שאישה הולכת לעבוד בחוץ כנגד רצון בעלה וזה מקים עילת גירושין
לירון אומר/ת:
טווה בפלך
עמית חן לא אומר/ת:
הרעיון הוא שהוא יכול לגרש אותה כי היא הולכת לעבוד נגד רצונו?
לירון אומר/ת:
כן
לירון אומר/ת:
יש עילת גירושין כזו?
עמית חן לא אומר/ת:
תני לי רגע לחשוב, כי בינתיים אין שום צורך בעילה כי הוא יכול לגרשה כשירצה
לירון אומר/ת:
טוב תחשוב
עמית חן לא אומר/ת:
כן יש משהו
לירון אומר/ת:
מה?
עמית חן לא אומר/ת:
יעלה לך 30 שקל
לירון אומר/ת:
נוווו
לירון אומר/ת:
אני אהיה נחמדה ולא ארד על דוסים בפורום שבוע
לירון אומר/ת:
שינו דיל?
עמית חן לא אומר/ת:
חחח
עמית חן לא אומר/ת:
לא עשינו דיל!
לירון אומר/ת:
למה?
עמית חן לא אומר/ת:
אבל נעשה דיל אם תכתבי עליהם דברים טובים
עמית חן לא אומר/ת:
?
לירון אומר/ת:
אני כבר שעה מנסה לחשוב על תשובה
עמית חן לא אומר/ת:
חחח כי אני לא רוצה שזה יהיה מצוץ מהאצבע, אלא שתמצאי דברים טובים באמת
עמית חן לא אומר/ת:
3 דברים
לירון אומר/ת:
בוא נעשה דיל כזה
לירון אומר/ת:
אני אפתח אשכול ואכתוב ראשונה מה טוב בדוסים בתנאי שאתה תכתוב אחרע מה טוב בחילוניים
לירון אומר/ת:
טוב?
עמית חן לא אומר/ת:
אני מקווה שאספיק לכתוב לפנייך
לירון אומר/ת:
סבבה
עמית חן לא אומר/ת:
רגע רגע
לירון אומר/ת:
דיל
לירון אומר/ת:
נו
עמית חן לא אומר/ת:
די תפסיקי לכתוב רגע
עמית חן לא אומר/ת:
אני אומר לך בחינם
עמית חן לא אומר/ת:
עשינו עסק?
לירון אומר/ת:
בחייייף
עמית חן לא אומר/ת:
טוב אז יש דברים שקוראים להם "דת יהודית"
עמית חן לא אומר/ת:
ובעצם זה בא בשימוש הלכתי הנוגע לנשים באופן כזה שהאשה, אם היא עושה דברים מסויימים אזי היא נחשבת לאשה ש"עוברת על דת יהודית"
לירון אומר/ת:
או.קי
לירון אומר/ת:
ו...
לירון אומר/ת:
מה הסנקציה?
לירון אומר/ת:
איבוד ממונה?
עמית חן לא אומר/ת:
לדוגמא: ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה -- יוצאה בשוק ושיער ראשה גלוי, או שנודרת או נשבעת ואינה מקיימת, או ששימשה מיטתה והיא נידה, או שאינה קוצה לה חלה; או שהאכילה את בעלה דברים אסורים, ואין צריך לומר שקצים ונבילות, אלא דברים שאינם מעושרין
לירון אומר/ת:
אין פה עובדת למורת רוחו של בעלה
לירון אומר/ת:
?
עמית חן לא אומר/ת:
ואיזו היא דת יהודית -- הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל; ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש, וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששיערה מכוסה במטפחת; או שהייתה טווה בשוק, וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחייה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות; או שטווה בשוק, ומראה זרועותיה לבני אדם; או שהייתה משחקת עם הבחורים; או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול
עמית חן לא אומר/ת:
העוברת על דת -- צריכה התראה ועדים, ואחר כך תפסיד כתובתה: עברה בינו לבינה, וידע שהיא עוברת על דת, והתרה בה בלא עדים, וחזרה ועברה -- הוא טוען ואומר, עברה אחר התראה, והיא אומרת, לא עברתי כלל, או לא התרה בי -- אם רצה להוציא, הרי זה נותן כתובה, אחר שתישבע שלא עברה: שאם תודה שעברה אחר התראה, אין לה כלום
עוברת על דת משה או דת יהודית, וכן זו שעשת דבר מכוער -- אין כופין את הבעל להוציא, אלא אם רצה לא יוציא; ואף על פי שלא הוציא, אין לה כתובה: שהכתובה תקנת חכמים היא, כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות; אבל אלו הפרוצות, אין להן תקנה זו, אלא תהא קלה, וקלה להוציאה
לירון אומר/ת:
מה הסנקציה?
לירון אומר/ת:
(אני לא מבינה מהסרגנון כתיבה הזה הרבה....)
עמית חן לא אומר/ת:
אם היא הולכת לשוק לטוות באופן כזה שהוא נחשב לפריצות אז אפילו שלא מחייבים את הבעל לגרש אותה, בכל זאת היא מאבדת את ערך הכתובה
לירון אומר/ת:
ז"א את כל ממונה?
עמית חן לא אומר/ת:
אם תתגרש
לירון אומר/ת:
רגע
לירון אומר/ת:
ומה נחשב לפריצות?
לירון אומר/ת:
אם היא הולכת לעבוד בשוק בניגוד לרצון בעלה זה פריצות?
עמית חן לא אומר/ת:
באותם הימים מי שהיתה הולכת לשוק [פלך] לטוות היה נחשב לפריצות
עמית חן לא אומר/ת:
שתטווה בבית
לירון אומר/ת:
אבל באשת חיל אם חסר כסף אז ללכת לשוק זה לא פריצות
עמית חן לא אומר/ת:
אשת חיל לא תטווה בשוק כשאפשר בבית
לירון אומר/ת:
רגע.
לירון אומר/ת:
אם אישה הולכת לעבוד בתור לא יודעת, רוכלת בשוק
לירון אומר/ת:
ובעלה לא רוצה שהיא תלך
לירון אומר/ת:
והיא בכל זאת הולכת
לירון אומר/ת:
זה נחשב פריצות?
