סובלנות, בחברה, בתרבות ובדת הוא מונח שמשמעותו הנוהג של אדם או קבוצה לא לרדוף, לפגוע או לעלוב בשונים ממנו: אנשים אחרים המחזיקים באמונות שונות משלו, נראים או מתנהגים באופן השונה מזה המקובל בסביבתו של אותו אדם.
סובלנות מתקיימת רק כאשר יש ניגוד בין הסובלני למושא הסובלנות. לדוגמה, לא ניתן לומר שתושבת שנגחאי מפגינה סובלנות כאשר אינה מתנגדת למגורי סינים בבניין מגוריה, ולא ניתן לומר שתושב שכונת "מאה שערים" שדעתו נוחה מהנחת תפילין בשכונתו הוא סובלני. לעומת זאת, תושבת שנגחאי או "מאה שערים" ייחשבו לסובלנים כאשר יגלו יחס דומה לפגאני בן טנגניקה בנסיבות דומות.
תנאי נוסף להגדרת אדם כסובלני הוא היות הניגוד בינו לבין מושא הסובלנות מהותי. משום כך, הניגוד הוא בדרך כלל בולט לעין (כמו מין, צבע עור, מראה או לבוש) או לאוזן (לדוגמה, תפילות, שירה, דיבור בשפה זרה). סובלנות כלפי פרטים שוליים וגילוי אי–סובלנות כלפי ניגודים מהותיים אינו יכול להיחשב סובלנות.
תנאי שלישי להגדרת אדם כסובלני הוא היכולת שלא להיות סובלני. כלומר, שלאדם תהיה יכולת לבטא בהתנהגות, בדיבור או במעשה אי-סובלנות, כאשר הוא בוחר במודע לנהוג בסובלנות.
סובלנות מקושרת בדרך כלל עם פתיחות כלפי האחר, נכונות לקבל את שונותו והסברה כי באותה שונות עשוי להיות טמון ערך שמגלה הסובלנות עשוי לצאת נשכר ממנו. תרבויות סובלניות יותר הן בדרך כלל אלו שיש להן קשרים ויחסי גומלין עם תרבויות אחרות, ומבנה תרבותי פנימי היררכי פחות ובעל ניעות (מוביליות) חברתית גבוהה יותר. לרוב, מידת הסובלנות של חברה קשורה להיקף קשרי הסחר שיש לה עם תרבויות אחרות ולמידת הבידוד הפיזי והתרבותי של החברה.
גורמים התורמים להיעדר סובלנות הם סגירות, מבנה תרבותי היררכי, ניעות חברתית נמוכה יותר וקשרי סחר ותרבות דלים עם תרבויות אחרות. אחד הגורמים החשובים לאי–סובלנות הוא הדת, ובמיוחד הדתות המונותאיסטיות, הטוענות כי הן מחזיקות באמת יחידה שאין בלתה ודוחות אופני חיים אחרים כבלתי קבילים. היעדר סובלנות כלפי החריג והשונה קיימים גם בחברות אחרות שבהן ישנה טענה כי השלטון או השליטים מחזיקים באמת מוחלטת כלשהי ודוחים גרסאות אחרות של האמת.
נשלח ב-19/1/2006 21:09
מכבי-
מי כאן בכלל יהודי
(קפץ לי לראש בהשראת אמרת הכנף של אזרחי )
נשלח ב-20/1/2006 00:59
דלת אחורית, קבלי מאתיים כאלה
תחשבי שהן המעודדות היהודיות של הזרים של מכבי.
עכשיו כשאני חושב על זה אז אני שמח שהם זרים.
למה?
כי פעם שמעתי שהניצחון הכי גדול של היוונים על המכבים היה זה שמכבי ניצחו אותם בגביע אירופה.
שהמכבים הפכו לאומנים בדרך החיים של היוונים.
ולכן, טוב שהביאו זרים לעשות את זה בשבילנו.
אם את שואלת אותי, אז הספורט היחיד הטוב בטלויזיה הוא המונדיאל ובמובן אחר גם גביע אירופה לאלופות.
אין כמו כדורגל אמיתי.
נשלח ב-20/1/2006 11:42
לא מגיע לי, זה לא רעיון שלי:)
נשלח ב-22/1/2006 14:33
נהוג לתת טיפ גם לשליח של הפיצה.
נשלח ב-22/1/2006 15:06
הבטחה לקיום ברית אבות (ו, ב-יג)
בסיום הפרשה הקודמת (שמות) מוצגת טענתו הקשה של משה "למה הרעות לעם הזה...". הקב"ה עונה למשה כי בקרוב יראה את יד ה' החזקה. ה' עומד לקיים את בריתו עם האבות. עתה כשזעקתם של בני-ישראל הגיעה השמימה, תשועתם תמהר לבוא.
