בנוגע למה שהובא מויקיפדיה, יש לציין כי מאז זרמו שם מים רבים, ואחד מהכותבים המוכשרים בפורום - יעקב135 - (אם הוא משתמש כאן ושם באותו הניק), הרחיב את הערך והוסיף לו המון, עד שנבחר ל"ערך מומלץ" על ידי קהילת ויקיפדיה.
תגיד לי בןאיש, אתה חושב שאתה בשבע ברכות שלי? מה זה צריך להיות?
_________________
נשלח ב-7/11/2007 12:53
יעקב
הרי זו מצווה להנות את הרבים, אתה מתאר לך איזו שמחה זה עושה לנו הכותבים, כשאנו יודעים שגיבורים מתהלכים בתוכנו, ולידנו ממש, כדי נגיע ודיבור, מילתא זותרא היא?
זה בודאי לא בשבע הברכות, שם הרי כבר גמרו , וכאן מתחילים מחדש.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-7/11/2007 12:58
ה"מחשבה השבתאית" זה משהו מאד רחב שקשה לכלול אותו בהגדרה אחת. בקרב השבתאים היו השקפות שונות ומנוגדות באשר לעיקרי השקפותיהם ותורת האלוהות השבתאית.
בחלקוה גסה ניתן לחלק את השבתאות לשתי תקופות עיקריות: תקופת ההתפרצות המשיחית עד ההמרה, והתקופה שאחרי ההמרה עד סוף המאה ה-18 עם גוויעת שרידי השבתאות הכיתתית ועליית הרפורמה וההשכלה.
הגדרת השבתאות בתקופת ההתפרצות המשיחית היא פשוטה יחסית. רוב רובם של המאמינים (ושל כלל ישראל על רבניו וחכמיו), קיבל כפשוטה את בשורת הגאולה. אפילו המתח שהיה אמור להיווצר בעת ביטול מצוות מעשיות דוגמת הגיית השם המפורש, אכילת חלב, וביטול התעניות, לא יצר קונפליקט מאד משמעותי אלא מקומי בלבד. נקודה תמוהה זו מתפרשת היטב אם רואים את ההתפרצות המשיחית בגולה כעממית ולא כמחשבתית עמוקה. ציפיות הגאולה של אלפי שנים עמדו בפתח, וכמעט אף אחד לא הלך לבדוק אם יש בעיה עם איזה ס"ק בש"ך (זה ביחס לאגדות על קשירת הנעליים שלא ע"פ השו"ע, השכיבה פרקדן וכו'. מי שלא הזדעזע מביטול הצומות והגיית השם המפורש כאשר כל העולם כב ריודעים שש"צ כבר כבש את ירושלים ושערת השבטים עברו את נהר סמבטיון, לא תלה פשקווילים על שכיבה פרקדן. אגדות מסוג זה שייכות יותר לראש ההונגרי של שלהי המאה ה-19....).
גם הקונפליקטים הקבליים הגדולים שיצרה המחשבה השבתאית מראשיתה, דוגמת הדקויות בשאלות תיאולוגיות עמוקות של מהות האלוקות והספירות, לא עוררו התייחסות מיוחדת. התפיסה העממית של הקבלה לא הבחינה בדברים, והפולמוס התמקד סביב אמונה פשוטה בגאולה ובין הפיכחים יותר שראו בתנועה דמיון שווא ושיגעון נטו.
לא כך הם פני הדברים כאשר באים להגדיר את המחשבה השבתאית האידיאולגית, ובעיקר את התנועה השבתאית לאחר ההמרה. תורת האלוהות השבתאית עסקה מראשיתה בשאלת השאלות העמוקה של הקבלה, היחס בין הספירות והעולם לבין הסיבה הראשונה, המסובב. סביב שאלה זו נארגו תילי תילים של פרשנויות ותיאולוגיות. בקיצור ובאופן כללי ניתן לומר כי ש"צ טען שהעולם איננו מונהג כלל ע"י הא"ס אלא ע"י ספירת התפארת, המכונה בלשון המקובלים ז"א, והוא "אלוקי ישראל" אליו ראוי להתפלל ואותו צריך לעבוד. בשאלה זו הוסיפו לעסוק השבתאים, והתפתחו בה ובפרטיה שיטות שונות ומנוגדות, שיטת נתן העזתי, שמואל פרימו, אברהם קרדוזו, נחמיה חיון, שיטת הס' ואבוא היום אל העין המיוחס לרי"א (אין ברצוני להכנס כאן למוקש הנ"ל....), ועוד. מהן שיטות קרובות זו לזו ומהן מנוגדות בתכלית.