עמית חן לא אומר/ת:
רוכלת זה עבודה ככל העבודות, השאלה היא כללית אם היא בכלל יכולה ללכת לעבוד נגד רצונו
לירון אומר/ת:
והתשובה היא?
עמית חן לא אומר/ת:
פריצות זה נושא אחד
עמית חן לא אומר/ת:
ללכת לעבודה זה נושא אחר
עמית חן לא אומר/ת:
"טווה בפלך" זה שייך לנושא הפריצות
לירון אומר/ת:
אז טעיתי בניסוח.
לירון אומר/ת:
מה שמעניין אותי זה אם אישה הולכת לעבוד כנגד רצון בעלה
לירון אומר/ת:
יש סנקציה?
עמית חן לא אומר/ת:
לא משנה מה טעית, משנה מה את מחפשת לדעת עכשיו, כי אם את מחפשת את עילת הגירושית שיש לה שייכות ל"טווה בפלך" אז את מחפשת את נושא הפריצות המוביל לגירושין
לירון אומר/ת:
לא
לירון אומר/ת:
אני מחפשת לדעת מה קורה עם אישה שהולכת לעבוד כנגד רצון בעלה
לירון אומר/ת:
יש על זה סנקציה?
עמית חן לא אומר/ת:
שניה
עמית חן לא אומר/ת:
אני מנסה למצוא תשובה, אולי בינתיים תעתיקי את הדברים לפורום, רוצה?
לירון אומר/ת:
אני בעבודה ובדיוק ה הבייתה
לירון אומר/ת:
אני אעלה מולך כשאגיע הבייתה עוד שעה
לירון אומר/ת:
טוב?
עמית חן לא אומר/ת:
נראה לי שאפשר להעתיק את כל הדף בבת אחת לא?
לירון אומר/ת:
כן אבל אני חייבת לעוף כדי לא לפספס את האוטובוס
עמית חן לא אומר/ת:
זה בסדר אם אני אעתיק?
לירון אומר/ת:
ואין לי פה את השם משתמש שלי וסיסמה וכאלה
לירון אומר/ת:
ברור...
עמית חן לא אומר/ת:
טוב אז ביי בינתיים
לירון אומר/ת:
וגם בלי קשר חשבתי על אשכול חדש שאני רוצה לפתוח היום
לירון אומר/ת:
בין חילוניות לדת
לירון אומר/ת:
אני אפתח כשאגיע הבייתה
עמית חן לא אומר/ת:
חחח
לירון אומר/ת:
ביי עמית
נשלח ב-4/4/2006 23:47
היא יכולה ללכת לעבודה כמו כל בן אדם אחר.
נשלח ב-5/4/2006 18:10
ואלה הם דבריו של דוד 135 שהועברו לכאן.
בס"ד בזוהר הקדוש (ויקרא דף י, א), כאשר הזוהר אומר שהדברים מצוטטים מספר אשר נכתב עוד קודם לכן(!) על ידי רב המנונא סבא שמו מוזכר גם בתלמוד הבבלי: "כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור (כל הישוב - כלומר, העולם והאנושות שעליו - מתגלגל בעיגול ככדור) אלין לתתא ואלין לעילא (אלה - כלומר, חלקם - מתגוררים למטה, בתחתית הכדור, ואלה למעלה) וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משנויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר, וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. (וכל אלה הבריות - המתגוררים בחלקים השונים של הכדור - שונים בחזותם - בצבעם, בקלסתר פניהם, וכדו', - מחמת שינוי מזג האויר, כפי מזג האויר של כל מקום ומקום. אולם עומדים הם כשאר בני אדם). ועל דא אית אתר בישובא (ועל כן יש מקום בעולם) כד נהיר לאלין, חשיך לאלין. לאלין יממא, ולאלין לליא. (כאשר אור לאֵלֶּה, חושך לאלה. לאלה יום, ולאלה לילה) ואית אתר דכוליה יממא, ולא אישתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא. (ויש מקום בעולם שמואר תמיד ולא יימצא בו לילה אלא זמן מועט) וכו'. דהכי כתיב (שכך כתוב) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך! (תהילים קלט) ורזא דא איתמסר למאריהון דחכמתא (וסוד זה נמסר לבעלי החכמה - חכמת התורה) וכו'." חכמי תורת ישראל היו מודעים לעובדה שהמידע שבידם איננו ידוע לאנשי המדע דאז, ואף אמור להיות תמוה ומוזר בעיניהם. בסוף דברי הזוהר הנ"ל חז"ל מגדירים מידע זה בשם סוד. חכמינו ז"ל גם מצהירים שמקור המידע אינו באמצעות מחקר שבוצע, אלא כך נמסר להם, לבעלי חכמת התורה. ("ורזא" דא "איתמסר" למאריהון דחכמתא). כלומר מקור המידע אינו טבעי, אלא תורני. http://www.hidabroot.org/Site/ARDetile.asp?id=7208&Catogory=5&SubID=6774 וראה באינצ' עברית כרך ד' עמ' 819 שמתפעל מ"פיסקה מפליאה" זו של הזוהר שהקדימה את קופרניקוס במאות שנים!
דהכי כתיב (שכך כתוב) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך! (תהילים קלט) ורזא דא איתמסר למאריהון דחכמתא (וסוד זה נמסר לבעלי החכמה - חכמת התורה) וכו´." ב. לא רק בחציו העליון מתגוררים בני אדם, אלא גם בחציו התחתון. ג. גם בני האדם שבמחצית הכדור התחתון קיימים ועומדים (כלומר רגליהם דורכות על אדמת הכדור) כשאר בני האדם שבמחצית העליונה. כח המשיכה. ד. על אף הדמיון והשוויון בצורת בני האדם ובמצבם שבשני חלקי הכדור, חזות פניהם, צבעם, וכדו´ שונים ממקום למקום (כושים, אדומי העור, צהובי העור וכו´).
ה. השוני שבחזות בני האדם במקומות השונים נובע כתוצאה מהבדלי מזג האויר שבין המקומות.
