| נשלח ב-4/1/2006 00:54 |
 |
| |
ימי,
האם ר' אלעזר היה ידוע בתור אדם חולני? יכול להיות שסבל מאיזה פגם גנטי, אך גם אם אכן סבל מאיזו בעיה רפואית, לדעתי,אי אפשר להגיע למימדים שהוא הגיע מבלי להגזים באכילה.
מלבד זאת, עיקר המסר שרציתי להעביר בהודעתי הוא - שסוגיית "איזהו עשיר" תלויה בהשגי האינדיוידואל, ולכן היא בהכרח סובייקטיבית - או כפי שהרמב"ם מגדירה בשמונה פרקים פ"ז "איזהו עשיר? השמח בחלקו, רצונו לומר (= בן זומא במסכת אבות): שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו, ולא יכאב במה שלא המציא לו"
אגב, אני גם רואה בשיתוף הפעולה עם הרומאים, סטיה מדרכו של אביו, מתקיפותו של ר' שמעון אביו שלא לשתף איתם פעולה, שלא לומר שלא להכיר "במלכותם" כרשות אליה הוא כפוף. מה שהביא אותו בסופו של דבר לברוח ולהתחבא במערה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 01:08 |
|
| |
riv
ר' אלעזר היה ידוע כאדם חולני?
כן! באותה סוגיא בהשוכר את הפועלים יש אריכות דברים ביסורים שקיבל על עצמו ובאורך התקופה שנעדר מבית המדרש.
אך נראה שכבר קודם לכן היה בעל בשר.
ההשואה בין ר' אלעזר לאביו נעשתה שם ע"י ר' יהושע בן קרחה וכן ע"י אותו כובס.
בכל אופן תחילת הענין היה ע"י שרצה להציל חפים מפשע וסופו בכפית המלכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 01:20 |
|
| |
ימי,
זה לא כל כך משנה ממה זה התחיל, וכל מעשה צריך שיעשה במחשבה תחילה, במיוחד כשמדובר בחכם בן חכם.
שאני אבין, אתה טוען שבעקבות היסורים שקיבל על עצמו -נעשה לחולני - סוגיה זו באה אחרי תקופת שהייתו במערה - או לפניה?
ושוב, אני טוענת שגם אם היה 'מטבעו' עב בשר, לא יתכן שיגיע למימדים אליהם הגיע אם היה ממשיך לאכול 'חרובים' בלבד.
תוקן על ידי - riv - 04/01/2006 1:22:35
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 06:51 |
|
| |
ריב,
הזכרת לי עוד אמירות הקשורות לאשכול. תודה.
אמירותיו של בן זומא (אבות פ"ד)- "איזהו עשיר? השמח בחלקו"; "איזהו גבור? הכובש את יצרו". והרי עליו נאמר בתוספתא (חגיגה פ"ב) - "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו" (משלי כה).
וגם אמירותיהם של ר' אליעזר ואלישע בן אבויה במשנה אבות, ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 07:22 |
|
| |
ואולי גם אמירתו של שמואל הקטן קשורה לכאן, שאמר: "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל ליבך". וקשה, שהרי מדובר כאן בפסוק מפורש, ומה עניין כאן לשמואל הקטן? ומסביר ר' יונה ששמואל הקטן היה בעצמו נוהג כך (בגלל אופי, או בגלל אידיאולוגיה - ואז זה פחות קשור לכאן). שהרי ידוע ששמואל הקטן הוא היחיד שמצא ר"ג שיכול לתקן ברכת המינים, והסיבה היא שמכיון הוא היה מצויין במידה זו (שלא שמח באופן אישי על כשלון אויביו) הוא אמר זאת רק לש"ש.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 11:40 |
|
| |
הרב מיכי. כתבתי כי נחונת במידה טובה .1 במידה טובה שאני נהנה ממנה כל שבוע. 2ובמידה טובה שאני נהנה ממנה כמעט כל יום. אני מדבר על כשרון ההבעה . לגופו של ענין ההבדל המהותי ביננו שיש בך אמונת חכמים. ולי כבר לא.כשאתה מאמין אין לךצורך כהוכחה. כשיש הוכחה אין אמונה. כשאני רואה את הפיל, אני לא יכול להגיד שאני מאמין בפיל. כשמאמינים כל דבר שאינו מתאים מוסבר. באלף צורות. בכדי לא לאבד את האמונה .באשכול הסמוך מתנהל דיון האם הגדויילים יכולים לטעות? איזו העזה לשאול|? |כתוספת לדיו ןמשנה מסכת אבות פרק א
משנה ח
יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
משנה ט
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר:
יהודה בן טבאי הוציא להורג אדם. עלפי עד אחד.ולבו נקפו כל חייו
בנו של שמעון בן שטח הוצאה להורג על ידי עדי שקר,
תלמוד בבלי מסכת מכות דף ה עמוד ב
אמר רבי יהודה בן טבאי: אראה בנחמה , אם לא הרגתי עד זומם, להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים: אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון. אמר לו שמעון בן שטח: אראה בנחמה, אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים: אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם, ואין לוקין עד שיזומו שניהם. מיד קבל עליו ר' יהודה בן טבאי, שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח. וכל ימיו של ר' יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו העד, והיה קולו נשמע, וכסבורין העם לומר: קולו של הרוג, אמר: קולי שלי הוא, תדעו, למחר הוא מת אין קולו נשמע
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ו דף כג טור ב /ה"ג
שמעון בן שטח היו ידיו חמומות אתא סיעת ליצנין אמרי הבו עיצה ניסהוד על בריה וניקטליניה אסהידו עלוי ונגמר דינו ליהרג מי נפק למיתקטלא אמרי ליה מרי שיקרין אנן בעא אבוי מחזרתיה אמר ליה אבא אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופה
מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשם - 04/01/2006 11:57:57
 |
|
|
|
|
|