משה ממהר לומר את הדברים לבני-ישראל, אולם הם אינם מקבלים אותם "מקוצר רוח ומעבודה קשה".
הקב"ה שב ושולח את משה לפגוש את פרעה ולצוות עליו להוציא את בני-ישראל ממצרים. משה מצטנע וטוען כי אם בני-ישראל לא מקבלים את דבריו איך יוכל שכנע את פרעה, המלך הקשה והרשע.
בעקבות טענתו של משה, כמו בעבר, מצרף ה' אל השליחות את אהרון אחיו של משה.
משפחת בני לוי (ו, יד-כז)
משה ואהרון גיבורי ספר שמות, ולכן התורה מקדישה קובץ פסוקים כדי להציג את ייחוסם ומשפחתם. כהקדמה, אנו לומדים בקצרה גם על משפחות שבט ראובן ושמעון הקודמים ללוי.
משה ואהרון הם אם-כן נכדים ונינים ללוי. נכדים, שכן אמם יוכבד היא ביתו של לוי שנולדה ביום הגעת יעקב ובניו למצרים. ונינים, בגלל אביהם עמרם, בנו של קהת בן לוי.
שליחות משותפת (ו, כח-ל - ז, א-ז)
אם-כן, משה טוען כי אינו יכול לייצג בעצמו את הקב"ה לפני בני-ישראל ולפני פרעה היות והוא "ערל שפתים" - מתקשה בדיבור. הקב"ה כתשובה, מחלק את השליחות בינו ובין אהרון. הוא מיידע אותם מראש, כי פרעה הרשע לא יסכים להוציא את ישראל מארצו, ולכן ה' יוסיף ויקשה את ליבו עוד, כדי שעונשו, המכות שיביא ה' עליו, על עמו ועל ארצו יהיו קשות ביותר.
משה ואהרון מקבלים על-עצמם את השליחות. משה בן שמונים שנה ואהרון אחיו בן שמונים ושלוש שנים.
מופת התנין (ז, ח-יג)
משה ואהרון מתייצבים שוב לפני פרעה. כמופת הוכחה לאמיתות שליחותם, משליך אהרון את מטהו לפני פרעה, כך על-פי הוראת ה', והמטה הופך לתנין. פרעה המוקף במכשפים אינו מתרשם, ומצווה על מכשפיו לעשות מופת דומה. המופת אכן מצליח, אך למרבה הפלא מטה אהרון, ששב בינתיים והיה למטה, בולע את תניני המכשפים.
כך או אחרת, פרעה מכביד את ליבו ואינו מסכים לשחרר את בני ישראל.
מכה ראשונה - דם (ז, יד-כה)
התוכנית האלוקית להוצאת בני-ישראל ממצרים נכנסת לשלב השני, הוא שלב עשר המכות לשבירת המצרים ומלכם. משה יוצא במצוות ה' לפגוש את פרעה היוצא מידי בוקר אל שפת היאור. משה מתרה בו כי אם לא יוציא את עם ישראל יהפכו מימי היאור וכל מימי מצרים לדם. משסרב פרעה, נטה אהרון את מטהו על היאור וכל המים במצרים, בכל מקום שהם הפכו לדם. המכה הביאה צמא כבד, למות כל הדגים ולסירחון נורא בכל הארץ. פרעה העיקש הוכיח כי גם מכשפיו יודעים לחולל מופת כזה, וכך חיזק את ליבו ולא נכנע.
שבוע ימים נמשכה המכה, כמשך זמן שמונה המכות הבאות אחריה, והיאור וכל מקורות המים שבו לקדמותם.
מכה שנייה - צפרדע (ז, כו-כט - ח, א-יא)
במשך שלושה שבועות, לאחר כל מכה, עומד משה ומתרה בפרעה למהר ולהוציא את עם ה' ממצרים. הפעם הוא מזהירו מפני מכת צפרדעים שיעלו מן היאור. פרעה מתעלם מהאזהרות, ואהרון נוטה את ידו על מימי מצרים. המון של צפרדעים מכסים את מצרים - בבתים, בחדרי השינה ובמיטות, במטבחים ואף בתוך תנורי הבישול. המכשפים מצליחים אומנם גם הם להעלות צפרדעים, אך הפעם הדבר כנראה לא מנחם את פרעה שאינו עומד בקרקור הנורא מחריש האוזניים, ובנוכחות הבלתי-נסבלת של הצפרדעים בכל פינה.