ו. בחלק מן העולם, כאשר לאלה יום לאלה לילה, וכשלאלה לילה לאלה יום.
ז. ויש מקום בעולם שמואר תקופה ארוכה וחשוך זמן קצר. להלן קישור לספר הזהר עם פרוש הסולם.
עוד נבואה שכתובה בזוהר: פרשת וארא, שמות ל''ב) : ''ווי על הזמן ההוא שנולד ישמעאל ונימול. מה עשה הקב''ה (כלפי טענת שרו השמימי של ישמעאל- טענה שנלמד עליה בהמשך), הרחיק את בני ישמעאל מדביקות בעליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל המילה שבהם.'' לפני כ- 1,800 שנה חזה רבי שמעון בר יוחאי את שהתרחש במאות השנים האחרונות: ''ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה, בשעה שהיא ריקה מכל, זמן הרבה וכו', והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתכלה הזכות ההיא של בני ישמעאל'' (זוהר, שמות לב).
זו לא כותרת בעתון! אלה דברי הזוהר הקדוש: "ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה כשהיא ריקה מהכל זמן רב, כמו שהמילה שלהם ריקנית בלי שלמות, והם יעכבו לבני ישראל מלשוב למקומם עד שתכלה זכות ההיא של בני ישמעאל, ועתידים בני ישמעאל (הערבים) לעורר מלחמות חזקות בעולם ויתאספו בני אדום (הנוצרים) עליהם ויתגרו מלחמה בהם, אחת על הים ואחת על היבשה ואחת סמוך לירושלים וישלטו אלה באלה והארץ הקדושה לא תמסר לבני אדום".
''ויזדמנו כל העמים שיעשו עצת שלום ביניהם, ויתהפכו לישראל להשמיד (אותם) מפני שהקימו להם מלכות, ותהא עת צרה ליעקב, אומנם לא יבואו לשבר אלא ממנה יוושע". (רמ''ק על הזוהר קי''ט).
"למה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקב''ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ''ישמעאל'' שנאמר ''ישמע א-ל ויענם''. (פרקי דרבי אליעזר פרק ל''ב). "ובני ישמעאל בזמן ההוא יעוררו את עמי העולם לבוא על ירושלים, דכתיב 'ואספתי את כל הגויים על ירושלים למלחמה' וכו' (זכריה יד, ב)".
זוהר, וירא, בראשית, קיט
בזכות שבני ישמעאל נימולים, הם זכו בארץ כל זמן שעם ישראל בגלות. אך הארץ תהיה ריקה ושוממה תחת שלטונם (כפי שאכן היה ארץ ישראל תחת שלטונם), מפני שהמילה שלהם ריקנית (ללא פריעה, שהיא חלק מן המילה היהודית).
מעניין. ספר 'הזוהר' נכתב לפני כ1850- שנה לפחות, בזמן שעדיין לא היה שלטון ערבי בארץ ישראל. רק לאחר 600 שנים שבהן שלטו הרומאים והביזנטים כבשו הערבים את ארץ ישראל. למעשה בזמן כתיבת 'הזוהר', לא היו בני ישמעאל אפילו קבוצה אתנית מאוחדת. 500 שנה לפחות אחרי שנכתב 'הזוהר' נוסד האיסלאם, שאיחד את השבטים הערביים הרבים לכדי קבוצה אחת, לכדי עם.
הזוהר הקדוש (ח"א קיז, א), שאומר שבשנת שש מאות שנה לאלף השישי (שנת ת"ר), יפתחו שערי החכמה. בחכמות העולם אכן כך קרה. חכמת המדע התפתחה מאז ועד היום פי כמה וכמה ממה שהתפתחה באלפי השנים שקודם לכן.
בשבח אמירת ולמוד הזוהר "עתידין ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר- הזוהר, ולצאת בזכותו מן הגלות ברחמים" (זוהר ח"ג קכ"ד). ו"כמה בני אדם יתפרנסו (ויקבלו חיות) מספר הזוהר כשיתגלה בסוף הימים בדור האחרון" (תקוני זו
נשלח ב-6/4/2006 14:26
בראש-חודש ניסן הייתה חנוכת המזבח של המשכן. במשך שנים-עשר ימים הקריבו שנים-עשר נשיאי השבטים קרבנות מיוחדים לחנוכת המזבח, בכל יום נשיא אחר.
נשלח ב-10/4/2006 17:59
כיצד ייתכן שמדענים חוזרים וטוענים שיכולת על-חושית לא הודגמה מעולם בתנאים מבוקרים, ואף על פי כן כה הרבה אנשים יוצאים ממפגשים עם ידעונים למיניהם מלאי התפעלות ומשוכנעים בכוחותיהם העל-טבעיים? מריוס כהן, גלילאו
אנשים רבים חוזרים נפעמים ממפגשים עם ידעונים שונים: מדיומים, כירוֹלוגים (קוראים בכף היד), אסטרולוגים, נומרולוגים, קוראים בקפה, פותחים בקלפים, גרפולוגים (להבדיל ממומחים משפטיים לכתב יד) ושאר מתיימרים ליכולת המיוחדת לדעת על לקוחותיהם כמעט הכל מבלי להכיר אותם אישית. יכולתם המרשימה של ידעונים אלו לספר ללקוחותיהם על אישיותם, על אירועי העבר שלהם, על הקורות אותם בהווה ואף על מה שצופן להם העתיד נתפשת בעיני רבים כביטוי ליכולת על-חושית (של מדיומים), לקשרים קוסמיים נסתרים (של אסטרולוגים או נומרולוגים) או אפילו לידע מדעי (של כירולוגים או גרפולוגים).
יחד עם זאת, העמדה המדעית המקובלת היא שיכולת על-חושית מעולם לא הודגמה בתנאים מבוקרים, וש"תורות ידע" כגון אסטרולוגיה, כירולוגיה, נומרולוגיה או גרפולוגיה הן חסרות כל תוקף מדעי. יתר על כן, זה שנים רבות קיימות קרנות דוגמת קרן JREF - The James Randi Educational Foundation, המתחייבות לשלם סכומי עתק לכל מי שיצליח להדגים יכולת על- חושית או אזוטרית כלשהי.
