התמכרות - האם דינה כאונס?

אבקש את חו"ד חכמי ומאורי הפורום, בענין.

האם עשיית עבירה במצב של התמכרות, כגון התמכרות לסמים או לכל דבר אחר, דינה כאונס,
רוצה לומר, אדם המכור, שמבצע את הדבר שהוא מכור אליו, לכאורה בעל כרחו ונגד רצונו, ולמרות שהוא יודע שהדבר מסב לו רק נזק, האם זה יכול להיחשב כאונס, או"ד שבכל מצב יש בכח האדם לגבור על יצרו ורצונו.

גם את"ל שהריהו אנוס, עדיין ניתן לומר, שהחיוב של אדם זה, יהא על שהביא את עצמו למצב זה, (כדרך מה שנאמר אין אדם עובר עבירה אלא"כ נכנסה בו רוח שטות), ומ"מ שאלתי האם באותו רגע ומצב של ההתמכרות, ניתן לומר שאדם זה הוא אכן אנוס.

כמו"כ יש לדון מהו גדר ההתמכרות ההופך, אם אכן כן, את המעשה לאונס.

אבקש את סליחתכם במידה ונושא זה כבר נידון, כיון שאפשרויות החיפוש מוגבלות מאד כיום.

שלום

אונס זה ודאי שלא, אמנם מסתבר שאין זה לא מוסרי וראוי, במדה של אדם לא מכור, אבל אונס זה ודאי שלא, ואיני זוכר כעת הראיות, אך גם ללא ראיות, סברא עדיפא מקרא.

לחץ פסיכולוגי יכול ליחשב לאונס ועל כן מקילים היום בהתאבדויות להתאבל על המתאבד כי אנו דנים אותו כאנוס.

העיקרון
כבר נכתב בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רעב :

אני אומר דרך כלל: שאונס כשמו, ואין הרצון אונס. ואילו מסבב זה אונסין לעצמו, כגון שסבב על ידו, או שלוחו, או שאחרים עושים על דעתו, שיהיו אדוני הארץ מאיימין אותו, ומשימין עליו קנס, אין זה אונס אלא רצון.


וכן נפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן רלב סעיף יז

מדבריו של ר' צדוק מלובלין, משתמע שהאדם עצמו אינו יכול ללמד סנגוריה על עצמו, ולפטור עצמו מהסיבה שהיה אנוס..ורק בוחן לבות וכליות יכול להעיד עליו זאת

'פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כל כך עד שאי אפשר לו שלא יחטא, כדרך שאמרו חז"ל: מה יעשה אדם ולא יחטא וכו'..ובזה הוא נחשב אנוס גמור ורחמנא פטריה, וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו, שייך אונס...יש יצר גדול כזה שאי אפשר באדם לכופו והוא אנוס גמור, ואין בזה עונש אף דעשה איסור, כיון דהיה אנוס. אבל האדם עצמו אינו יכול להעיד על עצמו בזה שהיה אנוס, כי אולי עדיין היה לו כוח לכוף את היצר'

כעת נזכרתי בדיון שראיתי באחד האשכולות אודות מעשה יהודה ותמר, וכהנראה מחז"ל שהיה זה בגדר אונס, וע"ז אמרו חז"ל שמלאך דחפו, רצונם בזה, שכח על טבעי גרם לו להגיע למצב שלא היתה לו שליטה על דחף זה.
כמובן שבדיני אדם יחוייב אדם שעושה מעשה, ולכאורה לא יעזור לו טענה שעשה באונס, דאין לנו אלא מה שעינינו רואות, ולא ראינו אונס, ואונס כשמו רק כשאנסו אותו אחרים, ולא הוא עצמו, ועדיין כלפי שמים (וכלפי נפש האדם עצמו) יש לדון בזה.
האם יש מצב שאדם יכול לצדק את עצמו ולומר להקב"ה שהיה כמוכרח במעשה מחמת שהיה מכור לזה?

מוציא,

אולי חז"ל ניסו ללמד על יהודה סנגוריא , אך אם יהודה חשב שהיה אנוס - לא היה מודה על האמת, ואומר: צדקת, ממני.
שהרי הוא יכול היה להתחמק מהאחריות למעשיו ולא להודות בהם, תמר לא התכוננה להסגירו,[מכך למדו שעדיף לו לאדם להשליך עצמו לכבשן האש, ולא ילבין פני אדם] כך ששום אדם לא יכול היה להוכיח שהוא זה שהיה איתה.