המחשבה השבתאית עסקה במספר שאלות נוספות ולא פחות חשובות, שעמדו במרכז סערת השבתאות במאה ה-17, שאלת "עבירה לשמה", "מצוות בטלות לעתיד לבא", ועוד.
ניתן לחלק את הגדרת השבתאות אחרי ההמרה לשני זרמים: הקיצוני והמתון. אחת מנקודות המחלוקת שעומדות בבסיס העימותים בין החוקרים האקדמיים והחוקרים האורתודוכסיים עומדת בשאלת קיומו והגדרתו של זרם שלישי ימינה מהזרם שכיניתי כאן "מתון". אליבא דהמחקר האקדמי ישנם שלושה זרמים: קיצוני שמאלי, מתון-חסידי, וקיצוני-ימני. העימות בין שני הזרמים האחרונים הוא המתואר יפה בידי מח"ס "צופן לוצאטו" שליט"א בפרק ארבעה עשר מסיפורו, בד"ה "בעיקרים אלו נחלקו" (http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2298572). מחבר הסיפור נקט ברמיזה כדעת החוקרים המייחסת גם לשוללי השבתאות המאורחים התייחסיות חיוביות מסוייגות כלפי נקודות ספציפיות.
המשך יבוא.
_________________
נשלח ב-7/11/2007 19:38
<מחבר הסיפור נקט ברמיזה כדעת החוקרים המייחסת גם לשוללי השבתאות המאורחים התייחסיות חיוביות מסוייגות כלפי נקודות ספציפיות.>
יש להעיר שהמחבר עוד לא אמר את מילתו האחרונה בנושא. הוא סבור שגם אם נמצאו רעיונות מקבילים בין שוללי השבתאות הללו לבין השבתאות, אין הכרח להניח שהם ינקו את היסודות הללו מהשבתאות, אלא מכח עיונם שלהם והוכחותיהם שלהם, ואחר כך נמצאה זהות רעיונית באי אלו פרטים.
נשלח ב-7/11/2007 19:46
מעניין שאף אחד לא מתיחס לדברי דורש_אמת
כדאי לכל הכופרים בקבלה לקרוא את תגבתו ולעיין בספרי רמח"ל ואז לא יהיה להם שאלות
בעניין עבירות לשמה של ש"ץ יש אריכות גדול בגנזי רמח"ל (ח"ב של קנאת ד' צבאות)
תוקן על ידי עצכח ב- 08/11/2007 11:39:51
נשלח ב-7/11/2007 22:20
יעקב, שתי שאלות: א) האמנם ברור שהיות אלקי ישראל ספירת התפארת ולא האין סוף בעצמו הוא אכן חידושו של ש"צ ולא נזכר קודם. ב) מה הקשר בין שיטתו התיאולוגית לבין מעשיו ומשיחיותו, ואם יש קשר ביניהם שמא כל שיטה זו (אם ישנה) לא נבנתה אלא כעלה תאנה למעשה.
נשלח ב-7/11/2007 22:27
מי שקרא את "מלחמת ה' " לרב קאפח, נוכח שעיקר התנגדותו לזוהר ולקבלה, באה בעקבות מה שהביא
מספר "מצרף החכמה" את הרעיון הזה שהוזכר כאן, שכל התפילה והעבודה זה רק לז"א, וכו' , דבר שהרב
קאפח ראה בו כמובן דבר זר ועבודה זרה על פי התורה.
האם יתכן שהרב קאפח פשוט נתקל בקבלה שבתאית, וברעיונות שבתאיים, שבאמת הינם זרים לתורה
ולקבלה האמיתית, ולכן כל התנגדותו לקבלה , בטעות יסודה ?
נשלח ב-7/11/2007 23:07
בר בי רב
לאו דווקא שבתאית. היכרות שטחית עם ציטוטים קטועים מהזוהר יכולה להפיל בטעויות מהסוג הנ"ל. נראה שזה מה שהיה לרב קאפח.
[ספרו זה של רמח"ל אכן נזכר ג' הודעות לעיל , ויש גם לשער שהוא עתיד לככב ב"צופן לוצאטו" הנ"ל]
נשלח ב-8/11/2007 07:28
דוד,
א. זה שספירת ת"ת מכונה בשם הוי"ה ופרצוף ז"א בשם קוב"ה וכו', הוא ודאי קדום. אך הפירוש המקובל בזה, כמו שהאריך הפרדס וביאר בשו"א הקדמון (ויכוח ב סס"ז-ס"ט) הוא שא"ס הוא הנקרא כן בהתלבשותו בת"ת. והמשפיע הוא לעולם רק א"ס, אלא שעושה כן בכלי הת"ת. והתפילה, אף שבמילים הנאמרות מדברים על ז"א כיון שאין דיבור תופס בא"ס, מ"מ בדרך כוונה מכוונים לא"ס.