עד היום לא זכה איש בפרס, ומרבית הידעונים אף נמנעים מלנסות את מזלם ולהעמיד את כישוריהם למבחן (וזאת באמתלאות שונות, כגון הבעת חוסר עניין בכסף או הטענה שכוחותיהם אינם פועלים כשמפקפקים בהם). איך, אם כן, אפשר להסביר את העובדה שאנשים כה רבים מאמינים, חלקם בעקבות התנסות אישית, באותנטיות של ידעונים אלו וביכולותיהם?
נטיות וחולשות אנושיות
לתופעה זו הסברים אחדים, חלקם מבוססים על שיטות מתוחכמות ואחרים - על נטיותינו וחולשותינו האנושיות. להלן נסקור הסברים אלו אחד לאחד. לשם נוחות נשתמש במונח "מדיום" לציון כל סוג של ידעוני, ולפרק הזמן שבו המדיום יושב ומשוחח עם הלקוח נקרא "מפגש". השימוש בלשון זכר נועד למנוע סרבול, אולם המדיום יכול כמובן להיות גם מדיומית, והלקוח – לקוחה.
חשוב להדגיש שלא כל הידעונים פועלים מתוך כוונה להונות. יש מדיומים המבצעים "קריאה קרה" מבלי להיות מודעים לכך, והצלחותיהם נובעות במידה
רבה מאינטואיציות יוצאות דופן. גם רבים מאלו המסתמכים על "תורות ידע" כגון אסטרולוגיה, כירולוגיה או נומרולוגיה מאמינים שהמידע שהם מציגים ללקוח מבוסס על שיטות אמינות. במידה מסוימת, אנשים אלו מוּלָכים שולל לא פחות מלקוחותיהם, ואמונתם בשיטתם או בכוחותיהם כה חזקה, שעובדות מדעיות, הסברים חלופיים וממצאים של מחקרים לא יצליחו להזיז אותם ממנה, בייחוד לאור המשוב המצוין שהם מקבלים מלקוחותיהם המרוצים.
לעומתם יש גם נוכלים רבים, המודעים היטב לשיטותיהם ורואים בהן דרך לגיטימית לעשיית רווחים. האם אפשר להסיק מכל זאת שידעונים בעלי יכולת על-חושית כלל אינם קיימים? התשובה אמנם שלילית, אך דעה כזו מוצדקת בהחלט לאור העובדה שיכולת על-חושית לא הודגמה מעולם בתנאים מבוקרים (וזאת למרות התמריץ הכספי הגדול להפגנת יכולת כזו, שמציעות הקרנות שהוזכרו לעיל), וכן בשל ההסברים החלופיים ה"ארציים" לתופעה. אין ספק שדרושות יכולות מיוחדות כדי להיות מדיום, אך נראה שאין אלו אותן יכולות שהמדיומים טוענים להן.
תוצא פוֹרֶר
תוצא זה נקרא על שמו של הפסיכולוג ברטרם פורר (Forer), אשר גילה שאנשים נוטים להתייחס לתיאורי אישיות כלליים ומעורפלים, העשויים להתאים כמעט לכל אדם, כאל תיאור ספציפי ומדויק של אישיותם (ראו מסגרת). תוצא זה נקרא לפעמים גם תוצא בארנום (Barnum). דוגמאות פשוטות הן: "אתה נוטה לחשוב באופן עצמאי, ואינך אוהב כשמגבילים אותך" או "אתה שואף לפעמים לדברים שאינך יכול להשיג", וכן: "יש לך יכולות שאינן באות לידי ביטוי מלא".
כלליות המשפטים עשויה לכסות את כל מרחב האפשרויות, כך שקשה מאוד שלא לקבל אותם כנכונים: "יש בך נדיבות רבה, אך לפעמים אתה מהסס לתת". "אתה אוהב שינויים, אולם יש בך גם נטייה לשגרתי" וכדומה. מדיומים מרבים להשתמש בתיאורי אישיות כלליים כאלו (שאגב, מדורי האסטרולוגיה והגרפולוגיה מלאים בהם), והם עושים זאת בעיקר בתחילת המפגש, כשהמידע שלהם על הלקוח עדיין מוגבל.
ניחושים מושכלים
כל פריט מידע שיש למדיום על הלקוח מאפשר לו לנחש באופן מושכל, ומידע בסיסי זמין למדיום כבר בתחילת המפגש: גיל, מין, מוצא (שיש שהמבטא מסגיר אותו), לבוש, תכשיטים, מידת הטיפוח (ובכלל זה אפילו סוג הבושם), האופן שבו הלקוח מתנועע – כל אלו ופרטים רבים אחרים הגלויים לעינו המיומנת של המדיום עשויים לכוון אותו בגישושיו הראשונים. כך, למשל, אם הלקוח צעיר מאוד, יאמר לו המדיום שהוא מתכנן נסיעות, ושהוא מחפש את אהבת חייו (או, לחלופין, שהוא חווה אהבה נכזבת).
עם לקוח מעט יותר מבוגר ידבר המדיום על שאיפותיו בנושאי קריירה וכסף, וכאשר הלקוח בגיל מתקדם, ינחש המדיום שהוא מוטרד מבריאותו. אופן הלבוש וסוג התכשיטים עשויים להצביע על המצב הכלכלי של הלקוח, תנועות הגוף על מצבו הבריאותי, וכן הלאה. אם הלקוח מספר שהוא סטודנט (ראו "קריאה חמה" להלן), הרי שהתלבטויות לגבי המשך הלימודים וקריירה עתידית בוודאי עשויות להיות רלוונטיות, כמו גם הקביעה שיש בביתו ספרים פתוחים וניירות המפוזרים בכל מקום.
ניחושים מושכלים יכולים לכלול גם אזכורים של דברים השכיחים כמעט בכל בית, ואשר אנשים נוטים לראות בהם קליעות מוצלחות: תמונות מפוזרות אשר אינן מסודרות באלבום המשפחתי, מכשיר חשמלי מקולקל, תכשיטים של בן משפחה שהלך לעולמו, סט כלשהו עם חלקים חסרים, לוח שנה ישן, שעון מקולקל, מגירה שאינה נפתחת כמו שצריך, מפתחות שהלקוח אינו זוכר את ייעודם ועוד.