לשאלתך: האם יש מצב שאדם יכול לצדק את עצמו ולומר להקב"ה שהיה כמוכרח במעשה מחמת שהיה מכור לזה? אלוהים בטח היה עונה לו: ולשם מה נתתי בך רצון?

ריב, יישר כח על הדברים המאלפים, ועדיין אם לדין יש תשובה, כיון שי"ל שיהודה אכן לא ידע שאנוס הוא, וסבר שהיתה לו בחירה אלא שחטא.

ברור שקשה לעמוד על נקודת הבחירה, ודומני שהרב דסלר זצ"ל בכתביו עסק בכך הרבה, וגם הוא סבר שאף אם אמונים אנו שיש בחירה לאדם (ושלא כהדטרמיניסטים) מ"מ הבחירה איננה בכל מעשה אלא רק בנקודה מסויימת.

אני שואל מהזווית המעשית: אדם שהוא מכור לאלכוהול, או לסמים, או לכל מעשה אחר, ובזמננו מגדירים הפסיכולוגים הרבה מאד התמכרויות, (אפילו התמכרות לאינטרנט), ואכן יוכל לשנות את עצמו ע"י עבודה מקדימה וכדומה, ובראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין - אלא שכל עוד לא עשה את זה, האם בעת מעשה הוא כאנוס, ויש לו אשמה רק על שהביא עצמו למצב זה, או שבכל מצב - כל מצב שבעולם - אנו אומרים שלאדם יש בחירה.
תהיה זו מאד מעסיקה אותי בחודשים האחרונים. (דרך אגב, גם הכרתי אדם שנוהג לעבור עבירות מדי פעם, וטוען שהוא מכור ואין לו יכולת להיחלץ מכך באופן מיידי, והוא אכן מאמין בכך)

תוקן על ידי - מוציא_לאור - 07/01/2006 22:10:06

מוציא,

הצורך של אדם לאשה משתנה מאדם לאדם, יש בני אדם שכושר האיפוק שלהם שואף לאפס, במיוחד אחרי שלא היו עם אשה תקופה ארוכה - אליהם אתה מתכוון, כשאתה אומר שיהודה לא ידע שאנוס הוא? אם האדם מודע לבחירתו - הוא לעולם לא יחשוב על עצמו כאנוס. הוא יכול להכיר בחולשותיו ולהשלים עימם. אני אינני רואה כל הבדל בין אדם שמכור לסיגריות, או לבליסת אוכל.

הסיבה לדעתי שלא אוסרים במפורש את ההתמכרות היא מהסיבה שאין גוזרים על הציבור גזירה שלא יוכל לעמוד בה.

בקשר לזוית המעשית, המציאות הוכיחה שיש בני אדם שיוצאים מהתמכרויות קשות, ולפעמים יציאתם היא בגדר נס, מכאן שבחירתם היתה לצאת מההתמכרות וברצונם יצאו ממנה.

מו"ל

מה זאת אומרת 'בכל מצב שבעולם' אינו אנוס?

ודאי שיש מצב שאינו שולט על מעשיו כעת, וכמו שהדגשת הדיון הוא על ההוה ולא על המכלול, וודאי גם שיש אדם האומר שהוא מכור אך עדיין הוא יכול לשלוט במעשיו א"כ זה קשה יותר.

השאלה הגדולה היכן עובר הגבול?

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה ד,ב – ה,א.

... אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה,

...

והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה,
ולא ישראל ראוין לאותו מעשה;

לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: (תהלים קט) ולבי חלל בקרבי;
ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים,

אלא למה עשו?

לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד,
ואם חטאו צבור - אומרים להו לכו אצל צבור.

וצריכא,
דאי אשמועינן יחיד, משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא;
ואי אשמועינן צבור, משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא,
צריכא.

והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: (שמואל ב' כג) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על?

נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה.


עד כאן דברי הגמרא.

ברור שסוגיא זו חולקת על המאמר: "כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה."

וברור שלפי סוגיא זו דוד באמת היה אנוס אף שהוא עצמו לא ידע זאת, ולכן חזרתו בתשובה מהווה לימוד לכל יחיד שחטא.

איפה יש מחלוקת בין הגמרות?
כל האומר דוד חטא <באשת איש> אינו אלא טועה אמנם ודאי חטא בכבשת הרש ועדיין יש מקום לומר גם על זה שאינו ראוי לאותו מעשה.

והרי חז"ל רומזים לנו שדוד לא היה אנוס בעצם העובדה שה' גילה לו במה הוא מנסה אותו,בערווה. מה שלא גילה לאברהם אבינו שבכל זאת עמד בנסיון.