מה מאפייני השבתאות [כפירה, אירוטיקה]?

כותב תשבי:
"מחוץ לרמזים אלה, הקשורים בעניינים שבתאיים ידועים, נמצאים ב"שערי גן העדן" מאמרים רבים הכתובים בלשון סתרים, שבעיון ראשון אינם מעוררים חשד כלל, אבל בהתבוננות נוספת תוך השוואת המקומות השונים מתגלה, שהמחבר צפן בהם רעיונות מתמיהים מאד. רמזים אלה סובבים בעיקר על ציר אחד - סימבוליקה מינית נועזת ביותר, שברובה הגדול אין לה אח ורע בספרות הקבלה. העניינים המיניים תופסים, כידוע, מקום חשוב בעולם המחשבה המיסטית בכלל, ובכמה זרמים ראשיים בקבלה הם עוברים כחוט השני ברקמת ציורי האלוהות ובתיאור היחסים בין האדם והכוחות האלוהיים. בספרות הזוהר ובכתבי חוג האר"י היסוד המיני בולט בכל תחומי המחשבה, ואצל יוצרי הכתבים האלה ניכר שהסמלים אינם מילוליים או ציוריים ברידא, אלא הם נובעים ממעיין מפכה של רחשי-לב וחוויות, שהשתלבו ברגשות ובחוויות דתיות והפכו כלים ודפוסים לעיצוב המחשבה הדתית. בקבלה השבתאית קיבל היסוד הזה תוספת כוח, נתעשר בגוונים חדשים וחיוניותו גברה... לפיכך נודעת חשיבות יתירה לחשיפת המוטיבים המיניים הגנוזים ברמזי ר' קאפיל..." (נתיבי אמונה ומינות, עמ' 217)

בהמשך אכן פורע תשבי את השטר, ופורש יריעה רחבה של פראות אירוטית-מיסטית המשתקפת ב"שערי גן העדן". הדוגמא הראשונה היא מחיבתו של ר' קאפיל לדרוש סודות ורמזים על איבר המין הגברי ומצביו הפיזיולוגיים. בפרט מוקסם ר' קאפיל מתופעת הזיקפה:

"הקמת ברית. לשון הקמת ברית נדרשת הרבה בשער האותיות, וכוונת הדרשות היא לסוד קישוי האיבר למעלה... בשעה ש'יסוד' מקבל "טיפת חסד" מלמעלה הוא קם ועומד, אבל לפני כן בהמתינו לזרע הוא במצב ישיבה, "וזה סוד והוא יושב פתח האוהל" (אות ג' פ"א ד"א, ועיין אות פ' פ"ב ד"א(‎. בזיווג בין תפארת ומלכות יש צורך בסיוע מלמטה, "שצריך לדריכת קשת", אבל בזיווג בין חכמה ובינה נאמר "וקם שבט מישראל... והוא קם מאליו בלי התעוררות התחתונים" (אות ד' פ"ג ד"ב). דברי חז"ל על "נאמן כפוף נאמן פשוט, צדיק כפוף צדיק פשוט", מכוונים לסוד זה. הכפיפה מציינת את המצב הפגום בגלות, והפשיטה את התיקון לעתיד לבוא. בזמן הגלות 'יסוד' טבוע בקליפות עם השכינה, ומגלה שם את נאמנותו בכפיפה. פעם הוא בסוד איבר חי ופעם בסוד איבר מת, ואז הזיווג הוא "בסוד תשות כוח דכתיב צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך" (אות ג' פ"א ד"ג, ועיין אות ח' פ"א ד"ג ואות צ' פ"א ד"א). שני המצבים השונים הם גם סוד הגדלות והקטנות ב'יסוד' (אות נ' פ"א ד"ג, אות ע' פ"ב ד"א). בדרשה על הפסוק "גדול אדוננו ורב כח", מגיעה העזתו לשיאה והדברים הם בגדר בלספימיה ממש: "שהרי נתבאר למעלה שכש'יסוד' מקבל חסד עילאה אזי נתגדל ונקרא גדול בסוד איש חי, והבן שזהו סוד הגדלות של מידה זו, וז"ש הכתוב גדול אדונינו, שהוא ה'יסוד' הנקרא אדון כל הארץ, ואז ורב כח, והבן היטב" (אות ג' פ"א ד"ג ושם פ"ב ד"א). מתוך צירוף הרמזים השונים מתברר שבלב יוצר הסמלים האלה פעמה מעין הרגשה של פולחן  הphallus‎‏  הקדום, דבר שלא מצאתי לו דוגמה אפילו בספרות השבתאית". 