סוג אחר של ניחושים מושכלים הוא לגבי תופעות שכיחות שרוב האנשים תופשים גם אותן כייחודיות: צלקת במקום כלשהו בגוף, תאונת ילדות, אהבה נכזבת, מעבר משיער ארוך לשיער קצר בשלב כלשהו בחיים, פטירה של אדם מוכר ועוד. העובדה שלרוב האנשים יש דאגה הנובעת מאחד מכמה תחומים פופולריים: בריאות, אהבה, משפחה, מצב כלכלי וקריירה, וכן העובדה שלקוחות רבים מגיעים למדיום כדי לקבל ייעוץ בתחומים אלו, מאפשרות למדיום לומר משפט מפתח כגון "אני קולט משהו שמטריד אותך", ובהתאם לתגובת הלקוח (ראו "קריאה קרה" להלן) הוא יתחיל לגשש בכיוון ספציפי יותר.
קריאה קרה
קריאה קרה נקראת גם cold reading, כלומר בלא ידע מוקדם. זוהי המיומנות לדלות מהלקוח פרטי מידע תוך כדי המפגש, מבלי להסגיר את העובדה שהדבר מתרחש. את המידע שנדלה מנצל המדיום לניחושים מושכלים, אשר נוטעים בלקוח את הרושם שידיעותיו נובעות מאיזושהי יכולת על-חושית או מהחוכמה הצפונה בתורה האזוטרית שהמדיום משתמש בה. את השיטה העיקרית של הקריאה הקרה אפשר לכנות "דַיִג" או "הטלת חכה": המדיום אומר משפטים מעורפלים וכלליים כמו "אני קולט שם שמתחיל באות 'מ' השייך לאדם הקרוב אליך", או "לחודש ינואר יש איזושהי משמעות לגביך", ונעזר בתגובות הלקוח כדי לבחור את הכיוון הנכון להמשיך בו.
פעמים רבות מעלה המדיום בחכתו תגובות כגון: "לאשתי קוראים מיכל" או "אחותי התחתנה בחודש ינואר", מה שמאפשר לו, למדיום, לאשר שאכן זה בדיוק מה שקלט, ולהמשיך בקו זה בנימה חדורת ביטחון. כך הוא נוטע בלקוח את התחושה שהוא, המדיום, אכן יודע דברים ספציפיים מאוד על אשתו או על אחותו. אם בדעתו של הלקוח אין עולות אסוציאציות מתאימות על אף כלליות המשפטים, ימשיך המדיום להטיל את חכתו עד שיעלה בה דבר-מה, או יגדיל את מרחב התמרון שלו במשפטים כגון: "אני בכל זאת קולט שם שמתחיל באות 'מ' באופן מאוד חזק, אבל אולי זה מגיע ממישהו אחר מהנוכחים" (זאת כאשר ללקוח יש מלווים, או שהמדיום מופיע בפני קהל), דבר שמעלה את הסיכוי לדיג מוצלח, ומביא את הנוכחים להתפעל מיכולתו המרשימה של המדיום לקלוט מידע גם מאנשים שתשומת לבו אינה נתונה אליהם.
לעתים הלקוח עשוי להיזכר בדיעבד, לאחר המפגש, שאכן יש לו שכן בשם משה, או שבעבר הרחוק הוא פוטר מעבודתו בחודש ינואר, ויראה בכך אישוש ליכולתו של המדיום לדעת עליו דברים שהוא עצמו לא זכר. לא רק תגובות מילוליות עשויות לרמוז למדיום אם הוא בכיוון הנכון, אלא גם תנועות גוף של הלקוח, הבעות פנים, תגובת אישונים, דפוסי נשימה והמהומים שונים - תגובות שמומחים לקריאה קרה, שהנם בעלי טביעת עין חדה ורגישות גבוהה לתגובות הזולת, מסוגלים לפענח בזריזות וביעילות. אם התגובה מעודדת, ימשיך המדיום באותו כיוון (מבלי שהלקוח יהיה מודע למידע החשוב שהוא עצמו מספק), ואם היא מסתייגת, הוא ינסה כיוונים אחרים.
ניסוח מעורפל
הנטייה למצוא משמעות בניסוח מעורפל - המדיום יאמר משפטים דוגמת "אני רואה בחייך הרבה כחול, מים או אולי שמיים", ואף שהמשפט אינו אומר שום דבר ספציפי, אנשים רבים ימצאו בו משמעות: אלו שאוהבים לשחות (בים או בברכה), אלו שגרים או שגרו פעם ליד הים, אלו שאוהבים לטייל או שעובדים תחת כיפת השמיים, וכדומה. אם הלקוח יאמר משהו כמו "אני גדלתי בתל-אביב, לא רחוק מהים", יקפוץ המדיום על המציאה וימשיך כאילו לזה בדיוק התכוון.
משפטים מעורפלים אחרים שרוב האנשים ימצאו בהם משמעות ספציפית יהיו, למשל: "אתה מתלבט כבר זמן-מה לגבי עניין חשוב בחייך" (כולנו מתלבטים בנושאים חשובים כל חיינו), "אני רואה נסיעה מתוכננת" (מי שמתכנן נסיעה לחו"ל או לנופש, אפילו בעתיד הרחוק, יתמלא התפעלות. אחרים ימצאו במשפט משמעות אחרת כלשהי: ביקור הקרובים המתוכנן לשבת, נסיעה לצורך עסקים או אפילו חלום ישן שלא מומש), "אני רואה מדים בסביבתך הקרובה" (אפילו במדינות אחרות, שבהן אין חייל כמעט בכל בית, רוב האנשים מכירים או פוגשים לובשי מדים למיניהם, ועשויים להגיב בהתלהבות במשפט כמו: "נכון! אתמול בבוקר באמת ישבה לידי אחות באוטובוס!").