פרעה קורא למשה ולאהרון ומתחנן כי יתפללו לה' לסיום המכה. בפעם הראשונה מוכן הוא לומר כי יוציא את בני-ישראל ממצרים. אולם, כאשר מסתיימת המכה בזכות תפילת משה, מכביד פרעה את ליבו ומסרב לקיים את הבטחתו.
מכה שלישית - כינים (ח, יב-טו)
על-פי ציווי ה' מכה אהרון באדמת מצרים, ומן העפר עולים ורוחשים כינים ההולכים ומתפשטים בכל הארץ. הכינים נדבקים לאדם ולבהמה והופכים מטרד מציק ובלתי נסבל. הפעם לא מצליחים חרטומי מצרים - המכשפים, לעשות פעולה דומה. מסתבר כי הכינים הם כה קטנים שסוד הכישוף אינו מסוגל להמציאם. המכשפים מודים אם כן באוזני פרעה כי "אצבע אלוקים היא". אך ליבו של פרעה רק הולך ומתחזק, והוא מסרב להישמע לקב"ה.
מכה רביעית - ערוב (ח, טז-כח)
משה יוצא שוב לפגוש את פרעה על שפת היאור, ומבקש-מזהיר "שלח את עמי ויעבדוני". הפעם הוא מזהירו מפני מכת ערוב - הופעת חיות טורפות ומזיקות, נחשים ועקרבים. ה' מבקש להדגיש באוזני פרעה, כי בכל פעם המכה מפלה בין אנשי מצרים לבני ישראל שאינם סובלים ממנה. הדבר מחזק כמובן את האות והמופת.
פרעה מסרב ומצרים מתמלאת בחיות טרף ומיני מזיקים.
פרעה נלחץ ומציע למשה ולאהרון פשרה: עבדו את ה' כאן, בארץ מצרים. משה ואהרון כמובן לא מקבלים את ההצעה ועומדים על שעבודת ה' תהיה מחוץ למצרים. פרעה מסכים ובלבד שתפסק המכה הנוראה.
כצפוי, כאשר מוסרת המכה, חוזר פרעה לסורו וחוזר בו מהסכמתו.
מכה חמישית - דבר (ט, א-ז)
לאחר הזהרה נוספת מכה ה' את כל בעלי החיים במצרים במכת דבר ההורגת אותם. ושוב, ראה זה פלא, מקנה ישראל ובעלי החיים שלהם אינם סובלים כלל מהמכה. פרעה שולח את אנשיו לבדוק ומסתבר שאכן כך הדבר. פרעה אולי מתפעל מכך אך אינו נכנע.
מכה שישית - שחין (ט, ח-יב)
משה ואהרון נוטלים על-פי ציווי ה', מלא חופניים פיח מכבשן האש וזורים אותו לרוח. ארץ מצרים מתמלאת במגיפת שחין - פצעים מבעבעים, מדממים ומכוערים, הגורמים לגרוד נורא על פני כל הגוף. מקושי המכה אין יכולים חרטומי מצרים לעמוד ולהציג עצמם לפני משה ואהרון.
ופרעה, הוא נשאר בשלו.
מכה שביעית - ברד (ט, יג-לה)
משה יוצא לפגישת בוקר נוספת עם פרעה על שפת היאור. מעבר להזהרה הרגילה, מסביר משה לפרעה כי ה' יכול היה להשמידו כבר מזמן. העובדה שהוא ממשיך להתקיים, היא רק כדי שידע הוא וידעו כולם על כוחו וגבורתו של הקב"ה.
משה מציע לפרעה ולכל עמו להניס את המקנה אל מקום מסתור מוגן. הברד שעומד לנחות על מצרים, כך מזהיר משה על-פי ה', לא היה כמוהו מעולם. ואכן, היו מן המצרים שבחרו לקבל את עצת משה ועשו כדבריו.
משה נוטה את ידו אל השמים, והנה מתחיל יורד ברד - גושי קרח גדולים, ובאורח נס בלתי רגיל, אש לוהטת מתלקחת בתוך הברד וניתחת איתו ארצה. הברד הנורא מכה בכל ארץ מצרים, בגידולי השדה ובחיים, מאדם ועד בהמה.
פרעה מזעיק את משה ואהרון ומודה בפניהם: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" הוא מבקש מהם להתפלל לה' שיפסיק את המכה הנוראה. משה מבטיח כי יתפלל ופרעה ירא שוב כי התפילה פועלת וה' הוא האלוקים שבידו הטבע וגם הנס.