בהמשך מביא תשבי דוגמאות רבות נוספות לסודות הפרועים שמוצא ר' קאפיל במגוון רחב של תופעות מיניות: זיווג הנשיקין ומין אוראלי, ההקבלה בין 'צינור' הזרע ל'צינור' השתן, הצרת הרחם והתרחבותו, בתוליה של השכינה, דו-מיניות, ועוד כהנה וכהנה מכל טוב.

לדעתי, וולגריות אירוטית כשלעצמה אינה מהווה בשום פנים קריטריון זיהוי לקבלה שבתאית, ואפילו לא בתורת סניף. הוכחה תקפה לשבתאות היא רק כשמישהו מצליח להוכיח כי אצל מקובל מסויים עברו הסודות הסקסואליים מתחום הפנטזיות לעולם המעשה. לחילופין, יש להוכיח למצער כי רעיונות קבליים-מיניים מסויימים נשאבו מתוך מקור שבתאי ידוע. תשבי אמנם כותב "שלרוב הרמזים לא מצאתי מקור אפילו בכתבי נתן העזתי שבידינו. אך לעומת זאת יש בהם נקודות מגע רבות עם ספר שבתאי חשוב המלא וגדוש חידושים נועזים בסימבוליקה המינית, והוא ס' "ואבוא היום על העין" לר'  יונתן אייבשיץ" (עמ' 220), ומאריך בזה שם. לא על כך אני מתווכח; ברצוני לטעון נגד ההנחה בה מתחיל תשבי את דיונו, וכותב בפירוש, כנ"ל, כי "מחוץ לרמזים אלה, הקשורים בעניינים שבתאיים ידועים, נמצאים ב"שערי גן העדן" מאמרים רבים... סימבוליקה מינית נועזת ביותר...", כלומר: הפראות המינית היתירה כשלעצמה, מהווה לדעתו קריטריון זיהוי לשבתאות, ואפילו לא יימצא מקור שבתאי לדרוש עצמו. למרות שתשבי עצמו יודע לספר שעוד הרבה לפני השבתאות, כבר "בספרות הזוהר ובכתבי חוג האר"י היסוד המיני בולט בכל תחומי המחשבה", הוא עדיין מוצא הוכחה לשבתאותו של ר' קאפיל מן הפראות האירוטית שבספרו, גם "מחוץ לרמזים אלה הקשורים בעניינים שבתאיים ידועים", אולי מפני ש"בקבלה השבתאית קיבל היסוד הזה תוספת כוח, נתעשר בגוונים חדשים וחיוניותו גברה", ומכאן השיוך של האירוטיקה שלוחת-הרסן אצל ר' קאפיל לחוגים אלו.

כאמור, לדעתי, וולגריות מיסטית-אירוטית כשלעצמה אין לה ולא כלום עם שבתאות. נניח לאירוטיקה שבזוהר ובכתבי האר"י ואטול דוגמא מכתביו של מקובל אחרון שלא נחשד מעולם בשמץ של שבתאות, ובכל זאת עשויה המיניות הפרועה שבכתיבתו להתחרות בהצלחה רבה אפילו עם זו של ר' קאפיל, המזכירה לתשבי את פולחן הפאלוס העתיק.