לניחושים רבים מצורפות שאלות המשמשות כפיתיון (ראו "הטלת חכה" לעיל): "האם זה נשמע לך מוכר?", "מה אתה מבין מזה?", "זה מתקשר לך למשהו?", "למה המילה הזאת קופצת לי לראש בהקשר שלך?" וכו', כשהלקוחות לרוב בולעים את הפיתיון ומספקים למדיום את הפרטים שהוא מנסה להעלות בחכתו. נטייה זו למצוא משמעות בניסוחים מעורפלים חזקה במיוחד כאשר הלקוח מאמין בכוחו של המדיום, ומצפה שדבריו אכן יקלעו למטרה.
תמרון משמעות
ברצף הניחושים של המדיום, בכל פעם שהלקוח מקשר את דבריו למשהו מוכר, יטען המדיום מיד שבדיוק לזה התכוון, ואילו כאשר הלקוח אינו מצליח למצוא בהם משמעות ימשיך המדיום בשטף דבריו בניסיון (שלרוב מצליח) להשכיח מהלקוח את טעותו, או להציג את הניחוש המוטעה כאילו התכוון למשהו שונה לגמרי.
כך, למשל, אם המדיום טען שהוא חש שמישהו שהלקוח הכיר מת לאחרונה, והלקוח אינו מצליח להיזכר באף אחד כזה, יכול המדיום לומר משהו כמו: "למוות יש גם משמעות של שינוי. אני קולט בוודאות שמישהו ממכריך עובר כעת שינוי משמעותי בחייו". הדבר מגדיל מאוד את הסיכוי לקליעה נכונה, ואם הלקוח עדיין אינו מאשר, המדיום יכול להתחמק באלגנטיות ולומר: "ייתכן שהשינוי עדיין לא קרה בפועל, אבל הגורמים לו כבר התחילו את פעולתם, והוא יקרה בקרוב". לא זו בלבד שהלקוח אינו מסוגל להפריך טענה כזו, אלא שהוא אף עשוי להיזכר בה חודשים אחדים מאוחר יותר כששכנו, למשל, יעבור דירה, והוא יתמלא התפעלות והערכה לכוחותיו המיוחדים של המדיום.
לא פעם, לאחר כמה ניסיונות ניחוש כושלים, ינסה המדיום להצדיק את חוסר יכולתו לדייק בטענות כגון "אני מרגיש אצלך התנגדות שמפריעה לי לקלוט אותך" או "יש לדברים האלו משמעות לגביך גם אם כרגע אתה לא מצליח לראות אותה", כשבמקרים רבים לקוח שמאמין שהבעיה היא בו עצמו יעשה מאמץ גדול יותר להיפתח לאפשרויות שהמדיום מציע לו.
אם, למשל, המדיום מנסה למסור ללקוח מידע על אודות קרוב משפחה שנפטר, והמידע רחוק מלהיות מדויק, המדיום עשוי לטעון: "אני מרגיש שיחד עם אביך נוכחת פה עוד רוח, וחלק מהמידע מגיע ממנה". אם זוהי הופעה בפני קהל, לא פעם יימצא מישהו שיגיד שדבריו של המדיום דווקא מזכירים לו את דודו מצד אמו שנפטר לפני שנים אחדות. המדיום יאשר מיד שאכן מדובר בדוד זה, שגם מוסר לו את אהבתו, והקהל כולו יתפעל מיכולת התקשור של המדיום עם העולם שמעבר.
זכירה סלקטיבית
מחקרים הראו שלקוחות נוטים לזכור היטב דברים נכונים או נכונים-חלקית שנאמרו להם, ולשכוח טעויות גסות ואי-דיוקים. לפיכך הם מקבלים את הרושם שהמדיום ידע עליהם דברים ברמת דיוק שאינה יכולה להיות מקרית.
אנשים גם נוטים לשכוח שבמקרים של ניחושים מוצלחים במיוחד, הם בעצמם סיפקו למדיום את הרמזים - תופעה שנבדקה באמצעות הקלטות של מפגשים. כאשר הושמעו הקלטות אלו ללקוחות לאחר יציאתם מהמפגש, הם הופתעו לגלות שמרבית הפרטים המדויקים שמסר להם המדיום הסתמכו על דברים שהם עצמם אמרו לו קודם לכן. מומחה לקריאה קרה מצליח לשטות בלקוח באופן כזה, שהלקוח משוכנע שהמדיום מסר לו את כל המידע שלמעשה הוא עצמו נידב מבלי משים.
קריאה חמה (hot reading, כלומר על סמך ידע מוקדם) – דליית מידע מהלקוח בשיחה בלתי פורמלית, אם בשיחת טלפון איתו או עם בני משפחתו קודם למפגש, ואם בשיחה ידידותית לפני תחילת הקריאה (בכף היד או בקלפים, למשל). אנשים רבים נוטים שלא לזכור את המידע שמסרו למדיום בשיחה הבלתי פורמלית. ידועים מקרים של מדיומים שנהגו לברר פרטים על לקוחותיהם באמצעות חיטוט בחפציהם האישיים (אם הושארו, למשל, בחדר ההמתנה), הצצה בתעודותיהם או אף חיפוש במאגרי מידע ממוחשבים קודם למפגש.
גישה חיובית אנשים נוטים לראות את עצמם באור חיובי, ומייחסים לעצמם גם תכונות שבפועל אינן מאפיינות אותם, אך היו רוצים שיאפיינו אותם. אי לכך, מדיומים מרבים להחמיא ללקוחותיהם ולספר להם דברים שאלו היו רוצים לשמוע. הם אף נוטים לנבא להם עתיד ורוד בתחומים החשובים לכל אחד: בריאות, אהבה, משפחה, מצב כלכלי וקריירה, בידעם שלקוח היוצא מרוצה מהמפגש עשוי לחזור בעתיד, ואף לשלוח אליהם לקוחות נוספים.
