקהילה היהודית שם, הדיח את אחד הרבנים ממתנגדיו, ומינה במקומו את רבי חיים בנבנישתי, שאחרי תקופת פקפוקים, היה לו תומך נלהב, ואף ביטל את צום תשעה באב בשל אמונתו בו (רבי חיים בנבנישתי חיבר את ספר הפסקים על שולחן ערוך, "כנסת הגדולה", ונחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכות בעת החדשה).
העולם היהודי זכה באותה עת להתענג על חודשים של אופוריה משיחית. צומות החורבן בוטלו. שבתי עצמו נהג לעבור על איסורי תורה ולברך על כך: "ברוך מתיר איסורים" (גירסה מקורית לברכת "המתיר אַסורים"). עם זאת, בפומבי הייתה הקריאה שיצאה מתנועתו קריאה לחזרה בתשובה.
שמועות על מלכותו, ועל כך שהוא עומד להדיח את השליט העות'ומאני ולתפוס את מקומו, רדפו זו את את זו. סופר שעשרת השבטים התגלו, ושמכה ופרס נפלו לידי המשיח. הספקנים היו מעטים, ורבי יעקב ששפורטש, אחד מהבולטים שבהם, נרדף. בתימן חיבר רבי שלום שבזי שירי הלל לשבתי צבי. אפילו העיתונות הבינלאומית הקדישה מקום רב לשמועות.
הקדחת המשיחית לא תמה אף כאשר הווזיר החליט לעצור את שבתי צבי ולהחזיק אותו בגליפולי. הוא נהג בו בסובלנות מפתיעה והתיר לו לקבל חסידים לתאו. מעצר זה לא פגם בהתלהבות הכללית.
נקודת המפנה הייתה ביקורו של המקובל מפולניה, נחמיה הכהן, אצל שבתי צבי. המקובל, שהצהיר במפתיע על רצונו להתאסלם, הטיח האשמות בשבתי וטען שהוא מסית לקשר. ההאשמות זכו לאוזן קשבת ולשבתי ניתנה לבחור בין מוות לבין התאסלמות. בספטמבר 1666 הוא בחר להמיר את דתו.
[עריכה]
אחרי ההתאסלמות
התאסלמותו של שבתי הכתה בתדהמה את העולם היהודי, וגרמה לרובו לזנוח את התקווה המשיחית. הזרם המרכזי ביקש להשכיח את החרפה, ספרי קהילות הושמדו ונמחקו ונאסר להזכיר את שמו של שבתי צבי. כדי למנוע מקרה נוסף של אדם שיכריז על עצמו כמשיח שקר הוטלו הגבלות על לימוד הקבלה ורק לאנשים בקיאים בתלמוד ובהלכה הותר ללמוד אותה כדי שאנשים לא יגיעו לידי טעות.
אחרים שמרו אמונים לרעיון המשיחי. נתן העזתי עצמו יצא את עזה ופנה למסע נדודים בקהילות ישראל, והטיף להמשך האמונה בשבתי צבי. התאסלמותו הוסברה כירידה לקליפות האיסלאם, כדי להוציא משם את הניצוצות שנשבו (ראה מושגי יסוד בקבלה). מקורות רבניים עתיקים פורשו מחדש בדרך שתתאים לרעיון קבלי נועז זה.
שבתי צבי עצמו נותר באדריאנופול, ראש ל-200 משפחות של נאמניו, שהתאסלמו איתו. התגלויותיו לא פסקו, והוא ניהל אורח חיים דתי ספק יהודי ספק מוסלמי. דבר זה היה לצנינים בעיני השלטון. ב-1673 הוגלה שבתי צבי לדולצינו, העיר העתיקה שבאלבניה. בתקופה זו יצר משנה קבלית חדשה, שעיקריה הם קיומם של שני אלוהים נבדלים. הראשון הוא ה"אין סוף", והשני "אלוהי ישראל", הנאצל ממנו.
שבתי צבי מת ביום כיפור שנת תל"ז (1676) והוא בן 50. נתן העזתי הפיץ את הרעיון לפיו שבתי צבי "נבלע באורות העליונים", כלומר הפך לחלק מהאלוהות.
עד היום קיימת בתורכיה קהילה הממשיכה את דרכו ונקראת "דונמה".