אני מתכווין לכתיבתו הקבלית של ר' יוסף חיים מבגדד, המפורסם בשם ספרו "בן איש חי". כתביו הקבליים של ר' יוסף חיים עדיין לא נחקרו כלל, עד כמה שידיעתי מגעת. ר' יוסף חיים לא הרבה אמנם לייחד חיבורים לענייני קבלה, אף שכתב גם כאלו, אך רוב רעיונותיו הקבליים משולבים בספרי ההלכה שלו, כשהוא מצרף אספקט מיסטי כמעט לכל נושא. את הקטע המעניין הבא מצאתי בספר השו"ת שלו, "תורה לשמה" (ירושלים תשל"ג), סי' ת"צ. הקטע עוסק במשמעות המיסטית של הפיזיולוגיה של איבר המין הגברי, ונראה כי הוא עשוי לעמוד במקום מכובד לצידם של הקטעים הבוטים שמצטט תשבי מ"שערי גן העדן". וכך כותב שם ר' יוסף חיים:

"שאלה. ילמדנו רבינו עניין שאנו מתפלאים בו, כי הלא נודע שהאדם בכל איבריו וגידיו רומז לפרצופים העליונים, ואין באדם שום צורה שאין בה רמז לדבר עליון וכן הכתוב אומר ומבשרי אחזה אלוה, והנה אנו רואים בענין איבר ברית קודש שבאדם שיש בו שינוי גדול בין אדם לחבירו, והוא: כי רובא דעלמא העטרה שלהם עגולה קצת וסתומה מכל צדדיה, והנקב שמוציא זרע ושתן הוא מונח בראש העטרה ממש, אך יש קצת בני אדם שעטרה שלהם היא מבוקעת כמו ביקוע החיטה וכמו ביקוע גרעין התמר, ובתוך הביקוע ההוא יש סדק קטן ודק, והנקב שמוציא זרע ושתן הוא תחת העטרה ממש בקצה הא´ של הגיד. והדבר הזה יפלא בעינינו, ולא ידענו מה ענין הביקוע הזה ולאיזה דבר רומז, על כן ילמדנו רבינו ענין זה כי תורה היא וללמוד אנו צריכין, ושכמ"ה.

תשובה. הנה רבינו בעץ חיים שער הולדת או"א פ"ה אמר דאיש ואישה אינם רומזים לתפארת ומלכות לבד, אך כל אדם נרמזים בו כל הי´ ספירות מאריך אנפין עד המלכות... גם כתב עוד רבינו בס´ מבוא שערים ש"ה ח"א פ"ו בענין יסוד דעתיק, דכשעלו כל האורות למעלה... ונתרבה שם האור מאד, ואין כוח ביסוד דעתיק הנתון באמצע ב"פ עילאין דנו"ה דעתיק לסבול כ"כ אורות, ולכן נבקע ונסדק לאורכו מלמטה למעלה ומתגלים החסדים שבתוכו... ושמור כלל זה, דכל מקום שנאמר דאבא וישראל סבא ובינה ותבונה נכללים יחד בפרצוף אחד להזדווג כנודע, הנה תמיד הוא באופן זה דנבקע יסוד דעתיק שבתוך או"א ועי"ז נעשה הכל פרצוף אחד... והשתא בזה הדבר מובן, כי אותם בני אדם שיש להם עניין זה הוא רומז על מקום גבוה כזה, כי הגם דרובא דעלמא אין בהם רמז זה רק יש בהם רמז יסוד דז"א שאין בו ענין זה, עכ"ז צריך שיימצא באיזה בני אדם גם רמז זה שהוא במקום גבוה, מפני כי צריך להיות רמז בבני אדם לכל מה שיש למעלה בפרצופים העליונים..."

האם היה ר' יוסף חיים מבגדד שבתאי?! אין כל עדות התומכת בכך, ובכל זאת הרי לפנינו "סימבוליקה מינית נועזת ביותר, שברובה אין לה אח ורע בספרות הקבלה", כלשונו של תשבי בעניין "שערי גן העדן", ומסתבר שדווקא יש אח ורע.

נראה איפוא, לסיכום, כי סגנון אירוטי-וולגרי ממין זה אכן אינו מצוי תדיר בספרות הקבלית, המרבה אמנם בעיסוק אירוטי אך באורח מעודן יותר. עם זאת, יש ומקובל ישלח רסן דמיונו וירשה לעצמו צלילה לדימויים מיניים שיהיו יוצאי-דופן גם בתחומו, ועדיין אין בכך גרידא כדי להעמידו בחזקת שבתאי, כל עוד לא מצאנו לכך הוכחות עצמאיות.