נשלח ב-15/4/2006 22:26
אם נצמצם את כל אוכלוסיית העולם לכפר של 100 איש ונשמור על כל הפרופורציות, ככה תראה אוכלוסיית הכפר:
- 57 אסיאתים:
- 21 אירופיים:
- 14 אמריקאים (מצפון ומדרום):
- 8 אפריקאיים:
- 52 נשים:
- 48 גברים:
- 70 לא לבנים:
- 30 לבנים:
- 89 הטרוסקסואלים:
- 11 הומוסקסואלים:
- 6 אנשים יהיו בעלי 59% מהעושר העולמי וכולם יהיו מארה"ב
- אצל 80 איש רמת מחיה תהיה ירודה
- 70 איש לא יידעו קרוא וכתוב:
- 50 יהו רעבים:
- 1 ימות:
- 2 ייוולדו:
- ל-1 יהיה מחשב:
- 1 (רק אחד) יהיה בעל השכלה גבוהה:
אם נסתכל על העולם מתוך נקודת מבט זו, יהיה ברור שהעולם זקוק לסולידריות, הבנה, סבלנות וסובלנות
אם הבוקר התעוררת בריא, אתה מאושר יותר ממליון איש, שלא יעברו את השבוע הקרוב
במבט לאחור על תולדות הציונות הדתית, אפשר להבחין בשני ערוצים מתנגשים, שחיו – איכשהו – במקביל. מצד אחד, הייתה התנועה בתפקידי הובלה וחלוציות. בכל מקום בו פגשת חלוצים, פגשת אחד, שניים, או יותר חובשי כיפה. כך בצבא, כך בהתיישבות, כך בכלכלה. מנגד, לא תפסו חובשי הכיפות את המקום הראשון-בין-ראשונים. הם תמיד היו נגררים, מובלים. גם באימוץ האידאלים, וגם בהגשמתם. הקיבוצים הדתיים נוצרו וקמו בעמק, אחרי שתנועות ההתיישבות של השמאל הקימו קיבוצים באזורי הספר. ההתיישבות ביהודה, בשומרון, ובחבל עזה, חיקתה - במודע ובמוצהר – את ההתיישבות החלוצית של תקופת ראשית המדינה. "כיבוש" יחידות העילית והקצונה בצה"ל, לא באו אלא לאחר שכלו מאגרי המתגייסים מקיבוצי השמאל. חלוצים, אבל נגררים.*:NAMESPACE PREFIX = O />
גם באימוץ של אידיאולוגיות, נגררנו ולא הובלנו. מצד אחד, חרתה המפד"ל על דגלה ערכים דתיים, לאומיים, חברתיים וציוניים. החוט המשולש, תורה-עם-ארץ, משונן היטב לאלפי חניכים ותלמידים. אולם, גירוד המעטה הדק בו עטופות האידיאות הללו יגלה, שפעמים רבות לא מדובר ביצירה מקורית, אלא בציונות משמאל ותורה מימין, הארוזות יחד בשיטת אינסטנט – תורה עם ציונות משמעה ציונות דתית. ציטוט ממכתב של בן-גוריון וציטוט ממכתב של החזון איש הם דרכנו האידיאלית.
איני אומר, כמובן, שאין דרך ואין מעשים. ההיפך, דרכנו דרך גבוהה היא, ומעשינו גדולים הם. אבל לפעמים אנחנו קצת תועים בדרך, וטועים במעשים.
הדוגמא שאני מבקש להביא, היא ממה שקורה עכשיו סביבנו, בשאלת ישובי יהודה והשומרון, וממה שקרה לנו בחבל עזה, רק לפני חודשים מספר. האם יכול מישהו לומר, מהי עמדת המפד"ל, או מהי עמדת הציונות הדתית, בשאלת השליטה ביו"ש? מה התוכנית המדינית של המפד"ל? מה עמדתה לגבי זכויות הערבים תושבי יו"ש? לגבי אוטונומיה? לגבי סיפוח?
כאן, מסתבר שאין לנו עמדה. בימי שלטון הליכוד, היינו עם הליכוד. בימי שלטון העבודה, היינו נגד העבודה. הייתה התנגדות לתוכנית האוטונומיה של בגין. והיתה התנגדות לנאומו של שמיר במדריד. והייתה התנגדות להסכמי אוסלו, מאוחר יותר.
היעדר עשיה
אלא שהתנגדות אינה תוכנית מדינית. במשך ארבעים השנים מאז שחרור יהודה והשומרון, עזה והגולן, לא פורסמה תוכנית מדינית של הציונות הדתית, עם גבולות ברורים, ועמדות מדיניות ברורות. נכון, גם מימין ומשמאל לא היו תוכניות אמיתיות וברורות. מאז מלחמת ששת הימים עמדה ישראל בעמדת המתנה, אותה החל אשכול מייד אחרי המלחמה. אבל אי עשייה של אחרים, אינה יכולה לתרץ אי עשייה שלנו.
ההתנתקות הארורה בעזה, כמוה כהסכם אוסלו לפניה, לא באו בחלל ריק. לאף ממשלה לא הייתה תוכנית מגובשת, כיצד להשאיר את האזורים ששחררנו בתשכ"ז בידינו. במקרה הטוב, בימי שמיר, היה ברור שההתנגדות לשינוי המצב לרעה, התנגדות אמת היא. בשאר הזמן, פשוט התגלגלו הדברים מעצמם.
הנה קוריוז: השלטון הישראלי ביו"ש מוגדר ושואב את סמכותו, עד היום, מכח תקנות שעת חרום שהותקנו מייד לאחר מלחמת ששת הימים – לפני כארבעים שנה! זו הצהרה ברורה, שאנו נמצאים בשטח באופן זמני, ולא במסגרת תוכנית ארוכת טווח. וביצוע ההתנתקות הוכיח זאת. האם המפד"ל דורשת לשנות זאת? האם דרשה לשנות זאת כשהיה אפשר עדיין?
גם בנושאי חברה – ואין מפלגה כמו המפד"ל, שנושאת בגאון נושאי חברה וחינוך, עוד לפני שזה נהיה "אופנתי" – אין תוכנית או מצע ברור. אנחנו חברתיים,אנחנו יפים, אנחנו גומלי חסדים. אבל מה העמדה שלנו בנושאים הכלכליים? אנחנו תומכים בקפיטליזם של נתניהו או בסוציאל-דמוקרטיה של עמיר פרץ? או שאנחנו אצבעות-להשכיר?