נתן העזתי חידש שא"ס, כ"סיבה ראשונה", אין לו כלל שייכות עם העולמות. אפילו ברצונו (שלדעתו אף הוא קדום עם הא"ס), לא לכל יש שייכות עם העולמות. אור שאין בו מחשבה אפילו מתנגד לעולמות ומבקש תמיד החריבן. והשפע בא רק מת"ת-ז"א, ורק הוא אלוקי ישראל בלי התלבשות א"ס בו.
חידוש זה לא היה קודם, וגם השתקע ואבד אחר כך (למעט מחבר "ואבוא היום אל העין" שגם הלך על דרך זו).
ב. לעולם לא נדע.
תוקן על ידי חסיד_במעשו ב- 08/11/2007 7:28:54
נשלח ב-8/11/2007 09:13
בר בי רב,
אכן יש בדבריך משהו. וז"ל הרב קוק במכתבו אודות הרב קאפח (אמונת ה', המכתב השני שלו):
בדבר כללות החכמה וספר הזוהר, שהם דברים קדושים, שאין לקחת דבריהם כפשוטם... והספר עז לא' שהביא הלא הוא ספר מירוס של נחמיא חיון השבתאי שר"י, ומה ענין מינות שלו לדברי קבלה וקדושה, ומה לתבן אצל הבר.
(תודה ליעקב135 על ההפניה).
נשלח ב-8/11/2007 11:38
דוד12 וברבירב
סיכום יפה של השתלשלות השיטות הקבליות בסתירה כביכול שבין הסיבה הראשונה ובין האלוהות עד לשבתאות אפשר למצוא בספרו של מ"א פרלמוטר "ר' יהונתן אייבשיץ ויחסו אל השבתאות" (ת"א תש"ז) פרק ו' עמ' 99-104 ואילך.
כפי שחסיד כתב הבעיה היא קדומה ויש סתירות בלשוות הזוהר בנוגע אליה. ש"צ הוא הראשון שחידש (ולא העזתי) שהא"ס מסולק לחלוטין מהעולם. סביב חידוש זה התפתחו תאוריות שבתאיות שונות. העזתי היה מהיחדים שטענו כי הסילוק הוא מוחלט, והוגים שבתאיים אחרים טענו כי הז"א מתעלה לדרגת א"ס (קרדוזו ואחרים) או שהא"ס מלבש בז"א (בעיקר חיון).
כפי שציינתי, מקובל לחלק בין זרמים שבתאיים שונים, שנחלקו זהעל זה בפרטים רבים, אך נקודות המוצא של כולם מזהה את הז"א כאלהי
ישראל, וכופרת בהשגחת וביחס הא"ס לעולם .השבתאות ראתה בש"צ עצמו
את מגלם ספירת התפארת, ומאחר ולפי תפיסתה הז"אמתעלה למדרגת
א"ס (לא פחות ולא יותר) הרי שש"צ מגלם את האלוהות בעולם. בנקודה
זו נפלו מחלוקות רבות בין הזרמים השבתאיים, ונתן העזתי הסתייגמהעלאת ש"צ לדרגת הא"ס, אך זהו הנושא המרכזי שסביב עבודת
ש"צ.
נחזורלענייננו: הזרם השבתאי הקיצוני ביותר גרס כי
עת הגאולה כבר הגיע, וכילמעשה הותרו כל כריתות שבתורה. אנשי זרם זה
רובם ככולם המירו את דתםלאיסלם או לנצרות והוסיפו לקיים פולחנים
קבליים מורכבים שכללו העברה בפועלעל איסורי כרת. הזרם הקיצוני
ביותר של הדונמה למשל, גרס כי הכרתות היולמצוות עשה.... זרם
זה ליכד סביבו את הניהליסטים שבין השבתאים וסופו היהבפרנקיזם ובהמרה
הקולקטיבית שלהם.