כמובן, לאחר שוך הסערה, מתחזק לב פרעה והוא אינו מוציא, לעת עתה, את ישראל ממצרים.
נשלח ב-26/1/2006 09:38
יש אנשים שיכולים לצייר במחשבה תמונות שתהיינה חיות עד כדי כך שאפשר יהיה לבנות מערכת של יחסים איתן.
לתמונות אלו יש השפעה אמוציונלית ואפילו פיזית על האדם.
נשלח ב-26/1/2006 15:11
להלן דוגמה לסבלנות שבאה כתוצאה מהרבה סובלנות מסובלת, שהתחילה נסבלת, האיצה לסבל ולבסוף ברור שאין הבדל, כי מי שסובל כבר יהיה סובלני לעולם, וכל סבלותיו יהיו מסובלנות לחלוטין.
שני מקסיקנים על רכס שמש גבוהה במרום אומר האחד,היי חואן פקח עינייך אתה עוד תיפול לתהום! חואן כמו שהוא מהלך לו שקוע באיזה חלום לא פוקח עיניו מחייך ומגחך לו חוזה, איפה יש כאן תהו...ם?
ועברה דקה, עוד דקה,עוד דקה עד אשר שמע חוזה את הדפיקה
למרות שכאילו אין טעם חוזה מנסה צעקה והוא לא מאמין אבל פעם אחר פעם עולה אל אזניו מן אנקה
חוזה משלשל מייד חבל איזה עשר דקות כך עוברות הוא ימשוך גם ימשוך הוא נכון לכל סבל ברם חואן שתי ידיו קצת שבורות
כי עברה דקה, עוד דקה עוד דקה עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.
חוזה צועק תפוס ברגליך חואן, גם רגליו לא כתיקנן, חוזה לא נואש - אז נסה בשינייך בסדר, עונה לו חואן.
חוזה כורך את החבל סביב סלע מושך וכורך ומושך חוזה הידיד עושה נפשו סלע, מושך ושפתים נושך.
כי הוא זוכר דקה, עוד דקה, עוד דקה, עד אשר שמעו אוזניו את הדפיקה.
שני מקסיקנים עם כוח, נגד גובה קדומים נוראי חואן כבר מתחיל את החבל לקרוע בלחץ שיניו הפראי.
חוזה, כבר ידו מתרופפת נגלים פני חואן המסכן הי חואן, צועק חוזה עם שפתו הנוטפת אתה חי? עונה חואן - כ...ן...
ועברה דקה, עוד דקה, עוד דקה עד אשר שמע חוזה את הדפיקה.
לפיכך מוסר השכל: מי שנדפק פעם אחת - כבר לא יכול להיגמל מזה.
נשלח ב-26/1/2006 22:28
מאיר אריאל, ברוך הבא לישיבת הגולשים!!!
הסיפור הנחמד שהבאת איננו בעל מוסר השכל אלא סיפור על טמבל.
אכן יתכן שטמבל ישאר טמבל, אבל הסיבה היא שהוא טמבל.
מוסר ההשכל של החיים אומר שמי שניזק לומד לקח, ואם לא אז הוא טמבל, אבל לא ראיתי אנשים שמחפשים צרות רק בגלל שהיו להם כבר צרות אחרות.
אולי באמת כבר ראיתי כמה מקרים כאלה של יאוש כזה שהבן אדם אפילו מכניס את עצמו בכוונה לעוד בעיות אבל זה נדיר ובדרך כלל קורה בגיל הטיפש עשרה המוקדמות ואין לזה הרבה ערך. הם יוצאים מזה אחר כך.
נשלח ב-27/1/2006 00:51
לא מדובר כאן באדם שהכניס את עצמו לבעיה, אלא אדם שהתעלם מקריאה של חברו, מכיון שהילך במקום שלא חשב אותו לכזה, וברגע שגילה שאכן הוא כדברי חברו, ממילא משתלשלת לה יריעת חיים שלימה של "דפיקות", והוא מסלול שכולנו עוברים, אם נרצה או לא, והרי גם אם נרצה לחזור שנית על הטעות לא נוכל, כי אנחנו כבר בבור שלה, ונוכל רק לטעות אחרת.
לא מדובר כאן בטמבל, מדובר באדם שמאבד את התמימות מרגע לרגע.
נשלח ב-27/1/2006 12:48
יש משהו בדבריך.
בעזרת ה' בתחילת שבוע הבא אני אפתח אשכול שידבר על משהו כזה.
אני אקרא לאשכול "למבוגרים בלבד".
אשמח לראות אותך שם.
שבת שלום בינתיים.
)