וכן הלאה וכן הלאה.
מצע המפד"ל גדוש באמירות יפות, אבל לא עולה ממנו תפיסה שלמה ומגובשת. כעובדה, לא השתמשה המפד"ל במצע כנקודת מוצא לעמדותיה הציבוריות. לא מיותר להעיר כאן, שהמצע נקבע לקראת הבחירות על-ידי ועדה מצומצמת מאוד, ואינו פרי של ליבון הסוגיות העומדות לדיון ציבורי. האם, מתוך למעלה ממאתיים אלף בוחרי הרשימה המשותפת, ישנם מאתים שקראו את המצע? האם הוא רלוונטי? כשמגיעה העת להכריע בשאלה העומדת על הפרק, מה הם הערכים המנחים את נבחרנו? מי הם הקובעים את עמדות הציבור הגדול הזה?
מחכים למפתחות לבית ראש הממשלה
במערכת הבחירות האחרונה, טענו חברי הכנסת שלנו – כך שמעתי מהרב לוי, מצבי הנדל ומניסן סלומיאנסקי – שאנחנו בתחילת הדרך, שבסופה מחכה לנו כס ראש הממשלה. לא בבחירות האלו, וכנראה גם לא בבאות. אבל, הגידול במספר המנדטים הצפוי, יחד עם הסברה, חינוך, ותפיסה ערכית שתמשוך את הציבור הישראלי – והנה אנחנו מתקדמים והופכים למפלגה הגדולה ביותר בכנסת.
כעת, אנחנו יודעים שמערכת הבחירות האחרונה לא שימשה מקפצה למימוש החזון הזה. אבל באמת, גם לא הייתה סיבה שהיא תתממש, בהעדר עמדות ברורות, ובהעדר הסברה נכונה.
אמת, גם קדימה לא הציגה עמדות, ובקושי הציגה תוכנית. אבל אנחנו לא קדימה. אנחנו, שטוענים שבהסברה נכונה ניתן לקרוא לציבור להצביע לפי ערכים, ולא כעדר הנוהר אחרי הסקרים, אנחנו לא עשינו זאת. אנחנו אמרנו לעצמנו, שהסקרים אינם אמת, ושברגע האחרון העם יתעורר ויבין שהצדק איתנו. אבל לא היינו שם כדי להעיר אותו.
החסרנו הרבה, במשך שנים רבות. לא הבלטנו את ערכינו, לא הפצנו אותם בציבור הכללי ולא הטינו אוזננו לשמוע את רחשי הציבור הזה. עסקנו הרבה בהגשמה, אבל מעט בהפצת המסרים שלנו. חידשנו הרבה בבתי המדרש שלנו פנימה, אבל לא הפצנו את האור הגדול.
ככה לא כובשים מדינה. אני בעד השאיפה להיות מפלגת שלטון, אבל לא נוכל לעשות כך כחיקוי חיוור של קדימה. מי שמחפש מפלגה שערכיה פשרניים ומסריה לא ברורים, לא צריך אותנו. אנחנו יכולים להיות מפלגת שלטון, אבל מזן אחר לגמרי. אנחנו יכולים לעשות זאת.
נשלח ב-2/5/2006 19:09
לרופאים רבים בישראל עדיין לא נוח כאשר מטופל לומד וקורא על מחלתו באינטרנט ובמאגרי מידע", אמר פרופ' שמואל אידלמן מאוניברסיטת חיפה, שעומד בראש מוקד חדש לחקר יחסי מטפל-מטופל בתחום הבריאות, שהוקם באוניברסיטה. "רופאים רבים לא מודעים לכך שעידוד המטופלים ללמוד על מחלתם יכול לגרום להוזלת עלויות הטיפול, לקיצור תהליכים, להגדלת שביעות הרצון ושיתוף הפעולה של המטופל ".
לדברי פרופ' אידלמן, אחת ממטרות המוקד החדש ליחסי מטפל - מטופל היא להגדיל את המודעות לצורך בתקשורת נאותה ודו כיוונית בין הרופא ומטופליו, בדרכים לשילוב רגשות בתקשורת זו ולכך ש'החולה הלומד' הוא סוג של נכס : "רוב הרופאים בישראל עדיין פועלים בהתאם למודל הפטרנליסטי, לפיו הרופא יודע הכל והמטופל פסיבי ומקבל את דבריו ללא עוררין. כך גם נוהגים רבים מאלה המשמשים מודל לחיקוי בקרב רופאים ואחיות צעירים", אמר והדגיש כי בעוד במדינות אחרות בעולם נושא התקשורת בין מטפל ומטופל מעוגן בממסדי הבריאות, הגופים בישראל טרם פיתחו את המדיניות העוסקת בכך ואין זה תנאי הכרחי להכשרת רופאים מומחים: "ישנה מודעות הולכת וגוברת לגבי חשיבות הנושא בפקולטות לרפואה, אך אנו עדיין רחוקים מלממש את העקרונות בשטח".
פרופ' אידלמן ציין שציבור המטופלים בישראל הולך ומשתנה – מאנשים שהיו מוכנים להיות פסיביים, לאנשים שלומדים ומודעים למה שקורה להם. "בין אם הרופא רוצה או לא, התמורות קיימות ועליו לדעת כיצד להתמודד איתן ואיך לנצל אותן בצורה הטובה ביותר" . לדבריו, הרפואה המודרנית הצליחה לרפא הרבה מאוד מחלות חריפות כמו דלקת ריאות, טראומה ובעיות כירורגיות. עם זאת, עקב העלייה בתוחלת החיים יש כיום יותר ויותר חולים עם מחלות כרוניות שלא ניתן לרפא ולפתור ומטרת הטיפול הרפואי עוברת יותר ויותר להקלה ושיפור איכות חיים. "אם המטופל לא יהפוך לשותף מלא בתהליך הטיפול , יהיה קשה מאוד לשפר את איכות חייו ולהקל על סבלו. קבלת החלטות משותפת, כאשר המטופל נמצא במוקד, עשויה להביא להגדלת האמון ברופא ובטיפול המוצע", סיכם פרופ' אידלמן.