עיקר הבעיה ביחס לשבתאות מתמקדתאיפה בזרם החסידי
המתון של השבתאות המוצהרת. מרבית המשתייכים לזרם זה היומגדולי דורם
ומפורסמים בחסידות, מהם מקובלים ומהם אנשי רוח בסגנוןהטרום-חסידי של
פולין. קבוצה זו היוותה את החלק הארי של השבתאות באירופהכולה. קבוצה זו מעצם
טבעה איננה בעלת עור אחד, ושורשיה בחוגי המקובלים. לאחר התפוצצות אשליית התקוות
המשיחיות לא גוועה התנועה הקבלית השבתאית, שהקיפה את מרבית מקובלי
אירופה. בהכללה גסה מאד ניתן לומר שאי אפשר לשאולהיום על מקובל אחרי
השבתאות האם הושפע ממנה אלא כיצד וכמה הושפע.... אם נרצה לתת תיאור סכמטי של
השיטות השבתאיות מימין לשמאל, כאשר מימין נמצאת השיטה המתונה ביותר אשר לדידה הכל
נושא קבלי עיוני "סוד נורא", ומשמאל השיטה הקיצונית ביותר המגשימה בפועל
את האלוקות, הרי שהסקאלה תהיה (פחות או יותר): חוגי רוויגו/רב"ך החסידיים -
קרדוזו - נתן העזתי - פרימו - חוגי השבתאות שהיו נפוצים באירופה ובראשם חוג
"ואבוא היום אל העין" - מלאך/חיון - פרנק/דונמה. עד לחוגי מלאך/חיון
(ולא ברור אם עד בכלל או לא) מדובר בקבוצות שעל פי הגדרתן אינן מעיזות לפרוץ גדרי
עולם ומנסות להשתייך ליהדות האורתודוכסית. כל סוגי השבתאים (בלי יוצא מן הכלל)
מקיימים יחסי גומלין זה עם זה, ומאידך נלחמים זה בזה מרות.
את הדוגמה הקיצונית ביותר של ההגות השבתאית
ה"אורתודוכסית" (להבדיל מההגותהפרנקיסטית) נותן
נחמיה חיון. לדידו של חיון, כלדידם של מרבית השבתאים, עולם המושגים הקבלי הוא עולם
מיתי (ולא מטאפורי) מוחשי וממשי. לדידו שלחיון הרי שהז"א,
שהוא האלוה השבתאי, מתעלה למדרגת אין-סוף כאשר האין-סוףמתלבש בו, בעוד הסיבה
הראשונה, פאסיבית לחלוטין וחסרת כל משמעות, היאסופית ובעלת רצון
ומקום. חיון לא מסתפק בהגדרת הסיבה הראשונה כסופית, וכולל ב"אלוהי
ישראל" את "תלת קשרי מהימנותא" שלו, ע"ק ז"א והשכינה,
ממשבדמיון מדהים לשילוש הנוצרי של האב הבן ורוה"ק.
למרות כל זאת, עיקר הפולמוס והמלחמה סביב השבתאות לא נגע כלל
ל"סוד האלוהות" השבתאי (להוציא פולמוסי חיון, קרדוזו, ווא"ה), אלא ברובד המעשי והפרקטי של הדברים, ובראש הכל הניהיליזם הקבלי של ההלכה, שבשיטת ה"תיקונים" הותרו עברות שונות, רובן מתחום העריות. פריצת גדרי ההלכה היא שעוררה את השמרנים למלחמת החורמה נגד השבתאות ושיטותיה.
(חסיד, מה זה צריך להיות?)
תוקן על ידי יעקב135 ב- 08/11/2007 11:39:39
נשלח ב-8/11/2007 12:17
יעקב
את הרעיון של תפילה לספירות, בודאי מצאנו לפני תקופת הש"ץ, וכפי שזה כבר מופיע בתשובת הריב"ש הידועה . ואצטט ממנה משפט אחד : "הרב רבי שמשון מקינון ז"ל, שהיה רב גדול מכל בני דורו, וגם אני זכור ממנו ואם לא ראיתיו בעיני, והוא היה אומר: אני מתפלל לדעת זה התינוק; כלומר, להוציא מלב המקובלים, שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחת, כפי ענין התפלה." (שו"ת הריב"ש סימן קנז).
אך עניין זה המוזכר שם, הוא כמובן לא כ"כ קיצוני, כמו הרעיון שלא שייך להתפלל לא"ס וכל התפילה והעבודה היא לז"א, והוא זה שמנהיג ומשגיח על העולם.
אני בטוח שהראשונים דוגמת הרמב"ם והחוה"ל היו מזדעזעים מכל צורת החשיבה והחלוקה הזאת, שהיא אנטי תיזה לייחוד השלם והמיוחד שהם מדברים עליו.
אבל , אני תוהה : האם בדברי הראשונים המקובלים (=תרתי משמע) הרמב"ן, הראב"ד, ר"י סגי נהור, וכו' , גם אפשר למצוא הד לרעיון הנ"ל, או שזה באמת רק המצאה שבתאית.
עוד דבר שמאד מעניין : המקובלים דהיום, (ואני מתכוון כמובן לגדולי המקובלים של 200 שנים האחרונות) איך הם מתייחסים לרעיון הנ"ל, האם הם מאמינים בו ? או מתנערים ממנו לחלוטין ? או שמא אינם מודעים כלל שהיה כזה רעיון במחשבת הקבלה ?
