הרהורים אחר ביקור אצל ה"כותל"

מכות כד ע"ב

פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:

מלמד לאדם,

איני יודע מתי התחילו להתפלל בכותל. אני משוכנע שהכינוי של הכותל 'כותל הדמעות' הוא בין היתר גם בגלל שאנשים באו לשם לשפוך את ליבם וראו בו מקום התפילה האולטימטיבי, קרוב לשער השמים, ולא רק בגלל צער החורבן.

הפיכת התפילה לחוויה שמחה יותר היא בעיני תולדה של שתי תופעות:

א. החסידות כתנועה דתית שהכניסה את אלמנט השמחה והשירה בעבודת ה' מבלי לפגוע באורח החיים היהודי המסורתי.

ב. תודעת האדם המודרני שמכילה פחות פחד ויותר ביטחון, וממילא מייצרת סוג שונה של חוויה.

מה שמנייני קרליבך עשו, הם חיבור של אנשים לא חסידיים (מסוגים שונים של טיפוס ב' - החל מוודסטוקים וכלה בבורגנים מגבעת שמואל) לתרבות תפילה חסידית, ששומרה עד עתה בתוך קהילות חסידיות סגורות, מה שהיווה חסם כלפי אנשים מבחוץ לנהור אליהם (אם כי, תמיד היו וישנם פרטים חוץ-חסידיים שמרגישים בבית בחצרות חסידים אותנטיות, ובעיני אפילו הייתי עד למיני-מפגש פורום עצכח ספונטני לפני זמן מה באחת החצרות האלו ).

קרליבך הוא בעצם 'סוכן תרבות' (תודתי למנהלנו גם_וגם שציטט את הביטוי שטבע יהוידע עמיר ביחס לרי"ד סולוביצ'יק) של החסידות העממית בתוך ציבור דתי-מודרני-בורגני.

במניין קרליבך המקורי במנהטן, ניו יורק (ה'קרליבך שול') מתפללים יחד פליטי וודסטוק (עם 'לוק' של נערי גבעות בני חמישים) וכל מיני אקדמאים אמריקאיים מקומיים בעלי דוקטורט אחד או שניים.

אגב, לענ"ד 'תרבות ניגוני קרליבך' חודרת היום גם לחלקים בציבור הליטאי (לפחות בארה"ב או בשלוחות הליטאיות האמריקאית בא"י). אף כאן, ברגע שסוכן תרבות 'לגיטימי' (נניח זמר חסידי מרקע ליטאי) שר 'לכה דודי' של קרליבך או ניגון של בעלזא, הוא הופך את הניגון לחלק מהתרבות הליטאית הלגיטימית.

שאלתי לפני כמה חודשים קרוב משפחה שלי (בחור צעיר בישיבה ליטאית אמריקאית אם הוא מכיר את 'כי אורך ימים' של בעלז. לא היה לו מושג על מה אני מדבר והוא לא הבין מי שומע מוסיקה כבדה כזו, ומה למיזרוחניק מחוספס כמוני ולה בבחינת מה לקברן בבית הכוהנים. 'להפתעתי' שמעתי את הבחור שר את השיר הזה בהתלהבות על שולחן השבת לפני מספר שבועות. "מה זה השיר הזה?" שאלתי בהפתעה, "זה 'כי אורך ימים' של שוויקי, שיר נהדר, אתה לא מכיר אותו?'

תוקן על ידי - ממללא - 01/01/2006 19:11:35

אשר - אולי הגמ' הנ"ל יותר מתאימה -
שבת יג:
ת"ר מי כתב מגילת תענית ? אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות. אמר רשב"ג אף אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין ד"א (דבר אחר) אין שוטה נפגע ד"א אין בשר המת מרגיש באיזמל .
לפי שלושת הפשטים.
ר"ע היה רואה למרחוק ואפילו חבריו הגדולים לא ראו כמוהו ובאמת בכו.ואי אפשר לומר שהיום המוני בית ישראל מסתכלים בהסתכלות של ר"ע למרחוק.

בקשר לתופעה המרתקת ששמה 'מניני קרליבך', ראוי לציין כי מי שהקים את המנין הראשון היה הגבאי 'מאיר גלזר' בביה"כ 'בירב' בצפת. והוא על פי עדותו מעולם לא ראה את קרליבך !